הבשר המוברח כמשל: הרשויות במדינה בהיסטריה
המעורבות הבוטה של ארצות העולם בעניין ישראלי פנימי, התפקיד המדיני שקצינים לובשי מדים נוטלים לעצמם, והתבהלה המופרזת מה־BDS. פרשת הבשר הפלסטיני המוברח מגלמת את כל מה שמעוות בגישה הישראלית לסכסוך
האיוולת, העצבים והתבהלה העצמית שבקונפליקט עם הפלסטינים מתמצים אל אומצות הבשר. הסטייקים המוברחים למסעדות היוקרה של תל־אביב מגלמים את היחס הישראלי הכללי לעם היריב. לא לבלוע ולא להקיא.
עוד כותרות ב-nrg:
- לפיד נגד "הארץ": עיתון שירד מזמן מהפסים
- בתוך דקות: שני ניסיונות פיגועים ביו"ש ובי-ם
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
שש שנים תמימות אפשרו הרשויות הישראליות - קרי מתאם הפעולות ביו"ש, משרדי הבריאות, החקלאות, החוץ, הביטחון וראש הממשלה - להחדיר אל השוק שלנו בשר פלסטיני שאינו עומד בתקני הבריאות, הכשרות והווטריניה הישראליים.
כפי שצוטט ב'מקור ראשון' בשבוע שעבר פקח הבקי בנושא, ההיתר הרשמי ניתן להכנסת הבשר למזרח ירושלים, אך מרגע שהמחסומים נחצו לא הייתה כל מניעה להגיע איתו למערב העיר ולרחבי ישראל כולה.
העלמת העין החלה בהסכמה כללית ב־2010 והסתיימה רק ב־2016. אדם אחד, מנכ"ל משרד החקלאות, שלמה בן־אליהו, עמד כנגד כל המערכת וצעק "די". מזל שהשר שלו, אורי אריאל, גיבה אותו. בעצם, היא עוד לא הסתיימה. אחרי פרסום התחקיר, הורה בג"ץ בצו ביניים ביום רביעי האחרון על השבת המצב לקדמותו והמשך הכנסת הסחורה הפלסטינית לישראל, עד לדיון שיתקיים ביולי הקרוב.
קשה לשים את האצבע על ראשית התופעה. מה שבטוח הוא שמיוני 2010, כאשר ישראל עדכנה את 'פקודת מחלות בעלי חיים' והגדירה הכנסת מוצרים מן החי מהרשות הפלסטינית כ"ייבוא", היה ברור לכל הנוגעים בדבר כי הבשר מיו"ש לא עומד בתקן הישראלי. בכלל, על העובדות בסיפור הזה אין מחלוקת.
בשורה של מסמכים שהגיעו לידיי מסכימים שני הצדדים, מתאם הפעולות ביו"ש מכאן ומשרד החקלאות מכאן, כי הפלסטינים לא עומדים בתקן.
כך כתב מנכ"ל משרד החקלאות דאז, רמי כהן, בסיכום דיון מיוני 2013: "בחודש יוני 2010, על פי החלטת משרד הבריאות, הסתיים תוקפו של ההיתר. לאחר פנייה של גורמים מטעם מתאם הפעולות בשטחים ומשרד החוץ אל משרדי החקלאות והבריאות לאשר את המשך תוקפו של ההיתר, וקבלת עמדתם של שר החוץ ושר הביטחון שיש לאפשר את המשך הייבוא משיקולים מדיניים, ניתנה הנחייה ליחידת הפיצו"ח (פיקוח על הצומח והחי, א"כ), שלא לאכוף את האיסור על ייבוא מוצרי מזון מעובד מן החי על אותם שמונה מפעלים לתקופה של חמישה חודשים".
כהן מתאר את מאמצי הפלסטינים והארגונים הבינלאומיים לשפר את רמת הפיקוח הווטרינרי והבריאותי, אך בשורה התחתונה קובע כי "הרשות הווטרינרית ברש"פ עדיין אינה עומדת בקריטוריונים הנדרשים להסמכה על פי הקריטריונים הבינלאומיים".
חרף קביעה זו הוא מורה מדי כמה חודשים "להמשיך בהסדר הקיים, ולהימנע מאכיפת האיסור על ייבוא מזון מעובד מן החי משטח הרש"פ על אותם המפעלים שבהסדר עד לסוף יולי 2014".
כשחודש יולי מגיע ושוב מתברר שהפלסטינים לא עומדים בדרישות, שוב מנחה כהן "להמשיך בהסדר הקיים, ולהימנע מאכיפת האיסור על ייבוא מזון מעובד מן החי משטח הרש"פ על אותם המפעלים שבהסדר עד לסוף אוקטובר 2014".
בתחילת 2015 נמנה כהן על עשרות הנחקרים במה שכונה 'פרשת ישראל ביתנו' (שעד כה לא הוגשו בגינה כתבי אישום, אבל זה עניין אחר) ונאלץ לעזוב את תפקידו. ממלא מקומו, צביקה כהן, המשיך את המדיניות והורה גם הוא במרץ 2015 "להמשיך בהסדר הקיים ולהימנע מאכיפת האיסור". להגנתו יצוין, כפי שאמר באחד הדיונים: "היות שאנחנו בתקופת בחירות, יש קושי בבחינת המצב באופן מלא".
כאמור, גם מתאם פעולות הממשלה ביו"ש, תת אלוף יואב (פולי) מרדכי, איננו טוען כי הבשר הפלסטיני עומד בתקינה הישראלית. ב־1 במרץ השנה הוא פנה בכתובים למנכ"ל משרד החקלאות שלמה בן־אליהו, וכתב: "ב־1.3.16 (תאריך משלוח המכתב, א"כ) עתיד להסתיים ההיתר הקיים למפעלים פלסטיניים המשווקים מזה שנים רבות תוצרת מן החי (מוצרי בשר וחלב) למזרח ירושלים בלבד. ההיתר הוארך מספר פעמים לאור אי־עמידת הפלסטינים בכל הדרישות המקצועיות שהוצגו להם".
פולי מתאר את המאמצים של ישראל ושל הנשמות הטובות מארה"ב ומאירופה "לשדרוג השירותים הווטרינריים, וביניהם: הקמת מעבדה באל־ערוב במימון ארגון USAID, הכנת חוק צער בעלי חיים המכיל סעיפים הקשורים לשחיטה בבתי מטבחיים על פי סטנדרטים בינלאומיים, הקמת ועדה עליונה לנושא בטיחות ופיקוח על מוצרי מזון מן החי בראשות שר הבריאות הפלסטיני, יישום פרויקט לסימון ומספור בעלי חיים בשטחי הרש"פ, ובניית בסיס נתונים המכיל מידע על המגדלים ובריאות המקנה".
אלא שבדיוק כפי שקבעו במשרד החקלאות, גם האלוף מרדכי מסכים כי "טרם הושלמו כלל הקריטריונים הנדרשים להסמכה על פי הסנדרטים הבינלאומיים". למרות הליקוי החמור הזה, האלוף מבקש מבן־אליהו להאריך את ההיתר ומציין נימוקים שמיד נגיע אליהם.
בן־אליהו מסרב, ואף על פי כן, כמה ימים אחר כך מוציאה קצינה זוטרה יותר, רב־סרן מלי מאירי, "עוזרת מתאם פעולות הממשלה בשטחים", מכתב המופנה אל הנמענים הבאים: המזכיר הצבאי של ראש הממשלה, המזכיר הצבאי של שר הביטחון, המטה לביטחון לאומי, ראש לשכת הרמטכ"ל, ראש לשכת אלוף פיקוד המרכז, מנכ"ל משרד החוץ ומנכ"ל משרד החקלאות.
בין אם בשם עצמה ובין אם בשם מפקדהּ, היא שבה ומעלה את הדרישה להמשיך את הכנסת הבשר הפלסטיני, שגם היא מודה כי הוא בעייתי. "שלילת ההיתר (לייבוא, א"כ) בוצעה על רקע אי־עמידת הרש"פ בסטנדרטים המאפשרים ייבוא מוצרים מן החי, בין היתר בשל היעדר מערכת פיקוח מטעם השירותים הווטרינריים ברשות הפלסטינית, כמו גם בתחום ייצור המזון".
היא מאשרת כי "בעקבות פניות של מתאם הפעולות בשטחים למשרדי החקלאות והבריאות הוחלט להאריך את תוקף ההיתר, ולאפשר את המשך המזון המעובד מן החי משטחי הרש"פ למזרח ירושלים באופן זמני", כי "יחידת הפיצו"ח הונחתה שלא לאכוף את האיסור על ייבוא מוצרי מזון מעובד מן החי", וש"ההנחייה הוארכה מעת לעת משנת 2010".
כאן, לאחר שהמצע העובדתי הוסכם על הכול, מגיעות שורות המחץ. לא בריאות הציבור הישראלי או איכות המזון העולה על שולחנו עומדים לנגד עיניה של הקצינה, אלא צרור פחדים וחרדות, בלתי רלוונטיים לנושא, שיותר מכל דבר אחר משקפים את עומק התסבוך שכל כך הרבה נפשות במערכת המדינית־ביטחונית נגועות בו.
רס"ן מאירי, חשוב להדגיש, אינה אשמה בדבר. היא רק מהדהדת את קול מפקדיה. במכתבה היא מפרטת, בליווי הדגשות וקווים תחתונים לרוב, את "המשמעויות הנובעות מביטול הסדר השיווק: א. שינוי הסטטוס־קוו, שהיה נהוג למעלה מעשרים שנה ומופסק לאלתר. ב. כרסום בלגיטימציה של מדינת ישראל, בשל מעורבות בינלאומית משמעותית על ידי מספר גופים כדוגמת ארה"ב, האיחוד האירופי, הקוורטט, USAID.
"ייתכן שצעד זה, בנוסף לצעדים נוספים המתרחשים בעת הנוכחית (כוונת בנק הפועלים לנתק את הקשרים עם הבנקים הפלסטיניים, אי־הרחבת היקף התוצרת החקלאית המשווקת מרצועת עזה לישראל ועוד) יגבירו את הדה־לגיטימציה נגד מדינת ישראל.
"ג. הפעלת לחץ על מדינת ישראל באמצעות כלי חרם ו־BDS - התקשורת הפלסטינית מדווחת כי נציגים פלסטיניים פנו ל־BDS ולארגונים בינלאומיים כדי להפעיל לחץ על מדינת ישראל ולהרחיב את החרם נגדה (תיתכן פגיעה בחברות ישראליות המשווקות תוצרת מקבילה לרש"פ כגון 'תנובה' ו'זוגלובק'). ד. הגדלת פוטנציאל לערעור המצב הביטחוני. מהלך זה, העלול לגרור פיטורי מאות עובדים, יכול לערער את היציבות הביטחונית ולהגדיל את פוטנציאל הנפיצות ברשות הפלסטינית".
אחרי כל האיומים האלו מגיעה המסקנה הבלתי נמנעת: "לפיכך חשוב להאריך את ההיתר, במקביל לקידום תוכנית עבודה מפורטת עד לעמידה בסטנדרטים המבוקשים על ידי משרד הבריאות ומשרד החקלאות בישראל".
הבקשה הזאת משקפת אחד לאחד את עמדת המתאם, האלוף מרדכי. בניסוח מתון במעט מזה של עוזרתו, ובלי הדגשות וקווים, הוא מזכיר במכתב לבן־אליהו מתחילת מרץ בדיוק את אותם נימוקים.
"המשמעות מביטול ההסדר הקיים תהיה שינוי בסטטוס־קוו שהיה נהוג עד כה. ביטול ההסדר יפגע בראש ובראשונה ברווחי המפעלים הפלסטיניים, המשווקים למעלה משלושים אחוז מתוצרתם למזרח ירושלים. יצוין כי מפעלים אלו הנם מרכיב נוסף בשימור היציבות הביטחונית באמצעות העסקת עובדים פלסטינים".
עוד כותב מרדכי כי "לביטול ההסדר נלווים היבטים מדיניים של מעורבות בינלאומית משמעותית (לרבות הקוורטט אשר תיאם צוותי הדרכה אירופים לשדרוג מערך הווטרינריה הפלסטיני). ייתכן שמדינת ישראל תיתפס על ידי הקהילה הבינלאומית כמי שמובילה מהלך כלכלי נגד הפלסטינים, להחרמת תוצרת פלסטינית שמשווקת עד כה למזרח ירושלים. מהלכים אלו יכולים לעודד הרחבת החרם על חברות ישראליות המשווקות תוצרת מקבילה, לדוגמה 'תנובה' ו'זוגלובק'".
מרדכי ממליץ אפוא "לתת ארכה של מספר חודשים", תוך פיקוח וליווי ישראלי ובינלאומי, שיביאו את הפלסטינים אל רף הפיקוח הנדרש. הוא לא הסתפק בפניות ישירות חוזרות ונשנות אלא גם שיגר שליחים, בהם מ"מ ראש המטה לביטחון לאומי יעקב נגל, שדיבר עם שר החקלאות אורי אריאל.
גם האמריקנים התערבו בעניין. הם כנראה לא לחצו, אלא רק העלו את הנושא כחלק מפגישה רחבה של הנספחות הכלכלית בשגרירות עם בן־אליהו ואנשיו, פגישה שעסקה בעניינים נוספים. תשובת הישראלים, כפי שביטא אותה השר אורי אריאל בריאיון לגלי צה"ל, הייתה: "כשאתם תכניסו את הבשר הזה לוושינגטון, אנחנו נכניס אותו לתל־אביב".
היו גם פניות של האירופים ושל שחקנים נוספים, אך בן־אליהו ואריאל שגיבה אותו עמדו כאמור על שלהם, והחל מתחילת מרץ העלמת העין נפסקה. שמונת המפעלים הפלסטיניים לא מורשים עוד להכניס בשר למזרח ירושלים, כלומר לתוך ישראל.
בעקבות פרסום עיקרי הסיפור בשבוע שעבר, התקשר אליי לא אחר מעמרי שרון, הנושא כיום בתואר יו"ר ארגון מגדלי הבקר. "יש כאן מחדל ענק בכמה וכמה רמות, ומכל זווית שמסתכלים על זה", אמר לי עמרי. "בהבנה מהו האינטרס הציבורי, בבריאות הציבור, בתברואה, באי־יישום החלטות. יש פה בעיה עבור שומרי הדת מבחינת הכשרות, אבל מעל הכול זהו מחדל במשילות".
שרון והמגדלים שהוא מייצג נפגעים מסחרית כמובן מכניסת הבשר הערבי לשוק, כך שהתגובה הזאת אינה מפתיעה. עם זאת, ולא בהכרח מהסיבות ששרון הבן כיוון אליהן, הסכמתי איתו שיש פה מחדל משילותי, המשקף את עומק הפתולוגיה שישראל הגיעה אליה ביחסיה עם הפלסטינים.
ראשית, מדוע מתאם פעולות הממשלה בשטחים, שהוא כידוע קצין לובש מדים הכפוף לדרג המדיני, שוקל שיקולים מדיניים? מדוע קצינה בדרגת רב־סרן מתערבת בנושאים שהם גם אזרחיים טהורים וגם שנויים במחלוקת פוליטית קשה בציבור? משרד החוץ והמטה לביטחון לאומי מכסים את הזירה המדינית.
שנית, מה הבהלה הזאת? מה פשר האימה מה־BDS, מהמדינות התורמות ומהדה־לגיטימציה? הם מחוברים למציאות שם במשרד המתאם, או קוראים יותר מדי עיתונים? הם לא יודעים שעם כל הרעש והצלצולים, פגיעתו של ה־BDS אפסית עד שולית? הם לא שמעו שהכלכלה הישראלית משגשגת, ושעשרות מדינות בעולם רואות בנו מודל לחיקוי?
שלישית, איך ומדוע הגענו למצב שכל מעצמות העולם מתערבות בעניין ישראלי פנימי, והאמת די שולי? אנחנו מדינה ריבונית או ארגז משחקים בחול? הרי מה שקורה בבשר מכפיל את עצמו עשרות מונים בנוגע לבנייה היהודית, הערבית והאירופית ביו"ש.
כל צרוע וזב יכול להקים כאן מתקני טיהור שפכים, בתי ספר, שכונות לא חוקיות ועוד ועוד. כל זה קורה משום שמדינת ישראל מאפשרת. פתחנו את הדלת לכל העולם ואשתו, אז מה הפלא שהם באים.
רביעית, וכנראה הכי חשוב, האלוף מרדכי לא לבד. הגישה שלו משקפת את עמדת מערכת הביטחון שלפעמים לא מזהה נכונה את מה שטוב לאזרחי ישראל. פולי, אלוף בצה"ל שהקדיש את חייו לביטחון ישראל, לא פעל מבחינתו למען הפלסטינים כשלחץ נואשות לאפשר את הכנסת הבשר. הוא באמת חושב שזה מה שטוב לישראלים.
אותה מערכת צבאית שמקדמת העברת 40 אלף דונם לפלסטינים, לתת לרשות נשק "להגברת המשילות", או להגביל את כניסות צה"ל לשטחי A, משוכנעת שכך היא תקדם את ביטחון ישראל. צה"ל חרד מן האפשרות שהרשות הפלסטינית תקרוס, ועל כן - כאילו הדבר בידינו - דוחף כל הזמן לפעולות שכאילו יחזקו אותה. הבשר הוא רק משל.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם