לזכרם: ארבעה נופלים - ארבעה מפעלי הנצחה
ערב כישרונות צעירים לזכרו של יותם, הבית לחיילים בודדים על שם בנג'י, העמותה למען הקהילה לזכר אוהד, והפינה החמה לחיילים שזכתה לשדרוג מאז נהרג ישי - ארבעה מפעלי הנצחה לזכרם של ארבעה חיילים שנהרגו במהלך שירותם הצבאי
כבר בכיתה ב' התחיל יותם לוטן ז"ל לנגן על קלידים ופסנתר, ובקיבוץ בית השיטה שבו גדל עד שנפל הוביל את הטקסים והמסיבות. "את ערב יום הזיכרון האחרון שלו הוא הוביל בשירה", מספר עמיר, אביו של יותם, שהמוסיקה הייתה אצלו תחביב וכישרון טבעי.עוד כותרות ב-nrg:
יעלון למשפחות השכולות: "אתן עמוד האש שלפני המחנה"
לא להסתתר: האיש שמצא תרופה להלומי קרב
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
בהכנות לטקס בקיבוץ, שבו נפלו 11 חברים במלחמת יום הכיפורים, הביע יותם תקווה כי לא יתווספו עוד שמות לרשימת הנופלים. שלושה חודשים לאחר מכן נפל בקרבות מלחמת לבנון השנייה. "הוא היה מנגן בכל אירוע, בטח בערב יום הזיכרון שהוא מקודש כאן, והוא אמר לאנשים שהכינו איתו את הטקס שהוא מקווה שהרשימה נגמרה כי היא ארוכה מדי", סיפר אביו.
המוסיקה הייתה אצלו תחביב וכישרון טבעי. יותם לוטן ז''ל
צילום: באדיבות המשפחה
רס"ן במיל' יותם לוטן, היה מפקד פלוגת טנקים, ונהרג ב- 7 באוגוסט 2006 מפגיעת טיל נ"ט בבינת ג'ביל בדרום לבנון והוא בן 33. בבית הקברות הנוצרי של קיבוץ דובב הוא ערך את התדרוך האחרון לפקודיו בשעה 2:30 לפנות בוקר. באותה שעה ניגש אליו משה פלד, אלוף משנה במילואים, וחבר כנסת לשעבר, וחבר קיבוץ בית השיטה גם כן. פלד הוביל את הטנקים, כחלק משירות התנדבות במילואים. "יותם, אני לא רוצה להפריע לך בתדריך" אמר, "אבל תזכור שאחרי המלחמה יש ערב שירה". לוטן ענה לו כי רשימת השירים מוכנה, אך אחרי שבע שעות נדם קולו לעד.
"מאז היותו ילד צעיר אני גאה להיות אבא שלו, ומרגע שהוא התבגר היה ברור שהוא יגיע בצבא הכי רחוק שהוא יכול", נזכר אביו של לוטן. הוא התגייס לחטיבה 7 ושירת ברצועת הביטחון בלבנון. עם שחרורו הוא חזר לקיבוץ שכל כך אהב ועסק בהדרכת נוער. "יותם יכול היה לבחור בכל מסלול לימודים שהוא רצה, ועניין אותו להדריך בבית השיטה ובעין חרוד. הייתה לו חיבה כללית לבני אדם והוא היה מאוד משמעותי בקיבוץ".
תחרות כישרונות צעירים אזורית לזכרו של יותם
צילום: באדיבות המשפחה
אחרי שנפל במלחמה הוקדשה תחרות כישרונות צעירים אזורית לזכרו, ובה משתתפים תושבים מ-11 קיבוצי עמק חרוד. לפני שנהרג היה יותם מנחה את האירוע, וגם היה הקלידן שהוביל את הזמרים והכין אותם לתחרות. עשרות הנערות והנערים שמתחרים בשנים האחרונות חולמים לקבל מהוריו את הגביע. "הם מתכוננים לזה במשך שבועות ארוכים, ואחרי שהוביל את האירוע, עכשיו עושים את הערב הזה לזכרו", אמר עמיר. "זו צורת הנצחה שאנחנו גאים בה ומעידה הרבה על יותם".
אחיו התגייס בעקבותיו
מאיר בן אבו, עזב את שירותו ביחידה הקרבית ועבר לשרת בחטיבת יהודה שבה שירת אחיו, ישי ז"ל, שנהרג בתאונת דרכים חזיתית בדרכו לבסיס. "אחרי השבעה חשבתי איך להמשיך" נזכר מאיר, שהגיע למסקנה כי אחיו אהב מאוד את המקום שבו שירת. "החלטתי שאני אגיע לשם ואמשיך את דרכו, להיות איפה שהוא היה ובמקום שהוא אהב, ומאז שהגעתי לכאן כל אדם מכיר אותו, וכל אחד מספר לי עוד סיפור עליו".
אחיו הלך בעקבותיו. ישי בן אבו ז''ל
צילום: באדיבות המשפחה
רס"ל ישי בן אבו, היה מנהל העבודה באגף ההנדסה של חטיבה מרחבית יהודה, ונהרג ב-24 בינואר 2016 בתאונה, סמוך לביתו בשילה בבנימין, והוא בן 25. אחיו, מאיר, שהיה לוחם בגדוד 'שמשון' ביקש לעבור לתפקיד בחטיבה. "דיברתי עם המפקדים שלי והם הלכו לקראתי. כל המהלך הזה היה כדי להנציח את ישי ולזכור אותו".
בימים הראשונים בחטיבה המרחבית נשא עוד מאיר את הכאב ושמע סיפורים רבים על אחיו, וגם היום יושב לעיתים עם חבריו מעלה זיכרונות ומגיע למקומות שבהם עבד אחיו בתפקידו בהנדסה ובבינוי."ידעתי שיכול להיות שזה לא יעשה לי טוב, אבל הגעתי למסקנה שזה הצעד שאני רוצה לעשות וזכיתי לתמיכה. כשאני עובר במקום שבו ישי נהרג אני בעיקר מסתכל ונזכר בו. הוא כל היום בראש שלי, והשירות במקום שבו הוא היה זו התמודדות טובה בשבילי", סבור מאיר.
מלבד ההנצחה האישית, גם אחד החברים חשב על פרויקט לזכר חברו. פינה שהקים לחיילים בכניסה ליישוב שילה זכתה לשדרוג מרשים, ובזמן ההמתנה לאוטובוס או טרמפ יכולים החיילים ליהנות ממבנה ממוזג ובו מקרר וכיבוד. "מלא חיילים מחכים אצלנו ביישוב לאוטובוס ויש להם פינה לשבת בזמן שהם ממתינים ומחכים, וישי היה רוצה שזה ייקרה כי הוא אהב חיילים ורצה לפנק אותם".
פינה חמה לחיילים. ''בית ישי''
צילום: באדיבות המשפחה
"תמיד דאג לכולם"
אוהד שמש ז"ל, גדל באשדוד וכבר מגיל קטן גילו בו המורים יכולות של מנהיגות, אחרי שתמיד דאג לכולם. "זו לא קלישאה, השונה היה מבחינתו שווה לכולם. הוא ביטא את זה במעשי היום יום שלו", נזכרת אמו שרה. הוא שיחק כדורסל עד כיתה י"ב, ובתיכון הקים מועדונית לבני נוער משכבות סוציו- אקונומיות נמוכות, שם זכו לעזרה בשיעורי בית. "הוא הלך לסייע במועדונית יחד עם חבריו לתיכון במסגרת פרויקט של מחויבות אישית, וכשראה שאין לילדים שמגיעים אוכל, הוא גם דאג להם לזה".
''ביטא את הדאגה במעשי היום יום שלו''. אוהד שמש ז''ל
רס"ר במיל' אוהד שמש, היה חוקר ביחידה 504 של אגף המודיעין, ונהרג ב-21 ביולי 2014 בהתקלות עם מחבלים, בשעה שליווה כוח מחטיבת הצנחנים, והוא בן 27. שמש ז"ל הוא החלל היחיד של אגף המודיעין במבצע 'צוק איתן', ובפועל יכול היה לוותר על שירות המילואים בשל שירותו בשב"כ.
"הוא האמין שהמידע שיביא מעזה יהיה יותר חשוב מאשר אם הוא יהיה בחוץ ולכן נכנס", אמרה אמו שקיבלה לאחר מותו את אות המצוינות של שירות הביטחון הכללי, שאותו אמור היה לקבל אוהד עוד לפני שנפל בקרב. "הוא העביר המון מידע למי שצריך, ומודיעין שבזכותו גילו משגרים ומנהרות. גם כשהוא נהרג הוציאו אותו שעל גופו מסמכים ומפות שעזרו להמשך הלחימה".
אחרי שזכה במלגה ובפרס ע"ש אילן רמון למצוינות חברתית ועשיה בקהילה, הוא בחר להשקיע את הכסף ברכישת תיקים וציוד לבית הספר לילדים מעוטי יכולת. הוא התנדב עם בני נוער יוצאי אתיופיה ועודד אותם להתגייס לצבא, וכן עבד עם ילדים מוגבלים. חלומו היה לשלב את כל אלו ביחד עם שירותו בשב"כ. חמישה חודשים לפני שנהרג התחתן עם הדר, בת זוגו במשך חמש שנים, ועל קברו חרטו בני משפחתו את המשפט 'השמים הם הגבול- והדרך דרך ארץ'.
קבוצת הכדורסל נקראה על שמו. מכבי ''אוהד שמש'' אשדוד
צילום: באדיבות המשפחה
"לא ידענו איך להנציח אותו כי הוא עשה המון למען החברה", מתארת אמו שרה. בעמותה שהקימו לזכרו, "שמש 2015", מנסים להנציח את רוחו ודרכו. "המטרה היא נתינה לאחר, ולשמור על הערכים שהוא מאוד אהב". בשנה שעברה ארגנו יום מעשים טובים, והם ממשיכים את הבית החם שהוא הקים, והוסיפו בו חדר מחשבים, וחדרים לחוג מוסיקה, אומנויות לחימה, וחדר לקריאה, מנוחה והכנת שיעורי בית. את קבוצת הכדורסל המקומית שבה שיחק קראו על שמו של אוהד ז"ל, ובטורניר לזכרו יחולקו שלוש מלגות לשחקנים מצטיינים שאינם יכולים לממן לבד את עלות ההשתתפות בקבוצה. "התרגשתי בכל מקום שהגעתי אליו, ואני רואה בזה את הרוח של אוהד, וככה מרגישה שהוא איתי".
בית חם לחיילים הבודדים
בנימין (בנג'י) הילמן ז"ל נהג להישאר בסופי שבוע בבסיס ביחד עם חייליו הבודדים ולא נתן להם להרגיש שהם לבד. "בנג'י היה כמו אח קטן בשבילי", מספר שאול רורקה, בן דודו של הילמן ז"ל. יחד עלו המשפחות מאנגליה ובכל שבת ובחגים נפגשו. למרות פער הגילאים, שמונה שנים לטובת רורקה, היה הקשר ביניהם חזק. "ברגע שהתחיל באגוז הוא היה יחסית מעט בבית, וככה ירדו גם כמות המפגשים אבל לא האיכות של הקשר. אחד הזיכרונות האחרונים שלי הוא שבנג'י הגיע יחד עם מי שהייתה אז ארוסתו, ואחר כך אשתו, לבקר אותי בבית החולים כשהייתי מאושפז" נזכר בן הדוד.
נשאר בבסיס בסופי השבוע ביחד עם החיילים הבודדים. בנג'י הילמן ז''ל
צילום: באדיבות המשפחה
רס"ן בנימין (בנג'י) הילמן, היה מפקד פלוגה ביחידת העילית 'אגוז', ונהרג ב-20 ביולי 2006, שבוע אחרי פרוץ מלחמת לבנון השנייה, בשעה שהוביל את חייליו לפעילות בכפר מרון א-ראס, והוא בן 26. הכוח בפיקודו נתקל במחבלים מארגון הטרור חיזבאללה, שפתחו באש כבדה שממנה נפגעו ונהרגו הילמן ועוד שלושה מחייליו - סמ"ר נדב באלוה, סמ"ר רפנאל מוסקל, וסמ"ר לירן סעדיה.
הילמן מילא מספר תפקידים ביחידה ובגדוד 51 של גולני, ופחות מחודש לפני שנפל הוא נישא לחברתו איילה. "הוא היה קשור וקשוב מאוד לכל הנושא של חיילים בודדים, ולא ידענו את זה עד אחרי מותו. הוא לא היה רק מפקד, אלא נתן מעצמו ללוחמים שלו, וודאי אלו שהיו כאן לבד בארץ", מספר רורקה. לדבריו, בימי השבעה כאשר ליוו את בני המשפחה, חשבו כאשר שמעו את הסיפורים שצריך להמשיך בדרכו.
הבית של בנג'י. בית לחיילים בודדים ע''ש בנג'י הילמן ז''ל ברעננה
"כולם הגיעו למסקנה שטיפול בחיילים הבודדים ינציח אותו הכי טוב. ניסיתי להבין למה הוא נשאר בשבתות בבסיס, גם כשלא היה צריך, ולמה הוא התעסק עם זה כל כך", אמר בן הדוד. בתום ימי האבל יצא לדרך פרויקט 'הבית של בנג'י'. אחרי שבע שנים של פעילות להקמתו, ומפגשים עם חיילים בודדים כדי להבין מה נחוץ להם, נכנסו לפני שלוש שנים הדיירים הראשונים לבית. "הבנתי שהחיילים האלו צריכים בית אמיתי, שיש להם בו פרטיות וארוחות, ולוחמים מכל הצבא".
במסגרת הקמת הבית גויסו גם השכנים שהתנדבו להיות אחראים על הכביסה של הלוחמים כדי לעמוד בעומס, וכ- 400 מתנדבים מפעילים את המקום 24 שעות ביממה משך שבעה ימים. כחמישים חיילים מתגוררים במקום, ובשלב הבא תוקם בו קומה נוספת ובה 25 חדרים נוספים, עבורם מגייסים ומחפשים עוד תרומות.
בתיווך נציגי הת"ש ביחידות מגיעים החיילים ל'בית של בנג'י', ולקראת השחרור מועברות בו סדנאות גם לחיילים בודדים שלא התגוררו בבית. "הבית שלנו הטרגוני מאוד, עם לוחמים מכל הארצות והדתות, וכל חייל בודד מוזמן אלינו", הצהיר רורקה. "בזכות בנג'י מאות חיילים נהנים מבית חם, ועוד אלפים זוכים לתמיכה אחרי הצבא".
לכל החדשות בזמן אמת - עקבו אחרינו בטוויטר:
Tweets by @nrgnewsil
אקו"ם