'סוכן הכאוס': מינוי ליברמן - מהלך נגד הצבא
יעלון לא היה שר מוצלח, הוא היה יותר מדי נציג האיגוד המקצועי של הצבא בתוך המערכת האזרחית, במקום להיות בעמדה הפוכה. ועדיין, מינוי ליברמן כשר הביטחון זהו מהלך על סף הבלתי קביל
אביגדור ליברמן כשר ביטחון זה לא חלום בלהות, אבל זה על סף הבלתי קביל. מאיפה זה נפל עלינו? צבא, גם אם הוא צבא הגנה לישראל, הוא דבר מסוכן. על כך עמד כבר ראש הממשלה הראשון דוד בן גוריון עם קום המדינה.מהלך המינוי של ליברמן כשר הביטחון במקום בוגי יעלון זה מהלך נגד הצבא. לא נגד צה"ל במובן שהשמאל הקיצוני מתכוון, אלא נגד סימני ההתערערות בצמרת הצבא, כפי שהתבטאה כפיגוע מתגלגל מאז שידור צילומי 'בצלם' בפרשת החייל היורה בחברון.
לעוד טורים בערוץ הדעות של nrg:
- ביי ביי בוגי: לא נתגעגע לאיש שסירס את צה"ל
- לא ייאמן: עבודות שירות על אונס, כלא על גניבה
- נאום א-סיסי: לא היסטורי ולא פורץ שום דרך
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
ליברמן זה קודם כל פיקוח אזרחי הדוק על הצבא. העמדתם של אלופי המטה הכללי במקומם. אבל ליברמן הוא גם סוכן של כאוס, והקבינט הביטחוני יהיה חייב לעמוד על המשמר.
יצא לי לשמוע השבוע את גארי קספרוב בתל-אביב. "שפת ההרתעה היא קשה ולא נעימה", הוא אמר. "שפת הפייסנות היא נעימה". זה מצלצל מוכר לאלופי צה"ל? הרבה יותר קל להטיף לקבוצות בחברה הישראלית מאשר לגייס כוח מוסרי ואינטלקטואלי כדי להתייצב מול האויבים של הדמוקרטיה, החופש, וכל מה שמייצגת מדינת ישראל.
עוד אמר קספרוב: "המערכה נגד ערכי המערב משיגה את יעדיה – וברני סנדרס הוא ההוכחה לכך". קל וחומר לגבי הסנדרסים המקומיים, שמאיימים על הכלכלה ורואים ב"תהליך השלום" אמצעי לענישת ישראל. הנשיא אובמה הוא מר הרגשה טובה, הוא המשקה הירוק של הקולאייד עם ה-LSD כבר בפנים. אבל בתקופתו "תוקפנות גלויה הפכה לנורמה", טוען קספרוב. "אנחנו חיים כבר בתקופת קרח".
הגורמים התוקפנים בסביבתה של ישראל ובראשם איראן חשים שאין רצון פוליטי להתמודד נגדם. התחזית של דונלד טראמפ כנשיא ארצות הברית בשעה שולדימיר פוטין ממשיך להנהיג את רוסיה היא מאוד בעייתית לישראל מתוקף מיקומה הגיאו-פוליטי. אנחנו אמנם כאילו מתקרבים יותר לרוסיה, אבל "פוטין וטראמפ הם סוכנים של כאוס", אומר קספרוב. "פוטין רוצה מצב קבוע של מלחמה וכאוס".
ישראל נאלצת להיות מתואמת עם רוסיה, אבל המצב שפוטין מייצר מסביבנו דורש מישראל להיזהר. ליברמן כסוכן כאוס שלישי באזור הנפיץ זאת בעיה. אך מערכת קבלת ההחלטות הקיימת בישראל מנטרלת את הסכנה.
יחד עם זאת, יש כמה לקחים לדמוקרטיה הישראלית מעלייתו הפתאומית של ליברמן. זוהי הדוגמא הקלסית של ברית הניגודים שמערערת את הדמוקרטיה. מצד אחד ארגוני השמאל בדמותם של שוברים שתיקה, בצלם, חברי הכנסת הרדיקלים של 'העבודה', הרשימה הערבית המשותפת, ומצד שני ההתקפות הבלתי פוסקות של שרים בכירים בתוך הממשלה על נתניהו ובעיקר נגד שר הביטחון היוצא בוגי יעלון.
יעלון בסופו של דבר לא היה שר מוצלח. הוא היה יותר מדי נציג האיגוד המקצועי של הצבא בתוך המערכת האזרחית במקום להיות בעמדה הפוכה. והאלופים שהפגינו כי אינם מבינים את ההפרדה הברורה בין הדרג הצבאי לבין הדרג המדיני, ערערו במו ידיהם את מעמדו של יעלון. הם עצמם נראו כמעורערים בעקבות המתקפות הבלתי פוסקות של 'בצלם', האספסוף של הימין, וההטפות הצבועות של עיתון 'הארץ', גם הוא סוכן של הרס חברתי.
הרקורד של ליברמן הוא מעורב; מצד אחד, מי שמכיר את חומר החקירות בפרשת הלבנת ההון שלו יודע שהוא שיקר בנושאים מהותיים. מצד שני, יש לו ניסיון מיניסטריאלי מוצלח כשר האנרגיה והתשתיות בימי ממשלת שרון, וכן כשר לעניינים אסטרטגיים בימי אולמרט וכשר החוץ בממשלות נתניהו. הוא לא בא משום מקום.
אבל הדבר המהותי שהשאיר ליברמן אחריו מהקדנציה הקודמת זוהי הרשימה הערבית המשותפת. זה ההישג האדיר של ליברמן עם חוק המשילות שלו, שיצר את המפלצת האירידנטית הפלסטינית בלב הפרלמנטריזם הישראלי.
איימאן עודה יכול להוציא מכרז לאנדרטה של ליברמן במשרדי תנועתו. אפשר רק לדמיין, מה היה קורה אם המחנה הציוני היה בכל זאת מצטרף לממשלה. עודה היה הופך למנהיג האופוזיציה. לפחות נשארנו עם מנהיג אופוזיציה אחראי, בוז'י הרצוג, שיוכל תמיד להעניק תמיכה לראש הממשלה נתניהו כדי לייצב את ספינת השלום או לחלופין את אניית המלחמה.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם