הצבא הטורקי עצר אותי בחשד לריגול
"עשית טעות גדולה. אתה באמת חושב שאני אמחק את התמונות ואתן לך ללכת? אתה תישאר פה עד מתי שאנחנו נחליט". כתב מקור ראשון ו-nrg נעצר בטורקיה ונאלץ לישון על קרטונים, כשהוא אזוק
אני מסתכל על יד ימין שלי, שקשורה באזיקים למערכת ההסקה הקפואה. מנסה ללא הצלחה להזיז את האצבעות כדי להזרים דם ליד, שנעשית כחולה. מבחוץ אני שומע קולות בטורקית, מעורבים בקול מואזין בערבית.עוד כותרות ב-nrg:
- העולים מתימן: "היינו בסכנת חיים, טוב להיות בין יהודים"
- ג'וקוביץ': "הגברים צריכים להרוויח יותר מהנשים"
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
לילה שלם ביליתי על קרטונים, קשור לעמוד הזה. מה לעזאזל עשיתי שהגעתי למצב הזה? למה בכלל אני כאן ומתי ישחררו אותי? אני צועק לשומר באנגלית, "שירותים". הוא לא מגיב. אני מתחיל לשרוק חזק עם היד הפנויה, עד שאני שומע שוטר אומר לחברו, "זה הישראלי".
הגעתי לטורקיה ביום ראשון בצהריים, בהזמנת איש הדת עדנאן אוקטאן, אדם בעל השפעה רבה שמשתייך לזרם האסלאם המתון - זרם חריג בנוף הטורקי העכשווי. השליחות העיתונאית האישית שלי הייתה לנסות ולהבין איך טורקיה - שאספה לחיקה מיליוני פליטים סורים - מושפעת מהמלחמה המתרחשת כבר חמש שנים בדרום.
היעד הראשון היה מעבר באב אלהווה, דרכו נכנסים הפליטים הסורים לטורקיה כבר חמש שנים. "קח אותנו הכי קרוב למעבר הגבול", ביקש המלווה שלי, מונזאר, מהנהג הטורקי. לאחר משא ומתן לא כל כך קשה, הנהג, שסירב בתחילה, התרצה.
שני קילומטרים לפני המעבר, נתקלנו בשיירה ארוכה של משאיות שנשאו סיוע הומניטארי לכיוון הסורי. משיחה עם אחד מנהגי המשאיות, התברר שבכל יום נכנסות יותר ממאה משאיות כאלו, שמעבירות ציוד מטורקיה לפליטים הסורים, שנמצאים בצדו השני של המעבר. צילמתי בתמימות את המשאיות ואת מעבר הגבול, וחשבתי לעצמי שסוף סוף פגשתי בנקודה משמעותית בסיפור המלחמה הסורית.
בדרך חזרה ראינו מרחוק ג'יפ לבן שמתקרב לעברנו. חשבנו שמדובר בעוד רכב חקלאי, אבל כשהמרחק הצטמצם הצלחנו לראות את הכיתוב באדום בטורקית: JANDARMA - הצבא הטורקי. הג'יפ נעצר מולנו. וחייל חמוש קפץ ממנו במהירות וסימן לנו לעצור. הוא התקרב אל החלון, הסתכל פנימה ואז פקד עלינו לצאת מהרכב ולהציג תעודות זהות.
"הוא עיתונאי ואנחנו עוזרים לו", מונזאר נידב מידע, ואני העברתי את הדרכון המכוסה בכיסוי שחור לידי החייל הטורקי. כשהוא פתח אותו, הוא לא הצליח להסתיר את התדהמה. "אני ישראלי", אמרתי לו באנגלית. חיילים נוספים התחילו לחפש בתוך המכונית, שלפו את המצלמה והעיפו מבט בתמונות.
למרות המחשבות השחורות, ניסיתי להיכנס לבסיס הצבאי במצב רוח סביר. חשבתי שאחרי חקירה קצרה, שבמהלכה יבינו שאני עיתונאי ישראלי, ישחררו אותי.
בשעה חמש בערב. אחרי שעתיים של המתנה, מנותק מקשר עם הארץ, בלי הדרכון ובלי חפצים אישיים, קראו ל"ישראלי", להגיע לחדר המפקד.
הוא הסתכל אליי בשנאה, הרים גבות למעלה ורמז לי שאשתוק. שני גברים בלבוש אזרחי נכנסו לתוך החדר. "אני עיתונאי, אזרח ישראלי. תתקשרו בבקשה לשגרירות או לקונסוליה. אני מבקש שתעדכנו אותם", העזתי לדבר. האיש השמן הגבוה הסתובב אלי. "אין בעיה. אחרי שנגמור לחקור אותך נתקשר לשגרירות", הוא סינן באנגלית.
אחד מהגברים התקרב אליי, גיחך ואז הרים את הקול. "עשית טעות גדולה מאוד. אתה באמת חושב שאני אמחק את התמונות ואתן לך ללכת?", הוא שאל. "אתה תישאר פה עד מתי שאנחנו נחליט".
בשעה אחת עשרה בלילה, אחרי שמונה וחצי שעות חקירה, הרשו לי לקחת כמה קרקרים מהתיק שלי. ביקשתי להתקשר לאשתי ואחד החיליים הגיש לי את הטלפון. שלחתי הודעת ווטסאפ לקונית לאשתי על מצבי ואז הודעה רחבה יותר לעורך שלי, ישי הולנדר.
"נעצרתי על ידי הצבא כי צילמתי ליד הגבול", כתבתי לו. "חקרו אותי שעות. כנראה מגרשים אותי. אני לא יודע מה קורה. הם לא מדברים איתי. בבקשה עזרה".
***
הכתבה המלאה תתפרסם בסוף השבוע בעיתון מקור ראשון
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם