'הארץ' עבר לשלב של הרס המערכת המשפטית
עיתון 'הארץ' עוסק בעקביות בתעמולת שנאה, שמטרתה לגרום לחבלה באושיות החברה הישראלית. יש להניח שאישים בכירים נמנעים מלגנות אותו מפחד שיהפכו ליעד של תרגילי רצח אופי
רק לעתים רחוקות ההתקפות בעיתון 'הארץ' מקבלות אופי יודופובי גלוי. זה מה שקרה בטור שפרסם אורי משגב ביום שישי שעבר, שבו כינה את שופט בית משפט העליון נעם סולברג "עבריין על החוק הבינלאומי" בשל מקום מגוריו מעבר לקו הירוק. בינתיים לא מצאתי גינוי להתבטאות הזאת מכיוונה של שלי יחימוביץ'.עוד כותרות ב-nrg:
- אבי הרוצח: "גברים מתנשקים הרגיזו אותו"
- אובמה: הטבח נחקר כאירוע טרור; דאעש נטל אחריות
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
'הארץ' עוסק בשיטתיות ובעקביות בתעמולת שנאה שמטרה לגרום לחבלה באושיות החברה הישראלית. תעמולת שנאה היא חלק ממערכה מהפכנית, שהופכת את הארץ מעיתון לארגון חזית פוליטי רדיקלי. נותר לשאול מי הגורם שמפעיל אותו. האם העיתון פועל בשירות גורם זר? האם ההנהגה הגלויה של העיתון, המו"ל עמוס שוקן והעורך אלוף בן הם שמובילים אותו כמו בארגון מהפכני קומוניסטי?
גדעון לוי הוא הדמות האידיאולוגית שמשפיעה על המיצוב של כל שאר הכותבים. אלוף בן מעריץ את לוי ומעריך אותו כעיתונאי מעולה. לוי היה מאוד מקורב ליוסי שריד ועדיין קרוב לאורי אבנרי, אבי העיתונות כאמצעי מהפכני לערעור אמון הציבור במערכת הישראלית.
כדאי לצטט מהמקור כדי להבין את אסטרטגיית החבלה החברתית של 'הארץ'. אלו דברים שכתב ולדימיר איליץ' לנין, עורכו ומייסדו של העתון 'איסקרה' (הניצוץ) בשנת 1907: "ניסוח המילים של הקמפיינים העיתונאיים שלנו כנגד אויבינו הפוליטיים מחושב היטב כדי לגרות אצל הקורא תחושות שנאה, גועל ודחייה, ובוז. המשפטים חייבים להיות מחושבים – לא לשכנע אלא להרוס, לא כדי לתקן את שגיאות היריב, אלא כדי להשמיד את הארגון שלו ולמחוק אותו מעל פני האדמה. הניסוח המילולי חייב להיות מהסוג שמעורר את המחשבות הגרועות ביותר, החשדות החמורים ביותר לגבי היריב, הוא חייב לזרוע חיכוכים, תוהו ובוהו ובלבול בשורות היריב [...]".
כך לנין בהרהוריו על מילון השנאה וכיצד להוציא לפועל באמצעים תקשורתיים מה שהוא כינה "Ruf Mord". זה למעשה רצח אופי, רצח של השם הטוב. לא רק ארגונים קומוניסטיים השתמשו בטכניקה הזאת של מסע הכפשה, אלא כמובן אדלוף היטלר.
מהו "רצח אופי": "זהו תהליך מכוון עקבי ומתמיד שמטרתו להרוס את האמינות והשם הטוב של אדם, של מוסד כזה או אחר, של קבוצה חברתית שלמה, או אפילו של אומה. סוכנים של ביצוע רצח מפעילים תערובת של שיטות גלויות וחשאיות למימוש יעדיהם. בין היתר: האשמות שקריות, חרושת שמועות, ומניפולציה של מידע" (לקוח מהוויקיפדיה).
מזה זמן רב ברור שהשמאל הרדיקלי לא רק משתמש בבית המשפט העליון ובג"ץ למטרותיו ההרסניות, אלא כבר עבר לשלב של הרס המערכת המשפטית. התחילו בזה ארגוני 'בצלם' ו'שוברים שתיקה' שהביעו בשנים האחרונות אי אמון במערכת המשפט, בכך שהעבירו את הלוחמה המשפטית שלהם למוסדות האו"ם, לתקשורת הבינלאומית, ולוועדות חקירה בינלאומיות. גם הודעת 'בצלם' על כך שינתק את קשריו עם צה"ל משמעותה הבעת אי אמון במערכת המשפט.
ההתקפה על השופט סולברג, המוציאה אל מחוץ לחוק קבוצת אוכלוסייה של כ-700 אלף אם לא מיליון מאזרחי ישראל, איננה אישית. היא נועדה לפוצץ את בית המשפט העליון.
ההשפעה של 'הארץ' היום היא כמו של מנגנון השמדה עצמית על מוסדות האליטה הישראלית. כמה פרסומים על פרשת הכסף של מימרן בצרפת הפכו אוטומטית לשרשרת פעולות של דיונים, בירורים וחקירה מצד הפרקליטות והיועץ המשפטי. מבקר המדינה נאלץ להסביר מדוע לא יעסוק בזה.
אם יש גורם כלשהו שמטרתו האסטרטגית היא לערער את מדינת ישראל ולגרום לקריסת הדמוקרטיה שלה, הרי ההשתלטות על עתון 'הארץ' היא פריצה אסטרטגית בדרך להשגת מטרתו. מערכת המשפט מגיבה ל'הארץ' ברפלקס פבלובי מותנה.
כגוף שמטרתו לחבל בכל הבניין של החברה הישראלית, 'הארץ' מגייס את כותביו, בעיקר כותבי הטורים, למטרות של פירוק והתססת רקב. היעד המבצעי הוא לחתור תחת אמון הציבור במוסדות שעליהם נשענת הדמוקרטיה הישראלית, ובייחוד המוסדות הייצוגיים של הכנסת והממשלה.
ראש הממשלה בנימין נתניהו ובני משפחתו הם היעד המקובל ביותר, משום שכבר לפני שנים זיהו בתקשורת ובגופי החתרנות האנטי-ישראלית את נתניהו ורעייתו כאובייקטים הזמינים ביותר לשנאה קולקטיבית.
'הארץ' מעצם טבעו כגוף תקשורתי-תעמולתי מאוכלס בעיתונאים. בישראל, כמו בכל ארצות המערב, העיתונאים האלה תוכנתו בבתי הספר לעיתונאות – גם גל"צ ו'במחנה', לצורך העניין, הם בית ספר לעיתונות - לנקוט בדרכי פעולה שהופכות אותם מראש לכלים במשחק של ארגוני טרור וארגונים רדיקליים אידיאולוגיים. הם ניתנים למניפולציה.
אבל מערכת עיתון היא גם סיר לחץ ותיבת תהודה, שבה כולם מאמצים תודעה קולקטיבית, בהתאם לקו המנחה שמציבות כמה דמויות מובילות. למשל, כותבים בולטים וידועים, מו"ל דומיננטי, ועורכים שונים. בתוך הקבוצה המערכתית, כמו בהפגנות רחוב אלימות, ישנו מספר מצומצם של כותבים בעלי אישיות גבולית, שבתנאי הלחץ הפסיכולוגי הקבוצתי עלולים להפוך לאלימים. על המקלדת, לא על ההדק. אלה פורצים גבולות חדשים של מותר ואסור. הם מטשטשים גבולות בין עיתונות לריגול, בין פרשנות להסתה.
התופעה המדאיגה מבחינת החברה הישראלית היא, שלמרות הרדיקליזציה ש'הארץ' עבר בשנים האחרונות השפעתו לא פחתה, אלא להיפך. במעמדו כמוביל של מהפיכת הרס ניהיליסטית, אחיזת הצבת שלו על התודעה של קבוצות האוכלוסייה שמזוהות כ"אליטות" הפכה לכמעט היפנוטית. קהל הקוראים הצטמצם אך הפך לפנאטי.
התפתחות מפתיעה כשמדובר בבורגנים נהנתנים מהמעמד הבינוני הגבוה. לפי לנין, תפקידו של העיתון הוא להיות סוכן ארגוני של הקבוצה, להפוך את הבודדים לקולקטיב. 'הארץ' מנסה לארגן כקולקטיב פנאטי חדור שנאה את החילונים, שאותם מגדיר לנין כ"כוחות האור"; ומי שניסח בזמנו את הכוונה והמטרה היה ד"ר עזמי בשרה: "אם החילוניות הישראלית לא תשתחרר מהציונות היא תפסיד בקרב עם הגוש החרדי-לאומי ('הפשיזם היהודי')... אם לא תשתחררו מהציונות אתם תפסידו בתחרות עם הדתיים. אתם צריכים להבין שזהו, נגמר. הציונות החילונית סיימה את תפקידה". (ארי שביט, 25.11.2002).
ההתבטאויות של ראש עירית תל אביב, רון חולדאי, אחרי הטבח בשרונה ודבריו האומללים של סגן הרמטכ"ל בטקס יום השואה, מלמדים שתמונת העולם שצייר עזמי בשרה חדרה למוחם ותודעתם של אישים בצמרת המדינה. זה הישג אדיר מבחינת אלה שמטרתם להרוס את אמון הציבור בצמרת המנהיגותית והמוסדות שאנחנו סומכים עליהם שישמרו על סדרי החיים והדמוקרטיה. 'הארץ' מגשים את תכנית העבודה של עזמי בשרה, ויש להניח שאישים בכירים נמנעים מלגנות אותו מפחד שיהפכו ליעד של תרגילי רצח אופי מהסוג שהופעלו נגד רן ברץ, פיאמה נירנשטיין ואישים אחרים שנתניהו ניסה למנות.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם