ראשי » חדשות » צבא וביטחון

שר הביטחון: "גם ברגעים קשים אסור לנו לאבד את ערכינו"

אירועי יום הזיכרון נפתחו בצפירה בת שתי דקות. מיד לאחר מכן החל טקס האזכרה הממלכתי בבית העלמין הצבאי בהר הרצל. נתניהו: "כאב המשפחות נמהל בגאווה". יעלון: "המועקה, לצד געגועים עזים, מלווה כל צעד ושעל"

ישראל מתייחדת עם זכר נופליה: טקסי יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל נמשכים היום (ד'). בשעה אחת עשרה בבוקר נשמעה צפירת דומיה בת שתי דקות, וטקסי אזכרה החלו בבתי העלמין הצבאיים ברחבי הארץ. טקס האזכרה הממלכתי נערך בבית העלמין הצבאי 'הר הרצל' בירושלים בהשתתפות נשיא המדינה ראובן (רובי) ריבלין, ראש הממשלה בנימין נתניהו, והרמטכ"ל רב אלוף גדי איזנקוט.

עוד כותרות ב-nrg:
• בום! פיצוץ, ואמרו בקשר: 'שלילי, קודקוד, שלילי. יוני נהרג'
• 'את יודעת איפה אבא שלי? הוא בגן עדן, בשמיים'
•­כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

את אבוקת הזיכרון הדליקה, רות בלו, בתו של טוראי שמואל בצלאל ז"ל, לוחם במלחמת העצמאות שנפל בקרבות על ירושלים. חיים צמח, אביו של סמ"ר עוז ז"ל, לוחם שריון שנהרג בבית ג'ביל במלחמת לבנון השנייה, יישא תפילת קדיש.  

 
ראש הממשלה נתניהו היה ראשון הדוברים. "אנחנו בני המשפחות השכולות איננו זקוקים ליום הזיכרון כדי לזכור את יקירנו שאבדו", אמר, "ביום הזה ביום הזיכרון כל משפחה והשכול הפרטי שלה, אבל לכולם ולכולן אותם ייסורי שאול. זמן קצר לאחר שהתגייסתי לצה"ל אחרי ששת הימים, הצוות שלי התכונן למבצע במהלך התרגיל נפצעו שני חברי למשימה דוד בן חמו וזוהר ארניניק מיהוד מהצוות המקביל".

"נסענו עם דוד וזוהר בשני כלי רכב לבית החולים. דוד עשה את רגעיו האחרונים בזרועותיי מפרפר בין חיים למוות, וכשהגענו לתל השומר, נקבע מותם של שניהם. גם ברגע זה אני זוכר בדיוק את גודל ההלם והכאב. כשנה לאחר נפילתם, בתעלת סואץ נפתחה עלינו אש, חברי חיים נפל למים.  הכרתי את אמו שלומית, ניצולת השואה האצילה, ושחיים נולד זמן קצר אחרי שהשתחררה מהמחנות. אבל היא אמרה שהוא נפל כשלבש מדים של סיירת מטכ"ל. הטון שלה אמר הכל".
 
"רעייתי ואני קיימנו מפגש עם ילדים שאיבדו את הוריהם. שאלתי ילדות תאומות מה הן זוכרות מאבא. הן לא היו יכולות לדבר, ופשוט פרצו בבכי. הן עמדו שם דקות ארוכות והתייפחו. ואנחנו שליבנו נקרע, דממנו איתם. כל אחת ממשפחותינו מתמודדת בדרכה עם היגון הנורא. ברגע הבשורה חרב עלינו עולמינו, ואחר כך אנחנו מנסים לצאת מן ההריסות.

"כל פעם שנמסרת לי מידע על חייל שנפל ליבי נקרע עם משפחתו", המשיך נתניהו, "לכן כשאני צריך להחליט על פעולה שיכולה לסכן את חיילנו, אני שוקל עם הראש, ולא פחות מכך עם הלב. כאב האובדן הוא כמשקולת הצמודה לרגלינו. אני ומשפחתי צועדים עם המשקולת הזו 40 שנה. גם אחרי צוק איתן נוספו. הם השליכו את נפשם מנגד כדי להציל אחרים.

טקס יום הזיכרון בקריית שמונה: (צילום: יאיר קראוס) 
 

"במחיר חייה הצילה הדר כהן ז"ל את חברתה. משפחת ארבוס מאלון מורה נפעמה מהמעשה. הדר כהן מאור יהודה והר ארבוס מאלון מורה יהיו קשורות לעד, וכך גם בנות נוספות שנקראו על שמה. כאב המשפחות נמהל בגאווה, שניהם קושרים אותנו אלו אל אלו: יהודים, מוסלמים, בדואים, דרוזים וצ'רקסים.

"האחדות הפנימית היא שורש קיומינו. יום הזיכרון מבטא יותר מכל את הערבות ההדדית שיש בינינו, שותפות גורל. ראוי שנזכור בכל עת את המחיר ששלמו חברינו, ומעל לכל ראוי שנזכור את ההקרבה של גיבורנו. זהבה והרצל שאול, לאה ושמחה גולדין היקרים - אני מבטיח שלא נרפה עד שלא נביא את ביניכם הביתה. יהי זכרם של יקירנו שנפלו על משמרתנו, לעד בזיכרון האומה".

שר הביטחון משה יעלון השתתף בטקס בבית העלמין קריית שאול בתל אביב, בו השתתף גם סגן הרמטכ"ל, יאיר גולן. "שנה חלפה, ושוב אנו נפגשים כאן, בשדרות האבן הקרות", אמר, "פוסעים בין שורות הקברים הארוכות והצפופות, נוגעים באצבעות רועדות בשמות החקוקים על מצבות הדומות זו לזו, אך תחת כל אחת מהן מונח עולם ומלואו של אהבות, ותקוות, ותוכניות שנגדעו.
 

"שנה חלפה, והחיים סביבכן נמשכים, אינם עוצרים לרגע, והעולם כפי שאנו מכירים אותו מוסיף להתקדם ולהתפתח. קצב השינויים מעלה את השאלה הכואבת כל כך, מה היה קורה אילו, וכמה הם החמיצו ואנחנו החמצנו אותם. שנה בה ההתמודדות עם החלל העצום שנפער בכן אינה הופכת קלה יותר, והמועקה, לצד געגועים עזים, מלווים אתכן בכל צעד ושעל, מייסרים, אינם מרפים.

"בכל יום שחולף אתן נאחזות בפיסות הזיכרון", המשיך יעלון, "משחזרות רגעים קטנים, נאבקות בכל כוחכן לא לשכוח תמונות וריחות, וחוויות השמורות לתא המשפחתי, שאיבד צלע מרכזית בו. והם מלווים אתכן מדי יום, מדי לילה, בימי חול וכשהשבת נכנסת, בחגים ובמועדים, בכל עונות השנה. יש החיים שלפני הנפילה, יש החיים אחריה, וחומה גבוהה חוצצת ביניהם.
     
"אתן, שחינכתן את הבנים והבנות לחיים של פריחה ושגשוג, שהענקתן להם עולם ומלואו של ערכים ומידות טובות, ועיצבתן אותם להיות מי שהיו - מצאתן עצמכן מתמודדות עם מציאות מטלטלת, כואבת, בה לאף אחד מאתנו אין את היכולת או דרך להבין את משמעותה. מציאות אשר הולמת במפתיע בעוצמה בעולמכן ומרעידה את אמות הסיפים. השכול מתהפך בגננו כחרב, פוקדנו השכול, בית אם ובית אב. עם שחר יצא נערנו - עם ערב, בא בוקר, תם יום - הוא לא שב", היטיב לתאר זאת משה טבנקין.

שנה חלפה, ולדאבון הלב טרם הגיעה העת לכתת את החרב. במשך ששים ושמונה שנה, ועשרות שנים לפני קום המדינה, מבקשים דורשי רעתנו לפגוע בנו ולשבש את חיינו בדרכים שונות, ואנו יכולים להם. במשך ששים ושמונה שנה מגינים צה"ל ושאר כוחות הביטחון, העוסקים במלאכה, על זכותנו לבית לאומי יהודי ומאפשרים למדינת ישראל לצמוח, להתפתח ולכבוש עוד ועוד פסגות במגוון תחומי החיים. המחיר שאנו משלמים בדרך, אובדן של חיים צעירים שנגדעו טרם זמנם, הוא כבד.
     
  
"גם ברגעים הקשים, בהם הדם רותח והזעם הוא רב, אבוי לנו אם נאבד את דרכנו ואת ערכינו", סיים יעלון, "דרך וערכי מוסר מקודשים, המלווים אותנו שנות דור, ושהתפשרות עליהם עלולה לדרדר את ישראל לתהום. להפעיל כוח כשצריך, אך גם להבין את מגבלותיו ואת יכולתו לגרום לקהות חושים. להקפיד על טוהר הנשק ועל צלם אנוש, ולא לאבד עשתונות".

"אנו עומדים כאן, וסביבנו טובי בנינו ובנותינו, בבית עלמין שבו הגיל הממוצע אינו עובר את השלושים שנה, וליבנו נשבר", אמר שר החינוך, נפתלי בנט, בטקס בבית העלמין בראשון לציון. "אני עומד לפניכם, משפחות שכולות ומשפיל מבט נוכח עיניכם הכואבות".

"בפנייך, אמא, שהדפיקה בדלת עודנה מהדהדת בראשך, שקולו של הבן בשיחתכם האחרונה חוזר אלייך לילה לילה. בפניך, אבא, שמדי שישי מכין לו צלחת על שולחן שבת, ונזכר איך אמרת לו "שמור על עצמך", ולא ידעת שזו שיחתכם האחרונה.
  

"לך האחות ולך האח, שחושבים על כל האירועים בחייכם שאחיכם הגיבורים לא נכחו בהם, יום ההולדת, החתונה, הלידה... איך פתאום הפכתם מאחים קטנים לגדולים, איך ביום אחד נעצרו חייכם והפכתם ממשפחה רגילה וקטנה למשפחת שכול עצובה וגדולה.

"אין מי שיוצא אל הקרב, ולא יודע שהוא עלול לא לחזור ממנו. אין מי ששולח את הילד שלו לצבא, ולא יודע שמלאך המוות יכול לארוב בשולי הדרך, ודווקא לטובים שבבנינו ובנותינו. אתם ידעתם זאת, בניכם ובנותיכם ידעו זאת, והם לא היססו, ואמרו 'הנני'. אנחנו חיים בדור שיש לו הזכות לחיות עם החרב ביד, ולא עם החרב על הצוואר. זה כואב כל כך, אבל אין לנו ברירה אחרת. אנחנו חורקים שיניים ואומרים: אין לנו ארץ אחרת, וטוב שכך".

חברת הכנסת ציפי לבני נשאה דברים בטקס יום הזיכרון הממלכתי בדגניה. "משפחות יקרות, שמעתי אתמול את הרמטכ״ל אומר שעל חיילי צהל ומפקדיו לדעת בלא צל של ספק כי העם כולו תומך בהם וניצב מאחוריהם גם כאשר יש חילוקי דעות.

לכל החדשות בזמן אמת - עקבו אחרינו בטוויטר: 
 Tweets by @nrgnewsil
  
"אני מתחייבת כאן על קברם של הנופלים הכה יקרים לנו שיש בנו אמון מלא בצה"ל, מפקדיו וחייליו, ואנחנו בטוחים בימים אלה יותר מתמיד - שאנחנו מוסרים את ילדינו בידי מפקדים הראויים לכך. הדברים האלה נכונים גם ואולי אף ביתר שאת בעת מחלוקות ביננו. גם אם יש ביננו מחלוקות עמוקות על עתידה ודרכה של מדינת ישראל אבל בתוך הויכוח צריך לזכור שאנחנו עם אחד. אנחנו מחוברים היום בכאב השכול ובשותפות הגורל שמחברת את חלקי החברה הישראלית".

על פי נתוני משרד הביטחון מספרם של חללי מערכות ישראל משנת 1860 ועד היום הוא 23,447, כאשר מיום הזיכרון שעבר נוספו 68 חללים למניין הנופלים, ועוד 59 נכי צה"ל שנפטרו כתוצאה מנכותם, והוכרו במהלך השנה כחללי צה"ל. 16,307 הוא מספר בני המשפחות השכולות, בהם כעשרת אלפים הורים שכולים, כחמשת אלפים אלמנות, ו-1,948 יתומים עד גיל 30.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg