ראשי » חדשות » פוליטי מדיני

לא פה ולא שם: הרב שמונה לדיין בגלל מסלול חייו

סוגיית מינוי הדיינים לבית הדין הגדול נסגרה, אך סיפור הרקע מורכב וחשוב לכל אזרח בישראל: דיין חדש שמונה במינוי הנוכחי, לא נבחר בגלל כישוריו אלא בעיקר עקב היותו "בן כלאיים" המשתייך לשני המגזרים - החרדי והציוני דתי. קצת סדר בתוך הבלאגן

פרשת המינויים לבית הדין הגדול הסעירה את הסיעות הדתיות במערכת הפוליטית, כמו גם את הציבורים שאותם הן מייצגות. סיפור המינויים המסובך החל עוד הרבה לפני הפרשה האחרונה, כשבמשך זמן רב בבית הדין ישבו שלושה רבנים בלבד על תקן קבוע.

עוד כותרות ב-nrg:
חוקרים: מריחואנה היא התרופה לאלצהיימר
מיי מרכיבה ממשלה: ג'ונסון מונה לשר החוץ
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

על פי הסדר ותיק שהפך למקודש, מינויי דיינים מחולקים לשלושת המגזרים המרכיבים את החברה הדתית היום: החרדים האשכנזים (יהדות התורה), החרדים הספרדים (ש"ס) והציונות הדתית (הבית היהודי). העובדה שעל הפרק היו מונחים שבעה תקנים נוספים יצרה בעייתיות, שכן למי יינתן התקן הנותר?
 
וכך, במקום לעסוק בחיפוש דיינים נחשבים תורנית וקשובים לרחשי לב הציבור, חברי הוועדה תרו אחר מועמד כלאיים, "על-מגזרי" שיספק את כולם. והנה נמצאה הדמות שעונה על הדרישות: הרב מיכאל עמוס, שהתחנך במוסדות שמשתייכים לעולם התורה הציוני, עם השנים התחרד וילדיו לומדים כיום במוסדות חרדיים.

מסלול חייו של הרב עמוס היה גורם מכריע בהחלטה למנותו. לו היו קורות חייו האישיים שונים, לא זו בלבד שמינויו היה מתבטל, אלא אף כלל המינויים היו נתקעים אי שם בין מריבות הפוליטיקאים הבלתי נדלות.

בית הדין הגדול בירושלים הוא הערכאה המשפטית העליונה של מערכת בתי הדין הרבניים הממלכתיים. מבחינת נשים מסורבות גט, מדובר בתחנה האחרונה במסלול המפרך של יציאה לחיים חדשים: מוסד חשוב שקריטי שיפעל בצורה מיטבית. כבר שנים ארוכות שהמקום מתפקד באמצעות דיינים שאינן קבועים בו, ומונו כמינויים זמנים בלבד. שני הרבנים הראשיים, שמשמשים גם כדיינים, היו הקבועים היחידים בו. בינתיים, הפוליטיקאים כופפו ידיים זה לזה.

הדבר יכול היה להימשך כך, לולא בג"ץ החליט לשים לזה סוף. על פי קביעתו, ביום שישי הקרוב המינויים הזמנים היו פוקעים ובית הדין היה נותר עם שלושה דיינים בלבד – הרבנים הראשיים והרב אליעזר איגרא, שמונה לאחרונה כדיין של קבע. שעון החול שהפעיל בית המשפט העליון היה היחיד שהכריח את הפוליטיקאים לשבת בחדר סגור עד שיעלה עשן לבן.

 

בית הדין הגדול מנה עד כה תשעה דיינים: שני הרבנים הראשיים כאמור, ועוד שבעה. התכנית המקורית הייתה שכל מגזר יקבל שני דיינים, והשביעי יהיה מועמד הכלאיים המדובר. כאמור, לאחרונה מונה דיין של קבע, הרב אליעזר איגרא, איש הציונות הדתית, וכך למפלגת ה'בית היהודי' נותר מועמד אחד מטעמה. במפלגה ביקשו למנות את הרב שלמה שפירא, ואילו ש"ס התעקשה כי הציונות הדתית תבחר מטעמה את הרב ציון לוז. המחלוקת הזו הייתה האחרונה בסדרת המחלוקות בין שתי המפלגות, והמכשול הסופי שעמד בפני ההצבעה על כלל המינויים.

רק בעיצומה של הישיבה אתמול, הוחלט להרחיב את בית הדין הגדול ולאפשר את הכנסתם של שפירא ולוז יחדיו. ההחלטה להקנות לציונות הדתית מועמד נוסף מטעמה, חייבה להשוות את זכותן של שני המגזרים האחרים, ולאפשר גם להן מינוי דיין נוסף מצדן. החברים נאלצו לבקש ממשרד האוצר הוספה של שלושה תקנים לבית הדין הגדול. כיוון שהמפלגות הפוליטיות לא הצליחו להגיע להסכמות ביניהן, הוחלט לשנות את המציאות הקיימת.

תקציבם של שלושת התקנים הנוספים לא הגיע מחלל ריק. במערכת בתי הדין האזוריים חסרים כעת ארבעה דיינים, ותקציבן נוצל לטובת הדיינים הנוספים של בית הדין הגדול. רק לאחר אישור התקציב הבא, תיווצר אפשרות למנות את הדיינים החסרים. לא התקיימה חשיבה מעמיקה מהו הניצול המיטבי של תקציב המדינה, לא נשאל האם מערכת בתי הדין האזוריים תתפקד בשלמות ללא התקנים שיחסרו לה. על הכול הוחלט בשעות ספורות. הסיבה הייתה, כאמור, הרצון להרחיב את העוגה לטובת סיפוק רצונן של כלל המפלגות.

המציאות הזו כולה היא השלכה מהעובדה שהמפלגות החרדיות, מעבר לדיינים שממונים מטעמן, מבקשות גם לאשרר את הדיינים שעומדים להתמנות מטעמה הציונות הדתית. ש"ס ויהדות התורה התנגדו לשורה של דיינים שנחשבו מבחינתם ליברלים מדי. הרבנים לוז ושפירא שניהם עברו את אישורם של החרדים, אבל לאחר מכן התעוררה דרישה חדשה של ש"ס שטענה שכיוון שהדיין הראשון מטעמה של הציונות הדתית הוא ממוצא אשכנזי, היא נדרשת למנות לצדו דיין ממוצא מזרחי.

בשל האמור לעיל, תרועות הניצחון של השרה שקד מוגזמות. הבית היהודי לא הצליחה למנות אף דיין ללא אישור החרדים. דיינים המשתייכים לעולם ההלכה הציוני דתי יידעו מעתה שאם ינקטו קו ליברלי בפסיקתן יסתכנו בהצבת תקרת זכוכית מעליהן. שאיפתה של הבית היהודי להנגיש את מערכת הדת הממלכתית לציבור הרחב באמצעות בחירת דיינים ליברלים, לא יושמה.

מיותר לציין שמיודענו הרב מיכאל עמוס הוא חרדי. הכרזתה של שקד על "ארבעה דיינים ציונים דתיים" אינה מדויקת. הוא היה מועמד של פשרה כמו שאר הפשרות עליהן הוחלט בהליך בחירת הדיינים לבית הדין הגדול: בדיוק באמצע, אבל לטובת החרדים.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg