ראשי » חדשות » בעולם » חדשות חוץ

תעלומת הדלפת הענק: מי הוא ממשיכו של סנודן?

חשיפת מסמכי פנמה מראה כי מוקדם להספיד את העיתונות ומעלה סימני שאלה גדולים. כיצד קרה שכל כך הרבה מנהיגים הפקידו את סודותיהם בידי חברה פנמית אחת ושרת אינטרנט אחד? איך מעבירים כמויות ענקיות כאלו של אינפורמציה בלי להיחשף?

הלדפת מסמכי פנמה חשפה אלפי שמות של לקוחות חברת 'מוסק פונסקה', ביניהם ראשי מדינות וידוענים, אשר התחמקו או העלימו מס. אך עם כל הכבוד למסמכי פנמה, ויש כבוד, העיקר בהדלפת-העל אינו בגילויים על מנהיג כזה או אחר או על הפרקטיקות המוסריות של פוליטיקאים וחברות בינלאומיות, קטנות כגדולות. מי שעוסק ביומיום בספורט של חשיפת שחיתות וכלכלת אופשור יודע שרוב הגילויים כבר נחשפו ברמה כלשהי, כולל תחקירי ענק על חברת 'מוסק פונסקה' עצמה. לב העניין הוא המכה התקשורתית, שמביאה את הנושא לתודעה הגלובלית באמצעות שיתוף פעולה בין עשרות כלי תקשורת תוך שימוש באמצעים טכנולוגיים סופר-חדשניים. כנראה מוקדם מדי להספיד את העיתונות.

עוד כותרות ב-nrg:
בגלל הטרדות של מהגרים: שחייה נפרדת בבריכות
משטר אסד כושל בשיקום העיר הגדולה שכבש
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

בהקשר הזה עולים שני סימני שאלה גדולים. הראשון, שאין לו תשובה, כיצד קורה שכל כך הרבה מנהיגים, פוליטיקאים, אוליגרכים, פושעים, ברוני סמים וסתם משתמטי מס - כולם מפקידים את סודותיהם בידי חברת עורכי דין פנמית אחת ושרת אינטרנט אחד, באבטחת מידע שערכו הכולל נמדד במיליארדים. רמת הסיכון בלתי מתקבלת על הדעת. האם זה באמת כל הסיפור?

וההערה השנייה: מעבר לחשיפה עצמה, לא פחות מעניינת השאלה איך בדיוק עושים את זה. איך גונבים מידע בסדרי גודל ענקיים כאלה. איך מעבירים אותו טכנית מעבר לים, תוך שמירה על זהות המדליף. הגרסה הרשמית שסיפק השבוע ארגון ICIJ (האיגוד הבינלאומי של עיתונאים חוקרים) היא שזהותו של המדליף אינה ידועה. על פי גרסה זו, ההדלפה החלה בסוף 2014 באמצעות מקור אלמוני שפנה לעיתון הגרמני 'זידדויטשה צייטונג' בעקבות פרסום קודם על חברת 'מוסאק פונסקה'. המקור יצר קשר עם כתב העיתון בסטיאן אוברמאייר באמצעות צ'אט מוצפן, והציע לו מידע שיחשוף לציבור את הפשעים שנעשו באמצעות החברה.

המקור, שדבר לא ידוע על זהותו, סירב להיפגש או לחשוף את עצמו בשל הסכנה לחייו, והתנה את הקשר בשימוש בערוצים מוצפנים היטב. כאשר שאל אוברמאייר באיזה סדרי גודל מדובר, התשובה, כפי שנכתב במגזין 'ווירד' השבוע, הייתה "גדול יותר ממה שאתה יכול לדמיין". ואכן, גודל ההדלפה של מסמכי פנמה הוא 2.6 טרה-בייט - יותר מפי אלף מהמגה-הדלפה בפרשת 'קייבלגייט' של ויקיליקס. משהו שמאה כלי תקשורת בעולם עמלו עליו במשך שנה, ונכון לעכשיו הגיעו רק לחלק ממנו.

בריאיון ל'ווירד' סיפר אוברמאייר כי הקשר עם המקור התבצע לאורך זמן בערוצים מוצפנים משתנים, כשבכל פעם נמחקה ההיסטוריה מהמפגש הקודם. הקריפטו-אפליקציות שבהן השתמש היו Signal, Threema ואפילו מייל PGP מוצפן.

בכל פעם שחודש הקשר על ידי המקור זה היה באמצעות שאלה טיפשית ותשובה עוד יותר טיפשית. למשל, "הייתי אומר שהיום שמשי למדי", והתשובה: "כן, הייתי אומר שהירח ממש גשום". לאחר שהמקור העביר כמות מסוימת של מסמכים לאוברמאייר, הבין העיתונאי שהעסק גדול מכדי להתמודד עמו לבדו, ופנה לארגון ICIJ שכבר התמודד בעבר עם תחקירים בעקבות הדלפת ענק בסגנון זה, על חברת ההחזקות HSBC.
 
המשלוחים של קובצי ההדלפות החלו לזרום. אבל איך בדיוק? כיצד מעבירים כמויות ענקיות כאלו של אינפורמציה בלי להיחשף? ודאי שלא במייל. האם התשובה היא קובצי 'הארד דרייב' מוצפנים? פיו של אוברמאייר נשאר חתום בנקודה זו. ה-ICIJ בנה מנוע חיפוש מוגן עבור כל מיליוני הקבצים המודלפים, ו-URLעבור כל כלי התקשורת שהצטרפו למיזם החשיפה.

האתר כלל גם צ'אט, כדי שהכתבים שהופקדו על חקירת המסמכים יוכלו להחליף הערות בזמן אמת ולהיעזר בקולגות מעבר לים בבחינת מסמכים בשפות שונות. המדהים הוא, שאף שמדובר במאה כלי תקשורת והרבה יותר ממאה איש שעסקו בעניין במשך יותר משנה, העסק לא דלף.

ומה שנותר כסימן השאלה הגדול ביותר הוא זהותו של המדליף. גבר או אישה? אדם או אולי קבוצה? ומעל הכול - איך הוא או הם עשו את זה? מה אִפשר למשוך כמות כזו של מידע בלי שאיש ב'מוסק פונסקה' יבחין בכך? אחרי ג'וליאן אסאנג' ואדוארד סנודן, זהותו של האדם השלישי נותרה בערפל סמיך.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg