ראשי » חדשות » בארץ

שגרירים: המורים הערבים שמלמדים בביה"ס היהודיים

מורים ערבים וארגונים המלמדים ערבית בבתי הספר בישראל הם השער שלנו לחיים משותפים. המורים רואים בעצמם שגרירים של תרבותם וטוענים כי לימוד השפה בחטיבת הביניים הוא מאוחר מדי, ויש ללמדה עוד ביסודי. "שער לעולם שהילד לא היה מכיר אחרת"

השליחות של המורים הערבים בבתי הספר היהודיים: הם לא באים לבתי הספר רק כדי ללמד את המקצוע והשפה, הם רואים בעצמם שגרירים של החברה הערבית מול האזרחים הצעירים שתפקידם לחבר בין הקצוות במדינת ישראל. בשיחה שקיימנו עם מורים ערבים ועם הארגונים המלמדים את השפה הערבית בבתי הספר בישראל עולה מסר ברור – הם השער שלנו לחיים משותפים. אך בעוד שבמשרד החינוך הוחלט כי לימודי השפה הערבית מתחייבים רק בכיתות ז'-ט', המורים בשטח מזהירים כי מדובר בחשיפה מאוחרת מדי שלא מאפשרת לילדים ללמוד את השפה כדי להצליח להשתמש בה.

עוד כותרות ב-nrg:
המטפלת החשודה בטלטול חזרה בה: "לא עשיתי כלום"
"עזרו לי למצוא קטעי וידאו נדירים של אלירז שאבדו"
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

בחוק חינוך ממלכתי מ-1958 יש סעיף לפיו אחת ממטרות החינוך בישראל היא ללמוד את השפה והתרבות הערבית בישראל. ביישום החוק נקבע באמצעות חוזר מנכ"ל כי ערבית תילמד רק בכיתות ז'-ט', אולם בפועל מדינת ישראל לא מצליחה כבר עשרות שנים ללמד את המקצוע הזה בצורה אפקטיבית ולייצר יהודים דוברי ערבית.

"ב-2004 נכנסנו לעניין כי לדעתנו מעמד השפה הערבית בישראל הוא אינדיקציה למעמד הערבים בכלל בישראל ולשילובם בישראל. במחקר שעשינו אז גילינו שהכשלים הגדולים בלימודי ערבית נובעים מכך שהשפה הנלמדת היא הספרותית ולא המדוברת, תכנית הלימודים הייתה טרחנית ולא מעניינת וכן המורים היו יהודים ולא ערבים. לצד זה שערבית נתפסה כשפת האויב ולא כשפתו של השכן - תכנית הלימודים בערבית לא צלחה, אז יצרנו את התכנית שלנו לבתי הספר היסודיים", מסביר אמנון בארי סוליציאנו, מנהל שותף ב"קרן אברהם" המלמדת את תכנית "יא סלאם" בכיתות ה'-ו' בכ-200 בתי ספר ברחבי הארץ.

בארי סוליציאנו מסביר כי "קיווינו שאחרי עשור שבו רואים את הצלחת התכנית שלנו היא תאומץ כמדיניות וכתכנית חובה על ידי משרד החינוך, אך זה טרם קרה". הוא הוסיף כי "המורים הערבים הם שגרירים של התרבות שלהם והופכים להיות שחקנים חשובים בחדר המורים. קיבלנו ריקושטים בתקופות מתוחות מבחינה ביטחונית, אבל הרבה פחות ממה שאפשר היה לצפות. זה תלוי במנהלי בתי הספר, רוח המפקד קובעת המון".

כמאל אגבריה ממכון מרחבים האחראי על שילוב מורים ערבים בכיתות ד'-ו' בכ-40 בתי ספר יסודיים במחוז מרכז, מספר על הצורך בחיבור בין המורה הערבי לתלמיד היהודי. "מדובר באזורים שבהם תלמידים לא פוגשים ערבים ביום יום ולא גרים ביישובים מעורבים, ולכן מדובר בהיכרות ראשונה של התלמיד עם אדם ערבי", אומר אגבריה.

הוא מוסיף כי "המורות שלנו הן דתיות עם כיסוי ראש, ולכן ברגע שהן נכנסות לכיתה מבינים שהן ערביות ומתעוררת סקרנות טבעית אצל התלמידים הצעירים שמעודדת למידה והיכרות. לעומת זאת בחדר המורים יכולה להיווצר לעתים מתיחות על רקע פיגועים, כי מדובר באנשים מבוגרים עם דעות מוצקות".

לדבריו התכנית שמוביל מכון מרחבים בשם "בואו נדבר" לא נועדה רק ללימוד השפה אלא בונה מודל של קבלת האחר. "מדובר במהפכה שקטה שמתחילה מהילדים. לדוגמה במבצע 'עמוד ענן' אחד ההורים הגיע לדבר עם המורה הערבייה וסיפר לה כי יום קודם לכן כשצפה בחדשות וקילל ערבים, הבן שלו פנה אליו ותהה 'למה אתה מכליל את כולם', בזכות ההיכרות שלו עם המורה הערבייה. מתרחש פה שינוי גדול מאוד".

אגבריה הוסיף כי "במציאות שבה בכל שעתיים קורה משהו, נוצר תהליך שיודע עליות ומורדות. למידת השפה הערבית משפיעה ויותר מכך משפיע דווקא שילוב המורות הערביות בבתי הספר, שבלי תמיכה מהמשפחות שלהן זה לא היה קורה. המורות מרגישות שזה הייעוד שלהן ומבינות שכל מה שהן עושות מייצג את החברה הערבית. הן השגרירות של החברה הערבית בבתי הספר היהודיים ויש על הכתפיים שלהן אחריות גדולה מאוד".

עיסאם שחאדה מורה לערבית בירושלים מטעם "קרן אברהם" המתגורר בבית צפאפא מספר כי נתקל בהתנגדות של תלמידים ללמוד את השפה הערבית בשל ההקשר הביטחוני ומציאות החיים המורכבת בירושלים.

 
"הילדים מביאים אתם מטען רגשי מהבית ביחס לערבים וזה משפיע על הכימיה ביניהם לבין השפה הערבית. אבל אני נתקל יותר ויותר בתלמידים שבאים עם רצון ללמוד ערבית והם מגיעים לכיתה שלי עם שאלות רבות הקשורות לעולם הערבי", מסביר שחאדה ומוסיף "בגלל שאני מלמד מדעים בכיתות א'-ב' התלמידים כבר מכירים אותי ומחכים להגיע לכיתה ה' בה מתחילים ללמוד ערבית בבית הספר".

בהתייחסו למורכבות הלמידה במציאות יומיומית של פיגועים, אומר שחאדה כי "הילדים רוצים לקבל מידע נכון ולא דרך החדשות, ואני מנסה להביא את הפן האנושי של מה שקורה, ולאו דווקא 'ערבים נגד יהודים'. תלמידים שאלו אותי לא פעם 'זה נכון שהערבים שונאים אותנו?' או 'נכון שכל הערבים שונאים אותנו?' ואני נמצא שם כדי לענות להם על השאלות האלו. אני מחנך את התלמידים שלי לנצל את הבמה הזו בשיעורים שלי כדי להכיר את האחר".

הסביבה, מספר שחאדה, מקבלת את נושא לימודי הערבית אצל יהודים ברגשות מעורבים. "כשאני אצל ההורים בצפון זה מתקבל בצורה נורמלית, וחושבים שזה טבעי שהם ידעו את השפה שלנו כדי לקרב לבבות. אבל בירושלים בבית צפאפא השכנים שלי חושבים 'מה, הם עוד רוצים לקחת לנו את השפה בנוסף לכל מה שעשו לנו?'. אני מקבל את הבורות וההתנגדות שלהם כדבר לגיטימי במקום שבו הם חיים". לדבריו, "אני רואה בתפקיד שלי שליחות. אני פותח שער בפני הילד לעולם שהוא לא היה מכיר אחרת. יש בזה ערך מוסף, גם להכיר את המורה הערבי וללמוד ממנו, וזה משנה תפיסה אצל הילד".

פאתנה ג'בארה מטייבה, מורה כבר עשר שנים ברעננה מטעם מכון מרחבים, מספרת גם היא על השליחות שהיא רואה בתפקיד שלה. היא מלמדת גם אנגלית וגם ערבית ומספרת כי התלמידים שלה אוהבים יותר את שיעורי הערבית דווקא. "הלימוד של השפה נעשה בצורה חווייתית דרך שירים ומשחקים, ולא לומדים רק שפה אלא מקדמים אזרחות משותפת דרך הערבית. למרות המציאות הביטחונית צריך שיהיה שינוי בתודעה. צריך לחנך את הילדים לחיים משותפים, ולימוד הערבית נותן להם לראות את התרבות הערבית בעין אחרת", מספרת ג'בארה.

לדבריה "לימדתי בתקופות שבהן היו מבצעים צבאיים ואירועי דקירות גם ברעננה, והיו לי ילדים שאמרו שהם לא רוצים ללמוד ערבית בגלל מה שקורה. לכן אני פותחת את הנושאים בכיתה ודנה איתם בקונפליקט, ואז ההתנגדות נעלמת. אני מרגישה שליחה לשני הצדדים – גם לחברה היהודית וגם בבית בטייבה לחברה שלי. זה האני מאמין שלי, פה אני עושה שינוי".
 
מנכ"לית מכון מרחבים אסתי הלפרין מסבירה כי למרות החזון של המכון והעבודה במחוז מרכז, נדרש שינוי כולל במשרד החינוך כדי לייצר שינוי אמיתי בשטח. "תלמידים היום מסיימים תיכון ולא יודעים לדבר ערבית מספיק טוב", אומרת הלפרין ומסבירה "הלימוד ביסודי חשוב גם להיכרות עם האחר דרך המפגש עם המורות הערביות וגם להטמעת השפה. אני קוראת למשרד החינוך להכניס את לימודי השפה הערבית בבתי הספר היסודיים כמקצוע חובה החל מכיתה ד' או לפחות מכיתה ה'".

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg