ראשי » חדשות » בארץ

"אם שואלים למה אתם בונים ביו"ש, פשוט תגידו 'ככה'"

בליכוד אכזבו ולא טרחו להגיע לכנס שארגן, נתניהו לא הקשיב לאזהרותיו ובבית היהודי העדיפו כסף על אידיאולוגיה. אחרי שבע שנות הקפאה שהבריחו את האוכלוסייה ממעלה אדומים, ראש העיר, בני כשריאל, מבקש שלא יתפלאו אם הוא פונה למנהיגי השמאל

בתי הקומות הצפופים של העיירה הפלסטינית אל־עזריה כבר כמעט ונושקים לכניסה הראשית של מעלה־אדומים. בני כשריאל, שמציין החודש 24 שנים רצופות כראש העיר, נראה מתוסכל במיוחד כשהוא מביט לכיוון הזה. "אפשר לומר שזו הבנייה היחידה שנעשית פה", הוא מעיר בציניות.

עוד כותרות ב-nrg:
- קובי פרץ הורשע בהעלמת מס במיליוני שקלים
- נמצא קבר המלכה היפהפיה נפרטיטי?
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו


בתקופה האחרונה הפך כשריאל, לכאורה לא המתנחל הקלאסי, ללוחם הכי מסור ונמרץ בעד בנייה ביהודה ושומרון. יחד עם ח"כים מהשדולה למען ארץ ישראל הוא ארגן בשבוע שעבר פגישה שעסקה בפגיעה הנגרמת לעירו מעצירת כל תוכניות הבנייה. אפילו יאיר לפיד הגיע כדי להביע הזדהות. "אני הזמנתי אותו", מספר כשריאל. "ישבתי איתו כמה ימים לפני כן וביקשתי שיבוא. הוא גם ביקר בעיר, וגם יצחק הרצוג הגיע לכאן".

מעלה־אדומים, על 41 אלף תושביה, נאלצת שלא בטובתה לשקוט על שמריה כבר מ־2009. "יש לנו הקפאת בנייה בפועל מאז נאום בר־אילן", אומר כשריאל. "היקפי הבנייה הלכו והתמעטו, עד שבשנים האחרונות לא רק העבודות בשטח הוקפאו, גם הליך התכנון הוקפא. כלומר, גם אם היום יאשרו לבנות, ההליכים יארכו לא מעט זמן. מבחינת העיר מדובר בסבל של ממש".

אם אני רוצה לקנות היום דירה במעלה־אדומים, אין אפשרות כזו?
"יש, אבל המחירים מטורפים. בשנים האחרונות הם זינקו פי שלושה. מדי פעם אני בודק. אתמול למשל הרמתי טלפון למישהו שפרסם דירה למכירה, ושאלתי כמה הוא רוצה. זו דירה בבניין, ארבעה חדרים ומרפסת. ביקש 1,500,070. זה מחיר שהוא יותר גבוה מאשר בחלק מהשכונות בירושלים. יותר מפסגת־זאב, מכוכב־יעקב. מיליון וחצי לדירה? על מה ולמה? איך זוג צעיר יכול להחזיר משכנתא על כזה סכום? אז הצעירים הולכים למקומות אחרים – לבית־שמש, לראש־העין, אפילו למודיעין. שם יש 'מחיר למשתכן', יש מבצעים, ואנחנו מפסידים את האוכלוסייה.

לדבריו, עצירת הבנייה נותנת את אותותיה בדמוגרפיה העירונית. "מעלה־אדומים מתבגרת. סגרנו כבר עשר כיתות גן. סגרנו בית ספר יסודי אחד, ובאחרים ירדנו משלוש כיתות בשכבה לכיתה אחת. אתה צריך לסדר מחדש את אזורי הרישום כדי להשאיר כיתות בגודל נורמלי.

"מישהי אמרה לי השבוע, עם דמעות בעיניים, שהבנות שלה עזבו את העיר ולכן גם היא עוזבת. הילדים עוזבים אותנו, וההורים אחריהם. זה ממש כואב לי. זו כבר לא הקפאה, זה פשוט מצב לא אנושי. חורבן של עיר. לכן אני מעלה את נושא הבנייה במעלה־אדומים כל הזמן ולא מרפה. אין ברירה".

כמה הנושא הזה גוזל מתוך סדר היום שלך?
"זה גוזל לי המון מהנשמה. אני מטפל בעוד המון נושאים, אבל בכל מפגש שיש לי עם שר או חבר כנסת, אני מעלה את עניין ההקפאה. אני מספר בין השאר על ילדים שנולדו וגדלו פה, ורוצים לגור ליד ההורים, אבל לא יכולים כי לא אין בנייה. אני לוחץ על הח"כים של הימין, אומר להם שהם נבחרו על פי מצע של בנייה ביהודה ושומרון והם מחויבים למצע הזה בלי להתייחס ללחץ בינלאומי, לרבות הלחץ של הבית הלבן. לפוליטיקאים מהצד השמאלי של המפה, כמו הרצוג, לפיד וחברי המפלגות שלהם, אני מסביר על החשיבות האסטרטגית של מעלה־אדומים, על המרכזיות שלה בשמירה על ירושלים. מי שתכנן אותה היה יצחק רבין ב־75', וכל הממשלות הבאות בנו אותה: בגין ושמיר, רבין בממשלתו השנייה, פרס וברק. העיר הזו היא נכס לאומי".

במסדרון שמחוץ ללשכת ראש העיר תלויה תמונה גדולה של רבין. "פה הוא חותם על E1", אומר כשריאל. 1E הוא שטח בן כ־12 קילומטרים רבועים בין ירושלים למעלה־אדומים, שעל פי כל ההבטחות אמורה הייתה להיבנות בו שכונה רבת יחידות דיור בשם מבשרת־אדומים. לאזור הזה, שכבר סופח לעיר, נודעת חשיבות אסטרטגית עליונה בשמירה על רצף התיישבותי לירושלים ובחסימת רצף פלסטיני. דווקא בגלל החשיבות הזו, כל תוכנית בנייה במקום נתקלה בלחץ בינלאומי אימתני במיוחד.

"כשרבין חתם על הסכם אוסלו, הוא אמר שירושלים־רבתי מחוץ לכל משא ומתן, ואנחנו ירושלים־רבתי", מזכיר כשריאל. "הוא הגיע לפה שלוש פעמים ואמר את זה. גם על זה אני מספר לפוליטיקאים".

איך בעצם נמנעת הבנייה כאן היום?
"מאז ההקפאה בשנת 2009, ראש הממשלה החליט שהוא צריך לאשר בעצמו כל מגרש. היו כבר כמה מגרשים שיצאו לשיווק, ואותם הוא לא היה יכול לעצור. עשיתי חשבון שבשנים הללו נבנו כאן בממוצע 185 יחידות דיור בשנה, וזה לא מתקרב בכלל לגידול הטבעי. כך זה כבר שבע שנים, לא שנתיים־שלוש.

"הטעות הראשונה של נתניהו הייתה ההכרזה על הקפאה לעשרה חודשים. אחריה אמרו לו בעולם – 'הקפאת לעשרה חודשים, אז למה לא ליותר?'. אמרתי לו כבר אז, תן לי בינתיים לפחות לקדם את התוכניות שיש לי, כדי שכשתאושר בנייה אוכל מיד להתחיל לבנות. אבל גם לזה הוא לא הסכים. הוא מקפיא גם את התוכניות".

הוא עצמו? מי שתוקע היום את הבנייה זה רק נתניהו?
"הוא עצמו. הוא הדרג. זה עובר את כל האינסטנציות של מועצת תכנון עליונה, את ראש המנהל האזרחי, את מתאם הפעולות בשטחים, עובר את שר הביטחון - ואחרי שר הביטחון אנחנו נתקעים. הביורוקרטיה המטורפת הזו היא ויה דולורוזה. אם אומרים שארץ ישראל נקנית בייסורים, כנראה מדברים על מעלה־אדומים".

אתה מדבר עם ראש הממשלה?
"אני כל הזמן לוחץ עליו. כיושב ראש סיעת הליכוד בשלטון המקומי, אני משתתף גם בישיבות של סיעת הליכוד, וכמובן אני מעלה את זה שם. גם ישבתי אישית עם נתניהו. לפני כמה חודשים הבאתי לו לפגישה במשרד את כל התוכניות שמחכות לאישור. הראיתי לו שהן מדברות על בנייה במרכזי השכונות, כלומר, אין כאן הרחבת גבולות. על E1 בכלל אין מה לדבר איתו".

למרות שהייתה הבטחה בעניין?
"בוודאי. הייתה הבטחה מפורשת של נתניהו לא רק אליי, אלא לכל העולם. הוא עשה מסיבת עיתונאים שם בשטח לפני הבחירות הקודמות, ואמר שחייבים לבנות את המקום הזה".

לדעתך עוד תהיה בנייה ב־E1?
"אני אופטימי. אני בטוח שבסופו של דבר, יום אחד זה ייבנה".

ואתה תזכה לראות את זה כראש עיר?
"אני שליח פה, ואני מקווה שבתקופת השליחות שלי גם זה יקרה. אני מאוד מקווה שהממשלה תתעשת ותבין שהבנייה ביהודה ושומרון היא מעבר לכל שיקול מדיני, ואז היא תוכל לעמוד מול כל אילוץ או לחץ בינלאומי שמופעל נגדה".

בפגישות עם ראש הממשלה, אומר כשריאל, הוא שומע שהכול בגלל לחץ אמריקני. "נתניהו מספר שאובמה אמר לו 'אפילו לא לְבנה'. עליי זה לא מקובל. נתניהו כל הזמן אומר שצריך 'לחכות לעיתוי הנכון' – אבל אין דבר כזה, עיתוי נכון, כמו שאין עיתוי לא נכון. צריכים לבנות וזהו. אם מישהו שואל אתכם למה אתם בונים ביהודה ושומרון, אל תתחילו אפילו להסביר. פשוט תגידו 'ככה' ותמשיכו הלאה. ככל שתנסו להסביר, ככה רק ישאלו יותר שאלות. גם בתקופה של יצחק שמיר הממשל האמריקני היה נגד בנייה ביו"ש, ושמיר בנה. גם רבין בנה. וכבר היו נשיאים אמריקנים שהיו עוינים לישראל יותר מאובמה. פורד למשל, או בוש האב. ובכל זאת עמדנו בלחץ".

מישהו אחר שיעמוד בראשות הליכוד, יבנה כאן?
"האחרים בנו. שמיר, אריק שרון".

ובמבט לעתיד?
כשריאל מהסס לרגע לפני התשובה. "אני לא מסתכל מי יעמוד בראש הליכוד. היום זה נתניהו, ואני חושב שהוא צריך ללמוד מקודמיו, ליצור את הלובי הנכון. הבאתי לו את הלובי ביחד עם מועצת יש"ע, שעבדה כאן מאוד יפה בעניין ואני ממש מודה לה. חברי הכנסת בצלאל סמוטריץ' ויואב קיש, והח"כית לשעבר אורית סטרוק - שלושתם עשו עבודה סיזיפית, והביאו לתוצאות טובות. הראינו לכל העולם, וגם לראש הממשלה, שיש קונצנזוס לאומי רחב ביותר סביב הבנייה במעלה־אדומים. אם הוא יחליט לבנות כאן הוא יקבל תמיכה לא רק מהקואליציה, אלא גם מהאופוזיציה. היום היישובים ביו"ש הם נתון קבוע, וצריך לטפל בו גם מהצד האנושי, כלומר לבנות לפחות על פי הגידול הטבעי ולא לתת להתיישבות לגווע".

לא קצת מאכזב אותך לראות שעם כל מעמדך והוותק שלך בליכוד, בסוף מי שמסייע לך הם בעיקר חברי כנסת מהבית היהודי?
"ודאי שכן. מצד שני, מעודד אותי לראות שחברי כנסת מכל הסיעות הציוניות באים ותומכים, כי הבנייה ביהודה ושומרון היא בראש מעייניי".  

כשריאל, שלפני כ־15 שנה עמד בראש מועצת יש"ע, אומר כי נחל אכזבות לא רק מחברים בליכוד אלא גם משותפיו להתיישבות, שלא הצטרפו למאבק שלו בעוז הרצוי. "היום היחסים שלי עם מועצת יש"ע טובים", הוא אומר. "היו נושאים שבהם מתחתי ביקורת, ועכשיו אני מבין שהם הולכים ומתוקנים. המנכ"ל החדש של מועצת יש"ע, שילה אדלר, וראש המועצה הנוכחי אבי רואה, יודעים להסתכל על התמונה בצורה רחבה יותר, ולא במבט הצר של כל ראש רשות".

מה היה בעבר?
"תראי, אני נאבק מול ההקפאה הזו כבר שבע שנים. לצערי, עד לשנה האחרונה לא קיבלתי תמיכה רחבה לצאת למאבק. בקדנציה הקודמת של הממשלה ביקשתי מהשדולה למען ארץ ישראל שינקטו בסנקציות קלות בוועדות הכנסת. אם לא בונים - לא מצביעים. סנקציות שלא מפילות את הממשלה, אבל כן מעכבות החלטות. לצערי, ראשי המועצות האזוריות ביו"ש לא הצטרפו אליי. להם אישרו בנייה ולכן היה להם טוב. הם עשו את השיקול הצר של היישובים שלהם, לא ראו את כל התמונה.
 

"כשאני הייתי יו"ר מועצת יש"ע, עמדתי בראש מארגני ההפגנות למען בנייה ביישובים שמחוץ לגושים - למרות שבמעלה־אדומים הייתה אז בנייה מסיבית. קיבלתי המון רמיזות – 'למה אתה איתם, אצלך הרי בונים', אבל אני סבור שדין קדומים כדין תל־אביב, ודין מעלה־אדומים כדין תל־אביב. והנה, הגיע היום שבו אני צריך תמיכה במחאה שלי. לצערי, היום הזה הגיע דווקא בתקופה שבה הליכוד בשלטון, ואלה אמורים להיות ימי הלבלוב של יו"ש, כפי שהובטח לנו".

לדבריו, הוא מופתע לרעה במיוחד מחברי הליכוד שגרים ביהודה ושומרון. "לא ראיתי את השר זאב אלקין בכינוס השדולה. הוא היה צריך להיות הראשון שם. אם יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין נכח, ואם השר חיים כץ נכח - גם השר אלקין היה צריך להגיע, וגם חברי כנסת אחרים. כל אחד כותב אחר כך שהיו לו התחייבויות, שהיו עניינים טכניים - אין דבר כזה. בשביל נושא כל כך חשוב עוזבים הכול ומגיעים. הם כולם היו בכנסת בהצבעות, היו יכולים לבוא, לומר כמה דברים רק כדי להזדהות ולצאת.

"אני לא לוחם של מפלגה. אני לא בוחר במפלגה בגלל השם שלה, אלא בגלל המצע שלה. אני בינתיים נשאר בליכוד, אלא אם כן אראה שהליכוד כבר זז מכל הערכים שלו".

כלומר, בפעם הבאה זה יכול להיות למשל הבית היהודי?
"בואי נשאל אותם כמה הם לוחצים לבנות. אני הבנתי שאנשי הבית היהודי חתמו על הסכם פוליטי עם נתניהו, ולפיו הם לא ילחצו עליו עם הבנייה, והוא בתמורה יפנה להם תקציב למטרות אחרות. אם זה נכון, זה חמור מאוד, כי את ישראל לא מוכרים בכסף. צריך לקנות אותה. זה מתחיל באברהם אבינו במערת המכפלה, וממשיך לציונות של טרום הקמת המדינה. קנו קרקעות כדי לבנות, לא מכרו את הבנייה בכסף. חבל".

מי שתומך במאבק שלך, עושה זאת בגלל הכוח שלך במפלגה, או בגלל העניין העקרוני?
"זה נושא עקרוני. העיר מעלה־אדומים היא לא רכוש פרטי שלי. האחריות של השרים כלפי הבנייה כאן היא בדיוק כמו האחריות שלי, לא פחות. רק שאני הוא ראש העיר שמביא את זה לידיעתם".

ואז מגיע יאיר לפיד, שבניגוד אליך לא חושב שדין מעלה־אדומים כדין קדומים. הוא מדבר על בנייה רק בגושים. החיבור אליו לא מחליש את היישובים האחרים?
"אמרתי ללפיד שאני שמח על כך שדעותינו זהות בנושא הגושים, וחבל שאנחנו חלוקים לגבי שאר היישובים ביהודה ושומרון. ויחד עם זאת אמרתי לו, בלי התניות: בוא ותאמר את דעתך על מעלה־אדומים, כדי שיידעו".

צמוד לבניין העירייה נמצא הקניון של מעלה־אדומים, שהפך לפני שבועות אחדים לזירת פיגוע. צביקה כהן, תושב העיר, הותקף בגרזן בידי עובד פלסטיני, ונפצע באורח קשה מאוד. "מול הטרור צריך לפעול בשלוש דרכים", אומר לנו כשריאל.

"דרך ראשונה היא כמובן בשטח, לחסל את הטרוריסטים ולהגן על התושבים כמה שאפשר. דבר שני – להעניש את משפחות המחבלים על ידי גירוש והריסת הבתים שלהן, כך שמחבלים פוטנציאליים יראו שזה לא כדאי. נכון שיש כאן עניין משפטי, אבל אפשר וצריך לפתור אותו באמצעות חקיקה בכנסת והסברה, תחום שהיום ישראל לוקה בו בחסר. והדבר השלישי זו פעולה מול הרשות הפלסטינית. השבוע ראינו שחיילים שלה נושאים את ארונות המחבלים שחוסלו בפיגוע בקריית־ארבע. צריך שהרשות הפלסטינית תדע שיש לה רק מה להפסיד מהטרור. אחרי כל פיגוע צריכה להיות בנייה מסיבית. לקרוא שכונה או יישוב חדש על שם הנרצח".
 

יישוב חדש?
"כן. רק כך הרשות הפלסטינית תבין. ולא להעביר להם כספים שניתנים אחר כך למשפחות המחבלים. על כל פיצוי שעובר למחבלים, להוריד את הסכום מהתקציב שמועבר לרשות. צריך גם לטפל בצורה קשה בכל עניין ההסתה שם. אני חושב שאנחנו לא עושים מספיק מול מערכת החינוך הפלסטינית והתכנים שמועברים שם".
ובזמן שאותך חונקים, בדרך למעלה־אדומים פזורים מאות מבנים פלסטיניים בלתי חוקיים, שהאיחוד האירופי עוזר לבנות ואפילו מציב עליהם את הסמל שלו.

"זה עניין חמור מאוד, שחייבים לשים לו סוף. העליתי את זה בוועדת־משנה של ועדת החוץ והביטחון בכנסת לענייני יהודה ושומרון, והשבוע העליתי את זה גם בפני ראש המנהל האזרחי החדש. הפרקליטות הצבאית ביו"ש וגם פרקליטות המדינה צריכות לשים את הנושא על סדר היום הדחוף שלהן, ולא לתת לתיקים האלה להימרח שנים. צריך להוציא צווי הריסה מידיים. כי הפלסטינים מכירים אותנו טוב: הם מקימים את המבנים האלו בשבתות וחגים, כשבשטח אין פקחים ואין כלים שימנעו זאת, ואז הם מגישים בג"ץ, ונוצר תהליך מאוד ממושך.
"יש בדווים שגרים כבר חמש־שש שנים במבנים הללו, אבל הממשלה לא מתייחסת בכובד ראש, ולא נותנת לזה את מלוא תשומת הלב. אני שמח ששרת המשפטים איילת שקד מודעת לכל הדברים האלו ועושה כל שביכולתה, ואני מקווה מאוד שבתקופה שלה ישופר הטיפול בסוגיה. חייבים לקיים דיון ממשלתי מסודר בנושא ההשתלטות הזוחלת של הבדווים על השטחים האסטרטגיים שלנו. E1 זה שטח אסטרטגי, והם היחידים שבונים שם. כביש 1 לים המלח, כביש 60 או כביש 90 - אלה צירים ראשיים ואסטרטגיים, והבדווים משתלטים על צדי הדרכים הללו".

יש סיכוי לנער את הליכוד, לגרום לו להתחיל לטפל בכל הסוגיות האלו?
"אני חושב שכן. ברוב הסקרים האחרונים אפשר לראות שהימין שתמך בליכוד, מתחיל להתאכזב. רוב המנדטים האלו אמנם נשארים במחנה הלאומי - בבית היהודי, בישראל ביתנו - אבל בסופו של דבר הליכוד מבין שהוא חייב לפעול".

בני כשריאל הוא בן 64, גרוש ואב לשלושה. אף שהיום ניתן לומר כי זוהי משימת חייו, הוא לא חלם להיות ראש עיר. הוא נולד במעברה סמוכה לאשקלון, זמן קצר לאחר שהוריו עלו מאיראן. "באיראן הייתה לאבא שלי חנות גלידות וממתקים, וגם בית מרקחת", הוא מספר. "כשהגיע לפה, מחסום השפה מנע ממנו להחזיק עסק. שלחו אותו, כמו כולם, לעבוד בנטיעת עצים בקק"ל. כדי למצוא עבודה ההורים שלי החליטו לעבור לחולון, שם אבא עבד כגנן בעירייה וניהל משתלה עד סוף ימיו".

בתום השירות הצבאי התחיל כשריאל ללמוד באוניברסיטה העברית, ונבחר לכהן כיו"ר אגודת הסטודנטים. "אחרי הלימודים קיבלתי תפקיד של עוזר למנכ"ל משרד הבינוי והשיכון. ב־1979 התקיימה הנחת אבן הפינה למעלה־אדומים. אני נכחתי בטקס יחד עם שר השיכון דאז, דוד לוי, והתאהבתי במדבר המדהים הזה".

ב־83' הוא עבר עם משפחתו לעיר, שהייתה עדיין בחיתוליה. באותם ימים שימש כמנהל לשכת החברות במשרד הבינוי והשיכון, ואחר כך כמנהל חברת "אפרידר" באשקלון. "במשך שבע שנים נסעתי יום־יום לאשקלון, ולא הסכמתי לעבור לגור שם. יום אחד הגיע אליי עמוס טרטמן, ראש העיר הקודם של מעלה־אדומים, וביקש ממני לרוץ איתו בבחירות כמספר שתיים שלו, בשאיפה שיום אחד אחליף אותו. רצתי איתו וקיבלתי תפקיד של ממלא מקום ללא שכר. במרץ 92', כשהוא עזב, נבחרתי לראשות העיר, ומאז ועד היום אני כאן".

הוא נחשב לראש עיר קפדן, אחד שאצלו כל ערוגת פרחים צריכה להיות מטופחת וכל שלט צריך לעמוד במקומו המדויק. האגדה האורבנית מספרת שכאשר כשריאל יוצא מלשכתו לסיורים רגליים ברחבי מעלה־אדומים, עובדי העירייה כבר יודעים שמישהו מהם יחטוף על ליקוי כלשהו שיימצא בדרך. למרות זאת, ואולי בגלל, הוא זוכה שוב ושוב במערכות הבחירות לשיעורי תמיכה גבוהים במיוחד.

כשאתה מסתכל על מעלה־אדומים, במה אתה הכי גאה?
"שזו עיר מחוז שנותנת פתרונות לא רק לעצמה, אלא לכל האזור. הבאתי אותה למצב שבו היא בלתי תלויה ביישובים אחרים בעניינים של חינוך, תרבות, מסחר. אני גאה במיוחד במערכת החינוך כאן".

עוד כמה שנים יהיה לך כוח להמשיך?
"כל עוד יהיה מה לעשות כאן, יהיה לי כוח. כשאצטרך רק לתחזק את המקום, לנקות ולהשקות, אבין שמיציתי את עצמי".

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg