המודיעין בראי הזמן

במאי 1967 זיהה המודיעין הישראלי כניסת כוחות מצריים לסיני, אשר בעקבותיה התחוללה מלחמת ששת הימים בזירה המצרית בתחילת יוני. תזכורת על ההתייחסות המודיעינית להתרעה בשנים אלה מביא ד"ר אפרים לפיד במדורו השבועי  

צילום: דוד רובינגר. ארכיון מערכת הביטחון IsraelDefense

מאז חתימת הסכמי שביתת הנשק עם ארצות ערב ב-1949 ועד חתימת הסכם השלום עם מצרים במרץ 1979 ניתן לזהות חמישה אירועים בהם נדרש אמ"ן, כגורם הערכת המודיעין הלאומית, להתריע על "מתקפה צפויה של צבאות ערב...על מנת לאפשר למטה הכללי לבצע גיוס כוחות ולערוך מבעוד מועד את הצבא לקראת מתקפה" (כהגדרת המטה הכללי לאמ"ן) ואלה הם:

ראשית, כניסת כוח צבא מצרי גדול לסיני בפברואר 1960 (פרשת "רותם"). אמ"ן לא התריע על כך, לא זיהה את ההיערכות החדשה מיד בהתרחשותה. צה"ל הגיב בשיגור חטיבה 7 לדרום ולאחר זמן קצר חזרו הכוחות למערב התעלה.

אירוע שני, כניסת כוח צבא מצרי לסיני ב-15 במאי 1967 מצאה את אמ"ן בהערכה כי הצבא המצרי לא צפוי ליזום מלחמה, לאחר שלא מכבר חזר מלחימה בתימן ויידרשו מספר שנים להחזרה לכשירות. לשבחו של אמ"ן קבע ראש אמ"ן, אלוף אהרון (אהר'לה) יריב, כבר בתקופת ההמתנה במאי 1967 כי "מרגע זה אנו מפסיקים להתבסס על הכוונות של המצרים ומתחילים להתבסס רק על יכולתם, היערכותם ודרכי הפעילות שלהם". שלושה השבועות של ההמתנה נוצלו במודיעין פיקוד הדרום להכנת חומר מודיעיני ומפות לכוחות, לאיסוף מודיעין טקטי ולתדרוך המפקדים.

אירוע שלישי, לקראת סוף 1968 העריך אמ"ן כי המצרים מתכוונים לחדש את האש באביב הקרוב. על בסיס זה הורה הרמטכ"ל חיים ברלב להתכונן למלחמה בתעלה, עם תאריך יעד 1 במרץ 1969. ב-8 במרץ נפתחה אש מסיבית, מה שהנשיא המצרי גמאל עבד א-נאצר הגדיר אז תחילתה של "מלחמת התשה". צה"ל היה מוכן לקראתה. את המונח "התשה" (בערבית -אסתנזאפ -הקזת דם) טבע א-נאצר. צה"ל קבע לאחר שנים כי מלחמה זו החלה כבר ביולי 1967 והסתיימה בהפסקת האש עם מצרים ביולי 1970, בשלוש שנים נפלו למעלה מאלף חיילים, אך הלחימה זכתה להכרה באות המלחמה רק בשנת 2003.

אירוע רביעי, בעניין מעורבותה של ברית המועצות במצרים במהלך מלחמת ההתשה -אמ"ן העריך כי זו לא תתערב מול צה"ל באופן ישיר במהלך העימות עם מצרים. על רקע זה אישרה ממשלת ישראל הפצצות עומק במצרים בינואר 1970. באותו חודש ביקר עבד א-נאצר במוסקבה וזכה שם לסיוע נדיב. הנוכחות הסובייטית במצרים של כוחות אוויר והגנה אווירית אותרה רק חודשיים לאחר שהגיעו היחידות הסובייטיות הראשונות, כאשר טייסים סובייטים עלו לאוויר מול טייסי חיל האוויר. משזוהתה הפעילות הסובייטית הזו הוחלט להפסיק את הפצצות העומק; והשיא של הטעויות בהתרעה המודיעינית בישראל.

אירוע חמישי, היערכות מצרית וסורית ליוזמה התקפית מאז ראשית אוקטובר 1973. חרף ידיעות רבות ממקורות טובים מאד על המצב, המשיך המודיעין הצבאי להעריך עד כמה שעות לפני פרוץ מלחמת יום הכיפורים שהסבירות שתפרוץ נמוכה. הפרשנויות מדוע טעה המודיעין ערב מלחמה זו מילאו מאות ספרים ומאמרים. עד היום אין הסבר מקצועי ברור כיצד נאחז המודיעין הישראלי בהערכה מוטעית לגבי כוונת המצרים והסורים לאורך ימים רבים מאז שזוהתה היערכות החירום לאורך התעלה ובגולן. נושא ההתרעה ליווה את המודיעין בעדיפות ראשונה מאז קום המדינה. על כן כואב עוד יותר להיווכח בחומרה הרבה של הכישלון במלחמת יום הכיפורים.

בצד מקרי יסוד אלה חיוני להזכיר כי לכל אורך השנים הצליח אמ"ן לתת התרעות טקטיות על ניסיונות תקיפה ביבשה, באוויר ובים, מצד צבאות מצרים, סוריה וירדן ומצד ארגוני המחבלים למיניהם בארץ ובעולם.

תודה לפרופ' אורי בר-יוסף ולעמוס גלבוע על חיבוריהם בנושא.