"התקשורת רוצה שר שאפשר לאיים עליו"
כבר שנה ששלמה פילבר משמש מנכ"ל משרד התקשורת, ולמעשה השר בפועל. בריאיון ראשון הוא מסביר כיצד כל הצעדים השנויים במחלוקת נועדו להצעיד את ישראל לעבר עולם טכנולוגי חדש
מנכ"ל משרד התקשורת יושב מולכם לריאיון. על איזה מבין הבאים הוא ידבר בהתלהבות הרבה ביותר: עיתון, טלוויזיה, רדיו או פח זבל? ובכן, פח הזבל מנצח ובגדול. זאת מכיוון ששלמה פילבר אולי נמצא פיזית בשנת 2016, אבל מחשבותיו, זמנו ומרצו מוקדשים לחיים בישראל של שנת 2020. ושם, לא תאמינו אילו פחי זבל יהיו לנו: "פינוי האשפה היום הוא פינוי טיפש", מסביר פילבר.
עוד כותרות ב-nrg:
- קם משבעה על אמו - ונפצע בפיגוע בתל אביב
- עידו, אילנה, מילה ומיכאל נרצחו בפיגוע במתחם שרונה
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
"לא משנה אם הפח מלא או ריק, המשאית מגיעה אליו ומרוקנת אותו. בשנת 2020 לכל פח בישראל יהיה חיישן שישדר למשאית המתקרבת מהו משקלו המדויק והאם הוא מלא או לא, וכך ייחסך זמן רב וכמובן כסף. וגם על זה משרד התקשורת יהיה אחראי".
פח הזבל הוא רק דוגמית קטנה למהפכה הטכנולוגית, שמשרד התקשורת החליט להתנפל עליה בידיים חשופות כדי להפוך את ישראל לאחת מעשר המדינות שמובילות אותה בעולם. פילבר, בריאיון ראשון מאז כניסתו לתפקיד המנכ"ל, פורש כאן לראשונה בהרחבה את מה שהוא מכנה "החזון הגדול" של משרדו, ולמעשה החזון של השר הממונה עליו, ראש הממשלה בנימין נתניהו. "שוק התקשורת הגיע השנה לצומת דרכים קריטי ולפתח של עידן חדש", הוא אומר. "הטלפון הסלולרי הראשון הביא מהפכה עולמית דרמטית. כך גם הדואר האלקטרוני".
לפני כעשור הביא סטיב ג'ובס לעולם את הסמארטפון, והכניס מחשב רב-עוצמה לכיס של כל אחד מאיתנו. כעת אנחנו נמצאים בפתחה של מהפכה חדשה שכבר הבשילה טכנולוגית, ותיכנס לשוק בתוך ארבע שנים – מהפכת הדור החמישי. הביטוי הראשון שלה הוא 'האינטרנט של הדברים': היום אנחנו מחברים באמצעות הסלולר אדם עם אדם, השלב הבא הוא חיבור כל מה שנמצא סביבנו בבית ובמכונית. כל סלולרי יהפוך למרכז שליטה ובקרה, ובו עשרים-שלושים חיישנים שיבצעו פקודות שונות.
"שנית, הערים יהיו חכמות. כל עמוד תאורה יהיה חכם: המנורות יתכווננו, יכבו ויידלקו לפי הצורך, ובכך יחסכו אנרגיה. ניהול החניות והתנועה יהפוך לחכם: כל מקום חנייה יצויד בחיישן שישדר אם הוא פנוי או לא, ומצלמות זעירות יאפשרו ויסות תנועה בצירים עמוסים. שלישית, המהפכה הזו תאפשר לקפוץ קומה באוטומציה התעשייתית. אנשים לא יצטרכו יותר לעמוד ליד מכונות ולפקח עליהן, כי הדיוק יהיה ברמה של אלפית שנייה.
"רביעית, הנהיגה במכוניות תשתנה מקצה לקצה. חיישנים מהירים יוכלו להתריע על מכונית שמתקרבת אליך ולמנוע תאונות. העולם הולך לכיוון של מכוניות אוטונומיות, כלומר ללא נהג. בעוד עשור או שניים, ההגה במכונית ייעלם".
העתיד כפי שמתאר אותו מנכ"ל משרד התקשורת נשמע מבטיח, אלא שבנקודה הזו העתיד הנ"ל נוחת ומשיק לפוליטיקה העכשווית. כי לדברי פילבר, יש כמה תנאים הכרחיים כדי שכל הטוב הזה יקרה, ואחד מהם הוא שבנימין נתניהו ימשיך לכהן כראש הממשלה ושר התקשורת במקביל – שילוב שמעורר את חמתם של רבים בעולם התקשורת. "היום יש בישראל כ-10 מיליון חיישנים שרוכבים על רוחב פס מסוים", מסביר פילבר.
"בשנת 2020 יהיו 50-100 מיליון, תלוי בהיקף החדירה. בשביל זה צריך רוחב פס הרבה יותר גדול ממה שיש לנו כרגע. מדובר על השקעות במיליארדים, שדורשות סינרגיה בין משרדים רבים. למשל, פינוי תדרים בשיתוף פעולה עם משרד הביטחון. כל מה שפירטנו למעלה מחייב סנכרון בין משרד התקשורת לרשויות מקומיות, חברות סלולר, מנהל התכנון, המשרד להגנת הסביבה ועוד. נתניהו הוא היחיד שיכול לחבר את כל המרכיבים. אף שר לא ישיג שיתוף פעולה כמו זה שראש ממשלה שהוא גם שר יכול להנחית מלמעלה".
עד כמה ראש הממשלה מעורב בנעשה במשרד?
"הוא השר והוא קובע את המדיניות. כל נושא שאני מטפל בו, עבר קודם דיון בשיתוף נתניהו, שהחליט מה הכיוון. אני מכיר את תפיסת העולם של נתניהו, מזדהה איתה, ובאתי לכאן כדי לממש אותה. יש לו אמון מלא בי, ולכן אין צורך בירידה לפרטי פרטים. הוא נותן הנחיות כלליות, אנחנו עושים דיונים מקצועיים אינסופיים במשרד, מביאים לו את התוצרים, והוא מאשר אותם או לא.
"אין שום בעיית מידע או עיכובים בגלל העומס שיש עליו, להפך. העובדה שראש הממשלה הוא גם שר התקשורת, מסייעת מאוד לתהליכים. גם בנוגע לחזון 2020, וגם בנוגע לרפורמה הגדולה שאנחנו הולכים לעשות בשוק השידורים והתוכן, ולא הייתה מתאפשרת אחרת. נתניהו גם התעקש שבכל ההסכמים הקואליציוניים תהיה התחייבות מצד הסיעות השותפות לתמוך ברפורמות ממשלתיות בתחום התקשורת. הוא יודע שח"כים ושרים נוטים לברוח מהחלטות שעלולות להרגיז אנשי תקשורת כאלה ואחרים".
שלמה פילבר נכנס לתפקיד מנכ"ל משרד התקשורת לפני שנה בדיוק. קורות חייו – כמנכ"ל מועצת יש"ע, כיועץ אסטרטגי לפוליטיקאים וכאיש עסקים - לא רמזו על ניסיון קודם בשוק התקשורת והטלקום או הבנה מעמיקה בתחום. העובדה הזו, בשילוב הקרבה בין פילבר לנתניהו, לא בדיוק חביב התקשורת, הובילו לשורה של התנגשויות בין המנכ"ל הטרי לבין עיתונאים.
הסנונית הראשונה הגיעה מיד עם פרסום דבר מינויו של פילבר. ב"כלכליסט" שלפו מאמר בחתימתו שהתפרסם בגיליון דצמבר 1995 של "נקודה", ופירט את סימני השאלה ותיאוריות הקונספירציה סביב רצח רבין. פילבר הגיב אז כי אורי אליצור ז"ל, עורך נקודה, הוא זה שכתב את המאמר, ורק מחשש פן יבולע לו כפובליציסט בעיתונים אחרים, ביקש מפילבר להיות חתום עליו. "גם אורי וגם אני לא האמנו אף פעם בתיאוריית הקונספירציה ההזויה, ועובדה היא שהמאמר מנוסח בצורה של סימני שאלה", אמר פילבר לכתבת נעמה סיקולר.
בסך הכול המעשה של כלכליסט היה הוגן מבחינה עיתונאית, אני אומר לפילבר, מצאו מאמר שכתבת והעלו אותו לדיון. "עשו על זה סיבוב, בסדר", הוא עונה. "זה הדבר היחיד שמצאו. באותו בוקר פרסמתי בפייסבוק שלי קטע מ'הארץ' מלפני עשרים שנה, שמתאר כיצד הספדתי את רבין ביום ההלוויה שלו ודאגתי שנר זיכרון יודלק במשרדי מועצת יש"ע. שמרתי את הקטע הזה עשרים שנה, כי ידעתי שמתישהו ינסו לעשות לי כיפה אדומה, ואצטרך את האליבי".
בלי קשר לקבלת הפנים שלה זכה, לפילבר יש בטן מלאה על העיתונות הכלכלית, שלטענתו לא מבצעת את תפקידה נאמנה: "העיתונות הזו הפכה לצהובה. היא מדווחת על הרכילות בחברות הגדולות במקום לעשות ניתוח מעמיק. יש ניסיון מאוד ברור לפחות מצד עיתון כלכלי אחד - דה-מרקר של הארץ - לייצר דה-לגיטימציה לכהונתו של ראש הממשלה כשר התקשורת.
"מטרת המהלך שהם עושים היא לא שמירה על חופש הביטוי, אלא שנתניהו לא יהיה אחראי על המדיה. קמפיין כזה הוא בעיניי פגיעה ברפורמות חיוניות לציבור, תוך ניסיון מתמשך להעלות טיעונים פיקטיביים. לא נוח לחלק מהתקשורת עם העובדה שבפעם הראשונה יש שר שאי אפשר לאיים עליו".
במה זה שונה מכל התנהלות ביקורתית של תקשורת כלפי ממשלה? מה ההבדל בין עיתון שיוצא נגד מינוי ליברמן לשר ביטחון, לעיתון שיוצא נגד נתניהו כשר התקשורת?
"הטיעונים שבהם משתמשים על מנת להצדיק את המסע נגד נתניהו, מגיעים מעולם הדימויים הדמוניים ולא מעולם העובדות. וזה הבדל גדול".
העיתונאים טעו כשהתייחסו אליך כטירון?
"עשרים שנה הייתי עמוק מאחורי הקלעים של שוק התקשורת והעיתונות, ואני יודע בדיוק איך הוא עובד. יודע איך מייצרים ספינים, יודע איך בונים מהדורות, יודע מהם שיקולי עריכה. מעולם לא התייצבתי בקדמת המסך, אבל הכרתי אותו מצוין".
גילית משהו בשנה האחרונה?
"גיליתי שדברים שרואים מכאן, ראיתי גם משם. לא שיניתי את דעתי ולא הופתעתי משום דבר. מכיוון שאני יודע איך הדברים עובדים ומה מניע את גלגלי התעשייה, קל לי לעבור את שורת התירוצים שנאמרים בשימועים, ולשאול את השאלות הקשות כדי להגן על האינטרסים הישראליים".
הזירה העיקרית שבה מתחוללות ההתקוטטויות בין פילבר לעיתונות הכלכלית היא רשת הטוויטר. "לא התכוונתי שכפקיד ציבור יהיה לי חשבון טוויטר פעיל", אומר פילבר. "פתחתי אותו כשהייתי עדיין אדם פרטי, אבל בשלב מסוים התחלתי להשתמש בו כערוץ תקשורת, דרך ליידע את הציבור במקום להיות שבוי בידיים של עיתונאים ובפרשנות שייתנו או לא ייתנו לדבריי. אני מתכוון למה שאני אומר, ואומר זאת בצורה ישירה. ואם אני רואה שעיתונים מנסים לעוות את הדברים, אני משתמש בטוויטר שלי כדי להבהיר למה התכוונתי".
ופילבר בהחלט מרשה לעצמו לומר דברים בצורה ישירה. לפני כחודש, באחד מוויכוחי הציוצים בינו לבין רותם שטרקמן מ"דה מרקר", כתב פילבר: "כשתרצו לדווח, תקבלו את כל הסיוע. כשתנסו לדחוף אג'נדה הזויה, תקבלו בראש". שתי המילים האחרונות גרמו לסערה זוטא ברשת, כאשר עיתונאים האשימו את פילבר כי הוא מאיים עליהם.
היום פילבר חוזר בו מהניסוח: "המשפט הזה לא היה צריך להיאמר על ידיי כפקיד ציבור. אבל כשעיתונאים מרשים לעצמם להטיח את המילים הכי קשות, ומצד שני מזדעקים ברגע שמישהו אומר להם 'תקבלו בראש' – גם זו רגישות שאינה במקומה. אף אחד לא התכוון שינקמו בהם, שיאסרו אותם או שיסתמו להם את הפה. בסך הכול התכוונתי שאתעמת באותו הסגנון שבו הם מדברים. כאמור, לא הייתי צריך להשתמש בביטוי הזה, אבל מי שנמצא כל היום במטבח - שלא יתלונן על החום".
מתקפות העיתונאים על נתניהו ועליך משפיעות על שוק התקשורת?
"שוק התקשורת מאוד סוער ויצרי. יש בו הרבה כסף - כ-25 מיליארד שקל בשנה. לכל החלטה שמקבל הרגולטור ישנן השלכות מידיות, בגובה עשרות ומאות מיליוני שקלים, על חברות ומשקיעים, ובכלל זה משקיעים זרים גדולים. לכן הם רוצים לדעת מה המדיניות של הממשלה. התפקיד של העיתונות הכלכלית הוא קודם כול להציג נאמנה את הנתונים, כדי שמי שבא ללמוד יידע את הדברים.
"אני הרי לא נפגש עם כל הגורמים העסקיים האלה יום-יום. כשעיתונים כלכליים מרגישים שכל תפקידם הוא לנסות להוכיח שאני לא מקצועי, שאני לא מבין מה אני אומר, שאני טועה, שאני מדבר שטויות, ומנסים לגחך עליי ולעוות את הדברים שלי, והכול משיקולים זרים של ניסיון לפגוע בראש הממשלה - בפועל הם פוגעים בצרכנים וביכולת של השוק הזה להיות רגוע.
"נכון שהתפקיד של עיתונות הוא גם לחקור ולחשוף, אבל משרד התקשורת הוא המשרד הכי שקוף שיש: המבנה של רגולציה על שוק פרטי גם מחייב אותי להוציא שימוע ציבורי על כל החלטה שמשפיעה על שחקן כלשהו בשוק. אני מחויב לשמוע, לשקול, לתת תשובות מנומקות בכתב ואת כל זה לפרסם. ואחרי כל זה, אם מישהו חושב שהחלטה שלי לא נכונה ולא הגונה, הוא יכול לפנות לבג"ץ. לכן, כל הטענות כאילו העיתונות צריכה להיות כלב השמירה של שוק התקשורת, מגוחכות".
במסגרת פירוק המונופול שלה, חויבה בזק לבצע הפרדה מבנית - כלומר לנתק את פעילותה כחברת תשתיות משירותים אחרים שמספקות חברות-בנות שלה, כמו סלולר, שיחות בינלאומיות ואינטרנט. אלא שבחודש מרץ השנה, בעקבות דיונים ממשלתיים בנושא שהתבססו על מדיניות קודמת של השר כחלון, נטען בתקשורת הכלכלית כי נתניהו עומד לבטל את ההפרדה המבנית הזו.
בנוסף, במסגרת הרפורמה בשוק הקווים הנייחים, הוחלט במשרד התקשורת שלא להוריד את מחירי הטלפוניה של בזק ברמה שתספק את החברות שרוכשות ממנה שירותים. המשמעות, לדברי אותן חברות, היא שלא תהיה להן אפשרות לרכוש מבזק שירותים מסוימים ואז למכור אותם לצרכנים במחיר שיותיר בידיהן רווח.
פילבר מודע היטב לביקורת, אבל לא מתרגש. לדבריו, הצעדים הנוגעים לבזק גם הם תנאי הכרחי למימוש החזון הטכנולוגי של שנת 2020. "בזק היא מונופול", הוא אומר. "יש החלטה של משרד התקשורת שאומרת שבכל התחומים שבהם בזק היא עדיין מונופול, תהיה תחרות. מה שנותר זו התשתית הקווית. הרפורמה שקיבלתי כמוצר מוגמר הוכיחה את עצמה מחד גיסא, ונכשלה מאידך גיסא. המשרד צפה שבשנה הראשונה יעברו כ-150 אלף לקוחות מבזק למתחרות; בפועל עברו למעלה מ-300 אלף, וזו הצלחה גדולה.
"אלא שמצד שני, המשרד ציפה שהתחרות תגרום לחברות להשקיע בתשתיות, וזה לא קרה. המצב הזה חייב הרבה החלטות שיאזנו את השוק. השקעתי מאות שעות בדיונים, כולל שבוע שימועים שבו שמענו את כל הנוגעים בעניין, והנושא גם נבחן בבג"ץ. בסוף, דרושה לנו רפורמה שעובדת, ולא כזו שכל הזמן צריך לטפל בה.
"יש לי ויכוח עקרוני עם חלק מהעיתונאים וחלק מהחברות בנושא הרווחיות העודפת של בזק. משרד התקשורת אשם בכך שבעשר השנים האחרונות בזק הרוויחה הרבה כסף: המחירים נקבעו מלמעלה, ובזק לא הורשתה להוריד אותם גם אם רצתה. כעת עומדות בפנינו שתי אפשרויות: להוריד את מחיר השימוש בקו טלפונייה בכ-10 עד 15 שקלים בחודש, וכך הכסף ילך ללקוחות.
"אפשרות שנייה היא לדרוש מבזק להשקיע את הכסף בשדרוג של התשתיות בישראל. אם נחזור לחזון שנת 2020, בזק היא היחידה שיכולה להביא אותנו לשם. אז הדילמה שלי היא האם לקחת את הרווחיות שקיימת בבזק ולהעביר אותה לצרכנים, ובעוד שנתיים נעמוד כולנו בפני שוקת שבורה, או שאני אומר - חסכנו מספיק, מחירי התקשורת למשפחה אצלנו הם הכי נמוכים בעולם המערבי, עכשיו צריך לחשוב קדימה.
"בשש השנים האחרונות המשרד היה ממוקד ברפורמות מוטות צרכנים - ובצדק גמור. לכחלון מגיעים כל השבחים על שורת צעדים ששחקו מאוד את הרווח של הסלולר. אבל כיום החברות נמצאות על גבול הרווחיות, עם התחלה של הפסדים. הגענו לצומת דרכים שבו נדרשות השקעות חדשות, ולחברות התקשורת אין כסף.
"המחירים נמוכים, אבל בתוך זמן קצר נחזור למצב שהכרנו לפני 12 שנים, כשחיכינו שעות שסרט יירד כי לא היה רוחב פס מספיק. לכן עכשיו צריך לדחוף את שוק התקשורת הקווית, את בזק והוט, להשקעה בסיבים אופטיים. הדרך לעשות את זה היא להשאיר את הכסף אצל בזק, ולחייב אותה לשדרג תשתיות. אני רואה את בזק לא כאיום על השוק, אלא כהזדמנות שצריך לדעת לנצל נכון".
רק בזק יכולה להעלות את רמת התשתיות בישראל?
"נכון. פרטנר בהפסדים ולא יכולה לעשות השקעות בסדר גודל כזה. סלקום משקיעה במיזם חשוב מאוד של טלוויזיה רב-ערוצית, ואני לא רואה אותה מסוגלת להשקיע מיליארדים בתשתיות. לכן המשימה הזו מוטלת על כתפי בזק, שמחזיקה גם בחברת פלאפון, ואחר כך נאפשר כמובן לכל שאר החברות להשתמש בתשתית החדשה במחיר הוגן. כולם ייהנו מכך.
"הדור החמישי יביא שלושה עולמות - ערים חכמות, תעשייה ומכוניות אוטונומיות - שכל אחד מהם גדול פי שניים מעולם התקשורת הנוכחי, וזה פוטנציאל הגידול האמיתי של חברות הסלולר. במקום להסתכל אחורה ולהתחשבן, אני רוצה לייצר רגולציה שתאפשר לא חברת בזק אחת גדולה, אלא כמה כאלה. כל אחת מהחברות יכולה להיכנס לתחומים החדשים ולהפוך לתאגיד ענק".
נושא היחס לבזק מעורר אמוציות רבות לא רק בשל הכסף הגדול המעורב בו, אלא גם בגלל הטענות כי לבנימין נתניהו יש קשרים אישיים עם שאול אלוביץ', בעל השליטה בבזק. החלטותיו של ראש הממשלה בכובעו כשר התקשורת, כך נטען בעיתונות הכלכלית, מכוונות להיטיב עם מקורבו. פילבר יוצא בחריפות כנגד האמירות הללו: "ישנו קמפיין תקשורתי שמנסה לייצר מצג שווא כאילו קיימים יחסים מיוחדים בין השניים. הדבר נעשה במטרה לפסול את נתניהו מלשמש בתפקיד שר התקשורת. בפועל יש ביניהם יחסי ידידות גרידא, כאלה הקיימים בכל המגזר הציבורי, ואפילו בין שופטים לפרקליטים.
"אי אפשר לנהל מדינה במנותק מהשוק העסקי, ונתניהו, כמי שנמצא במערכת הקטנה הזו כבר עשרים שנה, מכיר באופן טבעי אנשים מהעולם העסקי. הידידות שלו עם אלוביץ' לא עסקית ולא אישית, ובשנים האחרונות הם נפגשו רק פעמים בודדות בנסיבות חברתיות. אלוביץ' גם לא תרם לנתניהו מעולם. הניסיון ליצר תשתית עובדתית של ניגוד עניינים הוא מלאכותי. תמוה שבעניין הזה מנסים לקבוע נורמה חדשה ומחמירה שמיועדת לנתניהו בלבד".
שלמה פילבר חגג השבוע 53 שנים להיווסדו. בהשכלתו הוא בעל תואר ראשון במשפטים ותואר שני במנהל עסקים. הוא נשוי בשנית, אב לחמישה ילדים מנישואיו הקודמים ושניים מפרק ב'. אשתו אילנית היא מנהלת בחטיבת הבטיחות ברכבת ישראל.
כמה מתחנות חייו המרכזיות של פילבר היו קשורות בהתיישבות שמעבר לקו הירוק. "בכל מקום הייתי סוג של חריג", הוא מספר. "כשכולם הלכו להסדר - הלכתי לצנחנים. כשכל חטיבת הצנחנים ישבה בשטחי כינוס לפני מלחמת לבנון הראשונה, היה לנו בקושי מניין. וגם ביש"ע היו לי תמיד כיווני חשיבה ייחודיים וחדשניים, והיה קשה לשנות דפוסים מתוך המערכת".
בין השאר הוא מילא תפקידים במועצה האזורית מטה בנימין - שם שימש כסגן גזבר, מנהל חטיבת הבינוי והפיתוח ומנכ"ל חברת הבנייה של המועצה. את מה שהוא מכנה "בית הספר של החיים" עבר אצל אריק שרון, כשזה כיהן כשר הבינוי והשיכון. פילבר היה אז, כהגדרתו, "ילד בן 27 עם סובארו חבוטה ומכשיר קשר, שאחראי על תנועה של 20 אלף קרוואנים ליש"ע. 7,000 מהם הנחתי במו ידיי במקומותיהם. הקרוואנים הללו מהווים עד היום את הבסיס של ההתיישבות במקומות רבים ביש"ע".
בשנים 1999-2001 כיהן פילבר כמנכ"ל מועצת יש"ע. לבנימין נתניהו הוא סייע כבר במערכות הבחירות של 1996 ו-1999, אבל ב-2001 החל לעבוד איתו באופן אינטנסיבי, כשמונה לראש המטה של ראש הממשלה לשעבר. "אני אחד מאנשי הצללים של נתניהו כבר תקופה ארוכה. בא והולך. במשך שנתיים הייתי צמוד אליו, וזו הייתה תקופה מרתקת. היינו הרבה מאוד בארה"ב, והכרתי אותה כמו שאף אחד כמעט לא מכיר. כל לילה במקום אחר, במדינה אחרת, מסעות הסברה, פגישות עם הקהילה היהודית ומנהיגי ציבור. זה היה מיד לאחר אסון התאומים, ונתניהו עבד שעות נוספות כדי להסביר לעולם מי הרעים ומי הטובים. הוא עשה שם מהפכה".
לאחר מכן עסק פילבר בפרויקטים כלכליים גדולים בשוק הפרטי, תוך שהוא מקפיד להישאר מתחת לרדאר התקשורתי. ואז החליט נתניהו להוציא אותו לאור, ולמנותו למנכ"ל משרד התקשורת. "עד לפני שנה היו לי חמש תוצאות בגוגל", הוא אומר. "מכיוון שאף אחד לא הכיר אותי ולא ידע מי אני, עיתונאים הרשו לעצמם לתייג אותי ב-140 תווים, איך שבא להם".
אנשים שמכירים את פילבר מהתחום העסקי מספרים על כושר ניתוח מהיר ומעמיק, ויכולת לבנות תוכנית עבודה ולעמוד בה. הוא מצדו מעניק קרדיט גדול לנתניהו: "יש לאיש יכולות בלתי רגילות, כושר אנליטי יוצא דופן לניתוחים מדיניים, ביטחוניים וכלכליים. הוא רואה שלושה-ארבעה צעדים קדימה, ויש לו אומץ להחליט ולבצע, בכל תחום. נושא שכלכלן ממוצע אצלי במשרד – שגם הוא מאוד מוכשר – מבין בימים או בשבועות, נתניהו יכול לקבל בו החלטה בדקות או בשעות".
נדמה שאנשים בלשכתו לא מצליחים לשרוד לאורך זמן. אפילו אתה תיארת את עצמך כמי ש"בא והולך".
"זה מקום מאוד שוחק. ראשות ממשלת ישראל היא התפקיד הכי קשה בעולם, ובאמת קשה לשרוד כך. נתניהו עובד 14-16 שעות ביממה, פיזית במשרד. זה מטורף. חוץ מזה, כל מי שמקורב אליו נסרק בתקשורת במסרקות של ברזל, נטחן עד דק, מחטטים בחייו האישיים ומטפסים על כל אמירה שלו".
נשמע סביר, בהתחשב בכך שזו הלשכה החשובה במדינה.
"לא סביר לחלוטין. זה לא קרה לאף אחד מאנשיו של אהוד אולמרט, מעולם לא עשו להם עשירית ממה שעושים לאנשי נתניהו. גם בכל הקשור לבני המשפחה. יש קוד אתי של עיתונאים כיצד הם שומרים על פרס ועל אולמרט".
האזכור של בני משפחת נתניהו מוביל לשאלה שלי לגבי הפרשיות השונות שנקשרות בשמה של הרעיה שרה. פילבר מסרב לדבר על כך, ואומר כי יחסיו עם ראש הממשלה תמיד נשארו ברמה המקצועית נטו. "לא הייתי מבאי ביתו", הוא חותם את הנושא.
אני חוזר אל ההתעקשות של נתניהו להחזיק בידיו את תיק התקשורת. האם לא ברור שיהיו מי שיראו בכך ניסיון השתלטות על המדיה, אני שואל את פילבר. "אני מזמין כל אחד להביא הוכחה לכך שראש הממשלה השתמש לרעה בשנה האחרונה בכוחו בשוק התקשורת ועשה מעשה שצמצם את חופש העיתונות במדינת ישראל", הוא משיב.
"בכל תפקיד שאליו הגיע נתניהו, הוא דיבר בצורה מאוד קוהרנטית על התפיסה הכלכלית שלו, שאומרת שצריך לפתוח כל שוק אפשרי, להגדיל את דרגות החופש, ולתת לשוק לעשות את שלו. כך הוא עשה ב-96' כשפתח את שוק המט"ח. כל רואי השחורות אמרו שהמדינה תתמוטט ולא תישאר עם רזרבות מט"ח, והנה היום אנחנו עם הר מזומנים של 90 מיליארד דולר. עכשיו נתניהו החליט שהגיע זמנה של הרפורמה בתקשורת".
למה עכשיו?
"כי במשך הרבה שנים אף אחד לא העז לטפל בתקשורת. יש מאזן אימה בינה לבין המערכת הפוליטית. כל פוליטיקאי חפץ חיים עושה את מה שהוא יכול לעשות בלי להעיר את הדוב מרבצו. נתניהו נבחר למרות התקשורת, לא בגללה, ולכן לא חשש לקחת את התיק ולעשות את מה שהוא מאמין בו, ושהיה צריך להיעשות כבר לפני שנים".
הרפורמה שעליה מדבר פילבר הולכת ונרקמת בוועדה שמינה נתניהו לפני חצי שנה. ועדת פילבר, או בשמה המלא "הוועדה המייעצת לעניין הסדרת הרגולציה על שוק השידורים", כבר פרסמה מסקנות ביניים, והיא עומדת להגיש את הדו"ח הסופי בימים הקרובים.
לשם מה צריך רפורמה בשוק המדיה הישראלי?
"במשך רבע מאה, מאז הקמת ערוץ 2, לא טיפלו ברגולציה של השידורים במדינת ישראל. מאז הכול כבר השתנה. נכנס שחקן דרמטי, האינטרנט, שמשנה את כללי המשחק – אבל השוק נשאר עם שתי חברות שמורשות לשדר חדשות בטלוויזיה, ועם זיכיונות אנכרוניסטיים.
"מגוחך שיש חברות שהמדינה מתעסקת איתן, מתערבת להן ביומיום ואפילו נותנת להן יתרונות שמייצרים שליטה על נתח שוק, כשמצד שני יש אינסוף אמצעים אחרים כדי ליצור תקשורת המונים בלי רגולציה. המטרה של הוועדה בראשותי היא פשוטה: להקטין את מעורבות הממשלה בתחום התקשורת ולפתוח את השוק לתחרות. הדבר המרכזי שלמדנו הוא שאי אפשר לגעת רק בנושא אחד. השוק בנוי כמו שח סיני - אתה משנה כלי אחד, תצטרך לשנות את כולם.
"בכל הנוגע לעיתונות הכתובה ולרדיו - למדינה אין אמירה, וטוב שכך. העיתונות צריכה להיות חופשית. דעת ראש הממשלה היא שלא צריכים להיות קומיסרים שמשפיעים על התוכן בתקשורת. כל מי שיכול לעמוד בסטנדרטים מינימליים-טכניים של יציבות כלכלית ועמידה בתנאי 'לא תעשה' - יקבל רישיון בסיסי מהמדינה, יעלה לאוויר וישדר מה שהוא רוצה.
שלא יבקש מהמדינה כסף, פשוט יחפש את הצופים והמאזינים שמעוניינים בו. מי שימצא את המודל העסקי - למדינה אסור למנוע ממנו את השידור. זהו המודל שקיים היום בעולם המערבי, והמודל הזה יוצר גם איזון תוכני. כל מי שקורא ובודק את כלי התקשורת הישראליים בחודש וחצי שלפני הבחירות, יכול להגיע בעצמו למסקנה האם התקשורת הישראלית מאוזנת היום או לא".
יהיו שיגידו שחלק מכלי התקשורת הולכים אמנם נגד נתניהו, אבל יש גם כאלה שתומכים בו. התקשורת מוטה, אבל בשורה התחתונה היא מאוזנת. למה צריך לשנות אותה?
"אין עם זה שום בעיה, שתהיה דעה לכל אחד. אנחנו לא מתערבים. בינתיים, מי שניסה לסגור עיתון הם דווקא אבירי הדמוקרטיה במדינת ישראל.
"הרפורמה שאנחנו מדברים עליה היא בדיוק מה שנעשה בשווקים האחרים, לא דבר חדש ולא המצאה של נתניהו ב-2015. הוא עשה זאת כשר אוצר, המשיך בשוק השיחות הבינלאומיות, אחר כך נתן גיבוי מלא לרפורמה בסלולר, ועכשיו הגענו למדיה. לאנשי התקשורת שמסקרים את התחום הכלכלי הייתה תחושה שבהם לא יעזו לגעת, כי יש להם מקלדת או מיקרופון ביד והם יודעים ללחוץ על פוליטיקאים במקומות הנכונים.
"אז אנחנו לא עושים שום דבר מכוון נגד כלי תקשורת או עיתונאי מסוים, אבל כן אומרים שתקשורת פתוחה היא תקשורת פתוחה - כלומר פתוחה לכולם. חופש עיתונות צריך להיות חופש אמיתי, ואם במשך הזמן נוצרו עיוותים וכשלי שוק, וכלי תקשורת מסוימים השתלטו על משאבים ומקורות מימון כאלה ואחרים, צריך להסדיר את השוק באופן שייתן לכל אחד את האפשרות להתמודד בלי חסמי כניסה.
"זעקות הקוזאק הנגזל של כלי התקשורת הוותיקים הן יותר ניסיון לשמר את ההגמוניה הנוחה שלהם, כדי לא להיכנס לשוק תחרותי. את ההגמוניה הזו צריך לפרק. מעבר לאידיאולוגיה ומסרים, זה גם עניין של כסף: הכסף הגדול של שוק הפרסום, כולל חסויות ותוכן שיווקי. אנחנו טוענים שכמו בכל השווקים האחרים, צריך גם כאן תחרות. אנחנו לא קובעים מי ישתתף בתחרות ומה יהיו התכנים".
אתה משווה את כוח האינטרנט לזה של הטלוויזיה, אבל מהדורות החדשות של ערוצים 2 ו-10 עדיין נחשבות למדורת שבט.
"המציאות הזו הולכת ומשתנה. צעירים עד גיל שלושים בכלל לא יודעים מה זה טלוויזיה, אין להם טלוויזיה בבית. הם צורכים את כל עולם התקשורת שלהם באינטרנט. הם מקבלים אותו לא כשידור לינארי אלא כצפייה נדחית, VOD. זה משנה את כל המבנה הכלכלי של השוק. כבר קשה יותר למכור פרסומות, כי הצרכן יודע איך לעקוף אותן. אז צריך היום להזיז את הגבינה של מי שישב על סיר הבשר הזה במשך עשרים שנה ונהנה משוק דואופולי, שלא היו בו מתחרים".
איזו רגולציה ניתן להחיל על האינטרנט?
"זה אכן אתגר מסובך, כשהתפיסה אומרת שהרשת היא נייטרלית. יחד עם זאת, המדינה לא יכולה להרשות לעצמה שחלק מהשוק יהיה עם רגולציה מחמירה וחלק בלי. חייבת להיות רגולציה מינימלית מבחינת תכנים אלימים ופגיעה בקטינים למשל, וגם לצורך שמירה על היקף היצירה הישראלית המקורית.
"ב-15 השנה האחרונות, ייאמר לזכות הרגולטור, הושקעו כספים רבים ביצירה ישראלית, בעיקר בתחומי הדרמה והדוקו. אנחנו נשמר את היצירה המקורית בכך שנדרוש השקעה של 400 מיליון שקל בשנה; ההבדל היחיד הוא שנפזר את הסכום הזה גם לגופים חדשים שנכנסים לשוק. הגופים הוותיקים יחוו דה-רגולציה, כלומר יהיו להם פחות התחייבויות, אבל היוצרים לא ייפגעו.
"הנוסחה שלנו אומרת שמי שמוכר תוכן לפחות לעשרה אחוזים מהשוק, יהיה מחויב ברישיון שכולל רגולציה בסיסית כלשהי. מצד שני, ניתן לגופים האלה שורה שלמה של הטבות, כדי שלמשדר חדש תהיה מוטיבציה לקבל רישיון, ולנו יהיו הכלים לפקח כראוי. אנחנו מייצרים כרגע עולם חדש, חופשי ופתוח, שבו כל אחד שרוצה יכול לשדר, ואף אחד לא מגביל אותו".
מה דעתך על המאבק שמנהלים כמה מכלי התקשורת נגד ערוץ 20, ערוץ המורשת?
"המאבקים הללו מגוחכים בעיניי ושייכים לעבר. המלחמה נגד ערוץ 20, שאותה מנהל ערוץ 10 - שרק לפני שנה קיבל רישיון למרות שהפר את כל התנאים הקודמים - היא סוג של צביעות. סתימת הפיות של גוף תקשורת אחד על ידי גופי תקשורת אחרים, מוכיחה מהן הכוונות ומה הם באמת מנסים לעשות".
גם פרשת התבטאויותיו של רמי סדן, היו"ר החדש של ערוץ 10, נגד ש"ס ואריה דרעי, היא בעיניו של פילבר דוגמה לסטנדרט כפול בנוגע ליחסי תקשורת חופשית וממשלה. "לפוליטיקאים אסור למנות יו"ר לדירקטוריון ערוץ 10, אבל עיתונאים משתמשים בפוליטיקאים כדי לדרוש את הדחתו של יו"ר נבחר", הוא אומר.
"ערכנו בדיקה וממנה עלה שבישיבה שממנה צוטטו הדברים של סדן, הוא אמר רק את המשפט על צורך בחיבור לקהלים חדשים כדוגמת 'מסעודה משדרות'. הביטוי 'דרעי גנב' מעולם לא נאמר, וזו אכן שאלה מי הכניס אותו לכתבה שפוצצה את הפרשה, ולמה. המשפט 'אני שונא את ש"ס' גם הוא לא נאמר בישיבה.
"גולן יוכפז כתב בטוויטר על דברים שנאמרו 'לחברי הדירקטוריון ולי', ומבין השורות אני מבין שלטענתו הדברים הספציפיים הללו נאמרו בשיחה סגורה בינו לבין סדן. בכל מקרה, הנציגים של בעלי ערוץ 10 הם שבחרו את סדן כיו"ר, והסמכות אם להמשיך את כהונתו היא בידיהם בלבד. שר התקשורת לא ממנה ולא מפטר".
במשך כל הריאיון פילבר נע בין מה שהוא מכנה "העולם הישן", כלומר סוגי המדיה המוכרים לנו כיום, לבין "העולם החדש" שמתואר בתחילת הכתבה. גוף אחד שתקוע בין הישן לחדש הוא רשות השידור. המוסד החבוט והאומלל הזה, שדומה היה כי כלום כבר לא ייצא ממנו, נמצא בימים אלה באמצע רפורמה נוספת שאמורה להבריא אותו. במסגרת הרפורמה הזו, מאות עובדים מסורים מוצאים את עצמם בסכנת פיטורין, אף שאינם ברשימת מרוויחי משכורות העתק.
מה יהא על אותם עובדים, שהרצון להבריא את הרשות בא על חשבון פרנסתם?
"אני קיבלת מעשה עשוי, חוק קיים, וכפקיד ציבור אני צריך לקיים אותו. כל מי שיש לו טענות צריך להפנות אותן לא אליי, כרגולטור שמממש את החוק, אלא למי שכתב אותו – יאיר לפיד וגלעד ארדן. אני אישית לא חושב שהחוק כל כך גרוע.
"כולם מסכימים שלרשות השידור היו חוליים לאורך השנים, ובראשם השימוש לרעה שעשו עיתונאים ופוליטיקאים ברשות ובתכנים שלה. כמובן, לא כל מי שעבד שם הוא איש רע, אבל הדי-אן-איי היה כל כך גרוע, שהחליטו שאין ברירה אלא לסגור ולפתוח גוף אחר. במסגרת התיקון הזה נקבע שלגוף החדש תהיה עצמאות מוחלטת, כולל בסוגיית המועסקים בו.
"כל התהליכים שקורים עכשיו הם כאלה שלשר התקשורת אין באופן ישיר השפעה עליהם. באופן טבעי אני מלווה את אנשי התאגיד החדש, יש אינטראקציה לגבי תקציבים ואישורים, ואנחנו עוזרים להם. אני רוצה להאמין שהגוף שיקום יהיה מאוזן מבחינת התוכן, ויעשה עיתונות איכותית. יש לי יסוד להאמין בזה, ואני תולה בתאגיד תקוות גדולות".
בימים האחרונים מתנהל ויכוח ער לגבי החלטת התאגיד למקם זמנית את משרדיו במודיעין במקום בירושלים, וזאת בניגוד לכתוב בחוק. אתם מתכוונים לפעול נגדו בנושא הזה?
"החוק אכן קובע שהתאגיד צריך להיות בירושלים, וראש הממשלה אמר שאם זה היה תלוי בו, הוא היה עושה כל מאמץ כדי שהתאגיד יישב בבירה. אבל כאמור, את ההחלטות מקבלת הנהלת התאגיד בהתאם לאילוצים. הוגש בג"ץ בנושא, והוא נמצא בבחינה. כל אותם אנשים שחרדו מאוד לעצמאות התאגיד החדש ודרשו שהפוליטיקאים לא יתערבו בו, שישמרו על העיקרון הזה גם עכשיו".
גוף ממשלתי נוסף שעוסק בשידורים הוא "עידן פלוס", שהפעילות שלו רצופה בבעיות של תחזוקה וקליטה. מה בכוונתכם לעשות איתו?
"עידן פלוס היא מערכת הנדסית, רשת תקשורת שנבנתה על ידי המדינה במקום על ידי חברה פרטית ומעבירה את ערוצי הברודקאסט, וככה זה גם נראה. אנחנו תמיד אומרים שהשוק העסקי יעיל יותר מאשר המדינה. באופן כללי הצוות של הרשות השנייה שמנהל בפועל את השידור עושה כמיטב יכולתו, אבל יש היום בעיות כאלה ואחרות. ישנה הסכמה בינינו למשרד האוצר להפריט את עידן פלוס ולהעביר אותו לשוק הפרטי. הדבר יבוצע תחת תנאים, דרישות ומגבלות, אבל הכוונה היא שגוף עסקי-כלכלי ינהל אותו, ולא המדינה".
לסיום, שאלה ברמה האישית: אחרי שנים רבות שבהן מילאת תפקידי מפתח ביש"ע, היום אתה גר בפתח-תקווה. גם נפתלי בנט, ששימש כמנכ"ל מועצת יש"ע, לא מתגורר שם אלא ברעננה. זה מעיד על משהו?
"אני גר בפתח-תקווה מסיבות אישיות. הנושא של יישוב יהודה ושומרון היה חשוב לי ועדיין חשוב לי, וגם היום אני חושב שישראל חייבת לשמור על גבולות ביטחון. לא שיניתי את דעותיי הפוליטיות. מפעל ההתיישבות הוא מפעל ציוני בעל חזון והישגים, ובפרספקטיבה של 68 שנות קיום המדינה הוא בהחלט יכול להיבחן כאחד התהליכים היותר מורכבים, גדולים ומוצלחים.
"כדי לשמור על יהודה ושומרון לא מספיק שהקו הירוק לא יהיה מסומן במפות; צריך שהוא לא יהיה מסומן גם בחברה. שלא ישנה איפה אתה גר. צריך לחזק את ההתיישבות ולחזק את המדינה באופן כללי, והיום אני תורם למדינת ישראל בתחומים אחרים".
מערוץ 10 נמסר לנו, בתגובה לדבריו של שלמה פילבר בנושא המתקפות על ערוץ 20: "הדברים שנאמרו הם חסרי שחר. ערוץ 10 תמך וימשיך תמיד לתמוך בתחרות בתנאים שווים בשוק הטלוויזיה. חופש הביטוי הוא הערך העליון שעל בסיסו מושתת הערוץ, שמתנגד מכול וכול לסתימת פיות בכל צורה שהיא.
"דווקא בשל הקשיים שערוץ 10 חווה הוא תומך בהקלות כספיות שיינתנו לערוץ 20, ואף הביע עמדה זו בשימוע שקיימה מועצת הכבלים והלוויין. צר לנו שמתוך רצון של ערוץ 20 להפנות גב לאוכלוסייה שלמענה הוקם, הוא מנסה להפיץ נתונים שאינם מדויקים ואינם נכונים".
ממערכת דה-מרקר נמסר: "דה-מרקר תמך בשנים האחרונות ברפורמות שהובילו שרי התקשורת משה כחלון וגלעד ארדן - שניהם מהליכוד בממשלות בראשות נתניהו - וימשיך לתמוך ברפורמות שירחיבו את התחרות וישפרו את מצב הצרכנים. הרצון של ראש הממשלה לשלוט גם במדיה, בנוסף לשלל עיסוקיו בניהול ענייני המדינה, הוא רעיון לא מוצלח במשטר דמוקרטי וראוי לביקורת, היכן שניתן להשמיע כזו".
אקו"ם