ראשי » חדשות » צבא וביטחון

"התמלאתי צער": מכתבה של ניצולת אושוויץ לסגן הרמטכ"ל

רחל זייני, בת 94, שיגרה לאלוף גולן מכתב ובו מחתה על דבריו בערב יום השואה. "בברלין היו מפליאים מכות בסטודנטים היהודים, כאן ערבים לומדים בכל מקום. שם הייתי קורבן לאכזריות של מנגלה, כאן אושפזתי לצד מחבל שקיבל יחס הומני"

"התמלאתי צער עצום למשמע הצהרותיך ליום השואה. ההשוואה שערכת בין גרמניה שלפני המלחמה ובין ישראל היום נראית לי חסרת כל בסיס, והיא ככל הנראה פרי אי-הכרה של תקופה שקדמה ללא ספק ללידתך" – את הדברים האלה כתבה רחל זייני, ניצולת שואה בת 94, במכתב ששיגרה לסגן הרמטכ"ל, אלוף יאיר גולן.

עוד כותרות ב-nrg:
ועדת השחרורים החליטה: עונשו של לחיאני יקוצר בשליש
פסל של היטלר נמכר ב-17 מיליון דולר
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

"הייתי רוצה בתורי לערוך כמה השוואות", כתבה זייני, וזאת בתגובה על דבריו של גולן בערב יום השואה, שלפיהם ניתן לזהות כיום בחברה הישראלית תהליכים שהתרחשו בגרמניה בשנות העשרים והשלושים, לפני מלחמת העולם השנייה. היא ביקשה לכתוב את המכתב לאחר ריאיון שפורסם עמה בעיתון הצרפתי-ישראלי "לה פטיט הבדו" על ידי המו"ל אברהם אזולאי. לאחר שכתבה את המכתב בצרפתית, תרגמו אותו אנשי העיתון לעברית וסייעו לה בשליחתו.
 
"אבי סיים את לימודי המשפטים בברלין ב-1916 מפאת ה'נומרוס קלאוס' שמנע ממנו כיהודי ללמוד בבודפשט, המקום הקרוב ביותר למקום מגוריו", סיפרה זייני, שהגדירה את עצמה במכתב פליטת אושוויץ. "באוניברסיטת ברלין הוא ראה את ניצני הנאצים, שם הסטודנטים, בתמיכת הפרופסורים, היו מפליאים את מכותיהם בסטודנטים היהודים. במדינת ישראל, הסטודנטים הערבים יכולים ללמוד בכל מקום הנראה להם, ובנוסף לכך הם זוכים לאפליה המעדיפה אותם (מכנים זאת: 'אפליה מתקנת')".

היא המשיכה את ההשוואה בין התקופה הנוראה בתולדות אירופה לבין המצב כיום במדינת ישראל: "אני בעצמי הייתי עדה וקורבן של אכזריות הרופאים הגרמנים, ובתוכם של מנגלה. במהלך חורף זה, אושפזתי בבית החולים הדסה, ונוכחתי לראות את היחס ההומני הבלתי מסויג של הרופאים היהודים כלפי כולם, כולל כלפי המחבל ששכב במיטה הסמוכה למיטתי.

 Tweets by @nrgnewsil


"אני זוכרת את אי-האכפתיות של הצלב האדום שסירב לעזור או אפילו להקשיב ליהודים. אני רואה כל יום את מסירות הנפש של מגן דוד אדום ושל, זק"א, המטפלים בכולם בהשוואה, כולל אלו שבאו בכדי לרצוח". 

"חוויתי את ההשתוללות הפרועה של האספות הלאומיות האירופאיות, של התקשורת ושל האינטליגנציה נגד היהודים, במיוחד נגד אלו שתרמו יותר מכולם למולדתם, כגון לאון בלום, ראש ממשלת צרפת", היא הוסיפה, ומתחה ביקורת: "וכאן, אני רואה בטלוויזיה את חברת הכנסת חנין זועבי משבחת באופן לגמרי חופשי את קרובי משפחות המחבלים".
 

אני מתגוררת במרחק של כמה מאות מטרים מהמקום בו נערה צעירה נכוותה באופן קשה באוטובוס. בניגוד לכך בדואר, בבנקים או בחנויות אני מבחין בחופש המוחלט לו זוכים הערבים. אז אני נזכרת במנהיגות ההונגרית שכפתה על עורכי הדין היהודיים לנקות את רחובות ה-PUSTA ההונגרית באמצעות מברשת שיניים. ראיתי את הסדיזם של מפקד המחנה פלשוב, ששיסה נגד חברתי את כלבו כדי לתלוש לה את שני שדיה בצעקות  'Jude'.

"שמעתי את הגיסים שלי מספרים את תענוגם של החיילים ההונגרים כאשר הצליחו להפוך את כהדנובה הכחול והיפהכ לנהר אדום מדמם של היהודים שהם היו טובחים, ותענוגם של החיילים הגרמנים שחיסלו וקברו חיים שלושת אלפי יהודי קרקוב. לא היה קץ לאכזריות המשטרה, במיוחד משטרת צרפת, שמסרה גם את הילדים היהודים שהנאצים לא דרשו".

לסיום מכתבה, ציינה זייני בנימה אישית: "זכיתי לקרוב ל-40 נכדים וקרוב ל-120 נינים. ראיתי אותם, הם וחבריהם, כאשר הם נדרשו לצאת למילואים או למלחמה, ויצאו בגבורה ובנחרצות, אבל תמיד נגד נטיות לבם. הרוב המוחץ של הנוער במדינה שלנו אינו חולם אלא לחיות בשלום.

"בשם אבי אלדר צ'נקי (נוימן), שהאמין בדמוקרטיה, וששילם על כך בחייו בסביבור, בשם אחותי חנה, שחוסלה בתא גז באושוויץ כאשר הגיעה בהיריון, ובשם בן דודי אנדריי, בן השמונה, שגם הוא הושמד בתא הגז ושאף אחד לא לימד אותו איך להחזיק סכין, אני מבקשת ממך להחזיק צבא חזק ונחוש, ושעודף רחמנות כלפי אלו המעוניינים בחיסולנו, לא יביא לידי הריגתם של עוד ילדים יהודים".

זייני חתמה את המכתב והזמינה את סגן הרמטכ"ל להתארח בביתה, "אם תוכל למצוא את הזמן לכך. אוכל אז לספר לך עוד הרבה דברים".

מכתבה של זייני:

 

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg