ראשי » חדשות » בארץ

"אנחנו אליטה גאה": מח"ט הצנחנים שובר שתיקה

מפקד חטיבת הצנחנים, אל"מ נמרוד אלוני, שולל את התדמית האשכנזית של החטיבה, מאדיר את קרבות היוקרה מול גולני, ומתנגד למעורבות הורים בצבא. רק אל תדברו איתו על אלאור אזריה

הדיסקית המדוגמת על הצוואר, הכיסוי על שעון היד והגומיות המותחות את המכנס מעל הנעל, משווים לאל"מ נמרוד אלוני מראה של חייל בראשית דרכו. לא במקרה כל אלה הם חלק מהמפרט של מפקד חטיבת הצנחנים, שידועה בהתעקשות על הפרטים הקטנים ועל המראה המוקפד של חייליה.

עוד כותרות ב-nrg:
- אוסטריה מתכוונת לסגור את הגבול עם איטליה
- חסר תקדים: בית כנסת בצרפת ייהפך למסגד
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

 

"תמיד היה לנו ויכוח עם גולני", אומר אלוני. "הם אמרו 'בלחימה אנחנו מעולים, עזבו אותנו מכל השאר', ואנחנו אמרנו 'ברור שבלחימה צריך להיות מעולים, אבל גם המוצב שלנו ייראה טיפ-טופ, והכנס יהיה בית ספר לכנסים - עם הדגלים, החומר המקצועי והמפה שתהיה מתוחה כמו שצריך'. זה גורם לך להקפיד על כל מה שאתה עושה בכל הדרך ולא להתרשל. לא ייפול לך כפתור במארב, והתחמושת שלך תהיה מסודרת עד הקצה".

מזה תשעה חודשים מפקד אלוני על החטיבה האדומה, שבה עשה את מרבית דרכו הצבאית. בין אם מדובר בכנסים, באימונים או בפעילות מבצעית, אין לו שום ספק באשר למעמדה כחטיבת החי"ר המובילה בצה"ל. "אנחנו מאוד נדיבים בהמלצות על מועמדים למקום השני, אבל לא באמת חושבים שיש מאבק על המקום הראשון", הוא אומר בחיוך.

מה אתה רוצה לראות אצל לוחם בחטיבת הצנחנים? איזו דמות היית משרטט לו?
"צנחן הוא טיפוס מתנדב, וכבר בגיבוש רוח ההתנדבות היא עניין משמעותי. אפילו בשעות ספורות אפשר לראות אצל מי היא מוטמעת, מי מרים את היד כשמבקשים מתנדב. צנחן הוא גם אדם שיש לו דעה על כל דבר, ויש לו אומץ להביע אותה.

"היכולת של מישהו להציע דרך אחרת כדי לבצע תרגיל, ולא משנה אם הפתרון שלו טוב או לא - זה דבר שמוצא חן בעיניי, כי זה אדם שמתגבר על חסם טבעי, ולא עושה שיקול של מה יגידו או מה יחשבו. הוא חשב אחרת, והוא אומר את זה.

"סיפור הכושר הגופני הוא משהו שאנחנו יודעים לבנות לאורך הדרך. לבנות את עבודת הצוות והרעות אני לא כל כך יודע, ואם אצל מישהו הן באות בצורה טבעית, אעדיף את זה על כל שאר התכונות. אלה שחושבים רק איך להגיע באופן אישי למקום הראשון, ויעשו בשביל זה הכול - מהר מאוד ינשרו. חטיבה לוחמת היא לא ארגון אינדיבידואליסטי שצריך מצוינים בדידים, כי זה פשוט לא יעבוד".
 
יש לך בעיה עם תדמית האליטה של הצנחנים?
"חטיבת הצנחנים היא חטיבה אליטיסטית. אני יודע שיש כאלו שזה מפריע להם, אבל לי זה לא מפריע. אני לא מתבייש, ואנחנו עובדים קשה מאוד כדי להיות אליטה שמושכת את האחרים, אם הם רוצים לבוא אחריה. זו אליטה שמוציאה מתוכה את מרבית הפיקוד הבכיר, אליטה שאומרת 'אם אתם מרימים השתלמות, תעשו את זה כמו שאנחנו עושים'.

"החיילים שלנו תמיד גומרים את בחני הכניסה לקורם מ"כים או בה"ד 1 במקום הראשון, ובשביל זה צריך לעבוד, ואנחנו עובדים קשה מאוד. זה לא בא באופן טבעי. מילא אם התחרות הייתה מול בינוניים, אבל היא מול חטיבות באמת מרשימות. אנחנו צריכים להיזהר מיהירות, אבל אליטה זה קודם כול מעמד מחייב, ואני גאה במעמד הזה".

ומה לגבי התדמית האשכנזית-חילונית שדבקה בחטיבה?
"אם התדמית הזו עוד קיימת, אני לא גאה בה והייתי שמח שהיא תעבור מהעולם. אני מודע לזה שבקבוצות אוכלוסייה מסוימות אנחנו יכולים להיתפס כפחות אטרקטיביים מגבעתי או גולני".

התדמית אכן קיימת, אך הצצה חטופה לשמות מפקדי החטיבה והגדודים שלה בעבר הקרוב או בהווה, מלמדת כי המצב אינו כפי שהיה. תמצאו שם טולדנו, ביטון, אמונה ועוד ועוד. לגיוון האנושי נוספו בחודשים האחרונים גם עשרות לוחמים בני העדה הדרוזית, שהופנו לצנחנים בעקבות החלטת הרמטכ"ל לסגור את גדוד "חרב".

אל"מ אלוני מספר כי הוא ופקודיו זכו למחמאות על שילובם של יוצאי הגדוד הזה. "נכון שבראשית ימיה זו הייתה חטיבה של בני הקיבוצים והמושבים", הוא מודה. "אנשים הגיעו לכאן בשיטת 'חבר מביא חבר', כשהחבר הוא מהקיבוץ או מהמושב. רובם היו אשכנזים, אבל זה שייך לעבר. אני בעצמי חצי מרוקאי, ויש אצלנו יותר חיילים אתיופים מאשר בחטיבות כפיר והנח"ל, שגדולות מאיתנו מבחינה מספרית".

אל"מ אלוני (43) שייך לעידן המושבניקים. הוא גדל כילד סנדוויץ' במשפחה חקלאית, וחווה על בשרו את הנסיגה הישראלית מסיני, כשמשפחתו פונתה ממושב אוגדה בחבל ימית. אחר כך שרד עד כיתה י' במשק של מושב ניר-משה, ואז החליט לעבור לבית הספר הריאלי בחיפה ולפנימייה הצבאית שבו.

ב-1991 התגייס לחטיבת הצנחנים והתקבל לפלוגת העורב, שייעודה לוחמה נגד טנקים. אחרי שהוסמך כקצין הוא פיקד על צוות בפלוגה, ואחר כך המשיך ועבר בין תחנות הפיקוד החשובות בחטיבה. במבצע חומת מגן הוביל אלוני את סיירת הצנחנים, ובמלחמת לבנון השנייה פיקד על גדוד הסיור.

בימי עופרת יצוקה שימש אלוני כמפקד יחידת מגלן – לא בצנחנים, אך עדיין בכומתה אדומה. במבצע צוק איתן השקיף מהצד ובעיקר למד, כמפקד חטיבת מילואים של הצנחנים. כיום הוא מתגורר בצפון הארץ, נשוי למרב, מורה לאנגלית במקצועה, ואב לארבע בנות בגילאי חמש עד 13 וחצי.
 

מה הביא אותך לחטיבת הצנחנים?
"הרצון להיות במקום שאנשים התאמצו יותר כדי להגיע אליו. ידעתי שבחטיבה הזו אמצא אנשים שרוצים להוביל, ולא רק לעשות את העבודה. היו לי הרבה מחשבות על קורס טיס, אבל בסוף היה לי ברור שצנחנים זה המקום. בפנימייה הצבאית היה מוטו חזק של ללכת לפיקוד ולהשפיע בחטיבות הלוחמות, וזה היה פקטור משמעותי".

שני עשורים וחצי הוא במדים, ובתקופה הזו החברה הישראלית עברה שינוי משמעותי, וכמוה גם צה"ל. בסיסי האימונים, למשל. המחנה הוותיק של הצנחנים בסנור שבצפון השומרון הוחלף כבר מזמן בבסיס חדיש ליד קריית-גת, ובלילות יכולים החיילים השוהים שם להיכנס תחת שמיכה עבה או להפעיל מזגן, ולישון קצת יותר טוב מהטירונים שעליהם פיקד בשעתו אלוני כקצין צעיר.

גם הקשר של החייל עם הבית כבר אינו מצטמצם לשיחה אחת בשבוע במקרה הטוב, אלא מתקיים סביב השעון. מעורבות ההורים מהצו הראשון ועד סוף המסלול היא בלתי פוסקת, וכוללת שיחות עם כתבים צבאיים ותלונות על ניקיון השירותים בבסיס. אולי כדי לנתב את המגמה הזו לכיוונים מועילים, נפתח לאחרונה בלוג צה"לי רשמי שמזמין את הציבור לשוחח באופן ישיר עם לשכת ראש אכ"א.

"התשתית לא שינתה כמעט דבר. הסביבה שעוטפת את החיילים היא זו שמייצרת שינוי גדול בין המגויסים של שנת 91' לאלה שמתגייסים היום", קובע אלוני. משפחות החיילים, הוא אומר, לא רק מעורבות אלא גם מתערבות, ויודעות למתוח ביקורת על המערכת הצבאית. "ההורים היום הם כאלה שכבר שירתו בצה"ל, לא אנשים שעלו לארץ ונתנו את הבן לצבא הציוני שהרגע קם.

הפיקוד בעידן הרשתות החברתיות הוא שונה, כי היום ההשפעות על החייל הן לא רק ממפקד המחלקה שלו, וזה אתגר להבקיע את החומות האלו. השיטה היא לא לשלול את הטלפון, כי החייל מתחבר אליו בכל מקרה בסוף שבוע או בשעת ת"ש, והוא לא יהיה מנותק".
 
ווטסאפ, טוויטר או פייסבוק פוגעים ביכולות של הלוחם?
"זה יכול להסיט את הקשב שלו. חשוב לציין שהלוחמים כיום בכושר גבוה יותר מזה שהיה לי ולבני גילי. הם יותר חזקים פיזית, והם נלחמים יותר טוב. יש אולי דברים שהם עושים פחות טוב - למשל קליעה או שדאות – אבל מצד שני הם הרבה יותר טובים מאיתנו בלוחמה שמתאימה למחנות פליטים. אנחנו לא ידענו כלום בתחום הזה. אני פוגש את החיילים הרבה מאוד, ואני יכול להגיד בביטחון שהם לוחמים מצוינים ונחושים.

"מה שכן, מעשה הפיקוד הוא היום קשה יותר. בעבר מפקד וחייל יצרו אמון הדדי, והייתה אפילו הערכה או הערצה כלפי המפקד, שיכול היה לחנך ולהשפיע. היום החייל נמצא בתוך מערכת שלמה שלא תמיד מפקדים מבינים אותה. יש תופעות של חיילים שמנהלים שיח לא בריא עם המ"מ ברשתות החברתיות - ישירות מולו, או שהוא רק נוכח בקבוצה.

"גם בעבר התלחששו מתחת לשק השינה באוהל, אבל היום עושים את השיח הזה בכתב כשעל אותו קו יושבים עשרות אנשים, ואולי ביניהם גם המ"מ ששומע מה אומרים עליו. לעתים עושים את זה מתוך כוונה שהוא ישמע, בלי להגיד לו את הדברים בפנים. אלה מנופי לחץ מאוד גדולים".
 

אנחנו בדור אחר לחלוטין. כשאתה היית טירון, חייל גם לא היה הולך לבג"ץ בגלל פקודה לגילוח זקן.
"השתנו דברים, והרשת מעודדת את זה בהרבה מובנים. לכל אחד יש קול ותחושה שהוא נחשב, כי יש לו אפשרות להביע את דעתו".

עד כמה ההורים נמצאים בקשר עם המח"ט עצמו?
"הקשר שלי איתם הוא לא ישיר. יש בשביל זה קציני פניות ציבור. אני לא מעודד פנייה אליי, ואני לא מהמפקדים שאומרים להורים 'הטלפון שלי לרשותכם כל אימת שכואבת לכם הבטן'. אני חושב שאת הקשר עם ההורים אני צריך לקיים דרך החיילים. ייאמר לזכות הורי הצנחנים שאני לא רואה בשנים האחרונות הבדל בכמות הטלפונים".

ובדרג הפיקודי הנמוך יותר - אתה חושב שמפקדי הפלוגות יכולים וצריכים להיות באותן קבוצות ווטסאפ עם ההורים?
"אני שותף בקבוצת 'הורי כיתה ח', וכשמישהו אמר שכדאי לי להתנתק אמרתי שאין שום סיכוי, כי זה מאפשר לי להפגין בקיאות בשיחה עם הבת הגדולה. אז ח', ט', אולי אפילו י"ב1 - זה אחלה, אבל זה לא מחלקה 1. היום כאשר הורי החיילים נפגשים לראשונה ביום הורים, הפעולה הראשונה עוד לפני שמחבקים את הבן זה לצעוק 'כל ההורים התאגדנה, פתחנו קבוצה'.
 
"הם מתחילים לארגן את העניינים, בודקים מתי שבת ראשונה שסוגרים בבסיס, ואיזו משפחה מארחת את החבר'ה ראשונה. אני לא יודע לעצור את זה, אני רק יכול להגיד להם - הוא כבר לא הילד, הוא לא חמודי, הוא גבר. גבר שקיבל החלטה להיות צנחן, שזה גבר פלוס-פלוס, ותנו לו להיות גבר. אני חושב שהורים קצת פוגעים בילדים שלהם. גם החייל יודע להביע דעה בעצמו, ואני רוצה שיידעו שאנחנו שומרים על החיילים, עוטפים אותם, והכול בסדר".

בעבר הכיר כל ישראלי את סיפוריהם של צנחנים מיתולוגיים, או את עלילותיה של יחידה 101 שמוזגה לתוך החטיבה. היום מאיר הר-ציון, קצ'ה או ג'יבלי אינם שמות שמדברים אל הנוער, וגם אירועים עדכניים יותר, כמו הקרב במבצע צוק איתן שבו נפצע קשה מפקד הסיירת החטיבתית רב-סרן חגי בן-ארי, לא חלחלו לשיח של הדור הצעיר. אלוני מכיר בכך, אבל רואה גם את נקודות האור.

"החייל הממוצע שמתגייס היום לא נשם את גיבורי הצבא, בטח לא של העבר, אבל אני חושב שהתקשורת עושה בעניין הזה עבודה טובה", הוא אומר. "חגי בן-ארי, הגיבורים למשפחת פרץ, רועי קליין, איתן בלחסן או אורי אזולאי - מקומם של הגיבורים האמיתיים לא נפקד מהחברה הישראלית, וגם לא מהרשתות החברתיות.

"נכון שאם פעם הם היו בלתי מעורערים, היום נמצאים לצדם גיבורי ריאליטי, וזה אולי קצת מעוות פרופורציה. אבל בשיחות שלי עם החבר'ה על ערכים, גבורה ואומץ לב - אני לא מזהה בלבול. החיילים מדברים על אלו שאנחנו רגילים לקרוא להם גיבורים. אני לא חושב שהם רוצים להידמות לשי חי, לזוכי הישרדות או למשתתפי המירוץ למיליון".
 

סיפור החייל מחברון, שמסעיר מזה כמה שבועות את החברה הישראלית, ממחיש את הסוגיות הערכיות שחיילים צריכים להתמודד איתן היום. איך אתם מכינים אותם לאירועים כאלה?
"לאירוע בחברון ספציפית אני לא אתייחס, אבל תמיד עסקנו בדילמות ערכיות של לחימה, והאירוע הזה לא מציב שום בעיה חדשה מול העיניים. אני לא חושב שהדילמות של היום שונות מאלה של פעם. כאשר לחמנו ב'חומת מגן' בתוך הקסבה של שכם או במחנה הפליטים בלאטה, בתוך אוכלוסייה אזרחית, עסקנו גם בשאלות שיכולות להיראות איזוטריות – למשל אם לקפל או לא לקפל את השטיח בבית שאליו נכנסנו.

כמפקד סיירת אפילו הדחתי את אחד החיילים הכי טובים שלי בגלל פגיעה ברכוש. זה היה כשפשטנו על תחנת השידור ברמאללה כדי להרוס אותה: סרקנו את המבנה והכנו אותו לפיצוץ, ותוך כדי אני רואה את החייל הזה שובר מסכים בפטיש. שאלתי אותו מה הוא עושה, והוא אמר 'מה זה משנה, גם ככה בעוד כמה דקות הבניין כולו יקרוס'. עניתי לו שהקריסה של הבניין היא משימה צבאית, ומה שהוא עושה זה ונדליזם. בעקבות זאת הוא הודח.

"האירוע בחברון כן גרם לנו לעבור עם החיילים על התחקירים משם, לפחות ברמת הפרטים הראשונים, כדי שאנשים יהיו מוזנים ממה שאנחנו כמפקדים אומרים. אנחנו כל הזמן מוטרדים מהשאלה האם המ"מ מדבר עם החיילים על טוהר הנשק ועל סוגיות של מותר ואסור. שלא נטעה – אלה דילמות שימשיכו ללוות אותנו כל עוד אנחנו נלחמים בסביבה אזרחית".
 
