השבוע השחור של הכלכלה הישראלית
חוק שכר הבכירים, חוק השקיות ומעל לכל בג"צ מתווה הגז מגלים שללא שינוי יסודי בנושא הכלכלי - אנחנו נמשיך להתנהל עם בורות גדולה, קנאה ופופוליזם, אבל בלי עתיד. אה, וכמובן עם שכר מוגבל לבכירים, והרבה גז באדמה
השבוע החולף הולך ומתברר כאחד השבועות הקשים ביותר לכלכלה ולשוק החופשי בישראל בשנים האחרונות. כבר התרגלנו לראות בשנים האחרונות חקיקה כלכלית פופוליסטית, אך חוק הגבלת שכר, חוק השקיות שעבר השבוע בכנסת, ובג"צ הגז שנפסק בתחילת השבוע הציבו רף חדש.לכאורה, בחינה עצמאית של כל אחד מהאירועים, מציגה תמונה לא כל כך חמורה. מתווה הגז, בסופו של דבר, אושר כולו על ידי בית המשפט. שלל הטענות המופרכות של העותרים נדחו, כולל גובה התמלוגים, מחיר יחידת חום ועוד. בית המשפט הטיל על המדינה למצוא פתרון אחר במקום סעיף היציבות -אכן כאב ראש לא קטן - אך ללא ספק מדובר בסוגיה שהקואליציה תוכל לפתור.
עוד כותרות ב-nrg:
- למה מנחם בגין אשם בבלימת מתווה הגז?
- כדאי שתתכוננו ליום שהצל יהיה ראש הממשלה
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
בנוגע ל"חוק השקיות", החוק שיכנס לתוקף רק בעוד שנה - אמנם לא יעיל ולא יפתור את בעיית הזיהום או יצמצמה כלל, אבל הוא גם לא החוק הגרוע ביותר שחוקק במדינה.
לעומת שני אלה, הגבלת שכר הבכירים בבנקים ובחברות הביטוח בעייתית יותר. בלי להיכנס ליכולת אכיפת החוק, ברור לכל כי מבנה המגזר הפיננסי בישראל אכן בעייתי מאוד וריכוזי ביותר. נראה כי השכר במגזר זה גבוה מאוד, במיוחד לאור התשואה הדלה על חסכונותינו. אולם, הגבלת השכר משולה להדבקת פלסתר לשריטה בגופו של חולה סרטן סופני. הבעיה היא הריכוזיות, אותה יש לפתור מהיסוד והפתרון לכך הוא פתיחת השוק לתחרות.
מה הוא אם כן בכל זאת הנזק שהתחולל השבוע? הנזק האדיר הוא ברמה התדמיתית של המשק הישראלי. השיח הכלכלי בישראל שבר השבוע שיאים חדשים של פופוליזם ורדידות. לאחר השפעת ועדות ששסינקי על הודאות העיסקית, כיצד יתרמו לדעתכם הכרעת בג"צ בעניין הגז או הגבלת שכר הבכירים על החברה הבינלאומית הבאה שתשקול להיכנס לשוק המקומי?
מדינת ישראל מצטיירת בעולם ככזו שחתימה שלה על הסכם שווה כקליפת השום. והיא לא רק מצטיירת - היא באמת כזו. אנחנו מדורגים מקום 77 בעולם באכיפת חוזים. התהליך ההזוי שהתרחש סביב מתווה הגז תרם רבות לתדמית. לא לחינם אף חברה בינלאומית לקידוחי גז לא מוכנה להשקיע בישראל.
חוקים כמו חוק השקיות או חוק שכר הבכירים מבהירים מצוין כיצד מתנהלת בישראל חקיקה כלכלית: בורות כלכלית ופנטזיות נאיביות הם הגלגלים המניעים את העגלה.
דו"ח של מרכז המידע של הכנסת קבע כי חוק השקיות, אשר יזם עמיר פרץ, לא עומד באף אחד ממטרותיו המוצהרות לצמצום הזיהום והפגיעה בסביבה. האם זה גרם למחשבות מחודשות לגביו? האם מישהו באמת חושב שהגבלת השכירים תתרום משהו לעניים בישראל? או שהמעשה נעשה רק כדי "לתקוע אצבע בעין" לעשירים?
ומעל לכל, הנזק הגדול ביותר לכלכלה בישראל הוא השיח הנוראי סביב העשירים. בישראל של 2016 אסור להיות עשיר. גם אם הרווחת כספך ביושר, בעזרת יצירתיות ושכל חריף - אתה תחשב לגנב. כותרות העיתונים שדיווחו בשבוע האחרון על משכורותיהם של עשירי ישראל, נראו כלהקת זאבים שדם טרפם בין שיניהם. הגדילה לעשות שלי יחימוביץ והעלתה לאתר הבית שלה "מחשבון קנאה", שנועד לחשב את הפרשי השכר בין האדם מהישוב לבין עשירי המדינה "הגזלנים".
השיח הנוכחי יגרום להרחקתם של חברות זרות מכניסה לג'ונגל הישראלי. מוחות מבריקים יחפשו מקום שבו יעריכו את יכולותיהם, יינתן דרור ליצירתם וגם תגמול ראוי על כך.
אם לשפוט על פי ההחלטות האחרונות של גופי השלטון, בלא שינוי יסודי אנחנו נמשיך להתנהל עם בורות גדולה, קנאה ופופוליזם, אבל בלי עתיד כלכלי. אה, וכמובן עם הגבלת שכר לבכירים, והרבה גז באדמה.
אקו"ם