ציוני-דתי הוא פשיסטי, מזרחי הוא פרימיטיבי
שיח השנאה שהתפתח בחברה הישראלית לא מאפשר ויכוח מוסרי ומדיני הכולל הקשבה. כולם נדרשים להוריד את הטונים ולקיים דיון ענייני
בימים כתיקונם, קשה היה להעלות על הדעת שמשה (בוגי) יעלון, שר ביטחון עם ניסיון ואדם ישר דרך והגון, יודח לטובת אביגדור ליברמן – אדם חסר ניסיון, פזיז ומתלהם בדיבורו, אופורטוניסט בהשקפת עולמו, ששובל ארוך של שאלות קשות מתחום השחיתות מלווה את דרכו.
אבל אלה אינם ימים כתיקונם - לא רק שהאירוע קרה, אלא שבחוגים רבים בימין הוא אפילו התקבל בשמחה. מדובר בימים של טירוף מערכות, שבהם נראה כאילו כולם איבדו את הבלמים: אנשי ימין מארגנים הפגנה לטובת חייל שירה במחבל גוסס – אמנם נסיבות הירי עוד צריכות להתברר בבית משפט, אבל גם תומכי החייל אינם יודעים בבירור בשלב זה שגרסתו היא הנכונה - ואילו אנשי שמאל לוחצים על הקהילה הבינלאומית שתפעל נגד ישראל.
לעוד טורים בערוץ הדעות של nrg:
- לעודה יש חוש הומור: השמאל הקיצוני חי בסרט
- ספרות זולה: טוב שביטלו את חוק הספרים
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
זמנים והקצנות כאלה מסוכנים מאוד לעתידה של החברה. כדי להתמודד כראוי עם הסכנות הללו, צריך לנסות להבין איך הגענו לנקודת השפל הזו. הנה הצעת ניתוח תמציתית: מעצביו של מפעל ההתיישבות ביהודה ושומרון לא חשבו שהם חורגים מן הקונצנזוס הישראלי. גם רוב חובשי הכיפות ביניהם לא חשבו עליו במונחים של מהלך גאולה דתי, אלא כהמשך למפעל ההתיישבות הקלאסי של התנועה הציונית. אבל יריביהם משמאל חשבו אחרת: לגביהם, המפעל הזה יצר תקדים שבו מדינת היהודים, שזכתה לאמון מוסרי כאומת הנרדפים, הפכה למדינה השולטת בעצמה על מיליוני בני אדם שהיא מונעת מהם אזרחות.
יעלון וליברמן. ''אינם ימים כתיקונם''.
צילום: מירי צחי
הוויכוח המוסרי והמדיני שעוררה שאלת ההתיישבות ביש"ע היה קשה דיו, אבל נוספה אליו גם העלבון הסוציולוגי של "אליטה ישנה" - זו שהקימה את המדינה ולפתע הודחה ממעמדה. נוצרה כאן טרגדיה מהסוג של מגילת שיר-השירים: בתחילה התחננו אנשי הציונות הדתית לברכתה של האליטה הישנה, להכרה בכך שהם ממשיכים את דרכה, אבל משההכרה בוששה לבוא ובמקומה אף הגיעו קללות וגידופים ברמה הולכת ומחריפה, גם הציונות הדתית הפכה נעלבת וזועמת. העלבון שלה חבר לזה של קבוצות מוּדרות אחרות כמו המזרחים והחרדים, וככל שנדחו הללו בבוז ("תרבות של קמעות", "גלותיות פרימיטיבית") הפכה גם אצלן הכמיהה להערכה מצד האליטה הישנה לאיבה כלפיה.
המרת הוויכוח בשנאה משפיעה לא רק על הטון של השיח, אלא גם על תוכנו. בשיח של שנאה אין יכולת להקשיב ברצינות לדברי היריב ולברור מתוכם מה ראוי להסכמה ומה לא - הכול נחשב פסול. וכך, ערכים לאומיים ומסורתיים הפכו מבוזים בעיני רבים בשמאל, עד שהשבוע הוצג מפכ"ל המשטרה רוני אלשיך, שרקד עם ספר תורה באושוויץ, כביטוי פשיסטי. זהו גם מקורו של הלעג הבזוי מצד עיתונאי 'הארץ' רוגל אלפר למשפחות שכולות. מנגד, ערכים אנושיים בסיסיים, כמו חופש הביטוי או האיסור לפגוע באויב השוכב מנוטרל וגוסס הפכו גם כן מבוזים בעיני חלקים גדלים והולכים בימין.
משני הצדדים, לב הבעיה הוא עירוב הסוציולוגיה עם האידיאולוגיה, הוויכוח הענייני עם הסלידה המגזרית והמחנאית. כשאנשי שמאל ליברלי לא מנהלים דיון ענייני עם עמדה מסוימת אחרת, אלא מבטאים סלידה גורפת מ"ציונות דתית פשיסטית", מ"מזרחיות פרימיטיבית" או מ"חרדיות גלותית", הם יוצרים סלידה גורפת נגדית - כזו המתעבת את כלל זהותו של השמאל הליברלי, ולא בוררת ממנה מה ראוי לה. וכך, באופן טרגי, הנבואה אכן מגשימה את עצמה: הסלידה הגוברת של אנשי ימין ודתיים רבים מכל מה שמריח מערכים ומזהות דמוקרטית אכן עלולה להביא להתגברות הפשיזם בישראל מהסוג שיריביהם ניבאו מלכתחילה.
הסכנות הן רבות: החל מאובדן צלמה הדמוקרטי והאנושי של מדינת ישראל, עבור בהתנגשויות אלימות גוברות והולכות בין אנשי ימין ושמאל, דרך עזיבת רבים ממיטב בניה של הארץ ברוח דבריו של רוני דניאל בסוף השבוע שעבר וכלה בבידודה ההולך וגובר של ישראל ברמה הבינלאומית. כדי להתגבר עליהן, נחוצה קודם כול הכרה יסודית בכך ש"מלחמת האליטות", על כבודן ומעמדן של האליטות הישנות והחדשות, אינה חשובה. ערכיה ודמותה של המדינה, יהודיים והומניסטיים גם יחד, הם אלה החשובים, והאליטות למיניהן אמורות להיות רק נשאיות של אותם ערכים.
מתוך נקודת המוצא הזו אנו נדרשים לחזור לשיח ענייני שבו נבחנות העמדות ולא אומריהן – ואפילו הטונים של האמירות פחות חשובות. את הטונים הצורמים צריך כמובן לדחות, אבל גם כשהם לא נעימים לאוזן, ראוי להקשיב לתוכן העמדות ולכאב שמאחוריהן, ולקיים דיון ענייני לגביהן.
עניין חשוב נוסף: ראשית הטלטלה נעוצה כאמור בוויכוח על הלגיטימיות של שליטת ישראל במיליוני פלסטינים נטולי אזרחות. גם אם מדינה פלסטינית אינה נראית כרגע אפשרות מעשית או רצויה, הגיע הזמן שכל המחנות יבצעו צעדים משמעותיים לשיפור זכויות האדם של הפלסטינים, תוך כדי הבטחת ביטחונה של ישראל.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם