שומר מסך: המסביר הלאומי של משטרת ישראל
כשההשתלטות על מחבל בזירת פיגוע נגמרת - העבודה של רפ"ק מיקי רוזנפלד מתחילה. דובר המשטרה לתקשורת הבינלאומית מסביר על מציאות החיים הישראלית
"אז אפשר לבקר בזמן הקרוב בישראל? באמת, זה בטוח? ומה עם העיר העתיקה בירושלים, מותר לטייל בה?". רב-פקד מיקי רוזנפלד, קצין המשטרה הישראלי הראשון שהופיע אי פעם בוועידת איפא"ק, מצא את עצמו בסיום ההרצאה משיב לשאלותיהם של בכירי הנהגת יהדות ארה"ב, תיירים מודאגים בפוטנציה.
עוד כותרות ב-nrg:
- מחלוקת באיחוד: האם לבטל סנקציות נגד רוסיה?
- "תאום עמדות": אבו מאזן יפגש עם א-סיסי בקהיר
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
צפו: מיקי רוזנפלד מתראיין (The United West)
"אמרתי להם שהיום בטוח להסתובב בישראל", הוא מספר. "מובן שיש רגישות, ויש מקומות שבהם צריך להיזהר, אבל אני מעודד את האנשים להגיע לפה. למשתתפי הוועידה היה חשוב לדעת איך אנחנו מתמודדים עם איומי הטרור, כי אותם איומים נמצאים בארה"ב, והיהודים שם מאוד מודאגים".
רוזנפלד, דובר משטרת ישראל בשפה האנגלית, הפך בגל הטרור האחרון לפנים מוכרות בעולם. כאורח קבוע בסי-אן-אן, בסי-בי-אס ובפוקס ניוז, הוא מנסה להסביר את המציאות ולנטרל במידת האפשר נזקים תדמיתיים לישראל - וכאלו לא חסרים.
כך, למשל, לאחר הפיגוע בטיילת ביפו שבו נרצח התייר האמריקאי טיילור אלן, החליטו ברשת אל-ג'זירה בשפה האנגלית לתהות אם היה נחוץ לירות למוות במחבל, או שהיה אפשר לעצור אותו בחיים. שאלות דומות הועלו בנובמבר האחרון, לאחר ששתי נערות פלסטיניות ניסו לדקור במספריים עוברים ושבים בשוק מחנה-יהודה; שוטר שהיה במקום ירה לעברן, וכתוצאה מהירי נהרגה אחת והאחרת נפצעה.
"בעבר השאלות האלו לא היו נשאלות, אבל הדינמיקה משתנה", אומר רוזנפלד. "בפרט עם ירידת הפיגועים, התקשורת מנסה לתת לסיפורים הללו יותר נפח ולעורר דיון ציבורי. אני בכל מקרה מעביר מסר ברור: בכל אירוע שיש בו סכנה, אם אנחנו מצליחים לעצור – עוצרים. אם לא - מבצעים ירי ומעצר. כשאין ברירה, ואלו הן הפקודות, יורים כדי לפגוע.
"כשהייתי בארה"ב נשאלתי אם המדיניות של משטרת ישראל היא לחסל מחבלים. התשובה שלי היא שאנחנו מגיבים בפרופורציה הנכונה. אני תמיד שואל: אם מחבלים היו מסתובבים ברחובות אירופה וארה"ב, איך הייתם מצפים שאנשי המשטרה אצלכם יגיבו? כשיש סכנה אנחנו צריכים לפעול, וזה בדיוק מה שאנחנו עושים. התשובה הזו מחזירה את השואלים לתמונת המציאות שאנחנו מתמודדים איתה. אני לא מאפשר להם לקחת אותי לזירה שלהם".
ובכל זאת, כשבכל העולם מופץ סרטון שבו רואים שוטר יורה בנערה שמחזיקה מספריים, איך אתה מדברר את זה?
"קודם כול, נצמדים לעובדות. היום - וזה שונה לחלוטין ממה שהיה עד לפני כמה שנים - מכל אירוע יש צילומים שמגיעים ממצלמות אבטחה של בתי עסק או של העירייה. אנחנו בודקים מהר מאוד את הצילומים, ולאחר מכן מוציאים אותם. כשמופצים סרטונים על ידי אנשים שצילמו בטלפונים, אני אראה גם אותם ואגיב. בריאיונות אני מסביר שכל אירוע הוא שונה לחלוטין, אף פיגוע אינו דומה לפיגוע אחר, וכל שוטר עובר תדרוכים ויודע איך להגיב לכל סיטואציה.
"גם אני בא מרקע מבצעי, והייתי באופן אישי מול מחבל עם חגורת נפץ. חשוב להסביר את זווית הראייה של השוטר שירה. רק הוא, שנמצא בזירת האירוע ומסכן את חייו, יכול להחליט מה הוא צריך לעשות ברגע הספציפי הזה. כי אם לא יפעל כך, ייתכן שחברו למשמרת ימות, או שמטען יתפוצץ על כוחות ההצלה שיגיעו".
הרמטכ"ל גדי איזנקוט אמר: "אני לא רוצה שחייל ירוקן מחסנית על נערה עם מספריים". איך אתה יכול להסביר אירוע ירי כזה, אחרי שהרמטכ"ל עצמו מותח עליו ביקורת, גם אם מרומזת?
"בריאיונות לא נשאלתי על האמירה של הרמטכ"ל, ואני גם לא צריך לתת פרשנות למה שהרמטכ"ל אמר. כבודו במקומו מונח, והוא אומר מה שהוא אומר מהזווית הצה"לית. ספציפית לאירוע עם המספריים, אם שוטר מזהה סכנת חיים הוא רשאי לפעול בהתאם לפקודות. אני חושב שהכוחות יודעים איך לפעול, גם באירועים לא קלים. בדרך כלל יש לך שבריר שנייה להגיב, כשמסביבך שטח בנוי, עם אנשים תמימים שמסתובבים. בתוך כל זה מורכב מאוד לזהות מחבל ולפעול נגדו. לכן אני אומר כל הכבוד לשוטרים ולקצינים שפועלים ומגיבים".
רוזנפלד (44), נשוי ואב לשלושה, נולד וגדל בלונדון. כשהיה בן 15 עלתה משפחתו לישראל. "סבתי שרדה את אושוויץ, והציונות הייתה ערך חשוב אצלנו בבית", הוא מספר. בתום לימודי התיכון (הרטמן, בירושלים) הוא התגייס לצה"ל ושירת כלוחם בגבעתי. לאחר השירות חשב לנסוע לארץ מולדתו לצורך לימודים אקדמיים, "אבל הבנתי שאם אחזור לאנגליה כנראה כבר אשאר שם, ולא רציתי שזה יקרה. לכן ויתרתי ונשארתי פה".
ואם כבר בארץ, רוזנפלד החליט שהוא רוצה להמשיך לתרום למדינה. הוא התגייס לימ"מ, יחידת העילית של משמר הגבול העוסקת בלוחמה בטרור. "תשע שנים הייתי שם בפעילות מבצעית בשטח, מ-1995 עד 2004. זו הייתה תקופה אינטנסיבית, שכללה את שיא האינתיפאדה השנייה. הייתה לנו פעילות במקומות מסוכנים מאוד. באותה תקופה עסקנו במעצרים וחיסולים, לפעמים שלוש פעמים ביום".
על מבצעים ספציפיים הוא מעדיף לא לפרט, "כי זה רגיש מאוד. מי ששירת אז יודע מה נעשה. אני יכול להגיד שהשתתפתי בכל סוגי הפעילויות, והודיתי לאל על כל יום שבו חזרתי בשלום".
בהחלטה משותפת עם רעייתו יונית ביקש רוזנפלד לעבור לתפקיד אחר, מתוך הבנה שלבעל משפחה לא מתאים לנהל חיים של לוחם ימ"מ, על הסיכון הרב הכרוך בהם. הוא מונה לקצין הכושר בבסיס ההדרכה של מג"ב, והיה אחראי על אימוני היחידות המיוחדות. לאחר שנתיים זומן במפתיע לריאיון בלשכת המפכ"ל דאז, שלמה אהרונישקי.
"לא ידעתי למה הזמינו אותי, אבל הנחתי שזה קשור לעובדה שבמהלך השנים, כשהגיעו יחידות מיוחדות מהעולם להתאמן איתנו בימ"מ, תמיד ייצגתי את היחידה באנגלית. נשלחתי אפילו לכנס בינלאומי של יחידות מיוחדות מכל העולם. הצרפתים דיברו שם על בין שש לשמונה פעילויות בשנה, השוויצרים הזכירו איזה אירוע של פליטת כדור שהתרחש חמש שנים קודם, ואני עומד שם ומדבר על 187 פעולות מבצעיות במהלך שנה אחת. זה נותן קצת פרופורציה כדי להבין מה מדינת ישראל עושה כדי להגן על אזרחיה".
בריאיון בלשכת המפכ"ל הוצע לרוזנפלד להתמנות לדובר משטרת ישראל לתקשורת הזרה, ומאז הוא מכהן בתפקיד. "כשנכנסתי לשם, עבדו בדוברות בסך הכול חמישה אנשים; כיום יש למעלה משמונים. אם אני מסתכל אחורה על תקופת השירות בימ"מ, כל מה שעשינו שם היה בשקט ובצניעות, לא היינו צריכים לדבר יותר מדי.
"היום זו זירה אחרת לחלוטין, הודות לסמארטפונים ולרשתות החברתיות, ואנחנו חייבים כל הזמן להסביר מה אנחנו עושים. הזירה התודעתית היא קריטית. אני מתייצב באולפן גם אם זה באמצע הלילה כאן, כי מעבר לים זו שעת הפריים-טיים. כל אירוע צריך להסביר, ואנחנו כל הזמן לומדים איך לפעול מהר יותר מהר וחד יותר".
נניח שהתרחש כרגע פיגוע בשער שכם. מה בדיוק אתה עושה?
"הדבר החשוב ביותר הוא להוציא כמה שיותר מהר דיווח ראשוני לכלי התקשורת הבינלאומיים - לעיתונאים הזרים בארץ ולרשתות המובילות. אנחנו חייבים לדייק במידע, אבל משתדלים שהוא ייצא במהירות. במערכות אחרות, כמו צה"ל למשל, המידע צריך לעבור שרשרת פיקודית, ולפעמים לוקח המון זמן עד שהמידע יוצא. אצלנו שרשרת הפיקוד בדוברות יעילה מאוד".
אתה מגיע לשטח אחרי כל התרחשות?
"תלוי מה חשיבות האירוע. אם מדובר בהר הבית, אז מובן שכן. כך גם כשמתרחש פיגוע. אם זו דקירה פלילית למשל, ואין אלמנט בינלאומי או אזרח זר שמעורב, פחות קריטי שאגיע. יש גם תיאום מלא ביני ובין הגופים הקשורים בהסברה - משרד ראש הממשלה, משרד החוץ, דוברות צה"ל - וכל אחד יודע מהי גזרתו. אם יש פיגוע גדול, אני אתראיין בשטח, נציג משרד החוץ יתראיין ממשרד החוץ ונציג משרד ראש הממשלה יכול להתראיין מהאולפן. כל אחד הולך למשימה שלו ולוקח את המסרים לכיוון שלו. גבולות הגזרה ברורים מאוד".
אדם אחד מייצג את משטרת ישראל מול כל התקשורת הבינלאומית. במציאות התקשורתית הנוכחית, זה לא מעט מדי?
"במובן מסוים אתה צודק, אבל אני נמצא היכן שהרשתות הזרות נמצאות. אם יש אירוע גדול באילת, נאמר חדירת מחבלים, אז אני יורד לאילת. אם יש אירוע גדול בצפון, אני יוצא לשם. בכל מקום יש דובר מחוזי שאני חובר אליו ומגיע לזירה. בישראל אין בעיה להגיע בתוך זמן קצר לכל אזור".
כמו כל גורמי ההסברה הישראליים, רוזנפלד מתמודד לא רק עם תעמולה שמפיצים הפלסטינים בעולם, אלא גם עם פרסומים של ארגונים מתוצרת הארץ, דוגמת בצלם ושוברים שתיקה. "כמי שבא מחו"ל, אני חושב שהם עושים נזק קשה מאוד למדינת ישראל", הוא אומר. "הם לא מחוברים למציאות במצבים מסוימים, ולא מחוברים לציונות בשום דרך. הפעילות שלהם פוגעת בחברה הישראלית ובחוסן של מדינת ישראל. אני חושב שאנחנו צריכים לשלב זרועות ביחד מולם, במיוחד בתקופה שאנו נמצאים בה".
כשבעולם אומרים לך "לא רק הפלסטינים טוענים כך, אלא גם ארגונים ישראליים" – מה אתה עונה?
"זה באמת לא פשוט. מה שאנחנו עושים, במיוחד במחוז ש"י, הוא לבדוק היטב את הנתונים. רוב הנתונים שבצלם מציגים לא מדויקים, בלשון המעטה. אנחנו בודקים לפי האירועים ולפי הפקודות, בוחנים מה קרה ואיך, ומוציאים תגובה.
"בדרך כלל אנחנו יודעים מראש מה בצלם הולכים להפיץ, וזו חלק מההיערכות התקשורתית. מיד כשנזהה שהארגונים הללו הוציאו איזה סרטון, נגיב במהירות ונוציא את הצילומים שלנו מאותו אירוע. המידע מגיע מהר מאוד לתקשורת הבינלאומית, אפילו על מגש של כסף הייתי אומר, לעומת מקומות אחרים בעולם. הרבה פעמים אנחנו מזהים שאותם גופים, גם בצלם וגם ארגונים פלסטיניים, מפרסמים סרטונים ערוכים. סרטון מלא שיוצא מיד מסייע להיאבק בפרסומים שלהם".
לא רק הסרטונים הערוכים, גם ניסוחי הכותרות בכלי התקשורת הבינלאומיים מציגים לא פעם תמונה מעוותת של המציאות הישראלית. למשל, לאחר הפיגוע בעיר העתיקה שבו נרצחו אהרן בנט והרב נחמיה לביא, הכותרת באתר האינטרנט של בי-בי-סי הייתה "פלסטיני נורה למוות לאחר ששניים נהרגו בתקיפה בירושלים".
מי שהסתפק בשורה הזו לא היה יכול לדעת שמדובר במחבל שרצח שני יהודים, והרושם שקיבל היה שפלסטיני חוסל בידי ישראלים. "היו כותרות כאלו גם בסי-בי-אס ובסי-אן-אן, ודאגנו לשינוי שלהן", אומר רוזנפלד.
איך אתה מסביר את העיוות הזה?
"הוא לא נובע מהנציגים שנמצאים פה, במערכות המקומיות; הם מעבירים דיווח מהשטח, והדסקים בחו"ל מדביקים כותרת שלא תמיד תואמת אותו. וכן, זה גורם נזק. יש פגיעה גדולה במדינת ישראל, ולא בצדק. אנחנו עוקבים מקרוב אחר שרשרת העברת המידע למערכות בחו"ל.
"למשרד החוץ יש קשבים ומערכות מתקדמות שעוקבות אחר הפרסומים בתקשורת הבינלאומית, וכך אנחנו מצליחים לזהות מיד את העיוותים ופועלים לשנות אותם. אם צריך לעשות צעדים חריפים יותר, כמו הגשת תלונות רשמיות, גם את זה אנחנו עושים".
אתה יכול לעשות משהו כדי למנוע מראש דיווחים לא הוגנים?
"זה אפשרי, ולכן הקשר ביני ובין נציגי התקשורת הבינלאומית הוא יומיומי. אנחנו לא נפגשים רק בפיגועים, אלא באופן קבוע. מדברים על האג'נדות, על האירועים הצפויים. הם יודעים מה קורה ברמת השטח וברמת התכנון, וזה מונע את רוב אי-ההבנות והספקות. בעזרת הקשר ההדוק הזה, אני מצליח למזער נזקים".
מדובר באי-הבנות או באג'נדה אנטי-ישראלית? אתה הרי מוציא הודעה על מחבלים שניסו לבצע פיגוע, והכותרת היא שפלסטינים נהרגו בידי כוחות הביטחון הישראליים.
"ברור שזה לא נעשה בתמימות, אבל אני גם לא אומר שזה נעשה בכוונה. תמיד יש אפשרות לשחק במילים. כבר ראינו כיצד הם מצליחים למתוח את הקו ולהשתמש במילים שאפשר לפרש בכמה משמעויות. אנחנו מתמקדים בשחור ולבן, ולא בפירושים".
התקשורת הבינלאומית אובייקטיבית בעיניך, או מספרת את הסיפור של צד מסוים?
"אין תשובה ברורה לשאלה אם הכתבים אובייקטיבים או לא. אם הייתה תשובה כזו, היה הרבה יותר קל. הם מסקרים את שני העולמות. במקרה של פיגוע הם יהיו אובייקטיבים: ברור להם מי תקף, הם יודעים את זה והם מפרסמים את זה. כמו בפיגוע בשער שכם, שבו נהרגה הדר כהן ז"ל. היה ברור שמדובר בשלושה מחבלים, אין פה שאלות ואין פה פרשנות. עם זאת, לאנשים שנמצאים במערכות בחו"ל יש אג'נדות, והם מנסים להציג תמונה מסוימת".
באחד מהפיגועים בחודשים האחרונים נורה למוות בשער שכם פלסטיני שרץ לעבר שוטרים כשסכין בידו. איימן מוהידין, כתב של רשת אן-בי-סי, דיווח שההרוג לא היה חמוש. "מיד כשהוא העביר את הדיווח", מספר רוזנפלד, "באולפן בארה"ב אמרו לו שזה לא נכון, כי בסרטון שהם הקרינו ראו את הסכין.
"'על מה אתה מדבר?', הם אמרו לו. הכתב פוטר מהרשת לאחר כמה שבועות, בעקבות החלטה שלהם - לא בגללנו, כי משטרת ישראל לא מחליטה מה יקרה באותן רשתות. אבל בהחלט, לשכת העיתונות הממשלתית העבירה את מחאתה על הדיווח שלו".
כשמוצב פה כתב ערבי של רשת בינלאומית, אפשר לנחש שהוא לא יהיה ניטרלי. כשסיקרתי פיגוע דקירה בעיר העתיקה ראיתי איך התושבים המקומיים אומרים לעיתונאים שהמחבל לא החזיק סכין וסתם ירו בו. הכתבים הזרים הביאו מפיהם את העובדות הבלתי נכונות הללו.
"נכון, עם זה אנחנו מתמודדים. לכן באירועים הללו אני אהיה בשטח, בזירה. על כל שאלה שכתב ישאל אותי, ולא משנה אם הוא אנטי-ישראלי או פרו-ישראלי, אני אספר מה המשטרה עושה, איך הגבנו, ואציג את התמונה הכי נכונה והכי מדויקת שאפשר. אנחנו נוציא את הסרטון שבו רואים שהמחבל מחזיק סכין, ואם יש צורך – נביא גם את הסכין עצמו מהזירה, ונקרא לכוחות מהשטח שיתראיינו ויספרו איך הם עצרו את הפיגוע".
בכל רגע נתון נמצאים בישראל מאות כתבים זרים ונציגויות קבועות של יותר משמונים רשתות. כאשר מתרחשים אירועים גדולים, מגיעים לכאן מאות כתבים נוספים. לשאלה האומנם ישראל כל כך מעניינת את העולם, משיב רוזנפלד: "סביר שהכתב שמסקר את המזרח התיכון לא יושב בטורקיה אלא בירושלים, וגם אם יש פיגוע באיסטנבול - הוא יטוס לטורקיה ויחזור לכאן.
"למה? כי סוריה קרובה אלינו, חזבאללה בצפון, סיני ואילת בדרום, וגם רפיח ורצועת עזה, יהודה ושומרון – הכול סביבנו. מבחינת הכתב, ישראל היא לב לִבן של כל ההתרחשויות במזרח התיכון, והוא לא רוצה לפספס שום דבר.
"אם חלילה יהיה אירוע רציני בצפון - זליגת טילים ברמת הגולן, חדירה של חזבאללה - הוא לא יחכה באיסטנבול כדי לעלות למטוס. כשהוא בירושלים, בתוך שעתיים הוא כבר משדר מהזירה. למדינת ישראל יש אינטרס שהכתבים הזרים יסקרו כאן. זה לא שטח צבאי סגור, ואנחנו צריכים לתת להם אפשרות לצלם כל אירוע".
יש שמנצלים זאת לרעה, דוגמת כתבים של אל-ג'זירה שמסתובבים בישראל בחופשיות אבל מפיצים תעמולה נגדה.
"אז אני אדאג להיות בשטח, להגיע אליהם, להתראיין ולוודא שאנחנו נהיה איפה שאנחנו צריכים להיות".
משטרת ישראל נתפסת בעולם כמקצועית ואיכותית, ודווקא בתקשורת הישראלית התדמית שלה ירודה. איך אתה מסביר את הניגוד הזה?
"האג'נדה של התקשורת בישראל והאג'נדה של התקשורת הבינלאומית שונות לגמרי. שם רוצים להבין, לשמוע את הנתונים. ככל שסופגים יותר מידע מכוחות הביטחון, תומכים יותר. פה לצערנו התקשורת מבקשת לא רק לסקר את האירוע, אלא להביא ניתוח ופרשנות - מי פעל פחות טוב ומי יותר טוב".
אתה חושב שנעשה כאן עוול למשטרה?
"לא. התקשורת הישראלית עושה עבודה טובה ומקצועית, ומכבדת את משטרת ישראל, אבל היא מחפשת סיפורים מעבר למה שרואים על פני השטח. וזה לגיטימי. היא מתעניינת במערכת הפנימית של המשטרה הרבה יותר מאשר התקשורת הזרה".
פרשיות ההטרדה המינית בצמרת המשטרה מעניינות גם את התקשורת הבינלאומית?
"כן, לצערנו זה הגיע לכל מיני מקומות. חבל מאוד שאחרי שאני מצליח להראות תמונה חיובית כל כך על הפעילות המבצעית, על היחידות ועל ההתמודדות עם הטרור, פתאום אנחנו צריכים להתמודד עם סיפורים לא נעימים שקשורים לקצינים בכירים. אבל אין ברירה, צריך לענות גם בנושאים הללו. חשוב שזה יוצא החוצה, וחשוב שזה מטופל".
על מדי המשטרה של רוזנפלד אפשר תמיד לראות את סיכת הימ"מ שלו; על ראשו תמיד מונחת כיפה. "גדלתי בבית דתי, במשפחה דתית, עם ערכים דתיים", הוא אומר. "זה יוצר מורכבות לאור התפקיד שלי: אם יש אירוע גדול בשבת, וצריך לצאת לזירה, אני יוצא לשם. זה חלק מהמציאות במדינת ישראל, אי אפשר לא לעבוד בשישי-שבת, אבל עושים דברים לפי ההלכה ולפי מה שמותר.
"אני אשתדל לא להתראיין בשבת, אלא אם מדובר בסכנת חיים, ויש חשיבות להתראיין כדי לאפשר לכוחות לפעול. גם מפכ"ל המשטרה הוא כידוע אדם דתי. אין ברירה, צריך לענות לטלפונים ולהיות מחוברים למציאות".
עד כמה אתה עובד קשה בחודשים האחרונים?
"יש הרבה מאוד לחץ, אירועים לא פשוטים בכלל. אבל עם כל הצער והכאב על למעלה משלושים ישראלים שנרצחו, אני חושב שעברנו תקופות קשות הרבה יותר. אני תמיד אומר לעצמי שהשאלה היא לא אם מדינת ישראל תנצח או לא; אנחנו ננצח, השאלה היא מה המחיר שנשלם בדרך. אנחנו חייבים לצמצם את מספר הנרצחים והנפגעים, וזו המטרה של כל זרועות הביטחון".
ובאופן אישי, להיות הפנים של משטרת ישראל מול כל הרשתות הזרות - אתה לא מרגיש לפעמים שזו אחריות כבדה מדי?
"אני חש שיש לי זכות גדולה למלא את התפקיד הזה, כמו שהייתה לי זכות גדולה לשרת בימ"מ ולהימצא בחוד החנית של הפעילות המבצעית. עם זירת התקשורת חייבים להתמודד. אני רואה את זה כחלק מהמסירות וחלק מהמשימה שאנחנו צריכים לעשות. לפעמים ההרגשה היא באמת שכל משטרת ישראל נמצאת על הכתפיים שלי, אבל מצד שני יש לי עמיתים לעבודה - גם פה בחטיבת הדוברות של משטרת ישראל, גם הדוברים המחוזיים שאנחנו עובדים איתם צמוד והדוק, וכמובן גם דוברי הממשלה. אני חושב שיחד אנחנו מצליחים לעשות עבודה לא רעה בכלל".
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם