ראשי » חדשות » בארץ

בג"ץ פסק: מתווה הגז מבוטל בגלל פסקת היציבות

שופטי בית המשפט העליון בשבתם כבית הדין הגבוה לצדק הודיעו כי "נוכח הצהרת המשיבים כי פסקת היציבות היא תנאי אין בלתו, דין המתווה כולו להתבטל". עם זאת, ניתן למדינה פרק זמן של שנה להסדרתו של המתווה לפי דרישת השופטים

בג"ץ קבע היום (א') כי מתווה הגז יבוטל בשל פסקת היציבות, אך העניק למדינה פרק זמן של שנה כדי לאשרה בחקיקה בכנסת. מדובר בהחלטה מפתיעה, שהתקבלה בניגוד לעמדת המדינה שעשויה לאיים על תוקפו של המתווה.

עוד כותרות ב-nrg:
-יעלון נגד התקיפות על צה"ל: "הפקרות שאין כדוגמתה"
-תא"ל עמאר נטמן בכפרו: "היית נסיך על מדים"
-כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

ארבעת שופטי בית המשפט העליון, המשנה לנשיאה אליקים רובינשטיין, סלים ג'ובראן, אסתר חיות ועוזי פוגלמן קבעו כי "פסקת היציבות" אינה יכולה לעמוד. ההחלטה התקבלה לאור עמדת המדינה, לפיה פסקת היציבות היא "תנאי שאין בלתו" וכי ההסכם כולו תלוי בה. למרות ההחלטה, העניקו השופטים שנה לממשלה להסדיר את פסקת היציבות בחוק, ואם לא ייעשה כן, יבוטל ההסכם כולו. בדעת המיעוט היה השופט נועם סולברג שקבע כי למרות שפסקת היציבות מגבילה את "שיקול הדעת המנהלי" של הממשלה, היא יכולה לעמוד, וכי אין צורך בחקיקה שתסדיר את מתווה הגז.
 
בפסק הדין, דחו שופטי העליון את העתירות שהוגשו נגד השימוש בסעיף 52 לחוק ההגבלים העסקיים, אולם קיבלו את העתירה ככל שהיא נוגעת לפסקת היציבות. "פסקת היציבות בפרק זה במתוה, בו מתחייבת הממשלה לעשור שנים שבו לא זו בלבד שלא תחוקק אלא תיאבק בכל חקיקה כנגד הוראות המתוה, נקבעה בחוסר סמכות, ודינה בטלות. זאת מן הטעם, כי היא נקבעה בניגוד לכלל הבסיסי במשפט המינהלי בדבר איסור על כבילת שיקול הדעת של הרשות.

"הוסבר, כי כאשר מוקנית לרשות סמכות בחוק, הסמכות מקימה בצידה חובה – חובת הפעלת שיקול הדעת; ובפשטות, אין בסמכותה של הממשלה להחליט שלא להחליט ושלא לפעול", כתב המשנה לנשיאה אליקים רובינשטיין. "הוטעם, כי הדברים אמורים ביתר שאת כאשר מדובר בנושא המצוי במחלוקת פוליטית של ממש, וכאשר הרשות המבצעת מבקשת לכבול את שיקול דעתה של ממשיכתה, אשר ייתכן שהרכבה והאידיאולוגיה שבה היא מחזיקה, יהיו שונים משל זו הנוכחית".

עוד קבע רובינשטיין כי "הממשלה חרגה מגדרי סמכותה, כאשר ביקשה – גם אם ברצון טוב – לערוך בעצמה אסדרה של סוגיה מערכתית רב קדקודית רגישה, חשובה ובעלת השלכות אדירות, שלא על דרך חקיקה, וגם מכאן נפסק כי המתוה נקבע בחוסר סמכות".
 
מנגד, קבע השופט סולברג: "לממשלה נתונה הסמכות ובידיה הכלים המקצועיים להחליט על המתוה המיטבי לניצול משאב הגז, החלטה המחייבת קביעת מדיניות רב-קודקודית. הנושא שעל הפרק מצוי בליבת שיקול הדעת של הרשות המנהלית. הממשלה רשאית לפעול בעניינו לקידומה של חקיקה. פסקת היציבות הרגולטורית היא חלק מ'עסקת חבילה' כוללת, פרי משא ומתן מקצועי ארוך ומורכב שניהלה המדינה מול חברות הגז.

"בהשקעות מן הסוג הנדון, התחייבות למשך 10 שנים מתקבלת על הדעת, והיא נצרכת על מנת לקבוע מדיניות ולפעול להגשמתה בביצוע פרוייקטים חשובים לטווח ארוך. לבטח יעלה הדבר ביוקר, אם תחליט הממשלה בעתיד שלא לקיים את מחוייבותה על-פי המתווה. הדבר תלוי בהיקף ההשקעות, במידת הסטייה מן המתווה, בעיתויה, אך על פי המתווה".

השופטת אסתר חיות נקטה בלשון חריפה, וכתבה כי "ההתחייבות האקטיבית של הממשלה במסגרת הוראות הכבילה לסכל כל שינוי בחוק הנוגד את המתוה, אם יחוקק בעקבות הצעת חוק פרטית, חוצה את כל הגבולות המותרים בדמוקרטיה פרלמנטרית וצובעת את הוראות הכבילה בצבע בלתי חוקי ברור ומובהק".

ההחלטה התקבלה לאחר ששופטי בג"ץ ביקשו מהמדינה לעגן בחקיקה – ולא בהחלטת ממשלה – את פסקת היציבות האוסרת על שינוי ההסכם בשנים הבאות. המדינה כבר הודיעה לבג"ץ כי היא מתנגדת לביצוע הליך חקיקה שכזה.

בתשובת המדינה לבג"ץ נטען כי מתווה הגז אושר בכנסת ובממשלה, כך שהוא למעשה לא זקוק לאישור נוסף בחקיקה. בנוסף נטען כי פסקת היציבות היא למעשה הבטחה מנהלית שהמדינה מוסמכת לתת ואף לסטות ממנה במקרה הצורך. הטענה המרכזית של המדינה, שהוצגה גם בדיונים בבג"ץ ובמספר הזדמנויות נוספות היא כי פנייה לקידום הליכי חקיקה בשלב זה, לאחר שההסכם נחתם למעשה, צפויה להביא "לסיכולו של המתווה כולו".

במסגרת העתירות שהוגשו לבג"ץ, בין היתר על ידי התנועה לאיכות השלטון, עמותת אדם טבע ודין והמרכז האקדמי למשפט ועסקים ברמת גן, הופיע ראש הממשלה בנימין נתניהו, בצעד חריג, בפני בית המשפט העליון. בדברים שנשא בדיון שנערך בחודש פברואר אמר נתניהו כי העיכוב באישור מתווה הגז פוגע בהסכמים וביחסים של ישראל עם החברות הזרות. "אנחנו נדרשים לדבר מרכזי אחד אמון. אמון של החברות, הבנקים והמדינות. במהלך השנים האחרונות לצערי איבדנו אמון זה".
 

בדבריו, התייחס נתניהו לצורך בשימוש בסעיף 52 לחוק ההגבלים, המאפשר לאשר את המתווה למרות התנגדותו הממונה על חוק ההגבלים העסקיים. נתניהו אמר כי הוא "מודע לטענות שהועלו כאילו עקיפת הממונה יוצרת נורמה חדשה", והוסיף כי "עובדה היא שבפועל מתוך עשר שנים שבהן כיהנתי כראש ממשלה נקטתי בסעיף זה פעם אחת".

"ההגנה על רשות ההגבלים העסקיים חשובה. ההחלטה לעקוף את הממונה לא התקבלה כלאחר יד. בתום ההליכים הגעתי למסקנה שאין חלופה אמתית לשימוש בסעיף זה". לגבי היציבות הרגולטורית (סעיף האוסר לערוך שינויים בהסכם בשנים הקרובות), אמר נתניהו: "יתנו (חברות הגז) פיתוח יקבלו יציבות, לא יתנו פיתוח לא יקבלו יציבות".
 
פסקת היציבות נוגעת לשלושה תחומים מוגדרים אותם מתחייבת הממשלה שלא לשנות בעשר עד חמש עשרה השנים הבאות: מיסוי הגז, סוגיית הייצוא ומבנה השליטה בחברות הגז. מדובר בתחומים בהם נעשו רפורמות מרחיקות לכת בשנים האחרונות, ועל כן הסיכוי שיחול בהם שינוי משמעותי בשנים הקרובות מלכתחילה קטן יותר. לטענת המדינה פרק היציבות מהווה הסדר סביר וראוי, שבלעדיו לא ניתן יהיה לפתח את מאגרי הגז הטבעי במדינת ישראל.

בתגובה לתשובת המדינה לבג"ץ בנוגע לפסקת היציבות, מסרו אז מתנגדי ההסכם כי "הפוליטיקאים המקדמים את מתווה מונופול הגז בממשלה ממשיכים לייצג את עמדת טייקוני מונופול הגז, ולא את טובת אזרחי ישראל. תגובת הממשלה לבג"ץ, היא מצג שווא המלא באיומים והפחדות, הנועד להרתיע את השופטים מלהכריע בנושא. בניגוד למצג השווא המופיע בתשובת הממשלה, הרי שמתווה הגז לא קיבל את אישור הכנסת כנדרש, ומה שהובא לכנסת היתה הצהרת רה"מ באשר למתווה, מבלי לעסוק בפרטיו".

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg