דו"ח חמור חושף: "ים המלח על סף מוות קליני"
לקראת יום המים הבינלאומי, מציגים בארגון הסביבתי 'אקופיס' תמונת מצב קשה בנוגע למשק המים הטבעיים בישראל. הנפגעים העיקריים: נהר הירדן, ים המלח, מקורות מים במרכז -וגם רצועת עזה
ערב יום המים הבינלאומי, המוקדש למצב אספקת מי השתייה לאנושות ברחבי העולם, עולה תמונה מדאיגה בכל הנוגע למקורות המים הישראליים: דו"ח שהוציא ארגון הסביבה 'אקופיס ישראל' והגיע לידי nrg, מצביע על תמונת מצב קשה במספר מישורים במשק המים הטבעיים בישראל, הן בשל תופעת המידבור - והן בשל השימוש הרב במקורות המים הטבעיים, לצד זיהומם בשפכי ביוב ופסולת.עוד כותרות ב-nrg:
- העולים מתימן: "היינו בסכנת חיים, טוב להיות בין יהודים"
- ג'וקוביץ': "הגברים צריכים להרוויח יותר מהנשים"
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
את גולת הכותרת תופס מצבו של נהר הירדן, הנהר היחיד במדינת ישראל. בין היתר עולה מהדו"ח כי בעוד שהירדן הצפוני נמצא במצב טוב יחסית – סובל הירדן הדרומי מהתייבשות חמורה הפוגעת בחי ובצומח.
"במסגרת נסיונות של המדינה לתקן את העוול למסלול הנהר, החלו בשנים האחרונות להזרים מעט מים בירדן הדרומי וניתן לומר כי הקטע עד נהריים נמצא במצב יותר טוב", אומרים ב'אקופיס'. "עם זאת, שאר הנהר עד לים המלח לא שוקם".
עו"ד גדעון ברומברג, מנכ"ל 'אקופיס', הסביר את הנתונים. "שיקום הירדן זוכה לעדנה בעת האחרונה, עם הזרמה ראשונית של מים בהיקף של עד 30 מיליון על ידי רשות המים, כמו גם הפעילות הברוכה של הגורמים האמונים על מלאכת השיקום. אך אלו צעדים שצריכים וחייבים להתרחב עוד הרבה יותר כדי להגיע להיקפי הזרמה גדולים פי כמה", אמר.
ברומברג אף הוסיף כי "בנוסף לערך הסביבתי המגולם בשיקום הירדן, יש גם ערך כלכלי, מדיני-ביטחוני ואסטרטגי בעבור ישראל. זאת לאור הפוטנציאל שיוכל לסייע בפיתוח מצדו הירדני של הגבול, בו מתגוררים כ-600,000 איש, והוא האזור העני ביותר בירדן.
"ירדן חולקת איתנו את הגבול הארוך ביותר, כאשר המצב בסוריה השכנה הביא ללחץ אדיר על משאבי ירדן, שקלטה למעלה מ-1.8 מיליון פליטים סורים. זהו אינטרס ישראלי מדרגה ראשונה לקדם מיזם שכזה, שיתרום לייצוב האזור בצורה משמעותית".
נראה כי הדרישה מצד ארגוני הסביבה והירדנים להזרים מים רבים יותר מהכנרת לנהר ולמדינה השכנה, לא תזכה בשנים הקרובות להיענות ישראלית רבה במיוחד - וזאת בגלל מצב משק המים העגום בגליל ובגולן בשנת הבצורת השלישית ברציפות.
פועל יוצא של מצבו העגום של נהר הירדן הוא ים המלח, שסובל מהיעדר זרימת המים בירדן הדרומי: בשל היעדר הזרימה חלה ירידה עקבית במפלס המים, שיורד בקצב של יותר ממטר לשנה.
למציאות הזו מצטרפות תופעות כמו הרחבת אלפי הבולענים בים המלח, שהסבה עד כה נזקים רבים לכבישים, מטעים, שדות חקלאיים ומבנים בסביבה. "אנחנו רואים חשיבות עליונה במתן מענה לסוגיית ים המלח, אשר הולך וקמל מול עינינו", טוען ברומברג. "ים המוות כיום הוא על סף מוות קליני בגלל מעשי אדם. אף כי לא ניתן להשיב את הגלגל אחורה, ניתן לעשות הרבה לשפר את המצב".
לדבריו, יש לדרוש ממפעלי המלח לשלם על השימוש במים אותם הם מבזבזים. "מהלך זה יעודד התנהלות חסכונית יותר של המפעלים בשימוש במי הים", אומר ברומברג. "הגיעה העת, בעיקר על רקע דיונים על עתיד זיכיון המפעלים, לא להתייחס לים המלח כאל מחצב אלא כנכס טבע וסביבה".
גם מקורות המים במרכז הארץ, באקוויפר החוף, זוכים להתייחסות בדו"ח. בין היתר עולה כי שאיבת יתר שהתרחשה באזור מישור החוף הביאה להמלחתם וסגירתם של מספר קידוחים, ורק עם תחילת הליך ההתפלה חל שינוי והבארות במישור החוף החלו להשתקם.
משבר המים שעמו מתמודדת ישראל מתחולל גם ברצועת עזה, שם הפך אקוויפר החוף - המספק לרצועה את רוב מי השתיה - מלוח לגמרי. "לפי הערכת כלל הגורמים, רצועת עזה נמצאת בדרך לקטסטרופה סביבתית ותברואתית", אמר לאחרונה ראש אמ"ן.
דו"ח האו"ם בנושא העריך בהתאם כי עד לשנת 2020 תהפוך עזה למקום שלא ניתן לחיות בו יותר. "בתוך זמן קצר עתידה הרצועה להיות נעדרת כל מקור למי שתייה ראויים, כאשר כבר במצב הקיים נפוצות מחלות בשל רמתם הירודה של המים", טוענים ב'אקופיס'.
לדברי ברומברג, "משבר המים בעזה משפיע על ישראל באופן מיידי. הביוב שזורם למים גורם לזיהום של הים ולפגיעה ביכולת ההתפלה של מתקן ההתפלה באשקלון, אשר נאלץ להפסיק לעיתים את פעילותו עקב זיהום המים. הפסקות הפעילות של המתקן גורמת לפגיעה במשק המים הישראלי".
אקו"ם