דנון הוכיח: אפשר לנצח גם באו"ם
מאמץ חובק עולם של המערכת המדינית, שיטות קמפיין שיובאו ממרכז הליכוד והצלחה גדולה אחת. מאחורי הקלעים של המבצע לבחירת דני דנון לראשות הוועדה המשפטית של האו"ם. בלעדי
מה לא אמרו עליו. לגלגו על מינויו. לעגו לאנגלית שלו. ריכלו שהוא מינוי פוליטי בלתי מתאים ובזו לו מאחורי הגב. אבל לפני שבועיים, לאחר קמפיין שקט, עיקש ואלגנטי, הצליח שגריר ישראל באו"ם דני דנון לעשות מה שלא עשה שום שגריר ושום ישראלי לפניו. הוא נבחר לתפקיד רם ביותר במוסדות האו"ם: יושב ראש אחת משש הוועדות החשובות ביותר בארגון, הוועדה המשפטית.
עוד כותרות ב-nrg:
- הפאדיחה של אבו מאזן: העניק עיתון ציוני למלך
- יישארו או יעזבו? החל משאל העם ההיסטורי בבריטניה
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
"תחשוב על הסיטואציה שאני כיו"ר הוועדה נותן את זכות הדיבור לנציג האיראני, לנציג הסורי ולנציג הפלסטיני", אומר דנון בשיחה שקיימנו השבוע בירושלים. הוא ייכנס לתפקידו בספטמבר, ויכהן בו שנה אחת.
כרגע הוא והצוות שלו לומדים את הסמכויות ואת מרחבי התמרון שיעמדו לרשותו. דנון יהיה חייב לשמור על ממלכתיות, אך ברור שהעמדה החדשה תהפוך אותו לשחקן חשוב. "באו"ם זה אירוע", הוא אומר. "הם רגילים שאנחנו הילד שחוטף מכות, ופתאום אנחנו מנהלים את הגן. לנו ולמי שתומך בנו, כמו האמריקאים, זה הישג גדול. למי שנגדנו זו מכה".
לא לבדו השיג דנון את הניצחון, אלא במאמץ משולב וחובק עולם של המשלחת הישראלית לאו"ם, משרד החוץ, חלק משגרירינו בעולם וארגונים יהודיים. שחקנית מפתח מגויסת לא פחות הייתה שגרירת ארה"ב לאו"ם, סמנתה פאוור, שהיא ואנשיה רצו עם הישראלים בין השוחות, ולא בפעם הראשונה.
המהלך הישראלי לא נזקק לעזרת ראש הממשלה, מה שמעיד על כוחה של המערכת המדינית הישראלית ועל חוזק מעמדה. מאידך גיסא, תוצאת לוואי של המבצע המרשים הזה היא חשיפת נקודות החולשה הבינלאומיות של ישראל. נקל היה לזהות מיהן המדינות שגילו אדישות לישראל, כלומר שיש לעבוד על שיפור הקשרים עמן.
הדרמה החלה בישיבה השבועית של דנון וצוותו לפני כחודשיים. כל אחד מהמשתתפים עדכן על הנעשה בתחומו. היועץ המשפטי של המשלחת סיפר שראשות הוועדה המשפטית מתפנה, והוסיף שעל פי הסדרים הפנימיים באו"ם אמור להיבחר לתפקיד נציג הקבוצה המערבית שישראל משתייכת אליה.
"עד כה שום מדינה לא הציגה מועמד", אמר היועץ. "זה נשמע מעניין", השיב דנון. לאחר שהנאספים התפזרו, התיישבו השניים לבחון ברצינות את האפשרות להתמודד. בדרג המקצועי היו מי שהזהירו מהתבזות. הישראלים הרי מסתובבים באו"ם בעמדת "צפה פגיעה" תמידית. איש לא העלה על דעתו לצאת מהבונקר להסתערות חזיתית.
אלא שדנון החליט לקפוץ למים. "אני בא מהעולם הפוליטי. יש לי ניסיון בהתמודדויות כאלה, במרכז הליכוד, בפריימריז. אני מוכן לקחת את הסיכון", אמר לאנשיו, והוסיף הנחיה ברורה: "לא מדברים על זה בפומבי, אפילו לא מילה".
תהליך הבחירות כלל שני שלבים. הראשון, קבלת ההסכמה של הקבוצה המערבית. השני, בחירות חשאיות של כלל שגרירי העצרת הכללית - מתכונת המזכירה את אופן בחירת נשיא המדינה בישראל. השלב הראשון היה יחסית לא מסובך. חרף אי-ההסכמות עם ישראל בהקשר הפלסטיני, רוב המדינות בגוש המערבי חשבו שבהחלט הגיע הזמן להעמיד את ישראל בשורה אחת עם כולם, ולאפשר לה להיבחר לתפקיד המשמעותי. מה גם שארה"ב של אובמה, באמצעות השגרירה פאוור, התייצבה כאמור מאחורי דנון כחומה בצורה. הוא קיבל אפוא את הסכמת הקבוצה המערבית ונערך לקרב הקשה באמת: העצרת הכללית.
בעצרת המתינו למשלחת הישראלית כמה משוכות. הראשונה הייתה גוש המדינות הבלתי מזדהות שפועל באופן מסורתי נגד ישראל, אך במיוחד בימים אלה כשבראשו עומדת איראן. השנייה הייתה הליגה הערבית, שהפעילה את ארגון המדינות האסלאמיות על שישים חברותיו. השלישית הייתה המשלחת הפלסטינית, שגברה על ישראל לא מעט פעמים בשנים האחרונות (בהעברת ההחלטה על קבלת הרשות הפלסטינית כמדינה משקיפה, בהוספת הדגל הפלסטיני לשדרת הדגלים באו"ם, ועוד). הפלסטינים ניסו כבר בשלב מוקדם להעמיד נציג אחר מתוך הגוש המערבי שיתמודד מול דנון.
כדי לגבור על כל אלה הקימה המשלחת חמ"ל. על לוח גדול שורטטה טבלת ענק ובה שמות המדינות, מצב ההתקשרות מולן, וכמובן אופן ההצבעה שלו התחייבו. במקביל, מסמך גוגל סודי עדכן את אנשי המטה על יחסי הכוחות. דנון החל במרתון פגישות עם עשרות עמיתיו השגרירים באו"ם, כדי להבהיר את החשיבות שהוא וישראל מייחסים לתפקיד.
"כמובן היה טעם להיפגש רק עם מי שהיה סיכוי שיתמכו, ולא עם מתנגדים אוטומטיים", מסביר דנון. "אבל הניסיון שלי ממערכות בחירות לימד אותי שלא תמיד אפשר ונכון לבקש מכולם תמיכה. לאחד שמצבו המורכב ברור לך אתה אומר 'אל תתנגד, אבל גם אל תיכנס לאולם'. לשני אתה אומר 'אם אינך יכול לתמוך אז תימנע'".
מרוב השגרירים ביקש דנון תמיכה מלאה: "אלה היו בחירות חשאיות אך אישיות. על הפתק היה כתוב דני דנון. אתה מעביר את החשיבות מבחינתך, ויודע שאם זה יצליח תצטרך בתורך לתת להם משהו שחשוב להם. כך זה עובד".
האסטרטגיה המרכז-ליכודית הוכיחה את עצמה, אם כי היא לא הייתה הקלף היחיד. במקביל לפעילות הרוחשת בניו-יורק קיבלו שגרירי ישראל בעולם הוראה ליצור קשר עם משרדי החוץ במדינותיהם, להעביר את הבקשה הישראלית לתמוך בדנון ולהבהיר את החשיבות שירושלים מייחסת לתפקיד.
במאמר מוסגר ראוי לציין שההנחיה חשפה שוב את קו השבר האמיתי שחוצה את משרד החוץ, שאינו בין ימין ושמאל אלא בין הלוחמים לנרפים, בין האסרטיבים לעצלנים. היו שגרירים שקלטו את חשיבות האתגר ופעלו ככל יכולתם. אחרים הקטינו ראש. דוגמה חיובית בולטת אחת היא הודו, מעצמה עולמית שבשנים האחרונות מתקרבת לישראל. שגרירנו בדלהי דני כרמון ידע להציג את הבקשה לאוזניים הנכונות והקשובות, והעביר את הודו לצדנו. בהמשך הדרך סייעו ההודים לבלום ניסיונות איראניים לחסום את דנון.
יום הדין התקרב ועמו המתח, האדרנלין והתעצמות מאבק הנגד של יריבי ישראל. שבוע לפני ההצבעה, כשנודע לאיראנים כי דנון הוא המועמד המוביל, שיגר השגריר האיראני לשישים נציגי גוש הבלתי-מזדהות מכתב בהול עם רשימת פשעיה הנוראיים של ישראל כביכול.
"אם עד היום בשעה שלוש שום מדינה לא תביע התנגדות למכתב, הוא יֵצא בשם ארגון המדינות הבלתי מזדהות לכלל חברות האו"ם", הוסיף האיראני אולטימטום. זה היה רגע קריטי. כדי לעצור את המהלך האיראני נדרשו בדחיפות, בתוך גוש עוין לישראל, כמה מדינות אמיצות עם שגרירים מביני עניין שיעזו לצאת נגד איראן.
ונמצאו כאלה. הראשונה הייתה שגרירת סינגפור, ששלחה לאיראני מכתב עם מסר ברור: "אנחנו מתנגדים". אחריה באה הודו, מדינה במשקל כבד שאי אפשר להתעלם ממנה, ואז קניה, פנמה ורואנדה. המכתב נבלם. בשוך הקרב הסביר דנון לשגרירה הסינגפורית את המושג נחשוניות. בשלב הזה נכנסו לפעולה הליגה הערבית וארגון המדינות האסלאמיות. לישראל יש קשרים רשמיים ולא רשמיים עם מדינות מוסלמיות שונות באסיה. תמיכתן נדרשה, אך צריך היה להחזיק להן את הגב. ושוב פגישות ריכוך, שידולים, תחנונים ואיומים.
עד להצבעה עצמה. כל המדינות, 193 במספר, נכחו באולם. טבלת ההצבעות חזתה טובות, אך מי כמו הישראלים יודעים שקולות סופרים רק בקלפי. ביציע העליון של אולם עצרת האו"ם הוצב תצפיתן. ביציע התחתון עקב דנון עצמו אחרי כל שגריר שעלול לעשות בעיות. אי אפשר היה לדעת מה הפתק שמכניסים השגרירים למעטפות, אך עיניים חשדניות ליוו את מי שלא נכנסו או עזבו את האולם בטרם הצבעה.
הפלסטינים, האיראנים, הסורים והתימנים פצחו בניסיונות נואשים לעצור את הרכבת. השגריר הפלסטיני ריאד מנצור עבר משולחן לשולחן, משכנע נגד דנון ומחלק פתקים עם שם השגריר השוודי שכלל לא התמודד. דנון ידע שהמספרים עדיין לטובתו, אך הרעש שעוררו יריביו העלה את המתח. שגריר נורווגיה, העומד בראש הקבוצה המערבית שדנון התמודד מטעמה, הכין נאום בעד בחירתו.
גם במשלחת הישראלית היו מי שלחצו על דנון לדבר. "אנחנו לא מדברים", ענה להם דנון. "יש רוב ולא צריך לפתוח מערכה, אפילו אם מדובר בהזדמנות לנאום בפני כל העצרת. קודם ננצח בהצבעה, ורק אז נדבר".
שעה וחצי נמשכה ההצבעה, ועוד כזמן הזה ספירת הקולות. התוצאות היו לא פחות ממדהימות. 109 מדינות הצביעו בעד הנציג הישראלי, 44 נגד, 23 נמנעו, ו-17 הנותרות לא הצביעו. מכיוון שגוש המדינות האסלאמיות מונה 60 מדינות, הרי שלפחות 14 מהן בוודאות לא הצביעו נגד המועמד הישראלי. בינו לבינו יודע דנון לנקוב בשמות שגרירים ערבים ומוסלמים שתמכו בו. הוא לא רוצה לפרט.
"חשאיות ההצבעה אפשרה להם לנהוג באותה דרך שבה הם נוהגים איתנו בארבע עיניים", מנתח דנון. "יש כאן באו"ם תופעה שגיליתי די מהר. כשמדובר על מפגשים מתחת לשולחן, גם שגרירים שלמדינתם אין קשרים עם ישראל מתגלים לא פעם כידידים ואוהדים. ברגע שזה הופך לפומבי, הם מדברים נגדך. ההצבעה החשאית שיחקה לטובתנו".
המסקנה שלו אופטימית: "יש אפליה מובנית בתוך האו"ם. צריך להילחם ולדעת שהשינוי לא יבוא בתוך יום, חודש או שנה. זה כמו מוצב או קו גבול שבכל בוקר קמים ובודקים איך לשפר את המצב ומה אפשר ליזום, אבל אפשר לנצח גם באו"ם. הוכחתי את זה. למרות הסביבה העוינת והאפליה, אפשר להוביל לניצחונות".
דנון שהה השבוע בארץ כדי להשתתף בהלווייתו של הנדבן ארווינג מוסקוביץ', ולהכין את ביקור הפרידה של מזכ"ל האו"ם באן קי-מון שיסיים את תפקידו בסוף 2016. באן ייפגש בשבוע הבא עם ראש הממשלה נתניהו, ויצא גם לעזה. הגעתו של המזכ"ל מסמנת את הכניסה לישורת המדינית האחרונה של תקופת אובמה, שכמו באן מסיים את תפקידו בראשית 2017. אפשר לומר שנתניהו מכלכל כבר שנתיים את מהלכיו לתקופה הזו, שעומדת לכלול שלושה אתגרים.
הראשון, במילותיו האנכרוניסטיות של האיחוד האירופי, הוא דו"ח הקוורטט על "תהליך השלום במזרח התיכון". השני הוא היוזמה הצרפתית. האתגר השלישי הוא האקורד האחרון של אובמה - נאום מכונן או החלטה במועצת הביטחון. אגב, כאשר דו"ח הקוורטט והיוזמה הצרפתית הותנעו זלזלו בהם בישראל, אך כעת מבינים כאן כי מדובר באתגרים כבדי משקל. מנגד, למהלך של אובמה, שעדיין לא ברור אם יהיה, מתייחס נתניהו כעובדה מוגמרת.
למזלה של ישראל, החיים המדיניים אינם הופעה של ליצן המלהטט עם שלושה כדורים באוויר. לכן, בין שלוש היוזמות מתקיים אפקט מקזז. כלומר, מכיוון שאי אפשר להתקדם בעת ובעונה אחת בשלושה כיוונים שונים, מתנהלים מאחורי הקלעים מגעים לתיאום תכנים ומהלכים. כך למשל, ארה"ב של אובמה כבר דחתה כמה פעמים את פרסום דו"ח הקוורטט וגם מיתנה את ניסוחיו, כדי לא לפגוע בתוכניות של עצמה וגם כדי להגן על ישראל. מנגד, הצרפתים גייסו לטובת המהלך שלהם את האיחוד האירופי.
במורד הדרך, כנראה לקראת סוף 2016, מתכננים הצרפתים לכנס ועידה בינלאומית שתעסוק בסוגיה הישראלית-פלסטינית. ההערכה היא שהוועידה תתנגש בנאום או בהחלטה במועצת הביטחון שאובמה אולי מתכנן. כלומר, פרדוקסלית הצרפתים עוד יצילו אותנו מאותם יועצים של הנשיא האמריקאי הדוחקים בו להכות בישראל.
אך כל אלה הם בגדר עתידות לחודשים הבאים. קודם כול מתנהל מאבק מאחורי הקלעים למיתון הניסוחים של דו"ח הקוורטט. אחר כך תגיע עצרת האו"ם. בין לבין, ישראל תנסה לעקר מתוכן את היוזמה הצרפתית - דבר שעד כה לא עלה בידיה.
ולצד כל זאת, נראה שהסכם הפיוס עם טורקיה עומד להיחתם לאחר חמש שנים של משא ומתן קשה וקשוח. ארדואן, שנמצא בבידוד מדיני, נאלץ לסגת מרוב תנאיו הראשוניים. ישראל, שלחוצה על ההסכם פחות ממנו, ידעה למנף את הסיטואציה כמו שצריך. ניצול ההזדמנות הזה, ממש כמו המהלך המבריק של דנון, לצד האתגרים בהקשר הפלסטיני, משקפים לאשורם את מצבנו המדיני. בהיבטים רבים, מעמדנו הבינלאומי רק הולך ומשתבח. האצבע בעין היו ונותרו אבו-מאזן וחבורתו.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם