טראמפ משדר פרו-ישראליות: יהודי ארה"ב יקשיבו לו?
התמודדותו של דונלד טראמפ לנשיאות הופכת למחלוקת של ממש בקרב יהדות ארה"ב. חלק ממנהיגי הקהילה מתנערים ממנו, אחרים תומכים, וברחוב היהודי הוא זוכה לאהדה גוברת. הפריימריז בניו־יורק השבוע יהיו נקודת מבחן לקול היהודי
שלושה מראשי הקהילה הקונסרבטיבית בארה"ב פרסמו לפני כחודש מאמר ב'דיילי ניוז', ובו הזהירו את המצביעים היהודים שלא לשכוח את לקחי חג הפורים שבו "רבים הניחו שהרע ביותר אינו יכול להתרחש רק מפני שהם אינם רוצים בכך". "אנשים טובים נוחים להיות מרומים", כתבו. "אסור שפתיחות וסובלנות יעוורו אותנו מפני הסכנות הצפויות לדמוקרטיה".
עוד כותרות ב-nrg:
- בתוך דקות: שני ניסיונות פיגועים ביו"ש ובי-ם
- לפיד נגד "הארץ": עיתון שירד מזמן מהפסים
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
"ההיסטוריה כבר קבעה כלל ברזל שלפיו פוליטיקאים התוקפים בני מיעוטים ממוצא אחד, יפנו די מהר את האש נגדנו. זה יתחיל עם מהגרים מקסיקנים או מוסלמים, אבל בסופו של דבר כל המיעוטים ימצאו עצמם בסכנה. יהודים המתעלמים מההיסטוריה ימצאו אולי נחמה בעובדה שיש לו (לטראמפ, מ"ט) יהודים במשפחה או במעגל הקרוב אליו. אנו לא. זה מעולם לא עבד" נכתב במאמר.
השבוע יתברר אם הקהילה היהודית הגדולה בניו-יורק שעתה לאזהרה הזו. ביום שלישי יתקיים מבחנו הגדול של דונלד טראמפ, כאשר הפריימריז יגיעו למדינה שהיא מוקד כוחו של המועמד הרפובליקני המוביל, וגם הריכוז היהודי העירוני הגדול בעולם. ניצחון בניו-יורק, עתירת הצירים והיוקרה, הוא חלומם של כל המועמדים, רפובליקנים ודמוקרטים כאחד.
הסקרים מנבאים לטראמפ ניצחון סוחף, בהפרש ממוצע של 36.1 אחוזים על יריביו, טד קרוז וג'ון קייסיק. בחלק מהסקרים הוא עובר את רף חמישים האחוזים, דבר שיקנה לו את כל 95 נציגי המדינה. בשבועות האחרונים צוברת ניו-יורק מספר חסר תקדים של נרשמים לקראת הבחירות הפנימיות בשתי המפלגות.
רק בעשרת הימים האחרונים להרשמה הצטרפו 41 אלף איש, בהם 20 אלף צעירים המצביעים לראשונה. ובכל זאת, שני בוחרים הקרובים ללבו של טראמפ שכחו להירשם, והוא הפסיד את קולותיהם הבטוחים: בנו ובתו.
כל המועמדים יודעים היטב כי הקול היהודי משמעותי במיוחד בניו-יורק. לא פלא שטד קרוז התייצב במאפיית המצות של חב"ד, ונפגש בלבביות עם ראשי הקהילות החסידיות. במקביל הוא ניסה לתקן את הרושם השלילי שהותירו הצהרותיו בעימות בינואר, שבו דיבר בגנותם של "ערכי ניו-יורק", שהם לדבריו "ערכים של ליברליות חברתית, ערכים התומכים בהפלות ובנישואי הומואים וממקדים את החיים סביב הכסף והתקשורת".
המילים האחרונות התפרשו בקרב רבים בקהילה היהודית כמכוונים כלפיה, וכנושאים נימה אנטישמית חבויה בשל הצירוף ניו-יורק-כסף-תקשורת. דונלד טראמפ דאג לכך שניו-יורק לא תשכח את דבריו של קרוז. "הוא דיבר על הערכים שלנו כאילו איננו שווים מאומה!" הכריז בעצרת בחירות בשבוע החולף.
את הכנותיו למפגש עם הקהל היהודי החל טראמפ כבר בנאומו בוועידת איפא"ק בוושינגטון בחודש שעבר. לראשונה הוא לא נאם ב'שלוף' אלא קרא טקסטים מוכנים מהטלפרומפטר השקוף, שאותם כתב עבורו חתנו היהודי ג'ארד קושנר. הוא עטה על עצמו ארשת ניצית, וניסה ליצור את הרושם כי הפעם הוא יודע על מה הוא מדבר. לא שזה עבד.
בקהל נשמעו הערות על גבול הסרקזם בנוגע למידת האמון בהצהרותיו, שהלכה והתמעטה ככל שחזר על מילותיו הקבועות: "האמינו לי, חבר'ה". והוא עשה זאת לפחות שמונה פעמים. כך, למשל, היה קשה להתייחס באמון להבטחתו כי יעצור את הפלסטינים מלתמוך בטרור.
צפו: טראמפ לסכסוך הישראלי-פלסטיני וטען כי הוא פרו-ישראלי
"זה ייפסק מיד, האמינו לי!" הכריז. "יש לו אגו מספיק גדול כדי להאמין שהוא יכול לכוון את היחס של הפלסטינים כדי שיתאים להעדפותיו", צחק ג'רמי שוורץ משיקגו, שישב לידי בקהל.
"הנשיא אובמה הוא אולי הדבר הרע ביותר שקרה לישראל מעודה, האמינו לי!" הצהיר טראמפ, אבל ג'רמי הרים גבה: "ואני חשבתי שמלחמת יום הכיפורים, מלחמת לבנון או אלף חללי הטרור באינתיפאדה היו הדברים הגרועים ביותר שקרו לישראל".
היחס לטראמפ בקרב היהודים הוא אמביוולנטי. יש שנפשם נוקעת ממנו, כמו למשל מנכ"ל הליגה למניעת השמצה ג'ונתן גרינבלט, שהודיע כי ארגונו החליט להעביר את 56 אלף הדולרים שתרם טראמפ לארגון לטובת "תוכניות המחנכות נגד דעות קדומות, העונות במדויק למגמות שהוזרקו למערכה הפוליטית הנוכחית".
או למשל חתן פרס פוליצר, דיוויד רמניק, עורכו לשעבר של ה'ניו-יורקר', שנשאל בריאיון "את מי היית מסלק מניו-יורק, לו ניתנה לך האפשרות", והשיב: "הוא מתמודד כעת לנשיאות". הוא כינה את הקמפיין של טראמפ "תוכנית רווחה לעיתונאים", שבה "הרייטינג מרקיע שחקים וכולם מאושרים, אבל בסופו של דבר זה די מפחיד".
אך לא כולם הם גרינבלט ורמניק. מתברר שהרטוריקה של טראמפ פועלת על מגזרים רחבים בציבור היהודי. בין תומכיו נמצא לא רק 'האיש ברחוב', אלא גם מנהיגי קהילות מכל הזרמים ובהם רבנים אורתודוקסים, אנשי ימין, משפטנים, סופרים ואנשי אקדמיה.
טראמפ נואם בפני ועידת איפא"ק
אחד מתומכיו הבולטים הוא עורך הדין הניו-יורקי דיוויד פרידמן, ששימש יועצו המשפטי בכמה עסקאות גדולות לבניית קזינו בעיר ההימורים אטלנטיק-סיטי, והיום מוזכר כמועמד המועדף על טראמפ לשמש שגריר ארה"ב בישראל.
אחת הסיבות להצלחתו של טראמפ היא הדרך שבה הוא מעביר את מסריו. מניתוח נאומיו של טראמפ שביצע המגזין 'ווירד', עולה כי הוא מדבר אל קהלו בשפה פשוטה המובנת אף לילדים בכיתה ד'. "מבחינה לשונית נראה שחלק מהשיטה שלו היא לדבר בהנחה שלפניו קהל ברמת השכלה נמוכה", מנתח ה'ווירד'. מה שמעניין הוא שככל שהעימותים הפומביים נמשכו, גם יריביו אימצו רמה לשונית נמוכה מזו שהחלו בה, שכן הם ראו שהשיטה עובדת.
"מרמת מורכבות לשונית התואמת לכיתה י' בשני העימותים הראשונים, עבר קרוז לרמה של כיתה ח' בפברואר ובמרץ. רוביו החל ברמה לשונית של כיתה ח', וצנח בעימות התשיעי כשהחל לתקוף את טראמפ. בעימות ה-11 הייתה רמתו הלשונית תואמת לרמת ההבנה של ילד בכיתה ו'", נכתב. הניתוח הראה גם שג'ון קייסיק נע בין רמה לשונית של כיתה ו' לזו של כיתה ז'.
את ארנולד ספירו מבוינטון-ביץ', פלורידה, פגשתי בצאתו מהקלפי שהוצבה בבית הכנסת חב"ד בעיירה, כשנרתיק הטלית והתפילין עדיין בידו. מיד אחרי תפילת שחרית הוא הלך להצביע, "לטראמפ כמובן". כשהבעתי פליאה על כך שלא תמך במועמד מתוצרת בית, רוביו, שאז עדיין היה חלק מהמרוץ, השיב ארנולד: "כן, אבל הוא פוליטיקאי. הגיע הזמן לתת הזדמנות למישהו שלא בא מהפוליטיקה. נמאס לנו מהפוליטיקאים, וטראמפ מייצג משהו אחר, רענן ושונה".
נראה שכל מאמצי החיזור של קרוז ורוביו אחרי הקול היהודי לא עשו רושם על ארנולד, וכמוהו על מאות אלפי יהודים המסמנים בטופס ההצבעה את שמו של איל ההון שצנח אל ערוגות הפוליטיקה. קרוז חוזר ומצהיר כי יהפוך לחלוטין את מדיניותו העוינת של הנשיא אובמה כלפי ישראל, אבל ארנולד משוכנע שגם טראמפ, שהצהיר כי הוא מכוון למדיניות ניטרלית בין ישראל לפלסטינים, הוא ידיד גדול של מדינת היהודים ופרו-ישראלי מובהק.
האם אין זה הימור גדול מדי לתת את המושכות למי שאין לו כל ניסיון בניהול מדינה, ולהפקיד את מדיניות החוץ בידי אדם בעל רטוריקה מפחידה שאיש אינו יודע מה טיבו ואיזה נשיא הוא יהיה? ארנולד לא נסוג. "גם על רונלד רייגן אמרו את זה, והוא היה נשיא מצוין מכיוון שהקיף עצמו באנשי צוות חכמים. זה גם מה שטראמפ יעשה. ראה לאיזה מצב הובילו אותנו הפוליטיקאים הנוכחיים, אלה שאומרים שיש להם ניסיון וכישרון. מדוע שנסמוך עליהם?"
"מישהו צריך לנענע את המדינה הזאת, ומי כמו דונלד טראמפ ידע לעשות זאת", אומר לי מייק, איש הביטחון השומר על מתחם מגורים ענקי שרוב תושביו הם יהודים ניו-יורקיים שמאסו ברעש, בקור ובזוהמה של העיר הגדולה ובנו בתי מידות בפלורידה שטופת השמש.
קואליציית הרפובליקנים היהודים (RJC), הפועלת לשנות את ההצבעה היהודית ולהעביר אותה מהמפלגה הדמוקרטית למפלגה הרפובליקנית, עדיין מבועתת מהאפשרות שטראמפ יעמוד בראש המפלגה. רבים מהם זוכרים את נאומו בכינוס ה-RJC בוושינגטון לפני כמה חודשים, שבו הכריז כי אינו זקוק לכסף של היהודים. עם זאת, כמה מראשי הארגון סבורים שכדאי להם למהר "לצאת מהבהלה" ולתמוך בטראמפ, שכן ניצחונו הוא עובדה מוגמרת.
הוויכוח בקרב היהודים הרפובליקנים מתמקד בשאלה האם טראמפ הוא האדם שיוכל לנצח בבחירות הכלליות בנובמבר. חלקם משוכנעים כי אין לו כל סיכוי לגבור על הילארי קלינטון בבחירות לנשיאות. הם מצביעים על הסקרים האחרונים, המעניקים לקלינטון יתרון של עשרה אחוזים על פני טראמפ.
לעומתם יש הסבורים שדווקא הקמפיין האגרסיבי בפריימריז, הסופג ביקורת רבה מיריביו, יהיה יעיל במרוץ המכריע. "מה שנראה לכאורה כאלימות, עלבונות, שוביניזם ושנאת זרים, נתפס יותר כמאבק בממסד הוושינגטוני המאוס. דווקא סגנון כזה יכול לנצח את הדמוקרטים", אומר לי עורך דין ניו-יורקי המקורב לטראמפ.
אוריאל היילמן, עורך ב'ג'ואיש הראלד', מסביר בעיתונו כי עליית טראמפ באה בעקבות קריסת המערכת הפוליטית האמריקאית. "הדבר האחרון שהמדינה צריכה הוא עוד פוליטיקאי קרייריסט. הפעם אנחנו רוצים לראות בבית הלבן אדם שאינו שבוי בידי בעלי הון או לוביסטים ממומנים בכסף מושחת. לפוליטיקאים יש בעיית יושר קשה. המדינה זקוקה למישהו אותנטי שאינו פוחד לומר את האמת ולשבור מוסכמות, גם אם אינו עונה על דרישות התקינות הפוליטית".
רוב יהודי ארה"ב שומרים על נאמנותם ההיסטורית למפלגה הדמוקרטית. הפעם, אומר היילמן, טראמפ עשוי לשנות את התמונה. "היהודים רואים בו כנות מרעננת, חוסר פחד לאתגר מוסכמות פוליטיות, כולל את השמרניות שבהן, והצלחה בעסקים", הוא כותב. מארק רוש, מפיק סרטים מלוס-אנג'לס, אומר לעיתון כי "זהו בדיוק הניסיון הדרוש לנשיא. יש לו רקע עסקי מצוין. אנחנו זקוקים למנהיג אמיתי, ולא לפוליטיקאי מקצועי שלא עשה דבר בחייו חוץ מהתמודדות על תפקידים בשירות הציבורי".
"כל ימיי הייתי רשום במפלגה הדמוקרטית", מספר לורנס סטרן, עורך דין מלוס אנג'לס. "בשנים האחרונות אני רואה את המפלגה הדמוקרטית מתרחקת ממה שאני רואה כשורשיה ויסודותיה הרעיוניים, לעבר יחסים קרובים יותר עם אלה שהם גם אנטישמים וגם אנטי ישראלים". כדוגמה לדבריו מצביע סטרן על שתיקתה של קלינטון, המסתמנת כמועמדת הדמוקרטית, בפגישתה עם סוהא ערפאת ב-1999 כשזו האשימה את ישראל בגרימת סרטן לפלסטינים, ועל התמיכה הכספית שקרן קלינטון מקבלת מתורמים ערבים.
"קשה לעצור את הקטר", אומר ד"ר ג'וזף פרייגר מניו-יורק, פעיל יהודי ופרו-ישראלי בולט. "הוא נע במהירות ואוסף נוסעים בכל מקום. המומנטום הזה עשוי לקחת אותו לאורך כל הדרך, עד הבית הלבן. את זה אומרים גם מומחים למדעי המדינה שמנתחים את דפוסי ההצבעה. אחד מהם, פרופ' הלמוט נורפטון, שתחזיות קודמות שלו התאמתו, מעריך שלטראמפ יש סיכוי של 97 אחוזים להיות הנשיא".
אינך חושש מעמדותיו הפושרות כלפי ישראל, בעוד שקרוז וקייסיק עמדו לצדה בנאמנות בשנים האחרונות?
"עמדותיו המובהקות נגד ההסכם עם איראן מציבות אותו מיידית במחנה הפרו-ישראלי. יש לו אינסטינקטים טובים כשבאים לדון במזרח התיכון. הוא יבטל את ההסכם עם איראן, והוא יחזק וישקם את הצבא האמריקאי.
העובדה שהג'יהאדיסטים מפחדים ממנו יותר מכל מועמד אחר, הופכת אותו באופן אוטומטי לנשיא טוב יותר מהילארי קלינטון. העולם יהיה מקום הרבה יותר בטוח עם נשיא כמו טראמפ".
גם הסופר היהודי ג'ק אנגלרד קורא לתמוך בטראמפ, מכיוון ש"רק הוא מפורסם לפחות כמו הילארי קלינטון המושחתת", כהגדרתו. "האמריקאי הממוצע אינו יודע מי זה קייסיק ומי הוא קרוז", הוא אומר. "אף שהם בחורים טובים, הם זרים לו. אתה אולי צופה ב'פוקס ניוז', ב-CNN או ב-MSNBC, אבל מה שמעניין את השכנים שלנו זה 'רוקדים עם כוכבים'.
"היה טוב אם הדיון היה מתנהל על מהות וערכים, אבל מה לעשות, מה שקובע הוא הרייטינג והפופולריות. איך אמר המלך שלמה, 'טוב שם משמן טוב'. כמו שהוליווד זקוקה לשם מפורסם כדי 'לפתוח' את הסרט, כך רק דונלד טראמפ יכול 'לפתוח' את הבית הלבן".
העובדה שטראמפ לא מיהר לדחות את הצהרת התמיכה בו שהשמיע דיוויד דיוק, מנהיג הארגון הגזעני והאנטישמי קו-קלוקס-קלאן, או הערותיו הסטריאוטיפיות על היהודים, לא גורמים לתומכיו היהודים לחשוב כי מדובר בגזען לבן או בקנאי עיוור.
הם מעדיפים להזכיר את תמיכתו רבת-השנים במדינת היהודים, כולל עמידתו בראש מצעד התמיכה בישראל בזמן מבצע 'ימי תשובה' ב-2004. ד"ר בן עינב, רופא ילדים מווירג'יניה, אומר ל'ג'ואיש הראלד' שאף שהוא חש אי-נוחות מסוימת מהתבטאויותיו של טראמפ, הוא סבור ש"חלק מהדיבורים שלו הם הצגה, וחלק אחר אמיתי. הוא מוכן לומר בגלוי מה שרבים חושבים".
קיים חוסר עקביות מובהק בתכונות שתומכיו היהודים של טראמפ מייחסים לו. הם מקשרים את החוצפה והגסות שבו לאותנטיות שלו, אך מאמינים שכנשיא הוא יתנהג אחרת. הם מעריצים את הצלחתו, ומתעלמים מכישלונותיו העסקיים. הם מודעים לאגו הגדול שלו, אבל אומרים כי הוא מבין שלהיות נשיא זה לדעת לאסוף סביבך את האנשים הנכונים, יותר מאשר אופיו של האדם עצמו.
הבעיה עם טראמפ היא שרבים אינם יודעים למה לצפות. התלונה העיקרית היא ש"לא שמענו ממנו תוכנית סדורה על שום דבר". בנאומו באיפא"ק הוא ניסה לתקן את הצהרתו בדבר כוונתו להיות ניטרלי בסכסוך בין ישראל לפלסטינים. "אני ארצה מאוד להיות ניטרלי, אבל זה בלתי אפשרי בגלל שיש שם כל כך הרבה שנאה", אמר.
"הוא אינו מבין שהמטרה הראשונה של המנהיגות הפלסטינית היא להעלים את המדינה היהודית", כתב ה'דיילי ניוז' הניו-יורקי במאמר מערכת יום לאחר הנאום. "ניטרליות נשיאותית תהפוך מבחינה מוסרית את ארה"ב לגורם מרכזי בבידודה של ישראל. כוונותיו טובות, אך הוא אינו מסוגל להשיג משהו טוב יותר.
"הוא חי באשליה שתיווך להשגת הסכם שלום במזרח התיכון אינו אלא גרסה של דיון על זכויות פרסום בתחרות מלכת היופי, וגרוע מכך - הוא מציג כאילו יוכל להשיג זאת על ידי מתן פקודה".
אבל תומכיו דווקא סבורים כי הוא מועמד טוב לישראל. לדעתם, דווקא בגלל מומחיותו בתורת המשא ומתן הוא יודע שאין לנקוט צד פומבי לטובת ישראל בסכסוך. "גם אני מנהל משאים ומתנים, וכך מנהלים מו"מ", אומר היזם גדליה שאפס מלונג-איילנד, המגדיר עצמו דתי-ליברלי-מודרני. "אני מאמין שהוא באמת ובתמים נושא את האינטרסים של ישראל בלבו. הוא אומר שישראל תאהב אותו, ואני מאמין לו".
נראה שהתקפות הטרור בבריסל באו לטראמפ בזמן. הניו-יורקרים, שטראומת 11 בספטמבר עדיין לא פגה ממעמקי תודעתם, שמעו אותו קורא לאירופה לסגור את גבולותיה ולארה"ב להגביר את הפיקוח על האוכלוסייה המוסלמית.
עד כה צבר טראמפ 743 נציגים לוועידה. הוא עדיין רחוק ממספר הזהב 1,237, הדרוש לו כדי לזכות במינוי. לקרוז ישנם 517 צירים, ולקייסיק 143. כשב'קופה' יש עוד 848 נציגים לחלוקה, וכאשר ראשי המפלגה הרפובליקנית מחפשים בקדחתנות דרכים למנוע מטראמפ את הזכייה במועמדות המפלגה, אם באמצעות זריקת שמות חדשים לזירה ואם באמצעות כיפופי חוקה, דרכו של טראמפ לבית הלבן ואפילו למועמדות המפלגה, עדיין לא סלולה.
אקו"ם