בחצי השנה האחרונה עסקתם בפעילות מבצעית ביהודה ושומרון. האם גל הטרור שאיתו התמודדתם נמצא כעת בשלבי דעיכה?
"אין לי מושג לאן זה הולך. יש דיווחים על ירידה בפיגועים בחודש האחרון, אבל אני לא בקיא במספרים. אני חושב שזה אירוע שאורכו הוא לא פונקציה של פתרון קסם כזו או אחר. הצבא השתפר משמעותית בהתמודדות איתו מתחילת הדרך, בעיקר בזכות הסבלנות".

את אזור השומרון הכיר אלוני היטב כמפקד החטיבה המרחבית המופקדת עליו, בשנים 2010-2012. כשסיים את תפקידו שם נטל על עצמו אחריות לכישלון בולט אחד - רצח חמשת בני משפחת פוגל ביישוב איתמר, פיגוע שכוחות החטיבה לא השכילו למנוע. גם בשיחות בפורומים צבאיים הוא נדרש לא פעם לאירוע הקשה הזה, ומדבר על התובנות האישיות שהפיק ממנו.

עוד קודם לכן, במלחמת לבנון השנייה, פיקד אלוני על גדוד הסיור של הצנחנים והוביל אותו בקרב מארון-א-ראס. "אני חוזר הרבה לקרבות בלבנון - לעתים כשמבקשים ממני לשוחח על ניתוחי האירועים שם, ולפעמים בנוסטלגיה כשאני נוסע לאורך גבול הצפון", הוא אומר. "העיסוק במלחמה הזו מאוד חזק, כי זה היה העימות האחרון שלנו בסדר גודל כזה, וכי חטיבת הצנחנים בתוכניות שלה נערכת בעיקר לחזית הלבנונית.
 

"אנחנו מנסים להביא ללחימה של היום את חשיבות הכשירות של החייל הבודד, כי זה בלט מאוד בקרב במארון-א-ראס, וסיירת הצנחנים גם זכתה על כך לצל"ש אלוף. לוחמים ומפקדי צוותים שהראו אומץ לב וקיבלו החלטות נכונות טקטית, הכריעו את הלחימה יותר מאשר האופן שבו המג"ד פיקד על הקרב.

"יצאתי ממלחמת לבנון השנייה בתחושה חזקה שחייבים לעסוק המון בכשירות היסוד של הלוחם. היום אנחנו מנסים לא ליפול לתקופות ארוכות ללא אימונים. הגענו למלחמה ההיא גם בלי כשירות לשיתוף פעולה בין הכוחות, אבל מאז הלכנו בעניין הזה כברת דרך, ו'צוק איתן' כבר שם אותנו במקום מתקדם יותר. זו הייתה מלחמת השת"פ הטובה ביותר של צה"ל עד כה".

צה"ל אולי הפיק לקחים ממלחמת לבנון השנייה, אבל אפשר להניח שגם חזבאללה למד והשתדרג בעשור האחרון.
"האויב שם השתפר, והיום הוא יוזם יותר ויודע לתמרן בכוחות גדולים. כולם אומרים שחזבאללה רכש ניסיון בסוריה, ואני אומר שזה נכון ברמות מסוימות.

אני לא מזלזל בארגוני הג'יהאד עולמי או המורדים הסורים, וחזבאללה ניהל שם התקפות מול כוחות שנלחמו על חייהם, אבל אם הוא ינסה לעשות מול צה"ל מה שעשה מול ג'בהאת א-נוסרה, דאעש או צבא סוריה החופשי - הוא יפגוש מציאות אחרת לחלוטין. ייטב לו אם הוא יפעל כגרילה מתגוננת, כי שם כוחו. אם הוא ינסה להילחם מולנו חזיתית, הוא יפגוש צבא מודרני והרבה יותר עוצמתי ממנו".
 
ההתמקדות במוכנות לזירה הלבנונית הופכת את חטיבת הצנחנים לפחות כשירה ללחימה בעזה?
"בלי להיכנס לפרטים שבתוכניות הייחודיות לצנחנים, יש לא מעט קווי דמיון בין שתי הזירות האלה, ואני חושב שאנחנו נפגוש בהן אויבים דומים בהרבה מובנים. אנחנו רואים הרבה 'העתקות' שלהם אחד מהשני במה שקשור לכוחות העתודה וצורת הלחימה, ואני חושב שחמאס הולך ומשתפר ומגיע לאיכויות גבוהות.

"לצד זאת יש קווי שוני משמעותיים בתחום תת-הקרקע: לחזבאללה יש עולם תת-קרקעי, אבל הוא לא נועד לתמרון כמו ברצועת עזה - ואני לא מדבר על מנהרות התקפיות, אלא על כאלו שנמצאות בעומק השטח המגננתי".

שישים שנה עברו מאז הקמתה של חטיבת הצנחנים. בינואר 1956 יצאה לדרך המורשת המפוארת של חובשי הכומתות האדומות, שכעבור חודשים אחדים נשלחו לסיני, למבצע קדש. לאורך שנות קיומה של החטיבה כבשו אנשיה את עמדות המפתח בצה"ל ובצמרת המדינית-ביטחונית.

הרמטכ"ל הנוכחי הוא אמנם גולנצ'יק, אבל שר הביטחון הוא צנחן לשעבר, וכך גם שישה מאלופי המטה הכללי. בשנה האחרונה קיבלו בוגרי החטיבה את המושכות בפיקוד על חטיבות החי"ר - אל"מ ירון פינקלמן כמח"ט גבעתי, אל"מ גיא חזות בחטיבת כפיר, וגם לאל"מ עמוס הכהן, מפקד חטיבת הנח"ל, יש שורשים אדומים.

אפילו מח"ט גולני הבא, ששמו עדיין לא הותר לפרסום, חובש כומתה אדומה. לשאלה מה מביא כל כך הרבה צנחנים לשדרת הפיקוד הבכירה של צה"ל, משיב אלוני: "מדובר בחבורה מוכשרת של אנשים, כנראה כל אחד באופן אינדיבידואלי. יכול להיות שזה הכישרון הטבעי שלהם שהביא אותם לשם.

"בצנחנים הם קיבלו את הכלים להוביל, להיות במקומות האלה, ולעשות את הדברים עד הקצה. אני עדיין בדרג הטקטי, אבל אני חושב שזה מה שהביא גם את קציני המטה הכללי אל המקום שאליו הגיעו. אלה קציני מטה ואלופים שלא מתביישים לדבר גם פרטים כמו כוונת לנשק, תמרון או איגוף בתרגיל פלוגה".
 

בין הצנחנים לבין חטיבת גולני שוררת יריבות ארוכת שנים, שמתקיימת בעיקר בהווי של הלוחמים, אך לא רק שם. בין היתר אוהבים הגולנצ'יקים ללגלג על המצגות המושקעות הנלוות לתדריכים בחטיבה האדומה, כאילו בלי הנפשות ואפקטים ייחודיים יתקשו החיילים להקשיב. "יש יריבות מהותית שנמשכת גם היום במלוא עוזה", אומר אלוני.

"לגבי אלמנטים של מכות בין חיילים מחטיבות שונות, או שירי אנטי-גולני - היום אנחנו כבר לא מכירים את זה ולא תמצא לזה זכר. בשמונת החודשים האחרונים ישבתי ארבע פעמים עם חברי הטוב מח"ט גולני כדי ללמוד על מהלכים שעשה בלחימה במרחב עירוני, על אימונים שקיים, ואפילו לקחתי והעתקתי ממנו תרגילים שבעיניי היו יוצאים מן הכלל.

"ישבנו יחד ובכינו זה לזה על בעיות כוח אדם או על מישהו שלא רצה לחתום ולהמשיך בשירות, ויחד מגבשים פתרונות בעניין הזה. אבל כשהלוחמים של הצנחנים מגיעים לקורס מ"כים או לקורס קצינים, הם יודעים את מי הם צריכים לעקוף ולמי להשאיר עשן. זה קיים בצורה חזקה, חיה ונושמת.

"יש בחטיבה הזו גנרטור פנימי, שמה שמניע אותו לאורך השנים הוא הפחד לאבד את הבכורה ואת המקום הייחודי שהשאירו לנו. אנחנו מובילים מהלכים. מרגישים שיש לנו חובה לא רק לעשות את המשימות בצורה הכי טובה שניתן, כפי שעושות חטיבות אחרות, אלא גם להשאיר אחרינו משהו אחר, להציב סטנדרט חדש".

לתגובות: dyokan@makorrishon.co.il

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg