הפנסיה של העולים: פצצת זמן חברתית
רבים מעולי שנות ה-90 מתקרבים לגיל פרישה, והפנסיה שלהם הולכת להיות זעומה. רובם עדיין משלמים משכנתא. שר העלייה והקליטה אלקין: "אנשים לא מודעים עד כמה הם יתרסקו כלכלית"
מאז שעלו ארצה לפני 26 שנה, הוריה של לורה טלינובסקי לא נחו לרגע. השניים, בעלי תארים מתקדמים, נאלצו אמנם בשנים הראשונות לעבוד בשמירה ובניקיון, אך לאחר מכן הצליחו להיקלט כל אחד בתחומו. אביה של לורה עובד כמהנדס חשמל בחברת בנייה, ואמה ככימאית בחברת תרופות. אבל למרות העבודה הקשה, הפרישה לגמלאות נראית עדיין חלום רחוק.עוד כותרות ב-nrg:
- בכיר נוצרי: "האב נדאף מסכן את ביטחון המדינה"
- בין חברים: פוענח רצח הנער בן ה-17 בעפולה
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
"אבי חגג השנה 67, ואמי אמורה לצאת לפנסיה עוד שנתיים", מספרת טלינובסקי. "יש להם שלוש נכדות שאני בטוחה שהם ישמחו לבלות איתן יותר, אבל אין להם שום אפשרות לפרוש כי הפנסיה שלהם ממש זעומה".
טלינובסקי, לשעבר העוזרת הפרלמנטרית של ח"כ שלי יחימוביץ', מתקשה לקבל את המבט האופטימי של מרבית הציבור הישראלי על העלייה הרוסית. "אני כל הזמן שומעת את האמירות המחמיאות האלה של 'הנה אנשים באו לעבוד קשה ולא התבכיינו ועמדו על הרגליים' ומתחרפנת.
"מה עמדו על הרגליים? אנשים מרגישים ניכור, לא מכירים בזהות היהודית שלהם. אנשים חיים בעוני, שלוש דורות במשפחה. לזה אתם קוראים סיפור הצלחה? זה מסתיר את הבעיות האמיתיות".
טלינובסקי, מרצה לתקשורת פוליטית במכללת יזרעאל, היא חלק מקבוצת 'דור 1.5', צעירים דוברי רוסית שעלו ארצה בילדותם המוקדמת וחשים בנוח בתרבות הישראלית והרוסית כאחד. בשונה מהדור השני שכבר נולד בארץ והוא ישראלי לכל דבר ועניין, הם ממוקמים איפה שהוא באמצע.
הקבוצה מנסה להציף אל פני השטח את הבעיות המושתקות של העלייה הרוסית, חברה שבה החינוך הקומוניסטי הנוקשה הפך את המאבקים החברתיים לאופציה לא מקובלת. במקביל היא מנסה להפגיש את הציבור הישראלי עם התרבות הייחודית של העולים.
אם תהיתם כיצד הפך ה'נובי גוד' (חגיגות השנה האזרחית החדשה הרוסית) מ'נובי מה?' לחג הכי טרנדי ואופנתי בדצמבר האחרון, הדבר קרה בעיקר בזכות הקמפיין המוצלח במיוחד של חברי הקבוצה.
כ-750 אלף עולים ממדינות בריה"מ לשעבר חיים כיום בישראל. חלקם עלו בגיל מבוגר, ורבים מתוכם עתידים להגיע לגיל פרישה בשנים הקרובות. אלא שקצבת הפנסיה המצומצמת שאותה הספיקו לצבור בשנות עבודתם כאן, לא תכסה את צורכיהם הבסיסיים ביותר.
גם במקרה שבו עבדו העולים בשכר המתאים לרמתם המקצועית והחלו לחסוך מיום עבודתם הראשון בארץ, הם יכולים היו לחסוך רק בין 20 ל-25 שנה, ועל כן קצבת הפנסיה שלהם תהיה נמוכה למדי. במקרים רבים גם אין להם דירה בבעלותם, כך שדמי השכירות המאמירים ימשיכו להוות נטל כבד.
מכל שלל הבעיות, טלינובסקי סבורה כי משבר הפנסיה המתרגש ובא על העולים הוותיקים הוא החמור ביותר. "הטיפול במשבר הזה הוא נקודת המפתח שתקבע האם הייתה כאן קליטה מוצלחת. במצב הנוכחי - או שאנשים יעבדו עד שיפלו מהרגליים, או שהדור שלנו, זה שנולד כאן וגם ככה כורע תחת הנטל, יצטרך גם לממן את עצמו וגם את ההורים שלו ופשוט יתרסק".
מה ההבדל בין העולים ליתר האוכלוסיות המוחלשות בישראל שלא חסכו מספיק שנים, בייחוד בעקבות העובדה שפנסיית החובה נכנסה לתוקף רק ב־2008?
"אני סוציאל-דמוקרטית, ומבחינתי אין הבדל וצריך לתת לכולם. ברגע שהמדינה החליטה שהיא לא אחראית על אזרחיה זה פגע בכולם, כל אחד בגזרה שלו. הניסיון להתנתק מהגישה המגזרית הוא הלך רוח מקובל בקבוצת דור 1.5".
ובכל זאת, אומרת טלינובסקי, הבעיה חמורה במיוחד במגזר העולים מבריה"מ. "לרוב הצברים יש פנסיות טובות, וגם אם לא - יש להם לפחות דירות ונכסים, להורים או לסבא וסבתא. לעולים אין שום גב כלכלי. כשמדינה קולטת עלייה היא צריכה לקחת דבר כזה בחשבון".
על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לשנת 2014, כ-58 אחוזים מיוצאי בריה"מ שעלו ארצה עד שנת 1999 מתגוררים בדירה בבעלותם. זאת לעומת כ-73 אחוזים מהאוכלוסייה הוותיקה. אצל מי שעלו החל משנת 2000 המספרים נמוכים בהרבה - כ-25 אחוזים בלבד.
"הנחת המוצא של הפנסיה הישראלית היא שהאדם יעבוד ויחסוך לפחות 37 שנים כדי שהפנסיה שלו תהיה סבירה". מסביר שר העלייה והקליטה זאב אלקין.
"קבוצת האוכלוסייה היחידה שלא נלקחה בחשבון היא אוכלוסיית העולים שעלו ארצה מעל גיל 35 ומוצאים את עצמם בבעיה. אנשים שעלו ועבדו וקיבלו משכורות ממוצעות ואיכשהו הסתדרו יוצאים לפנסיה, ואז אם אצל הישראלי הרגיל מגיעים ל-70 אחוזים ממהמשכורת, אצלם זה בין 10 ל-20 אחוזים והם חווים נפילה דרמטית באיכות החיים. כמדינת עלייה אנחנו לא יכולים להשאיר את זה כך".
גם אלקין סבור שההבדל המשמעותי בין עולה לאזרח ותיק נעוץ בסוגיית הדיור. "בעבר הנגישות לדיור הייתה גבוהה יותר, ואנשים רבים רכשו את הדירה הציבורית שבה התגוררו. זה נכון שבעוד שלושים שנה זה כבר לא יהיה המצב גם לגבי האוכלוסייה הוותיקה, אבל הם לפחות יוכלו להישען על קצבת פנסיה סבירה.
"היום לא רק שהפנסיה שהעולים מקבלים קטנה יותר משל הישראלי הממוצע, אלא שלישראלים הוותיקים ובוודאי לקשישים סוגיית הדיור בדרך כלל כבר פתורה. העולים שהגיעו ארצה בגיל מבוגר במקרה הטוב עדיין משלמים את המשכנתא, ובמקרה הרע אין להם בכלל דירה בבעלותם".
משפחה שלקחה משכנתא ל-30-40 שנה הייתה אמורה להיות מודעת לכך שתצטרך להמשיך לשלם גם לאחר הפרישה.
"נכון, אבל אנשים לא היו מודעים עד כמה הם יתרסקו כלכלית. בברית המועצות, כמו בארץ בעבר, הייתה נהוגה פנסיה תקציבית, ואנשים ידעו שברגע שיצאו לפנסיה הם יקבלו 70 אחוז מהמשכורת שלהם".
תקופת החיסכון הקצרה, בשילוב העובדה שהחל מ-2008 חלה חובה חוקית להפריש לקרנות הפנסיה, יוצרת בעיה נוספת. זכאות לקצבת פנסיה, החל מסכום נמוך למדי, מבטלת את השלמת ההכנסה שלה זכאים קשישים חסרי הכנסות, על כל ההטבות המשמעותיות הנוספות שהיא כוללת כמו הנחה בארנונה ובחשמל. מדובר בטענה מוכרת, שחקר וניסח היטב ד"ר עדי ברנדר ממחלקת המחקר של בנק ישראל.
לפי אותה טענה, פנסיית החובה פוגעת דווקא באוכלוסיות החלשות, שכן היא מכריחה את העניים לחסוך כסף בזמן שבו הם הכי זקוקים לו, רק כדי לקבל בעת הפרישה את אותה קצבה בדיוק כתחליף להשלמת הכנסה.
האם אותו היגיון חל גם על העלייה הרוסית? "ההבדל הוא ברמת החומרה של הבעיה. בניגוד לעולים שפשוט חסכו מעט שנים, אצל אוכלוסיות חלשות החיסכון שהמדינה מחייבת אותם לשים בצד הוא משמעותי מאוד", מסביר ברנדר.
"ההכנסה שלהם נמוכה והם חוסכים לאורך כל תקופת חייהם, גם כשיש להם ילדים והוצאות רבות. החיסכון למעשה מוריד אותם מתחת לקו העוני. זה נכון גם לגבי חלק מהעולים ששייכים לשכבות חלשות יותר, אך לא לכולם".
המציאות מעט מורכבת יותר, וכוללת מנגנון הקרוי 'דיסריגרד'. אם קצבת הפנסיה פחותה מ-1,230 שקלים ליחיד או 1,940 שקלים לזוג, הגמלאי יקבל את תוספת השלמת ההכנסה כרגיל. פנסיית החובה עדיין מוסיפה למעלה מאלף שקלים על השלמת ההכנסה, סכום לא מבוטל.
"זה נכון", מסכים ברנדר, "אבל עדיין חלק גדול ממה שחוסכים מעבר לכך, ובתקופות שהכי זקוקים לכסף הזה, לא משפר להם את הפנסיה אלא מוריד מהמדינה את הנטל. חוק הפנסיה אומר 'נוריד אתכם מתחת לקו העוני, ואז ניתן לכם פנסיה מאוד גבוהה'. הבעיה עם העולים היא שונה, אם כי חל עליה אותו היגיון שחלק ניכר מהחיסכון מקוזז כנגד השלמת ההכנסה".
האם הדרישה של העולים לגיטימית? האם יש הבדל בינן לבין אוכלוסיות מצוקה אחרות?
"זו טענה נורמטיבית. כל מדיניות סוציאלית היא ברמה של החלטה חברתית של קובעי המדיניות. אין משהו כלכלי להגיד על זה. הטיעון הוא מה גודל סל הקליטה, והאם המדינה לוקחת על עצמה את המחויבות לדאוג לעולים לפנסיה מעבר למערכת הביטוח הלאומי.
"אין פה משהו הגיוני או לא הגיוני מבחינה כלכלית. זו שאלה של חלוקת משאבים, האם הממשלה רוצה לתת לאוכלוסייה הזו עוד כסף. זו החלטה פוליטית במובן האמיתי של המילה".
השר אלקין פועל בנושא כבר שנים, ובקיא בפרטי הפרטים של מנגנוני קצבת הזקנה והפנסיה הישראלים. לאחרונה הקים ועדה בין-משרדית האמורה להגיש את המלצותיה בנושא בחודש מאי הקרוב, לקראת תחילת הדיונים על תקציב 2017-2018. הפתרון המסתמן כרגע נוגע בשני מהלכים שיקרו בו-זמנית.
המהלך הראשון והתחום בזמן יתייחס לאותם עולים שכבר מצויים עמוק בתוך הבעיה, ועומדים לצאת בקרוב לפנסיה ללא אפשרות להגדיל את החיסכון. הסיוע יכלול ככל הנראה קצבה מיוחדת בעלות של מיליארדי שקלים.
"בתקציב האחרון השקענו חצי מיליארד שקלים בהגדלת הבטחת ההכנסה לקשישים", אומר אלקין. "רצינו לתת לאוכלוסייה הכי ענייה, אבל בדיעבד אני חושב ששגינו שלא נתנו את הכסף הזה רק לאלו שהם גם חסרי דיור".
"המהלך השני שיחול מעתה והלאה על כל עולה חדש בגילים המדוברים שאיננו יכול להעביר לישראל את הזכויות הפנסיוניות שצבר בארץ מוצאו או שהזכויות הללו זניחות, יקבע מודל של צבירה מואצת יותר לפנסיה לעולים באמצעות מנגנונים שונים.
"חשוב לזכור שהמדינה חוסכת כסף רב על כל מי שעולה ארצה באמצע גיל העבודה", מוסיף אלקין. "הוא מגיע עם תואר ומקצוע, וגם אם לוקחים בחשבון את סל הקליטה ועלות ההסבה המקצועית אם ישנה - זה עדיין זול יותר בהשוואה להשקעה לתלמיד בחינוך ובאקדמיה בישראל.
"היופי בפתרון שאנו שוקדים עליו שאין לו עלות, כי הצבירה המואצת תינתן על חשבון הטבות המס של המעסיק וכך נגרום לו לחסוך יותר. המדינה מקבלת פחות מס, אבל גם ככה היא לא בנתה על כך שהעובד הזה יעלה ארצה".
העובדה שמשבר הפנסיה הוא הנושא המדובר ביותר ברחוב הרוסי בתקופה האחרונה הופכת אותו לסחורה פוליטית חמה במיוחד, ומסתבר שעוד נשמע עליו רבות במהלך דיוני התקציב הקרובים. ח"כ אביגדור ליברמן כבר פנה לכל חברי הכנסת דוברי הרוסית בקואליציה ודרש מהם שלא להצביע עבור התקציב הקרוב אם לא יכלול פתרון לבעיה.
אלקין השווה והעלה, ודרש מליברמן להצביע בעד התקציב אם יכלול פתרון שישים קץ למשבר. אין ספק שיהיה קל יותר לשכנע את האוצר לתת כתף למהלך, אם בתמורה תתקבל תמיכה רחבה יותר בתקציב.
בינתיים ליברמן כבר הצהיר גם בתקשורת הרוסית שכך אכן יעשה. כדי לוודא שליברמן לא יחזור בו ברגע האחרון בטענה כי הפתרון אינו לרוחו קבעו השניים בורר מקובל על שניהם. מדובר בלא אחר מפרופ' יוג'ין קנדל, אשר מכיר את הנושא מקרוב לאחר שעסק בו רבות כיו"ר המועצה הלאומית לכלכלה.
אני מעמתת את אלקין עם האמירה של טלינובסקי ואחרים כי סוגיית הפנסיה היא זו שתכריע את מידת הצלחתה של העלייה מבריה"מ. "לדעתי זה קצת מוגזם", הוא משיב. "העלייה הרוסית היא כבר הצלחה עצומה. היא תרמה לפיתוח המדינה באופן משמעותי, וכל תעשיית ההייטק בישראל התפתחה בזכותה.
"גם בני העלייה הרוסית עצמם השתלבו בחברה. אבל אין ספק שזהו האתגר הכי גדול של העלייה הזו ושל כל עלייה באשר היא. השאלה היא איזה מסר אנחנו כמדינת עליה רוצים להעביר לעולים שלנו - או שתבואו צעירים מאוד, או קשישים עם השלמת הכנסה? זהו מסר אבסורדי".
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם