היסטוריה טעונה: בקריית גת משדרגים את הקלצ'ניקוב
כל חייל צה"ל יודע שהקלצ'ניקוב הוא האויב. זה הנשק שמתנוסס בדגל החיזבאללה ומונף מעל ראשיהם של פעילי דאע"ש. אבל לא עוד: במפעל בדרום עומדים להשיק דגם משודרג של הרובה המיתולוגי
בכל פעם שאזרח אמריקאי חמוש ברובה נכנס לבית ספר או למועדון ומתחיל לרסס ללא אבחנה - משה עוז, עם כל הצער, יודע שבתקופה הקרובה העסקים ישגשגו. כך היה באירועי ירי קודמים, וכך גם בעקבות הטבח במועדון הקהילה הגאה באורלנדו, שם נרצחו חמישים מבלים במה שהוגדר כפיגוע הירי החמור ביותר בתולדות ארה"ב.
עוד כותרות ב-nrg:
- סופית: הילרי קלינטון לא תועמד לדין
- נחשף: 2 מבוקרים בדו"ח גרסטל מכהנים כשופטים
-כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
"אני לא יודע באיזה נשק עומאר מטין עשה שימוש, אבל לפי הנזק שהוא חולל בוודאי מדובר באם-16", מנחש עוז, הבעלים של חברת הנשק CAA, ולא טועה. "יש לנו מפעל בפלורידה, שממנו אנחנו מוכרים בעיקר לשוק האמריקאי האזרחי, ועכשיו השוק הזה בעלייה.
"אחרי כל אירוע זה קורה מחדש: מיד מגיע האיום שאובמה והדמוקרטים יעבירו חוק שיגביל מכירת נשק לאזרחים או יצמצם את הקיבולת של המחסניות; ובמקביל, האמריקאי אומר לעצמו 'אני חייב שיהיו לי ארבעה כלי נשק בבית כדי להגן על עצמי אם מישהו כזה מגיע אליי פתאום'. ואז הם רצים לחנויות, והמכירות שלנו עולות ובגדול".
כעת עומדת CAA להציע לאמריקאים המודאגים מוצר חדש-ישן: רובה הקלצ'ניקוב, זה שמוכר להם היטב מסרטי פעולה או ממהדורות החדשות המראות את אנשי דאע"ש מנופפים בו – אבל הפעם בגרסה ישראלית משופרת. אם עד כה עסקה החברה בפיתוח וייצור של כ-250 עזרים ואביזרים נלווים לנשק, לפני כחצי שנה ניתן לה אישור של ממשלת ישראל לייצר ולמכור גם את כלי הנשק עצמו.
הרוסים מצדם נתנו לעוז אור ירוק לבצע שדרוגים ברובה הסער המזוהה עם צבאם, ולמכור אותו לתעשיות הביטחוניות בארץ, לאזרחים אמריקאים ולשווקים נוספים ברחבי העולם. במצגת שהכינה החברה לרגל ההשקה מופיע הסלוגן "מסורת רוסית, חדשנות ישראלית", כמשפט שמיטיב לתאר את המיזוג המפתיע.
"התעשייה הרוסית הייתה שרויה בתרדמה של חמישים שנה", מסביר עוז, שבשנים 2010-2011 יצא לכמה ביקורים במפעל הייצור שברוסיה. "אתה נכנס ורואה שם זקנים שיושבים מולך. אמרתי להם במילים האלה: 'אני חושב שאתם הולכים לפשוט את הרגל, כי יש לכם יופי של נשק, אבל לא ערכתם בו שינויים משמעותיים מספיק לאורך השנים. עדיין תמכרו לאפריקה, אבל לא בהכרח לאירופה'.
"הבעיה שלהם היא שהלקוחות היום כבר לא מחפשים רק נשק שיורה טוב, אלא גם כזה שאפשר להרכיב עליו עזרים - אמצעי לראיית לילה, כוונות טלסקופיות וכדומה - ואל הקלצ'ניקוב קשה היה לחבר ציוד מתקדם. הם ייצרו את הנשק האמין בעולם, אבל הנדסת האנוש שלהם אפס. ואנחנו, הישראלים, הצענו לעזור להם".
מפעל CAA שוכן באחד הרחובות הפנימיים של אזור התעשייה בקריית גת. מאחורי שער הברזל הגדול בולט הלוגו "AK" – הקיצור הרוסי ל"אבטומט קלצ'ניקובה" - אבל רק מביני עניין יסיקו ממנו מה מיוצר כאן. סיור מיוחד ומקיף שערך לנו עוז מאפשר הצצה נדירה למפעל נשק ישראלי, שבו מתקיים התהליך כולו - מתכנון ושכלול הרכיבים בעזרת הדמיות ממוחשבות, ועד מגעים עם משרד הביטחון לאישור עסקאות הנשק. "אנחנו מוכרים להולנד, לגרמניה, לצ'כיה, לאיטליה, מעט לאפריקה ועוד. יש דילרים בכל מקום", מסביר עוז.
הוא בן 49, תושב תל-אביב. עברו הביטחוני מתפרס על פני כ-19 שנים, רבות מהן ביחידות מיוחדות. בין היתר עבר בשורות שמשון, דובדבן ושלדג, ושימש כמש"ק טרור בצה"ל ובגופים אחרים של משרד הביטחון. אחר כך שימש כקצין ב"גדעונים", יחידת המסתערבים של המשטרה, וכקצין הדרכה של מטה הכוחות המיוחדים של המשטרה, שאחראי על הימ"מ, יחידת המסוקים ויחידת המשא ומתן.
לצד כל אלה היה אחראי על אמצעי הלחימה ביחידות השונות שבהן שירת. כשהוא מתאר תסריט היפותטי כמו "יצאת מרכב, רצית לירות מעליו אבל הרכב חם כי זה קיץ אז אי אפשר להשעין עליו את הידית" - ניתן לשמוע בטון הדיבור שלו שהוא באמת חווה על עורו את הצריבה של הפח הלוהט, ואת הדחיפות לירות בכל זאת.
"לאורך כל השירות שלי הסתובבו לי רעיונות של יזמות בראש, אבל קשה מאוד לצאת ממערכת ביטחונית שבה זכית לקביעות", הוא אומר. "רק ב-2004 הוצאתי את המוצר הראשון שלי, שנמכר ליחידות אבטחת אישים: מין מתאם שמכניסים מתחת לרובה, והוא מאפשר לבצע ירי מעל גג של רכב שיצאת ממנו. את המוצר הזה הכינו לי יצרנים שפניתי אליהם, אבל בשנת 2007, כשהתרבו 'הצעצועים' שפיתחנו, הבנו שכדי לספק הכול כדאי לקנות את מכונות הייצור".
המפעל לייצור אביזרי נשק שפתח נקרא TDI. שותפיו להקמה היו שני אחיו - אלדד (37), שבהכשרתו הוא קצין הדרכה ללוחמה בטרור ושימש כקב"ט בשגרירות ארה"ב, ודודי (50), שיושב היום בלונדון. כיום עובד עוז רק עם אלדד, שנמצא במשרדי החברה בפלורידה.
לאורך השנים נדד המפעל מיבנה לאשדוד ומשם לקריית-גת, כשבינתיים הוא הולך וצובר לו קהל לקוחות בארץ ובעולם. האביזרים שייצר נמכרו בין היתר לצה"ל, לשב"כ ולמשטרת ישראל. הם פיתחו למשל דורגלים (רגליים המתחברות לנשק) שניתן לפתוח לכמה מצבים כדי לאפשר איפוס וירי נוח יותר; מחסנית עשויה חומר פולימרי להפחתת הסיכוי למעצורים, ובעלת חלונית חיווי שמאפשרת לראות כמה כדורים נותרו בה; וכן מחסנית ח"ק - לכדורי אימונים חסרי קליע - שצורתה המיוחדת לא מאפשרת לטעון בה כדור חי.
לפני כחמש שנים החלה החברה למכור את ה"רוני", מעין מנשא לאקדח שמאפשר לייצב אותו כדי לבצע ירי מדויק יותר, וגם מעניק לו מראה מרתיע. "על ראש עיריית ירושלים, ניר ברקת, נטען בתקשורת כי הוא נושא 'תת-מקלע שכנראה אין לו רישיון לשאת'", מספר עוז. "התגובה של עיריית ירושלים הייתה שזה לא תת-מקלע, אלא מתקן רוני. אגב, גם אצל המאבטחים ברכבת ישראל ובדואר תוכלו לראות אותו".
ה"רוני" קרוי על שם בתו בת ה-12 של עוז. לקלצ'ניקוב הישראלי הוא רצה לקרוא "אופק" על שם בנו בן ה-14, אך הרוסים, שכמעט לא התערבו בשדרוג הכלי, הנחיתו שם משלהם: AK אלפא. "'אלפא' זו היחידה המובחרת של הרוסים, כמו סיירת מטכ"ל שלנו. אבל אל דאגה, יש בתכנון רובה צלפים על שמו של אופק".
הוא מוביל אותנו בין העובדים שמחברים, מלחימים ומרכיבים את הנשק חלק אחר חלק, ואחרים שבוחנים כל רכיב תחת אמצעי הגדלה. אחר כך הוא מציג בפנינו את מכונות ה-CNC הענקיות, שכל אחת מהן חותכת ומייצרת חלק אחר של הקלצ'ניקוב, כשמים זורמים סביבן ללא הרף כדי לווסת את הטמפרטורה הנוסקת לגבהים.
עוז מציין כי מפעילי המכונות הם בעיקר עובדים יוצאי חבר העמים – כך שלמעשה ישראלים בעלי שורשים רוסיים מייצרים כאן נשק רוסי עם שדרוג ישראלי. "בתעשייה הזו קשה במיוחד למצוא עובדים ישראלים, כי הישראלים רוצים להיות מנהלים", מסביר עוז.
המפעל משדר סטריליות: לא תראו כאן עובדים מכוסי גריז או שמן. התמונות שעל הקירות מציגות לוחמי יחידות מובחרות בארץ ובעולם, כשהם עושים שימוש בציוד שפיתחה החברה. "זו השייטת, זה הימ"מ ואלה חיילי יחידת הלוט"ר, גולשים על מגדל משה אביב עם ציוד שלנו", מצביע עוז. "הפכנו להיות כתובת בשביל היחידות האלה. האנשים שלהם באים לפה ומבקשים כל מיני דברים ספציפיים. הם יכולים לבוא אפילו באמצע הלילה, ואנחנו נפעיל את המכונות כדי לעזור להם, וגם ניתן להם הרבה תרומות. לא נשק, אבל אביזרים לנשק.
"בתחילת מלחמת לבנון השנייה, למשל, היה חסר ציוד, אז אנחנו עזרנו. בצוק איתן התקשר לוחם ואמר לי 'אני צלף, נתנו לי ציוד שאין לי איך לחבר אותו לנשק' - ומיד מצאנו לו פתרון. אנחנו מקבלים על האביזרים פידבקים של עבודה אינטנסיבית בשטח, אבל האמת היא שבתחומים האלה אנחנו מבינים גם בלי לקבל פידבקים".
לדברי עוז, לא מעט ביטחוניסטים בכירים עורכים ביקורים במפעל. "באים אלינו כל מי שרק ניתן להעלות על הדעת: רמטכ"לים לשעבר, אלופים, שרי ביטחון לשעבר. הגיעו בני גנץ, שאול מופז, יום-טוב סמיה ועוד. בשבילם, זה כמו להינעל בחנות צעצועים".
המוצר החדש של עוז, רובה הקלצ'ניקוב, הוא כבר הרבה יותר מצעצוע. מדובר ברובה סער סובייטי שהומצא בשנת 1947 על ידי מיכאיל קלצ'ניקוב, שהיה מפקד טנק במלחמת העולם השנייה ונפצע במהלך הלחימה. קלצ'ניקוב, שלימים קיבל דרגת גנרל, הבין שחיילי הצבא האדום סבלו מנחיתות מול הרובים של הגרמנים, והחליט להמציא רובה אמין ונוח לתפעול. הדגם הראשון שפיתח נקרא AK-47, על שם שנת הייצור, אבל נודע בעיקר כ"קלצ'ניקוב", או בכינוי החיבה "קָלָצ'''. בשנת 2011 פורסם כי צבא רוסיה כבר רווי בנשק הזה, ולכן יפסיק את רכישתו. את הידיעה הזו דאגו להסתיר מגנרל קלצ'ניקוב, מחשש שהדבר יפגע בבריאותו. שנתיים אחר כך נפטר הממציא, והוא בן 94.
כרובה שיוצר ופותח בגוש המזרחי, הקלצ'ניקוב עושה שימוש בתחמושת בקוטר 7.62 מ"מ - להבדיל מקליבר 5.56 מ"מ, שנמצא בשימוש של מדינות נאט"ו. הוא נחשב לרובה הנפוץ ביותר בעולם, וגם לנשק הקל שהורג הכי הרבה בני אדם בכל שנה. בגלל מחירו הזול הוא אומץ בחום לא רק על ידי צבאות סדירים, אלא גם בידי מיליציות וארגוני טרור, ובהם אל-קאעידה, טליבאןודאע"ש. דמותו האייקונית מככבת בסמלים רבים, בהם למשל דגל חזבאללה.
בעבור חיילי צה"ל היה הקלצ'ניקוב אויב מהסוג שזוכה להערכה. יוסי בן-חנן, בתמונה המפורסמת שהופיעה על שער המגזין "לייף", מניף מעל ראשו רובה סער כזה שנלקח שלל במלחמת ששת הימים. במלחמת יום הכיפורים היו לוחמים ישראלים שבחרו לזרוק את רובה ה-FN הבלגי שקיבלו מהנשקייה, ולהשתמש בנשק של האויב. קדמו להם חיילים אמריקאים בווייטנאם, שנטשו את רובי האם-16 ולקחו מאנשי הווייטקונג את הקלצ'ניקובים. הם ידעו שהוא מתפקד בצורה חלקה יותר מהרובה האמריקאי, ושהתחמושת שלו קטלנית בהרבה.
עוז מספר כי יחידות מיוחדות בצה"ל עושות שימוש בקלצ'ניקוב כנשק סטנדרטי כבר שנים: "השייטת למשל עובדת איתו הרבה, בגלל האמינות שלו. אתה יוצא מהמים, מתלכלך בחול, והנשק עדיין יורה. הוא לא נכנס לכלל צה"ל, כי נשק הוא סמל במדינה. הצבא הישראלי יעדיף רובה שמיוצר בישראל - אם זה העוזי, הגליל או התבור. בדיוק כמו שהחיילים הגרמנים נושאים רובה של 'הקלר וקוך', והאיטלקים את ה'ברטה'".
עוד בטרם החל לייצר בעצמו, קיבל עוז מהרוסים אישור שאפשר לו לחבור למשקיעים אמריקאים ולהפיץ בארה"ב דגם ספורטיבי של הקלצ'ניקוב. "בעקבות הפעולות של רוסיה באוקראינה, הוטלו לפני כשנתיים הגבלות וסנקציות שגרמו לעצירת המכירות מרוסיה לארה"ב. התוצאה הייתה שאנחנו פתחנו ייצור מלא של הנשק על אדמת ארה"ב. הרוסים ממשיכים במקביל אלינו לשדרג את הקלצ'ניקוב בכוחות עצמם, אבל בקצב אטי בהרבה".
במחסן של עוז בקריית-גת יש דגם של AK-47 בעל קת מעץ. "שימי לב כמה הנשק הזה כבד, כי הגוף שלו עשוי מפלדה. הדגם שיצא בשנת 1974 כבר היה עשוי מפח", הוא מסביר. כמעט קשה לזהות את הקלצ'ניקוב שמייצר עוז עם הדגם הוותיק, אבל ברגע שטוענים לתוכו את המחסנית המעוקלת, מתגלה הדמיון. בין השינויים שהכניס הצוות הישראלי ניתן למנות קת מתקפלת, מסילה עליונה וארוכה שעליה ניתן להתקין עזרים שונים, ידית אחיזה כמו של אקדח, ונצרה דו-כיוונית שמתאימה ליורה ימני ושמאלי כאחד.
המחסנית בדגם הזה משתחררת בקלות יתרה כשצריך להחליפה או לתפעל מעצור בנשק, וידית הדריכה נמצאת בצד שמאל, כדי לאפשר ליד ימין להימצא סמוך להדק. גולות הכותרת הן הדק "רך", שמחליף את ההדק הקשה של הקלצ'ניקוב, וקומפנסטור - מפצה סטייה שמותקן בקצה הקנה ומיועד לשיפור הדיוק בקליעה. "ייצרנו את ה'אלפא' בקליבר 7.62, כמו המקור, אבל יש לנו כבר קלצ' בקליבר כמעט כמו של צה"ל, ואנחנו נמצאים בדרך לקליבר של תשעה מילימטר", מספר עוז.
הוא שולף גם נשק מסוג דרגונוב – רובה צלפים שפותח על בסיס הקלצ'ניקוב - ומדגים בו ירי על יבש. "הדרגונוב, כנשק שקיים בצבא סוריה, הרג הרבה חיילים ישראלים. הוא גם מופיע בסרט 'הצלף', שם צלף ערבי משתמש בו". הדרגונוב שבידיו שופצר ושוכלל בישראל: "הקת שלנו מאוד 'חכמה'. אני גם יכול בלחיצה להוריד דורגלים, וכך יש לי אפשרות לכוון את גובה הרובה. תמוכת הלחי עולה ויורדת, ומאפשרת כיוון מדויק. כך שהצלף יכול להיות רגוע, הכדור שלו יגיע למטרה".
הרוסים נתנו לך יד חופשית להכניס ברובים שלהם כל שיפור שתמצא לנכון?
"קלצ'ניקוב הוא מותג, אבל מזה שנים שהוא לא פטנט מוגן. הם נתנו לי כל מה שצריך ואת כל האישורים, כי הם מאוד רוצים שיפורים".
לאחר חתימת ההסכם עם הרוסים, פתח עוז חברה-בת בשם "קלצ'ניקוב ישראל". הוא מספר כי זמן רב חלף מאז שהגיש את הבקשה לייצר נשק ועד שהרשויות בישראל העניקו לו את האישור. "הביורוקרטיה מאוד קשה, צריך להשיג הרבה אישורים, וגם נערכו אצלנו ביקורים. בארה"ב זה פשוט: אפילו אח שלי, שהוא לא אזרח אמריקאי, קיבל תוך חצי שנה אישור לייצר שם נשק. לי, כאזרח ישראלי ששירת לא מעט בצבא ובמערכות הביטחוניות, לקח כאן ארבע שנים".
מעבר לעסקים, האם שדרוג של הקלצ'ניקוב, הוא ולא אחר, היה משהו שהצית לך את הדמיון?
"הכרתי אותו מהצבא, אבל לייצר את הקלצ' החדש באמת היה עבורי דבר גדול ומדהים. זה לא סתם עוד נשק. בארה"ב הוסיפו לו לאורך השנים כל מיני תוספות וטלאים, אבל לקחת אותו ולעשות ממנו משהו חדשני, זה ממש מדליק".
התעשייה הצבאית של ישראל נהנית היום ממוניטין עולמי, ומגלגלת על פי ההערכות כ-10 מיליארדי דולרים בשנה. ראשיתה בכורח המציאות: כבר בעשורים הראשונים לקיומה הבינה מדינת ישראל הצעירה כי לנוכח האיומים האזוריים והאמברגו שהוטל עליה מצד מדינות שונות, כדאי לה לפתח תעשייה צבאית עצמאית שניתן לסמוך עליה.
רובה ה"עוזי", שיוצר על ידי מפל"ן תע"ש (מפעל לייצור נשק של התעשייה הצבאית) כבר באמצע שנות החמישים, העמיד את מפתחו עוזי גל בשורה אחת עם ממציאים כמו גנרל קלצ'ניקוב בכבודו ובעצמו. בשנת 2005 נמכר מפל"ן תע"ש לחברת IWI הישראלית, שממשיכה לייצר דגמים של עוזי ובהם גם ה"מיקרו עוזי". יצרניות נשק ישראליות נוספות הן "סילבר שאדו", שמייצרת את רובי ה"גלבוע", וחברת "אמתן כרמיאל", שמייצרת בין השאר רובים תואמי אם-16.
בתע"ש פותחו במשך השנים עוד שני רובי סער – "גליל" ו"תבור". הראשון, שמזכיר במבנהו את הקלצ'ניקוב, היה הרובה התקני של כוחות החי"ר הישראליים בשנות השבעים והשמונים; השני נמצא כעת בתהליך הטמעה הדרגתית בצה"ל.
במהלך שנות השמונים פיתחה התעשייה הצבאית גם את אקדח ה"יריחו", שמשמש את משטרת ישראל. עוז מספר שבתחילת העשור הקודם, כששירת במשטרה, נסע לדאלאס להיפגש עם היצרנים של אקדחי ה"גלוק". "הבאנו את האקדח הזה לשימוש הימ"מ והגדעונים. עבדתי בצורה קרה ומקצועית, בלי להתעסק בפוליטיקה – ואחר כך באו אלינו בתלונות מתע"ש למה לקחנו את הגלוק ולא את היריחו. אבל באותה תקופה היו ביריחו הרבה תקלות, ואתה לא רוצה שהאקדח ייתקע בזמן ירי".
רובה התבור זוכה בינתיים לתשבחות, אך מנכ"ל CAA, סא"ל במיל' מייקי הרטמן, מספר כי בעת שירותו בצה"ל כראש ענף קליעה הוא זיהה בנשק הזה לא מעט בעיות: "יש לו מה שקראנו 'מעצור רצפה'. אחרי שהנשק נדרך, אי אפשר לדרוך אותו שוב אלא אם כן אתה מניח אותו כשהקת על הרצפה כדי ליצור קונטרה חזקה. השתמשנו גם בקסדות כדי להניח עליהן את הקת וכך לדרוך אותו. עכשיו לך תעשה את זה בשעת הקרב. הלכו על התבור משיקול ציוני פרופר. נלחמתי במשך שנים שהוא לא יהיה הרובה של המילואימניקים, כי הם כבר רגילים לאם-16, אבל איך שהשתחררתי החליטו שעושים להם הסבה לתבור. ואת מי גייסו למילואים כדי לעשות את ההסבה? אותי".
הרטמן (46), צלף מחונן ששמו מוכר היטב בקרב חיילי צה"ל, הוא סיפור מעניין בפני עצמו. בין היתר הוא אחראי להמצאת ה"מק-פורק", התקן שמוודא שאין כדור בבית הבליעה של הרובה, וכך מונע תאונות קטלניות. גם כשפרש מצה"ל, אחרי עשרים שנות שירות, הוא לא הפסיק להמציא ולפתח תוספים לכלי נשק. חברה-בת של CAA שנקראת בשמו, "הרטמן", מייצרת כוונות ירי.
"מילדות תמיד היה לי איזשהו רובה אוויר", הוא מספר לנו. "הייתי צופה שוב ושוב בסרט 'מבצע אנטבה', או חולם שאני נמצא בגטו ורשה ומצליח להוריד כמה שיותר נאצים לפני שהורגים אותי". במשפחה החרדית שבה גדל בארצות הברית, לא ממש התחברו למשיכה שלו לנשק. לארץ הוא הגיע ב-1988 כחייל בודד, לאחר שהחליט להתגייס בניגוד לרצונה של אמו. "לא ידעתי עברית, אבל באתי למ"מ שלי בגבעתי ואמרתי לו 'איי וונט טו בי צלף'. המקבץ הראשון שעשיתי היה מאוד חריג, אז הביאו את אלוף פיקוד דרום, מתן וילנאי, לראות".
נשק הצלפים שקיבל לידיו היה אם-14, "רובה ענתיקה אמריקאי מימי מלחמת וייטנאם, שלא הייתה שום אפשרות לחבר אליו אמצעים לראיית לילה. אם יריתי בלילה, נזקקתי לרובה אחר. בפועל הסתובבתי עם שלושה רובים. על ה-AK אלפא, לעומת זאת, כבר אפשר להתקין כל דבר".
לימים כאמור שימש הרטמן כראש תחום הקליעה בצה"ל, וכתב את הדוקטרינה הישראלית לשימוש בנשק. לאורך השנים הוא כיכב בלא מעט כתבות, וגם העיתונות הבינלאומית התעניינה בצלף הישראלי שניחן בלא מעט הומור. לפרסום רב הוא זכה כשהופיע בכומתה סגולה ואוזניות מגן על שער המגזין הצבאי האמריקאי "Soldier of Fortune", שהקדיש לו שישה עמודים.
אך הרטמן יודע לספר גם על לא מעט תגובות עוינות שהוא מקבל בעולם, כישראלי שמתעסק בנשק. "כשאתה אומר שאתה מצה"ל או שירתת בצה"ל, הרבה אנשים רואים אותך כרוצח ילדים. כתבות על החברה שלנו מקבלות תגובות שנאה נוסח 'כמה ערבים הרגת היום?', 'כמה תינוקות הרגת היום?'. אמרתי לאנשים שלי לא לקרוא טוקבקים. בעולם לא רוצים להתמודד עם העובדות, ועם זה שאנחנו הצבא המוסרי בעולם".
מה דעתך על פעילותם של ארגונים כמו "שוברים שתיקה", שמאשימים את צה"ל בפגיעה באוכלוסייה אזרחית?
"בעיניי זה נורא ואיום. אין להם בושה? יש כל כך הרבה אנשים ששונאים אותנו, אז אנחנו צריכים לבנות את זה גם אצלנו? ודאי שלאורך השנים עשינו טעויות, ואנחנו לא טלית שכולה תכלת, אבל הפעילות שלהם היא יריקה על החיילים שמתו ונאבקו בשביל המדינה שלנו".
ה-AK אלפא אמור להגיע לידי המזמינים הראשונים ממש בשבועות הקרובים. הייצור ייעשה בשלוחה בפלורידה ובמפעל חדיש שמוקם על שטח של שישה דונמים בקריית-גת, לא הרחק מהמפעל הקיים. זה האחרון ימשיך לשמש לייצור כוונות בלבד.
השקת המוצר החדש מצריכה מעוז ואנשיו היערכות שיווקית מיוחדת, ולא בכדי. שוק הנשק האמריקאי האזרחי, שהוא היעד העיקרי שאליו ייצא קלצ'ניקוב המשודרג, מגלגל מדי שנה מיליארדי דולרים. מספרן של חנויות הנשק בארה"ב המוכרות כלי ירייה לכל דורש גדול ממספרם של סניפי מקדולנד'ס במדינה. בכל פעם שהמפלגה הדמוקרטית מנסה ליזום מהלך להגבלת הסחר הזה, ממהר ה-NRA, איגוד הרובאים הלאומי האמריקאי, לזעוק כנגד הפגיעה בזכות יסוד המובטחת בתיקון השני לחוקה - זכותם של האזרחים לשאת נשק.
"אנחנו עובדים הרבה מאוד עם צבאות, אבל כמעט שבעים אחוזים מהייצור שלנו מיועדים לאזרחים האמריקאים", אומר עוז. "בבתים פרטיים בארה"ב יש 350-400 מיליון כלי נשק. לתושבי פנסילבניה לבדם יש נשק כמו לצבא השני או השלישי בגודלו בעולם. כל אזרח שם מחזיק כמה סוגים של כלי ירייה. וכמו בכל הובי, הם קונים גם את כל הציוד הדרוש, וזה טוב לנו".
כישראלי, הוא מספר, לא היה לו קל לחדור לשוק האמריקאי, ורק הודות לתיווך של חברת נשק בבעלות יהודית הוא הצליח בזמנו לשים שם רגל. "האמריקאים מאוד טובים בנשק קל, הם מבינים בזה הרבה יותר מאיתנו", מוסיף עוז. "אתה מדבר עם אזרח והוא מספר לך 'יריתי מתוך רכב נוסע', וזה ממש מטורף. הם יודעים לירות היטב. הפיקוח שם מאוד מסודר: המערכות של מוכרי הנשק ושל היצרנים מחוברות למערכת של הממשל. כל ברקוד שמעבירים - אוטומטית הממשל רואה את זה".
כאן בארץ האיומים הנשקפים לאזרחים הם שונים לגמרי - וגם יכולתם לרכוש נשק מצומצמת בהרבה. בעקבות גל הטרור של החודשים האחרונים קרא שר הביטחון הקודם משה יעלון לאזרחים לשאת נשק, והנהיג מעט הקלות בהליכי קבלת רישיון, בעיקר ליוצאי יחידות קרביות ולתושבי קו התפר. ועם זאת, רכישת נשק באופן חוקי היא עדיין משימה ביורוקרטית מסורבלת.
האם אתם תומכים בהקלות שיאפשרו זמינות גדולה יותר של נשק לאזרחים בארץ?
עוז: "יש מקום אולי להקל בתנאים, כי ככל שיש לנו יותר אזרחים שנושאים נשק, כך גדל הסיכוי שתקרית דקירות או ירי תיפתר במהירות גבוהה. אבל לא צריך להגיע למצב כמו באמריקה, שבה אתה נכנס לחנות וקונה רובה. חשוב לעשות את הבדיקות, לראות מה העבר של האדם ולוודא שהוא אכן מתאים לקבל נשק".
גם הקלות במתן רישיון יגדילו את מספר כלי הנשק שיכולים להגיע לידי גורמים פליליים או לדלג לשטחי הרשות הפלסטינית.
"אין ספק שזה יכול לגרום ליותר תקלות אזרחיות או להגיע לידיים לא רצויות, אבל צריך לשקול את זה אל מול המצב היום, כשאנחנו לא יודעים אם מישהו יקפוץ עלינו בעוד רגע וידקור אותנו. זה מצב בלתי נתפס בכלל".
הרטמן מדגיש כי חשוב שמי שנושא נשק יקפיד על אימוני ירי תכופים. "נדרשת הרבה מאוד מיומנות כדי להיות טוב בירי באקדח, ועל כן צריך להתאמן. החוק היום הוא מטופש: אתה יורה חמישים כדורים בשנה, ו'הוסמכת סרג'יו'", הוא מצטט מהגששים. "צריך לדרוש יותר ממחדשי הרישיון. מספר הישראלים שמעורבים בפליטת כדור מאקדח הוא גדול מאוד".
על פי הפרסומים בעיתונים הכלכליים, בשנת 2013 הוערך היקף מכירותיה של חברת CAA בכ-50 מיליון שקלים. עוז מצדו לא מוכן לנקוב בסכומים, אבל נשמע מרוצה. "אני יכול להגיד שהייתה לנו קפיצה משמעותית ב-2016. עשינו פי ארבעה ממה שעשינו לפני כן, והמספרים בעיתונים הם כבר לא המספרים של היום. אנחנו בעלייה, ומצד שני עומדים מול אתגרים מאוד גדולים, כי יש עסקאות והזמנות רבות. מייקי עובר באוגוסט לארה"ב, לחברה האמריקאית שלנו, כדי לעבוד על השיווק מול הקהל שם, ואני מביא מנכ"ל עם חיבור לנושא הייצור, כדי להתמקד בשאלה איך מספקים את כל ההזמנות".
יוזמת חוק משותפת של תמר זנדברג ויהודה גליק מבקשת לאסור על ישראל למכור נשק למדינות המפרות זכויות אדם. תתמוך בהגבלה כזו?
"אני בעד, ואני חושב שמדינת ישראל כבר פועלת כך. המדינה מאשרת כל בורג שיוצא. גם מכירה אזרחית שלנו לחו"ל חייבת אישור של משרד הביטחון. המדינה שואלת מי הלקוח הסופי ואומרת אם מאושר לייצר בשבילו או לא".
הייתם רוצים לראות את הקלצ'ניקוב שלכם הופך לנשק התקני של יחידות חי"ר בצה"ל?
"בגדול התחלנו תהליך מול משרד הביטחון, והימ"מ לוקח את הנשקים האלה עכשיו לבדיקה. אני יודע שאנחנו נמכור את הקלצ'ניקוב בארץ, אבל אני לא חושב שהוא יחליף את התבור. זו לא הכוונה שלנו כרגע. אבל כן, זה סוג של חלום שלי - שאחרי כל כך הרבה זמן בתוך המערכת, פתאום אני אהיה זה שמייצר לה את הנשק".
במהלך הריאיון נשמע מדי פעם קול חיכוך וניסור ממדפסת תלת-ממד גדולה. כאן היא משמשת רק כדי להדפיס חלקים מהקלצ'ניקוב לצורך בדיקת גודל והתאמה, לפני הייצור ה"אמיתי" שייעשה מחומרים אחרים, אך בימינו ניתן כידוע גם להדפיס נשק של ממש. כבר ביולי 2013 הדגימו אנשי חדשות 10 כיצד ניתן להפיק ממדפסת אקדח שמסוגל לירות, ושאינו נחשף בבדיקת גלאי מתכות - ואף הצליחו להחדירו לכנסת. "אדם יכול לקנות מדפסת כזו, להוריד קבצים שקיימים באינטרנט, לייצר אקדח, להכניס מחסנית ולירות", אומר עוז. "העולם הולך גם לקראת הדפסה של חלקי פלדה. לי יש הרבה ריגוש בעובדה שאפשר לחשוב על רעיון, לתכנן אותו, לשלוח להדפסה - ואתה בא בבוקר ומקבל את המוצר ליד. נכון שבאותה נקודה לא מדובר במוצר הסופי, אבל אפשר מיד לבדוק אם הוא טוב או לא. אני מחכה לזה כמו ילד קטן".
גם ילדיו נדבקו בהתלהבות. "כיף להם לבוא לכאן, כי עִזבו את הנשק - אופק בא למשל עם רעיון לכדור מסוג מסוים, אז המכונות שלנו יכולות לייצר לו את זה. גם רוני השתמשה בהן לצורך פרויקט גדול מאוד לתחרות במדעים".
והעובדה שאבא מתעסק בכלים שמטרתם היא ירי והרג - איך זה עובר אצלם?
"אנחנו תמיד אומרים שהנשק שמיוצר כאן נועד להגנה עצמית. כשאתה ממציא כוונת, הראש לא אומר: 'רגע, הכוונת הזו עלולה להיות מורכבת על נשק לא רצוי'. זה כבר באחריותה של מדינת ישראל, לבצע את כל הבדיקות כדי שהמוצר לא יגיע לאן שהוא לא צריך להגיע".
אתם לא חוששים שקלצ'ניקוב שתייצרו יתגלגל בדרך-לא-דרך לדאע"ש ודומיו?
"חלילה. לפני כמה שנים באו אלינו מטעם המדינה ואמרו שניתן למכור לרשות הפלסטינית אביזרים לנשק. אני אמרתי: עד כאן. שחס וחלילה לא אראה בטלוויזיה מישהו שיורה על חיילי צה"ל בעזרת הציוד שלנו. יש גבול לכל תעלול".
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם