נגע בפצע: ג'קי לוי לא תיאר רק סיפור פרטי
עם כל הכבוד לפגיעה בפרטיותה של גרושתו של לוי, אני בוחר להתמקד בקול שהשמיע ובכאבו. אפשר להוריד אותו משידור ברדיו. אבל את הקול שלנו, האבות הגרושים - החברה הישראלית תשמע
"כשהתגרשתי", מספר י', אב שהתגרש בשנת 2010, "הרגשתי שאני מדבר, אבל ב-MUTE. שפתיי אמנם דובבות אבל קולי לא נשמע. יכולתי (כך הרגשתי) לקחת מגפון ולצעוק את הסיוט שעבר עלי בכל ירושלים ואף אחד לא היה שומע".ג'קי לוי נגע בפצע, והרשת סוערת. יש המאשימים אותו בלא פחות מ"פשע גברי", "מניפולציה" ואפילו – הסכיתו ושמעו – "אובדן צלם אנוש".
לעוד טורים בערוץ הדעות של nrg:
- לעודה יש חוש הומור: השמאל הקיצוני חי בסרט
- ספרות זולה: טוב שביטלו את חוק הספרים
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
תנו לי לספר לכם: בעולם אידיאלי אנשים מתנהגים מושלם. מדברים יפה, מכבדים אחד את השני, אומרים מה שצריך כשצריך למי שצריך. העולם שלנו לא אידיאלי. יש בו רוע, אלימות, כאב, אנשים שחוטפים את הג'ננה, ואנשים שקשה להם להתבטא פוליטיקלי קורקט, מהוקצע ומאורגן כמה דקות אחרי שהם חטפו בוקס בבטן.
האם אין מקום לשאוף לשם? השאיפה, כמובן, תמיד קיימת. האם זה אומר שאנחנו צריכים להיות התליינים חסרי הפשרות מול מי שהפר את כללי הפרוטוקול?
ג'קי לוי נגע בפצע, שלו ושל ילדיו, רגע אחרי ששוב נפתח, בסחרחרה המטורפת שקרא לה "יום חול בחייו של אב גרוש".
הוא תמיד הקפיד לא לספר את סיפור גירושיו האישי. עד ליום רביעי האחרון. ההורות שלו, שכגבר גרוש היא פחות מוכרת, מוערכת ונאכפת (המשטרה, כפי שהוכיח עו"ד ד"ר יואב מזא"ה, מתייחסת אחרת לתלונות של אבות ואמהות על הפרתם של זמני שהות עם הילדים) - חטפה מהלומה ועברה טראומה. הוא הגיע לבית הספר לקחת את הילדים. זה היום שלו בהסכם, בשגרה, במציאות היום יומית והברורה של ההורים הגרושים. אבל הם לא היו שם. התכנית השתנתה. הערב הוא יהיה בלעדיהם.
כמה דקות אחר כך הוא עלה לשידור, בקול חנוק וכואב, ותיאר. "זה מוציא לך את החשק לחיות", הוא אמר, ודיבר על מה היה קורה אם אב גרוש היה לוקח את ילדיו ביום שאיננו שלו, וכמה שתיקה יש מול עוול הלאומי.
אפשר לעמוד מולו, להזדעזע מחוסר המקצועיות, מה"אלימות הגברית", מעירוב העולם ב"סכסוך עם גרושתו". אפשר גם להשעות אותו מהתחנה.
אבל אפשר פשוט להקשיב ולהתמקד במצוקה הנוראית שיכולה להוציא לאדם את החשק לחיות את חייו. בילדים האלה – שנשמתם נפגעה מחוקי מדינת ישראל, מבית המשפט, מהאימא שלקחה אותם שלא בזמנה, הרבה יותר ממה שנפגעה מהכאב שביטא אביהם השידור.
במצוקה של האב – עוד אב מני רבים – שההורות שלו תלויה על בלימה וגחמה, מבלי שיש בכל המערכת כולה מי שיגבה אותה ויכבד אותה.
כשהיינו ילדים, מפלגת זכויות הגבר שסימנה ז' הייתה קוריוז מעניין של מערכת הבחירות. כשבגרנו והיינו לגברים, הכול סביב היה אפוף פמיניזם ברור מאליו. ואז חלקנו התגרשנו והבנו שיש כאן קשר של שתיקה: שיש פריפריה של צדק חברתי, שיש פרחים שמותר לקטוף ושלו הייתי אולי גברת, אז היה מצבי אחר. מי שלא עבר זאת, יוכל להישאר בקלות במצב שבו היינו כילדים.
אנחנו גילינו שיש אלימות קבועה, מתמדת נגד ילדים ואבות שמתגרשים: שאישה שמתגרשת היא, בעיני המערכת, ההורה האולטימטיבי, המשפחה החד-הורית, הזכאית להטבות, למזונות ולתמיכה. שהגבר שמתגרש, אם הוא רוצה להיות הורה מעורב – צריך להילחם במערכת שרואה בו, מראש, רק כספומט שאמור לפרנס את המשפחה החדשה, זו עם ההורה האחד, החיצונית לו.
גילינו שהמערכת רואה בנו, באבות, דודים עם זכיות ביקור ("הסדרי ראייה") – לא חובות גידול וטיפול, חלילה. ההטבה היחידה שלה אנחנו זכאים היא נקודת זיכוי במס הכנסה. ושגם אם נלחם – לא בטוח שנצליח, לא בטוח שיתנו לנו. ושגם המערכת החוקית – זו שחונכנו להאמין לה ולציית לה – מקפצת וצוהלת בשמחה כשהיא ממשיכה לשמר את הפגיעה הזו.
ג'קי לא תיאר רק סיפור פרטי, אחד, חולף. כשע', חבר גרוש שלי, היה פרוד והקשר שלו עם ילדיו נמנע ממנו למשך חודש, שום מערכת לא סייעה לו לממש את הקשר ללא צו בית משפט. לאחר שהסכימו על חלוקת זמנים מסוימת, הוא לקח את ילדיו בתיאום עם פרודתו. היא הגישה תלונה שחטף את הילדים, ומיד הגיעו שוטרים ודרשו לקחת את ילדיו ממנו, בלי להזדהות ובלי צו. כשסירב להיענות להם, הם היכו אותו מול הילדים. עוד אבהות בסימן שאלה. עוד סיפור רגיל.
אז עם כל הכבוד לפגיעה בפרטיותה של הגרושה של ג'קי לוי, אני בוחר להתמקד בקול שהשמיע, בצער ובכאב. אפשר להוריד אותו משידור ברדיו. אבל את הקול שלנו החברה הישראלית תשמע.
אקו"ם