זקני ציון, הדור הבא: מסע התעמולה החדש של השמאל הקיצוני
תשכחו מהפגנות למען הפלסטינים: הצצה נדירה אל מסע התעמולה החדש מבית השמאל הרדיקלי הישראלי, שכבר לא מדבר רק על בעיית הכיבוש, אלא מזהיר כי ישראל מסכנת את האנושות כולה. בסביבת ברני סנדרס כבר השתכנעו
בתחילת הרצאותיו נוהג פרופ' ג'ף הלפר להעלות את שאלת המפתח: "איך ישראל מצליחה להתחמק מהעולם?". איך קורה שישראל מנהלת מדיניות של כיבוש, הוא שואל את הקהל, ומדינות המערב אינן נוקטות נגדה סנקציות, אלא מאפשרות לה להיות חברה מכובדת בשורותיהן.
עוד כותרות ב-nrg:
• "ישראל פשיסטית, ברק, הרצוג ויעלון אמרו זאת בעצמם"
• ריכטר זכה בארד, האיראני "הבריז" מטקס המדליות
• כך תעשו זאת: 4 פירות שאתם מקלפים לא נכון
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
אחר כך מעלה הלפר כמה תשובות אפשריות - השואה, כוחו של הלובי היהודי בארה"ב, תמיכתם של חוגים נוצריים - ואת כולן הוא דוחה על הסף. את התשובה הנכונה הוא מציג באמצעות שקופיות המפרטות את העסקאות הביטחוניות של מדינת ישראל. הרושם שנוצר הוא שמדובר באימפריה: החצים שיוצאים ממדינת היהודים הקטנה מגיעים לכל רחבי הגלובוס, מהמזרח הרחוק ועד דרום אמריקה. זהו סוד יכולתה של ישראל לחמוק מזעם העולם, טוען הלפר.
הקהל בדרך כלל מוכה תדהמה אל מול התמונה מרובת החצים. מדינה כה קטנה, אך עסקיה חובקים כל כך הרבה ארצות. לעולם הרחב ולישראל יש אינטרס בקיומו של הכיבוש בשטחים, ממשיך הלפר, כי כולם מרוויחים מתעשיית הנשק הנלווית אליו. התעשייה הזו הרי זקוקה לחיות מעבדה שעליהן ינסו את הפיתוחים החדישים, ואת התפקיד הזה ממלאים הפלסטינים. יותר משהם קורבנות הכיבוש, הם קורבנות האובססיה של ישראל לייצוא נשק ושיטות לוחמה, והטירוף של מדינות העולם לרכוש את אלה.
"עזה היא המעבדה האנושית הגדולה בעולם", חוזר הלפר ואומר בכל הרצאה. על גבם של הקורבנות הפלסטינים יכולה ישראל להציע לעולם "נשק מוכח מבצעית", והלקוחות אינם מסוגלים לסרב לסחורה כזו. בדרך זו מצליחה המדינה היהודית, ממקום מושבה במזרח התיכון, לסובב את העולם. את ההאשמות שהפנו בעבר כלפי הכסף היהודי, מפנה הלפר כיום לנשק הישראלי.
לשומעיו הוא מספר כי הוא מתחלחל מהקשרים הטובים שנרקמים בין ישראל למדינות כמו הודו, סין ורוסיה. לפני שנים היחסים היו מתוחים, הוא אומר, ואילו היום ישראל נחשבת מושא להערכה בקרב המדינות הללו, וכולם רוצים ללמוד ממנה ביטחון.
אחת הדוגמאות הבולטות שהוא מביא לפיתוח צבאי ישראלי מתוחכם, אינה קשורה להיי-טק ולנשק מתקדם, אלא דווקא לבולדוזר. ה-9D הענקי, מסביר הלפר, הותאם על ידי חברת קטרפילר במיוחד עבור הצרכים ההרסניים של צה"ל מול אוכלוסייה אזרחית. "כשאתה מכה בקיר בעזרת בולדוזר, הבניין יכול ליפול על הנהג ולהרוג אותו. לכן קטרפילר עיצבו כף מיוחדת, שכשהיא מכה בבניין - הוא ייפול הרחק מהנהג. זהו נשק שעוצב במיוחד לטובת הריסת בתים פלסטיניים".
ל-9D יש עוד אלמנט שהלפר אוהב לדבר עליו: הקרס האחורי. החלק הזה, שנקרא "מעקר", נועד לשרת את התפיסה הצבאית האכזרית של צה"ל. "אתה דוחף את הקרס האחורי לתוך כביש בעיר - רמאללה, שכם או עזה. ואז אתה נוסע ברחוב עם הבולדוזר העוצמתי הזה, ועוקר את כל המערכות. חוטי חשמל, קווי טלפון, מערכות ביוב, הכול. אתה יכול להרוס את כל התשתית של העיר. זהו נשק של דיכוי". בפועל השתמש צה"ל במעקר כדי לגרור טנקים ולפרק סלעים קשים, אבל זה לא מפריע להלפר לספר שהייעוד של הקרס הזה הוא שונה.
אבל ישראל לא רק מניעה את גלגלי תעשיית הנשק העולמית: היא גם עלולה להשמיד את אירופה, פשוטו כמשמעו. במצגת שהלפר מרבה להראות בפורומים שונים, מומחש טווח האיום של הנשק הגרעיני שמחזיקה ישראל, כך לדבריו. בהרצאות הוא מקפיד להדגיש שהטילים הישראליים יכולים לנחות גם בבריטניה. לטענתו, ישראל מעבירה לאירופה איומים של "אל תתעסקו איתנו", ובכך מבצרת את מעמדה ככובשת שאיש אינו יכול לצאת כנגדה.
הלפר (70), פרופסור לאנתרופולוגיה, הוא פעיל שמאל ותיק שנולד וגדל בארה"ב, ומאז מלחמת יום כיפור מתגורר בישראל. "הוועד הציבורי נגד הריסת בתים", שאותו ייסד, הוא ארגון שמאל קטן מאוד שלכמה שנים אף פסק מלהתקיים. אפשר היה לפטור בביטול את דבריו של האיש ולהתייחס אליו כלא יותר מדמות אזוטרית והזויה, אלא שבחו"ל, בקרב חוגי שמאל וארגונים אנטי-ישראליים, מדובר בכוכב אמיתי ורב השפעה.
אחד מידידיו הוא ג'רמי קורבין, מנהיג מפלגת הלייבור הבריטית וראש האופוזיציה בפרלמנט שבלונדון. הלפר אף זכה לנאום יחד איתו בבית הנבחרים הבריטי ובבית הלורדים, וייתכן שיש לו חלק בכך שמנהיג הלייבור תמך במדיניות של חרם על ישראל, ובעיקר על התעשיות הצבאיות. "קורבין הוא חבר בהנהלה של 'הוועד לסולידריות עם פלסטין' באנגליה, והם שותפים שלנו", מתגאה הלפר בשיחה עם מקור ראשון.
מנהיג הלייבור הוא לא איש הקשר היחיד של הלפר למערכת הפוליטית באנגליה. רבים מחברי הפרלמנט מזמינים את הפרופסור הישראלי לדבר על משנתו ביחס למזרח התיכון, או מגיעים לארץ כדי להשתתף בסיורים שהוא עורך. גם בבתי הנבחרים של קנדה, הולנד, בלגיה, פולין ואירלנד צובר הלפר תמיכה, ובמוסדות של זרמים מסוימים בנצרות מחשיבים אותו לאורח של כבוד. באו"ם הוא מבקר דרך קבע, ונציגי משלחות עולים אליו לרגל להבין את ישראל.
לשאלה מדוע הוא ממוקד כולו בהסברה עולמית וכלל אינו פונה לקהל הישראלי בניסיון להשפיע עליו, משיב הלפר: "אין אף מו"ל שיוציא את הספרים שלי בעברית, והאמת היא שאין לי מה להגיד לציבור הישראלי, כי הוא לא רוצה לדעת. שנים שאנחנו בשמאל עובדים, אבל הישראלים לא מעוניינים להקשיב. הם חיים טוב. היום אני לא מרגיש שיש צורך לדבר עם הישראלים. הפתרון יבוא בסוף מלחצים חיצוניים, מה-BDS".
צריך להקשיב עד לסוף ההרצאות של הלפר ותלמידיו, כדי להבין עד כמה רחוק הם הולכים עם האג'נדה האנטי-ישראלית. התיאור שלהם את ישראל שונה לגמרי ממה שאנחנו רגילים לשמוע מפעילי שמאל "רגילים", ואפילו מהתפיסות של שמאלנים רדיקלים.
אלה האחרונים נוהגים לצייר את ישראל כמדינת אפרטהייד, משטר כובש שמדכא את הפלסטינים העשוקים - אך גם על פי השיח הזה, נזקיה של ישראל מצטמצמים לאזור המזרח התיכון, המדינה הציונית יוצרת בעיה בחלק הזה של העולם, ותו לא. אלא שהגל החדש של הרטוריקה האנטי-ישראלית, שכבר מצליח לעשות נפשות, טוען כי ישראל איננה רק בעיה אזורית; השפעותיה מתפשטות סביב הגלובוס כולו, ועצם קיומה מהווה סכנה מיידית לשלומה של האנושות.
פרסומים בפייסבוק: פרופ' ג'ף הלפר על הזמנת ה-F35 על ידי ישראל
מפיצי המסר הזה - פעילים בהווה או בעבר בוועד הציבורי נגד הריסת בתים - יוצאים למסעות הסברה באירופה ובארה"ב, שם הם מספרים לכל מי שרק רוצה לשמוע כי ישראל כבר בדרך אליו, וכי היא מאיימת על חייו ועל האופי הדמוקרטי של ארצו. המדינה הציונית, כך נטען בהרצאות מעל גבי במות מכובדות, מייצאת את "הסכסוך" לכל מקום שהיא רק יכולה; אם הקהילה הבינלאומית לא תשכיל לעצור את הבת הסוררת הזו, מה שמתרחש בה יקרה בעולם כולו.
הדברים נשמעים קונספירטיביים בהאזנה ראשונה, אך הדוברים הרהוטים של השקפת העולם הזו מונעים על ידי אג'נדה מגובשת ורצון עז לגייס את דעת הקהל העולמית כדי לכופף את ישראל. השיח שלהם כבר מחלחל לחוגים מתרחבים והולכים, ואם תימשך המגמה הזו, ההתמודדות הנוכחית עם תנועת ה-BDS תהיה משחק ילדים לעומת המאבק הצפוי להסברה הישראלית.
הפעילים המרכזיים בתחום משתמשים בכותרות כמו "שיחות עם נציגים מישראל", "מפגש עם חייל צה"ל לשעבר" או "שיח סרבני שירות". אחת מנושאות הדגל היא סהר ורדי, ממקימות "רשת מסרבות". ורדי (25), בתו של ד"ר עמיאל ורדי מ"תעאיוש", עובדת היום עם ארגון המשתייך לזרם הקווייקרים הנוצרי. בהרצאותיה היא מספרת על הסרבנים הישראלים ועל מאבקם שלא לשרת ב"צבא הכיבוש".
היא מתארת חברה ישראלית נוקשה ומיליטריסטית, ומולה פעילים צעירים ואמיצים שמסרבים לקחת חלק בפגיעה בפלסטינים. את כל זה תשמעו גם מאנשי שמאל אחרים, אך אצל ורדי מגיעה בשלב מסוים תפנית בעלילה: היא מתחילה לעסוק בהשלכות של הייצוא הביטחוני הישראלי על העולם המערבי, ומסבירה שישראל היא כבר הרבה יותר מגנגסטר מקומי.
"הנה עוד נתון שבו אנחנו מנצחים אתכם: ישראל היא מספר אחת בייצוא מזל"טים", אמרה ורדי בהרצאה שהתקיימה בארה"ב באוקטובר 2014, בהשתתפות נציגים מקהילות נוצריות שכבר הצטרפו ל-BDS.
היא הסבירה כיצד מותאמים המזל"טים לפעולות הכיבוש, וציטטה סוחר נשק שאמר בריאיון לעיתון הארץ כי "תרחיש שבו לא יהיה במשך עשרים שנה מבצע צבאי, יפגע בוודאות בתעשיית הנשק".
"ישראל מייצאת את הכיבוש באמצעות היכולת שלנו להוכיח לכם שהנשק שלנו עובד", הוסיפה והסבירה. "ואיך זה עובד? הנה רשימה קצרה של כל מערכות הנשק שישראל השתמשה בהן בקיץ, במבצע 'צוק איתן'".
הסרבנית הצעירה הציגה תרשים המפרט את החימוש הצה"לי, והמשיכה: "ברור שישראל יכולה להרשות לעצמה לעשות את הדברים האלה, רק מכיוון שמישהו אחר משלם על זה. מכיוון שאתם חברים", פונה ורדי לקהל. "מכיוון שאתם מאוד נחמדים אלינו, ונותנים לנו 3 מיליארד דולר לשנה כסיוע צבאי, ומכיוון שכל מדינות העולם ממשיכות לקנות נשק מישראל. המשמעות היא שאנחנו מייצאים לא רק את הנשק, אלא את השיטה כולה. אנחנו מייצאים שיטות של דיכוי".
מהן שיטות הדיכוי שישראל מוכרת לעולם? יש ביניהן למשל מערכות גדר מתוחכמות, שארה"ב הזמינה מחברת אלביט הישראלית. או כלי רכב צבאיים שיוצרו כאן בארץ ונוסעים להם על אדמת ברזיל. גם מטולים של רימוני גז שצה"ל משתמש בהם מול הפגנות של אנרכיסטים ופלסטינים, יוצאו לעולם הרחב. וזה לא רק המוצר, אלא "השיטה הישראלית".
המטולים הללו נקנו על ידי כמה כוחות שיטור בארה"ב - ומכאן, לפי ורדי, שהרשויות האמריקאיות מעתיקות מצה"ל את הדרך שבה הוא מדכא הפרות סדר. לקהל היא מראה כיצד פלסטינים מייעצים בטוויטר למפגינים אמריקאים באשר להתמודדות עם רימוני הגז הישראליים, שהרי חוו אותם על בשרם.
ורדי מוסיפה ומסבירה שלישראל, כאחת מיצואניות הנשק הגדולות בעולם, יש אינטרס במלחמות ומבצעים אין קץ, שכן זו הדרך הטובה ביותר לבחון יעילות של נשק חדיש. כמו פרופ' הלפר גם היא חוזרת על מושג "המעבדה", ומסבירה כי הכיבוש הוא מבחינתה של ישראל משאב כלכלי.
התנהלות המשטרה האמריקאית במהומות שפרצו במיזורי בשנים 2014-2015, היא לפי ורדי תעתיק מדויק של הטיפול בהפרות סדר ביהודה ושומרון. "גם למתנגדי ההגירה בארה"ב יש הרבה מה ללמוד ממה שקורה בישראל-פלסטין, והם ישתמשו באותה מדיניות. היום אין מדינה בארה"ב שיחידות המשטרה שלה לא מתאמנות בישראל. והן לא מתאמנות רק עם המשטרה הישראלית, אלא עם הצבא הישראלי".
שני פעילים נוספים שקולותיהם בולטים בשיח הזה הם מאיה וינד וערן אפרתי. השניים הופיעו ברחבי העולם תחת הסלוגן "החייל והסרבנית": לו יש היסטוריה של שירות בצה"ל, היא סירבה להתגייס, ושניהם יחד מספרים על רוע מעלליה של מדינת ישראל. גם כאן, הסיפור מגיע מהר מאוד למסוכנות של ישראל לעולם החופשי.
אפרתי (32), המייצג היום בארה"ב את "הוועד הציבורי נגד הריסת בתים", היה מראשוני הפעילים של "שוברים שתיקה". לטענתו הוא גייס כאלפיים עדויות עבור הארגון, אך היום הוא אחד המבקרים הגדולים שלו. מבחינתו, אנשי "שוברים שתיקה" חוטאים בשיתוף פעולה עם צה"ל ועם הממסד הציוני, ועל כן הם פסולים מלהשתתף במאבק האמיתי נגד הכיבוש.
את הרצאותיו של אפרתי אפשר למצוא גם באתרים אנטישמיים, שהפיצו כמוצאי שלל רב את דבריו של "חייל ישראלי לשעבר". הוא מספר איך החשיבה הישראלית המיליטריסטית גרמה לו ללכת ליחידה קרבית, ומעלה זיכרונות מימי שירותו ביהודה ושומרון.
הקהל שומע ממנו איך נתן פעם חבילת במבה לילד פלסטיני בחברון, ולמחרת מצא את עצמו עורך חיפוש בביתו של אותו ילד - ולבו לא עמד אל מול הזוועות שהוא עצמו מעולל. ברגע הזה, שחוזר על עצמו בהרצאות בפני קהלים שונים, קולו של אפרתי נשבר ונדמה שהוא בוכה.
בשלב מסוים יוצא אפרתי מהסיפור על השירות בשטחים, ועובר להזהיר את הקהל מפני הסכנה הישראלית. הוא מספר איך החליט לעזוב את "שוברים שתיקה", לפעול עצמאית כדי "לחקור את הכיבוש הישראלי", ולהפגין עם פלסטינים בבילעין.
"וכשאני חוקר יותר ויותר, כל מה שאני נתקל בו הוא כסף. כסף ועוד כסף ועוד כסף", הוא מסביר בסרטון המתעד את הרצאתו בפני חברים בכנסייה הבפטיסטית בארה"ב. "זה לא בשביל הכיבוש או בשביל הכוח, זה בשביל הכסף. ואני מגלה סיפורים מדהימים. למשל, שישראל מכרה בשנת 2010 מטולי גז חדשים לממשלת סינגפור. ומטולי הגז הללו כל כך חזקים, כל כך טובים. ואני אומר לעצמי: אם הם מכרו אותם לממשלת סינגפור, הם בוודאי ניסו אותם על מישהו.
"כן, הם ניסו את זה עלינו, בבילעין ונעלין. ואני מבין שזה לא הכיבוש, זו מעבדה גדולה. ואני מבין שלפעמים, כחייל ישראלי, הייתי הדוקטור במעבדה שמזריק את הרעל, אבל כשהייתי בהפגנה עם הפלסטינים, הייתי עכבר מעבדה".
אפרתי אף טען כי את ההתפרעויות בבילעין ונעלין מייצרת ישראל במכוון, מתוך מגמה לערוך במקום את ניסוייה בבני אדם. "זוכרים שסיפרתי לכם על הפלסטיני שזרק אבן בתחילת ההפגנה? הוא לא היה פלסטיני, אלא יהודי-ערבי כמוני. הוא התחפש לפלסטיני כדי להתחיל מהומות, וכל זה בשביל שלצבא יהיה תירוץ טוב לפוצץ את המקום לפני שימכרו את הנשק הזה לכל מיני דיקטטורות".
ממפגש אקראי עם שוטר ממרילנד הוא למד שהמשטרה המקומית עורכת אימונים משותפים עם משטרת ירושלים ועם צה"ל. "'אתם כל כך קשוחים', אמר לי השוטר ממרילנד, 'אנחנו נשתמש בשיטות שלכם כאן בארה"ב'", מספר אפרתי, כמו מגלה סודות כמוסים ומזעזעים.
בנקודה הזו הוא קורא למאזיניו האמריקאים להתחיל לחשוב על החיים שלהם. "בעבר הייתי אומר שהמצב של הפלסטינים הוא משבר אנושי, וכולנו צריכים להיות בצד הנכון של ההיסטוריה. אבל עכשיו כבר לא משנה לי אם זה מה שאתם חושבים.
"אתם לא חייבים שיהיה אכפת לכם מהפלסטינים או מהישראלים, אבל בבקשה חברים, שיהיה אכפת לכם מעצמכם. אתם הבאים בתור. וזו הסיבה לכך שאתם צריכים להצטרף אלינו, לתנועת ה-BDS, נגד ישראל. צריך לחתוך את זה מהיסוד, מהכסף. אנחנו רוצים להתנגד להם גלובלית, כי זה משפיע עליכם בכל דקה. אתם הבאים בתור".
הטיעון שלפיו ישראל לא רק פושעת כלפי הפלסטינים אלא "בסופו של דבר זה יגיע גם אליכם", נשמע גם מפיה של סהר ורדי. דברים ברוח זו אמרה למשל בכנס של קרן "עץ החיים", שהתקיים בקונטיקט ב-2014.
השיח בדבר ההשפעות הישראליות על משטרת ניו יורק חלחל הלאה. אפשר לשמוע אותו למשל אצל לינדה סרסור, פעילה פלסטינית-אמריקאית בולטת ובעלת השפעה. לפני חודשים אחדים אף התכבדה סרסור להציג את ברני סנדרס בפני קהל מעריציו בוויסקונסין, כשהגיע לשם לקראת הפריימריס של המפלגה הדמוקרטית במדינה.
בדברים שאמרה בשנה שעברה, בכנס של ארגון השמאל הקיצוני "קול יהודי לשלום", האשימה סרסור את ישראל בהפצת אלימות על אדמת ארצות הברית. "מאז 2005 יותר מ-95 אלף קציני משטרה אומנו על ידי הצבא הישראלי", אמרה.
היא הסבירה לקהל כי "ממשלת ארה"ב מייבאת מישראל אידיאולוגיה ופילוסופיה". סרסור לא נתנה קרדיט להוגי התיאוריה, אותם פעילי שמאל ישראלים, אבל מי ששמע אותם מספרים על מטולי הגז הישראליים והמזל"טים שהפעילה משטרת ניו יורק, לא היה יכול לפקפק לגבי מקור המידע שבפיה.
על תפיסתו של אפרתי את מדינת ישראל אפשר ללמוד גם מדברים שנאמרו בהרצאה משותפת לו ולווינד, שהתקיימה במדינת קולורדו. אפרתי סיפר שם לחברי ארגון RMPJC ("Rocky Mountain Peace and Justice") כי סבתו ניצולת השואה התלוותה אליו לטיול בחברון, ואמרה שרחוב השוהדא "מזכיר לה במדויק את הגטו בבודפשט".
בהמשך נשאלו אפרתי ווינד מה לדעתם יקרה למדינתם של היהודים אם ייווצר רוב ערבי בין הירדן לים. תשובתם הייתה כי בכך כנראה יבוא הסוף על המדינה היהודית, "ואנחנו בסדר עם זה". "הרעיון שיהודים לא יכולים להיות מיעוט הוא מצחיק", הסבירה וינד לקהל, שדי נדהם לנכוח הקלות שבה ויתרו שני הישראלים על מדינתם. "הרי זה מתרחש בכל העולם. יהודים חיים כאן כמיעוט בדמוקרטיה. הם חיים בטהרן במיעוט".
אפרתי הוסיף כי הוא מוכן לתמוך ברעיון שתי המדינות, אם זה יהיה שלב ביניים בדרך למדינה האחת. למעשה, טען, רעיון המדינה היהודית הוא המסר האיום ביותר שאפשר לקחת מהשואה. "לפני הפתרון הסופי, גרמניה הנאצית שלחה משלחות לפלסטין לבדוק את האזור. הם רצו לשלוח את כל היהודים לפלסטין ולהפוך אותה לישראל. אני לא אומר שישראל היא נאצית, אבל זה היה הרעיון - להפריד את כל היהודים".
סהר ורדי, מאיה וינד וערן אפרתי התעלמו מפניותינו. לעומתם המנטור שלהם, ג'ף הלפר, דווקא הסכים להתראיין ולספר על התיאוריות שלו - וגם להסביר מדוע דווקא הפלסטינים מסרבים להזמין אותו להרצאות.
במבט ראשון נראה הלפר כמו פרופסור מפוזר וחייכן. כשהוא שוטח את משנתו, במבטא אמריקאי בולט, ניתן להתרשם כי הוא מרצה בחסד. אבל כשיורדים לסוף דעתו, קשה שלא לחוש שהפרופסור וחסידיו מייצרים את הגרסה המחודשת לפרוטוקולים של זקני ציון. הם מדברים על מדינת ישראל כמעצמת-על, שגורמת לעולם החופשי לכרוע על ברכיו.
"המלחמה נגד האנשים: ישראל, הפלסטינים והפיוס העולמי", כך נקרא הספר שחיבר הלפר על הנושא. לטענתו, הכיבוש אינו נטל אלא משאב שישראל מנצלת כדי להתעשר. לשם כך היא מייצרת "פלסטיניזציה" של עימותים במקומות אחרים בעולם, ומייצאת מערכות נשק מתוחכמות, אמצעי מעקב משוכללים ושיטות מיוחדות להתמודדות עם טרור והפרות סדר. ישראל "מוכרת את הכיבוש", אומר הלפר, העולם רוצה לקנות - וזו הסיבה המרכזית לכך שהכיבוש לא מסתיים.
יכול להיות שאתה נותן יותר מדי קרדיט לייצוא הביטחוני של ישראל? 8 מיליון איש יכולים לסובב כך את העולם כולו?
"הייצוא הביטחוני של ישראל הוא בסדר גודל של מעצמה. אנחנו בתיקו עם צרפת, ומבחינות מסוימות רק סין והודו עוברות אותנו. אני אומר שהאפקט הביטחוני הגלובלי של ישראל גדול יותר מאשר של ארה"ב, משום שאנחנו מייצאים לעולם גם שיטור. יש לנו עסקים עם 130 מדינות, לפי מה שידוע. זה משהו ענקי. והישראלים ממעיטים בחשיבותו ובהיקפו של המסחר הזה".
התלמידים שלך מזהירים את הקהל באירופה ובארה"ב ש"זה יגיע אליכם הביתה". ישראל באמת מסכנת אותם?
"ישראל היא סכנה לעולם, סכנה למשטרים דמוקרטיים. זה לא רק עניין של נשק, כיבוש וציוד. ישראל פועלת אחרת ממדינות דמוקרטיות, כי בסיס התפיסה שלה הוא אחר: קודם כול המדינה צריכה להיות ביטחונית, ואחרי זה הדמוקרטיה משתלבת איכשהו. וישראל מייצאת לא רק את הנשק, אלא גם את הקונספציה הזו.
"אתה שומע מנהיגים ישראלים שאומרים לבלגים 'תפסיקו לאכול שוקולד, תהיו כמונו'. כלומר - מה שבנינו כאן זה משטר שצריך לחקות אותו: בנינו דמוקרטיה עם כלכלה ואנשים פתוחים, ולצד זה הצלחנו לבודד חצי מהאוכלוסייה, הצלחנו לבודד את הטרוריסטים, וזה מה שצריך להיות באירופה וארה"ב. זו הסכנה של ייצוא המצב הביטחוני".
הטיעון ש"ישראל היא הבעיה של העולם" - לא מצלצל לך מוכר מכל מיני תקופות בהיסטוריה?
"אין מה לעשות, ישראל היא בעיה של העולם. היא בעיה של האנשים במדינות דמוקרטיות. ישראל היא הידידה הכי טובה של הרפובליקנים למיניהם - של קמרון באנגליה ושל פוטין ברוסיה ושל הפשיסטים באוסטריה. אנחנו משרתים אותם, ויש כאן הזדהות אידיאולוגית עם המדינות הללו. ישראל מייצאת 'מדינה ביטחונית', וזה בדיוק הכיוון שהימין הולך אליו בכל העולם: חיזוק הביטחון הפנימי. לכן המלחמה נגד מהגרים ומוסלמים באירופה ובארה"ב היא מצוינת לישראל".
אתה באמת מאמין שכל המבצעים הצבאיים של צה"ל נועדו ליצור "מעבדת ניסויים"? מעולם לא התעורר צורך להילחם בטרור ולהגן על האוכלוסייה הישראלית?
"אתה לא יכול להסביר צבאית את המתקפה על עזה. הקסאמים לא היוו איום עד כדי כך גדול. הרי רק שלושה אזרחים נהרגו בצוק איתן, וזה לא מצדיק מתקפה של צבא מערבי מודרני, אחד החזקים בעולם, על הרצועה - שבה כידוע אין צבא. ואם אתה לא יכול להסביר את הצורך הצבאי, המסקנה היא שאלו תרגילים לפיתוח נשק שנערכים על האוכלוסייה בעזה. אנשי הצבא והתעשייה התגאו בזה שיש להם נשק שהוכח מבצעית".
הלפר הוא הדובר הרהוט, המנומק והבולט ביותר של התיאוריה הרואה בישראל סכנה עולמית. בארץ שמו כמעט אינו מוכר - אולי משום שהפרופסור כבר התייאש לחלוטין מדעת הקהל המקומית - אך בחו"ל הוא אינו מתקשה למצוא קהל למשנתו. "רוצים לשמוע", הוא אומר, "אבל בעיקר בשמאל. כנסיות, ארגונים של זכויות אדם וכדומה. המעגל התרחב בשנים האחרונות".
והשמאל הציוני?
"זה חסום בפניי. אין לי גישה לג'יי סטריט. הם מחויבים לפתרון שתי המדינות".
מאיפה מגיע המימון לפעילות שלך?
"אתה יכול לראות ביוטיוב איך בסוף ההרצאה אני מעביר כובע. לארגון שלנו אין משרד היום. אנחנו מתבססים על צוות קטן מאוד, אבל אפקטיבי. בעבר קיבלנו מימון מהקהילה האירופית ומהאו"ם, אבל התורמים כל הזמן מנסים להנדס את הפוליטיקה. אני מחרים תורמים שאומרים לי מה לעשות".
ארגונים ערביים עוזרים לכם?
"יש קשרים, ואנחנו שומרים על יחסים טובים. הבעיה אצלם - ואני מבין אותם - היא גישת האנטי-נורמליזציה. הם לא רוצים לעבוד עם ארגונים ישראליים".
אתה אנטי-ציוני, למה שלא ירצו לעבוד אתך?
"אפשר להגיד שאני אנטי-ציוני, אבל זה שאמריקאי קם ועלה לישראל, ומציג את עצמו כישראלי - ואני לא מכחיש את הצד הזה שלי - בעיניים פלסטיניות זה הופך אותו לציוני. אני גם בעד מדינה דו-לאומית, כלומר אני מקבל את זה שהלאום הישראלי יחיה לצד הלאום הפלסטיני".
אתה רוצה להגיד לי שארגונים פלסטיניים מחרימים את ג'ף הלפר?
"אני בקשר טוב עם כולם. הם לא משתמשים במילה 'חרם', אבל הם לא רוצים מגע עם ארגון ישראלי. זה לא אישי. גם את עמירה הס (עיתונאית הארץ - י"פ) זרקו מאוניברסיטת ביר-זית. הם מבקשים שנעזוב אותם".
אתה לא יכול להרצות היום באוניברסיטה פלסטינית?
"אני לא יכול ולא מזמינים אותי. אני מבין את זה אמוציונלית. אם הייתי פלסטיני, גם אני לא הייתי רוצה להזמין ישראלים. מצד שני, זה פרודוקטיבי מבחינה פוליטית לעבוד עם ישראלים כמונו, כי בכל זאת אנחנו בני ברית שלהם, והם לא יכולים לבד. האמוציות עולות על השכל".
אני קצת נעלב בשבילך. הרי אתה כל כך מחויב למטרה שלהם, והנה הפלסטינים עצמם לא רוצים להזמין אותך אליהם הביתה.
"שוב, זה לא אישי. אני יכול להיפגש בז'נבה עם עומר ברגותי (מייסד תנועת ה-BDS - י"פ), אבל לא יכול להרצות ברמאללה. אני מבין אותם ואני גם כועס עליהם, כי אסטרטגית, האחריות הפוליטית שלנו היא לגמור את הכיבוש. זה היעד. וכשאתה נוקט בעמדה של אנטי-נורמליזציה, מבחינה אסטרטגית זה טיפשי ולא טוב. גם אני לא יכול לשחרר את פלסטין. הם צריכים להוביל את המאבק, ואם הם מסתגרים - וזה מה שקורה היום - אין כיוון למאבק".
תסביר לנו בבקשה את האיום הגרעיני, שלטענתך ישראל מנופפת בו מול אירופה. מה האינטרס שלנו לעשות דבר כזה?
"יש אצל ישראל משהו שנקרא 'האופציה השמשונית'. ישראל אומרת: אם אנחנו ניפול - לא ניפול לבד".
כלומר, נטיל פצצה גרעינית על אירופה?
"זה איום, הקלף האחרון שלנו. אם נרגיש שיש סכנה קיומית כלפינו, אנחנו מסוגלים להפעיל את הנשק הגרעיני לכל כיוון. לא רק מול איראן, אלא כלפי כל איום קיומי, שיכול לבוא גם מאירופה".
באיזו סיטואציה אתה רואה תרחיש כזה?
"יש אנשי צבא ישראלים שאומרים 'אם יש סכנה קיומית למדינה, אנחנו מסוגלים להפעיל את הנשק הגרעיני', ולא מפרטים יותר מזה. איום קיומי לפי צה"ל ומשרד הביטחון יכול להיות למשל אובדן של בקעת הירדן, שהיא הגבול הביטחוני של ישראל. אם יהיה לחץ של הקהילה הבינלאומית לאמץ את פתרון שתי המדינות, ובקעת הירדן הולכת לפלסטינים - זה מהווה סכנה קיומית, ולכן זה יכול להביא להפעלת הנשק הגרעיני.
"אף אחד לא יודע מה הקו האדום של ישראל. הרי הפלסטינים רוצים למשל שליטה אווירית בשטח שלהם, וישראל רואה בכך סכנה קיומית, כי חלק מהגדה המערבית קרוב לנמל התעופה בן-גוריון. בשביל רצועת ביטחון קטנה, ישראל עלולה להפעיל את הנשק הגרעיני. אביגדור ליברמן מסוגל לעשות כל דבר".
אקו"ם