ראשי » חדשות » משפט ופלילים

ערעור וחנינה: האפשרויות של משה קצב

הנשיא השמיני הביע זעם על החלטת ועדת השחרורים. הוא יצטרך לשכנע כעת את בית המשפט המחוזי, ואם לא יצליח בכך את בג"ץ, שיקבלו את ערעורו. במקרה שבקשתו תידחה תיוותר לו אפשרות לחנינה מהנשיא

נשיא המדינה לשעבר, משה קצב, ועורכי דינו הביעו זעם על החלטת ועדת השחרורים שלא לקצר את עונש המאסר שלו. האשמות נגד התקשורת, חברי הוועדה והלחץ הציבורי הועלו על ידי סנגוריו של קצב. לטענתם, לקצב הזכות שלא להודות בביצוע המעשים, ויחד עם זאת להשתחרר לפני השלמת תקופת מאסרו. זאת בשל העובדה שהוא לא מסוכן לציבור וכי התנהגותו בכלא הייתה טובה.

עוד כותרות ב-nrg:
ענאן פאלח: "לא מדליקה משואה רק בשבילי"
"ישראל הרגה 10,000 חפים מפשע בעזה"
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

קצב ינסה לשנות את ההחלטה בערעור שיגיש לבית המשפט המחוזי לעניינים מנהליים מרכז, ואם הוא יידחה שם, יוכל אף לעתור לבג"ץ. במקביל, הוא יקווה שבקשת החנינה שהגיש לנשיא המדינה ראובן (רובי) ריבלין, תאושר הן על ידו והן על ידי משרד המשפטים.
   
"עיסוק אובססיבי בחפותו", כך כינתה הוועדה את התנהלותו של קצב ואת דבקותו בגרסתו לפיה לא אנס ולא הטריד מינית אף אחת מהנשים שהתלוננו נגדו. בעבר, קצב אף דחה עסקת טיעון נוחה יחסית עם הפרקליטות, משום שלא חפץ להודות בביצוע המעשים.

למרות שבעין הציבורית העובדה שקצב לא הודה מעולם בביצוע המעשים נתפסת כחמורה, הרי שמבחינת החוק "היבש" היא לא מהווה קריטריון ברור לשחרור מוקדם. "זכותו של אסיר לדבוק בחפותו ולהמשיך להאמין שהינו חף מפשע. אולם, מצב זה מונע מהאסיר שבפנינו, כל אפשרות להתחלה של הפנמה ומכאן התחלה של טיפול", נימקו חברי הוועדה את החלטתם.

הטיפול והעובדה שקצב לא החל בשום הליך טיפולי, וגם לא הומלץ על ידי הרשות לשיקום האסיר כמתאים לטיפול, היוותה שיקול מרכזי בהחלטת הוועדה. בנוסף, הוועדה הסתמכה על כך ששחרורו של קצב יהווה "פגיעה חמורה באמון הציבור", כשהיא מתייחסת לסעיף בחוק המאפשר למנוע את שחרורו של אסיר מחשש לפגיעה בדימויה של מערכת אכיפת החוק.

החלטת הוועדה הסתמכה על פסיקת בג"ץ בעניינו של עאטף זאהר, מפקד בכיר בצה"ל שהורשע בשורה של מקרי אונס. מדובר במקרים דומים להפליא: על זאהר נגזרו שש שנות מאסר בפועל (על קצב נגזרו שבע) ואף הוא הכחיש כי ביצע את המעשים. בניגוד לקצב, במקרה של זאהר ועדת השחרורים הצבאית החליטה לשחררו למרות שלא הודה והביע חרטה. אך בית המשפט העליון הפך את ההחלטה, וקבע כי העובדה שזאהר לא הודה הופכת אותו ל"לא ראוי לשחרור".

"איש אמנם לא ימנע מעבריין מין להחזיק בתפיסתו הסובייקטיבית את מעשיו, אפילו זו עומדת בסתירה חזיתית לפסק הדין שהרשיע אותו. אולם הכחשת המעשים שבהם הורשע עלולה בהחלט לעמוד לרועץ לאסיר המבקש את שחרורו המוקדם, בבחינת היותו 'ראוי' לשחרור שכזה", קבע השופט מלצר.

הוא הוסיף כי "עבריין מין סדרתי, אשר איננו מפנים את פליליות מעשיו ואת חומרתם, איננו מבין את האסון שהמיט על קורבנו, איננו מביע חרטה, איננו סבור שהוא נזקק לשיקום דרכיו – איננו מסוג האסירים שככלל יש לשחררם שחרור מוקדם, אלא אם עומדים לזכותו טעמים נוגדים וכבדי משקל".

כאמור, קצב יצטרך לשכנע את בית המשפט המחוזי, ואם לא יצליח בכך את בג"ץ, כי העובדה שלא הודה לא אמורה למנוע את שחרורו. סנגוריו יטענו בין היתר כי קצב אינו עבריין מין, וכי הוא הביע נכונות לקיום הליך טיפולי מחוץ לכלא. במקרה שהערעור שיגיש קצב יידחה גם בבית המשפט העליון תיוותר לו אפשרות אחת נוספת: חנינה מהנשיא.
 
בקשת החנינה כבר הוגשה על ידי קצב בעבר, אולם רק כעת היא תיבחן על ידי משרד המשפטים והנשיא. משרד המשפטים ידון בבקשת מחלקת החנינות. עמדתה העדכנית של המחלקה היא נגד חנינתו של קצב, אולם זו תיבחן מחדש בעקבות החלטת הוועדה. יצויין כי הפרקליטות התנגדה לשחרורו המוקדם בעמדה שהציגה בפני הוועדה.
היועץ המשפטי לממשלה ד"ר אביחי מנדלבליט פסל את עצמו מלדון בעניינו של קצב בגלל היכרות מוקדמת. בשבועות האחרונים פורסם כי שרת המשפטים איילת שקד תומכת במתן חנינה לנשיא המדינה לשעבר, ולפי חלק מהפרסומים עמדה דומה יוחסה לנשיא המדינה ריבלין.

בלשכת הנשיא הכחישו בתקיפות את העובדה כי התקבלה החלטה לחון את קצב, ואמרו כי לא ידונו בבקשה עד לקבלת החלטת ועדת השחרורים. גם בלשכתו של קצב אמרו כי ימתינו להחלטת הוועדה.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg