ראשי » חדשות » בעולם » אירופה

עזיבת האיחוד: ניצחון על מטיפים כמו אובמה וקמרון

הנהגתו הבינונית של האיחוד האירופי מתמחה בהתערבות אטומה במדינות זרות, ורבים מתושביו תופסים אותו כמנגנון ביורוקרטי שמנהיגיו איבדו קשר עם המציאות. כעת תישאר גרמניה ללא איזון, אבל ברלין תרים ראש – ואולי זו תחילתו של הרייך הרביעי

בית משפט בלוס אנג'לס החליט אתמול (יום ה') שלהקת לד זפלין לא גנבה את המנגינה של "מדרגות לגן עדן". היה זה ניצחון הרוח, ניצחון המנגינה הישנה על פני הרגולציה, הביורוקרטיה והמשפטיזציה – וכל מה שאתם רוצים. כך גם החלטת הבריטים במשאל העם לעזוב את האיחוד האירופי: ניצחון אמוציונלי, סוג של התקוממות נגד אטימות, התערבות משפטית ורגולטורית בלתי פוסקת מצד בריסל. והאיחוד האירופי נתפס בסופו של דבר על ידי רבים מתושבי אירופה, ובייחוד בריטניה, כמנגנון ביורוקרטי שמנהיגיו איבדו קשר עם הציבור הרחב. איבדו קשר עם המציאות.

עוד כותרות ב-nrg:
עשרות הפגינו נגד הקמת שדה תעופה במגידו
גם הימין הקיצוני בצרפת ובהולנד רוצה משאל עם
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

נראה שהתפרצות גל הפליטים העצום מסוריה ממדינות מוסלמיות נוספות באסיה ובצפון אפריקה בשנה שעברה הייתה מכה אחת יותר מדי. מה שקרה אתמול בבריטניה לא היה רעידת אדמה; רעידת האדמה הייתה בספטמבר 2008, במשבר הפיננסי שהפיל את חברות ההשקעות הגדולות בארצות הברית, והוביל לשקיעתו של העולם המערבי למשבר כלכלי שממנו לא ממש התאושש עד היום. אם יציאת בריטניה מהאיחוד היא סוג של קריסה באירופה, זו תוצאה של גלי ההדף מ-2008.
 
המשבר שפרץ לפני כשמונה שנים פגש הנהגה בינונית באירופה, ובעיקר בארצות הברית: גלגלו את הפחית והשטרות במורד הדרך, אך לא ננקטה מדיניות ברורה, וארצות הברית בהנהגת אובמה לא ידעה להתייצב יחד עם האיחוד האירופי ולפתור את המשבר העולמי. כל חגורת מדינות דרום אירופה התנדנדה והתערערה. יוון הייתה הראשונה, והיו שחזו בחרדה את עזיבת אתונה.

הנהגת האיחוד האירופי מתמחה בהתערבות במדינות זרות, תוך אטימות למצבה-היא ולמצבן של המדינות שבהן היא מתערבת. כך אירע שההתערבות באוקראינה גירתה את נשיא רוסיה פוטין למהלכים האסטרטגיים החמורים שלו נגד קייב לפני שנתיים, ששיאם סיפוח חצי האי קרים. מאז פועל פוטין ללא לאות לערעור מערב אירופה, והתוצאות אתמול בוודאי משמחות אותו.

כמו בטיפולו הכושל בכלכלה האמריקאית והמערבית בכלל, הנשיא אובמה לא הראה מנהיגות כלפי רוסיה בהנהגת פוטין. לכאורה, מלחמת האזרחים בסוריה לא שייכת. אך היא שייכת ועוד איך. רק לפני כשבוע נודע על מרד של אנשי מחלקת המדינה נגד מדיניות הממשל האמריקאי בסוריה, שכתוצאה ממנה, לדברי השגריר האמריקאי האחרון בדמשק ריצ'רד פורד, שטף גל הפליטים את אירופה וערער את היציבות בכמה ממדינות האיחוד האירופי. כך גם מהלומות הטרור של דאעש.

אובמה אף התערב ישירות בקמפיין הברקסיט בכך שאיים לפני כחודש וחצי בעת ביקורו בממלכה שבריטניה תידחק לסוף התור בכל הסכמי הסחר והכלכלה. ההיסטוריון המועדף על ראש הממשלה נתניהו, אנדרו רוברטס, כתב ב"וול סטריט ג'ורנל" בשבוע שעבר תגובה של שפה עליונה נחושה: בריטניה הייתה בראש התור כשהכריזה מלחמה כאשר אמריקה הותקפה; בריטניה הייתה בקו הראשון כשהתייצבה לימינה של וושינגטון בעיראק. התברר שהציבור הבריטי לא הושפע מהתעמולה בעד ההישארות באיחוד האירופי ומהאיומים על הנזק הכלכלי שייגרם מעזיבה.

האיתות של אובמה החל בפסל של צ'רצ'יל

אך התערערות המבנה המדיני הבסיסי שייצב חלק גדול מהעולם מאז מלחמת העולם השנייה לא מבשרת טובות. המוטו של הקמת נאט"ו לפני יותר מ-60 שנה תקף גם לגבי הרעיון של האיחוד האירופי: לשמור שרוסיה תישאר בחוץ; לשמור שגרמניה תישאר בפרופיל נמוך; ושאמריקה תישאר מעורבת בפנים. יציאתה של בריטניה, עם תחזית להתפרקותה לגורמים לאומיים, משאירה את גרמניה ללא איזון באירופה. ברלין בסופו של דבר תרים ראש, ואולי זו תחילתו של הרייך הרביעי. אירופה תלויה בהנהגתה של מרקל.

ייתכן מאוד שתחילת התזוזה של האי הבריטי הרחק מהיבשת האירופית הייתה כאשר הנשיא אובמה החליט ממש בימים הראשונים לכהונתו ב-2009 לסלק את פסל הראש של צ'רצ'יל שניצב בחדר הסגלגל בבית הלבן שנים רבות. זה לא היה סתם עלבון לבריטים ולכל הסדר המדיני של 70 השנים האחרונות; זה גם היה איתות לגבי סוג המנהיגות השולט היום בעולם המערבי: מאובמה ועד כריסטין לאגארד, נגידת קרן המטבע הבינלאומית, שולטים במערב מנהיגים שהם מטיפים ופרשנים, אך לא מקבלי החלטות ומובילים שלוקחים אחריות.

ראש הממשלה דיוויד קמרון הוא אחד מאלה. לכן הוא הולך הביתה. נראה שכמו בארצות הברית, המפלגה השמרנית כבר לא ממש מייצגת את הימין בציבור הבריטי. המנהיגים הלאומיים המובילים הם מנצחי משאל העם, בוריס ג'ונסון ונייג'ל פאראג'.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg