אינתיפאדה משפטית: מבול עתירות נגד הרס בתי פלסטינים
זירת המאבק החדשה של ארגוני "זכויות אדם" נגד ישראל היא הצפת מערכת המשפט הישראלית באלפי עתירות נגד הריסת בתים לא חוקיים. פרופ' ג'רלד שטיינברג, נשיא מכון NGO Monitor: "זה חוד החנית במלחמה נגד הדמוקרטיה הישראלית"
עבד אל-עזיז מרעי היה האיש ששכנע את מוהנד חלבי "למות כשהיד", ואף רכש עבורו את הסכין ששימשה אותו לרצוח את אהרון בנטונחמיה לביא בסוכות האחרון בעיר העתיקה בירושלים. מדינת ישראל החליטה להרוס את ביתו של מרעי, אולם עתירה של 'המוקד להגנת הפרט' ('המוקד'), הובילה לביטול ההריסה. זיאד עאמר, מונא סאיח וסבאא עליווה היו חלק מהחוליה שרצחה את איתם ונעמה הנקין.עוד כותרות ב-nrg:
- "מדינות ערב רוצות לסכסך בין איראן לפלסטינים"
- ראש לשכת רה"מ לשעבר ארי הרו עוכב לחקירה
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
הריסת בתיהם אושרה כבר בנובמבר שעבר, אולם עתירה של 'המוקד' גרמה לדחיית ההריסה. ביתו של זיאד נהרס לבסוף בתחילת מאי, בתיהם של סאיח ועליווה עדיין מחכים לפסיקה סופית. 'המוקד' עומד גם מאחורי העתירות נגד הריסת בית המחבל מהפיגוע במתחם שרונה בתל-אביב. גם ביתו של מוחמד טראיירה בבני-נעים, המחבל שרצח את הלל יפה אריאל במיטתה, זוכה להגנתם. ואם כל זה לא מספיק, אנשי 'המוקד' פנו לאחרונה לצה"ל בדרישה להפסיק אפילו מדידות של בתים לקראת הריסה, כל עוד לא הוצא לבית צו הריסה.
פעילות 'המוקד' היא חלק קטן מפרויקט עתיר תקציבים של לוחמה משפטית נגד ישראל, שמפעילה 'מועצת הפליטים הנורווגית', ה-NRCא - Norwegian Refugee Council. מתחילת השנה קיבל 'המוקד' 126 אלף שקלים מה-NRC לטובת פרויקט בשם "סיוע חירום בנושא הריסות בתים עונשיות ושלילת תושבות", וזהו רק קצה הקרחון.
דו"ח חדש של מכון המחקר NGO Monitor על ה-NRC מספק הצצה לפעילות נוספת של ארגונים בינלאומיים נגד ישראל: לוחמה משפטית, ששיאה בהצפת מערכת המשפט הישראלית בעתירות, בדגש על בית המשפט העליון.
ה-NRC פועלת ברחבי העולם תחת ניהולו של המזכ"ל יאן אגלנד, ונציגתו בישראל היא אנה אקוף, מנהלת הפעילות בארץ שיושבת במשרד בדרך שכם בירושלים. מרבית המימון לפעילותה מגיע מתורמים מוסדיים - ממשלות כמו נורווגיה, בריטניה, שוודיה וארה"ב, וארגונים בין ממשלתיים כמו האיחוד האירופי ונציבות האו"ם לפליטים. 11 אחוזים מתקציב המועצה, העומד על כ-400 מיליון דולר בשנה, מושקעים בירדן, ו-8 אחוזים נוספים בסומליה ובלבנון.
הסכום המועבר למדינות הללו הוא חלק מפעילות הומניטרית מול גל הפליטים הסורים שמציף אותן. בישראל משקיע ארגון ה-NRC רק 3 אחוזים מתקציבו השנתי אך עדיין מדובר בעשרות מיליוני שקלים מדי שנה, ובעיקר, בניגוד למדינות האחרות, בישראל למעלה מ-80 אחוזים מתקציב הארגון מושקעים בפרויקט שונה: מאבק משפטי נגד המדינה.
בשנת 2014 עמד תקציב ה-NRC בישראל על כ-11 מיליון דולר, מתוכם הוקדשו ללוחמה המשפטית כ-9 מיליון דולר. בשנת 2015 עלה התקציב השנתי של הארגון לכ-16.5 מיליון דולר, ומתוכם הועברו לזירה המשפטית כ-13 מיליון דולר. העלייה בתקציב ה-NRC בישראל נמשכה גם ב-2016, עם כ-18.5 מיליון דולר.
בעוד שבמדינות כמו ירדן ולבנון הכסף מועבר להקמת מחנות פליטים, סיוע בחינוך ואספקת מזון, בישראל מושקעים עשרות מיליוני שקלים בפרויקט המשפטי הקרוי ICLA - Information, Counseling, and Legal Assistance. במסגרת הפרויקט, מממנת ה-NRC תיקים העוסקים בבתים לא חוקיים של פלסטינים ובדואים בשטחי C ובמזרח ירושלים, כדי למנוע את הריסתם.
נייר המטרות של ה-NRC לשנת 2016 מציב מטרה ברורה - פתיחת 900 תיקים חדשים של סיוע משפטי לפלסטינים בשטחי C ובמזרח ירושלים, זאת בנוסף ל-2,580 תיקים קיימים. מדובר במספרים עצומים ביחס למערכת המשפט הישראלי - ממוצע של בין ארבעה לחמישה תיקים חדשים בכל יום. לשם השוואה, עמותת 'רגבים' הנאבקת בבנייה הבדואית הבלתי חוקית, הגישה במשך עשור כ-110 עתירות.
"במבט ראשון אפשר היה לחשוב שמדובר בפעולה לגיטימית של סיוע בייצוג משפטי לאנשים פרטיים", אומר ד"ר אביעד בקשי, ראש המחלקה המשפטית ב'פורום קהלת'. "אלא שכאשר פעולה לגיטימית במקרה בודד מבוצעת אלפי פעמים באופן חד-צדדי ושיטתי, היא הופכת לאיום של ממש על מערכת המשפט הישראלית.
אפשר להשוות את זה לניסיונות שנעשו בישראל במסגרת מחאות ציבוריות להפיל את מערכת החשמל, באמצעות שימוש מוגבר בחשמל מצד מאות אלפי אנשים ברגע נתון והפסקת השימוש בבת אחת. לכאורה מדובר בפעולה לגיטימית ושגרתית מצד אזרח בודד שמדליק או מכבה את מכשירי החשמל בביתו, אבל הצטברות מסה של אלפי משתמשים יוצרת איום על המערכת כולה".
בדפים רשמיים של ה-NRC, המטרה המוצהרת של הפעילות המשפטית היא סיוע לאוכלוסייה המקומית. אולם הדו"ח של NGO Monitor מעלה כי מאחורי הפעילות מסתתרות כוונות אחרות. במפגש בין עורך דין שעובד עבור ה-NRC לפעילי זכויות אדם אירופים, אמר עורך הדין כי בארגון "מנסים כל אמצעי חוקי כדי לשבש את מערכת המשפט הישראלית. מגבשים כמה שיותר תיקים ומגישים כמה שיותר עתירות כדי להגדיל את עומס העבודה על בתי המשפט, עד לכמות שבסוף תסתום את המערכת".
המטרה שה-NRC הציב לעצמו, של 900 תיקים חדשים בשנה, איננה מופרכת ומבוססת על הספקים בשנים קודמות. על פי דו"חות הארגון, מיוני 2009 ועד אוגוסט 2014 מימן הארגון ייצוג בבתי המשפט בישראל עבור 4,069 תיקים. את הייצוג המשפטי לא מבצעים אנשי הארגון עצמם, אלא קבלני ביצוע וארגוני "זכויות אדם" ישראליים ופלסטיניים, בהם 'המוקד להגנת הפרט', 'יש דין', 'המרכז הפלסטיני לזכויות אדם' ו'המרכז הפלסטיני לדמוקרטיה ופתרון הסכסוך', לצד עורכי דין פרטיים שמקבלים גם הם נתח מהתקציב.
"איפה אפשר להצטרף לפרויקט הזה?", צוחק עו"ד בועז ארזי מ'רגבים' כשהוא שומע על הכסף המתגלגל ב-NRC. "למעלה מאלפיים תיקים במדינת ישראל זה מספר עצום, אבל אני חייב לומר שזה לא מפתיע אותי. היום כל בזנט בשטח מגיע לדיון בבית המשפט העליון. כל בית של פלסטיני שמוציאים נגדו צו הריסה מקבל מיד סיוע. באחד המקרים הקימו 15 מבנים, ובמקביל הגישו עתירה לבית המשפט. הבג"ץ נגד צו ההריסה הוגש עוד לפני שהוצא צו הריסה".
לדברי עו"ד ארזי, מבחינה משפטית העתירות אינן מחזיקות מים: "בכל פעם שתיק כזה מגיע לדיון על תוכן התיק ובית המשפט בוחן אותו בעיניים משפטיות נטו - העותרים הבדואים מפסידים כי אין להם מסמכי בעלות. גם תצלומי אוויר מהעבר מוכיחים שהשטחים המדוברים עמדו ריקים עד שהם פלשו אליהם. הנקודה היא שבדיון הראשוני בג"ץ מוציא צו ביניים נגד ההריסה מטעמים הומניטריים, בלי להיכנס לדיון המשפטי.
הדבר הזה יצר פרקטיקת פעולה פשוטה - המנהל האזרחי מוציא צו הריסה, בתגובה הבדואי מקבל ייצוג, מגיש עתירה עם כל מיני טענות ששום דבר משפטי לא עומד מאחוריהן, ומבקש צו ביניים שלא יהרסו לו עד שהעניין יתברר. בג"ץ מקבל את הבקשה, ואז המדינה מתמהמהת להגיב ומבקשת הארכות. כך נוצר מצב שתיקים היו נערמים בבית המשפט ומעלים אבק במשך שנים, ובשטח המשיכו לבנות וכמעט שום דבר לא נהרס.
"בשלב מסוים באנו ב'רגבים' והראינו רשימה של עשרות ומאות תיקים שיושבים בצד, ואז התחילה פרקטיקה אחרת: לאחר העתירות נגד ההריסות המנהל האזרחי מודיע לבית המשפט שאין כוונה לממש את צווי ההריסה, ואם תהיה כוונה לממש אותם המדינה תודיע לאנשים ויהיה להם זמן לעתור שוב לבג"ץ. התוצאה היא שבשטח יש מאות מבנים עם צווי הריסה, אבל עצם הגשת העתירה לבית המשפט מעניקה חסינות לבנייה בלתי חוקית".
בעקבות העתירות של 'רגבים' נחשפה בעבר גם מעורבות הרשות הפלסטינית בנעשה בשטחי C, בעיקר באזור מישור אדומים. באחת העתירות האחרונות בנושא העברת האוכלוסייה הבדואית במקום ליישובים קבועים שבהם תנאי קיום טובים יותר, הסבירה פרקליטות המדינה שהרשות הפלסטינית מפעילה לחצים על אותם בדואים שלא לעבור לבתי קבע. מבחינת הרשות הפלסטינית, תפקידם של אותם בדואים הוא לשמש חיילים בניסיון להשתלט על הקרקעות בשטח C. ה-NRC מסייע למימוש אינטרס פוליטי לחלוטין, ללא קשר לטובת האוכלוסייה שעבורה לכאורה הוא פועל.
כך, בזמן שיד אחת של האיחוד האירופי מעבירה מאות מיליוני שקלים כדי להקים מבנים בלתי חוקיים עבור הפלסטינים בשטח C, היד השנייה מעניקה את התקציב להגנה המשפטית לאותם מבנים. גם הבחירה באזורי הפעולה אינה מקרית. בנייר הפעולה של ה-NRC לשנת 2016 נכתב שהפעילות תתמקד במזרח ירושלים ובשטח C - שני האזורים שבהם הרשות הפלסטינית פועלת לבסס את האחיזה שלה מול ישראל.
יותר מכך, בניירות ה-NRC מדובר מפורשות על כך שהארגון ישתף פעולה עם הרשות הפלסטינית. בכך למעשה נוקט ה-NRC עמדה פוליטית לטובת צד מסוים בסכסוך, זאת למרות הגדרתו כארגון סיוע הומניטרי שלא אמור לתפוס צד פוליטי, ונמנע מכך בפעילותו ברחבי העולם.
במסגרת המעקב של אנשי NGO Monitor הם הבחינו בשנים האחרונות שב-NRC זיהו את מערכת המשפט כנקודת תורפה של ישראל. ממסמכים ומשיחות שקיימו עם נציגים בריטיים עלה שהמימון הבריטי לארגונים דוגמת ה-NRC מיועד לבניית תוכניות שמטרתן "הפעלת לחץ בינלאומי שיקשה על מימוש המדיניות של הממשלה החדשה בישראל".
"פעילות ה-NRC כלפי המערכת המשפטית הישראלית התחילה כפרויקט צנוע, שנועד לסייע לפלסטינים לעמוד מול השלטון הישראלי", אומר פרופ' ג'ראלד שטיינברג, נשיא מכון המחקר NGO Monitor, העוקב אחר פעילותם של ארגונים לא-ממשלתיים רבים בישראל ובעולם. "אלא שאז הם כנראה זיהו את הפוטנציאל, וזה הפך להיות פרויקט עצום שהוא חוד החנית במלחמה נגד הדמוקרטיה הישראלית. כל הפעילות הזאת נעשתה בשקט, בלי שהציבור בישראל ידע מי עומד מאחורי כל אותן עתירות ושהן חלק ממהלך כולל".
המטרה המרכזית של NGO Monitor היא לידע את הציבור הישראלי על הפעילות והתקציבים של אותם ארגונים. בשלב הבא הם פועלים ליידע גם את הגורמים הרלוונטיים במדינות אירופה שמהן מגיע התקציב. "עד כמה שידוע לנו, אין פיקוח על פעילות NRC מצד התורמים העיקריים שהם הנורווגים, הבריטים והאיחוד האירופי", אומר שטיינברג. "לא ברור אם בודקים שם בכלל כמה כסף מקבל כל ארגון שפועל בשטח ומה הוא עושה איתו".
על פי הדו"ח של NGO Monitor, חלק מתקציבי ה-NRC הגיע לארגונים פלסטיניים הפועלים בניגוד למדיניות האירופית המוצהרת, כולל העברת כספים לארגונים פלסטיניים הקוראים ל"אינתיפאדה משפטית" נגד ישראל, מאשימים בכירים ישראלים בפשעי מלחמה ופועלים לעידוד חרם על ישראל (BDS). כל הצעדים האלו מנוגדים להצהרות הרשמיות של האיחוד האירופי ושל בריטניה ונורווגיה.
"פנינו לנורווגים, לבריטים ולאיחוד האירופי וביקשנו לדעת כמה כסף הולך לכל אחד מהארגונים שה-NRC מממנים", אומר שטיינברג, "אבל הם לא הסכימו להעביר לנו שום מידע בנושא, בטענה שפרסום המידע יפגע בביטחון הציבור. הסירוב הזה מאוד יוצא דופן, והוא כמעט לא קורה במערכות סיוע למדינות באזורים אחרים בעולם.
"לדעתי, הפרטים המדויקים לאן הולך הכסף לא מגיעים לדרגים הבכירים. יפתיע אותי מאוד לגלות שהבריטים או האיחוד האירופי יודעים שחלק מהכסף שלהם מגיע לארגונים כמו 'אל-מיזאן' שמעודדים חרם על ישראל".
פעילותו של NGO Monitor באירופה כבר הובילה להקמת ועדות חקירה בכמה מדינות, שהחלו לבחון לאחרונה באופן מדוקדק יותר לאן מגיעים עשרות מיליוני הדולרים שמועברים לארגונים השונים. כך, למשל, הפרלמנט השווייצרי הודיע על הקמת ועדת חקירה שתבדוק את נושא העברת כספי סיוע שווייצריים לארגונים אנטי-ישראליים ברחבי העולם.
ההחלטה השווייצרית על הקמת ועדת חקירה היא תוצאת הקמפיין של NGO Monitor, שבמסגרתו נפגשו שטיינברג ואולגה דויטש, ראש דסק אירופה במכון, עם חברי פרלמנט שווייצרים, והוכיחו להם כי המימון השווייצרי מגיע לארגונים שפעילותם מנוגדת למדיניות המוצהרת של שווייץ, כולל תמיכה בחרם על ישראל. במקביל, בפרלמנט ההולנדי עברה לאחרונה הצעה שמחייבת את הממשל באמסטרדם לבדוק אם התמיכה הכספית שהמדינה מעניקה לארגונים זרים מגיעה לארגונים התומכים ב-BDS.
גם בבריטניה, התומכת ב-NRC, דנו לאחרונה בפרלמנט בנושא הסיוע שמעניק הממשל לגופים, שבהם כאלה הפועלים בניגוד למדיניות הבריטית ותומכים באלימות נגד ישראל. גם כאן, לנתונים שהציגו אנשי NGO Monitor היה תפקיד חשוב. "בעקבות הדיון, המחלקה הבריטית לפיתוח בינלאומי, ה-DFID, האחראית על התקציבים לאותם ארגונים, הודיעה על כוונתה לערוך שינויים במדיניותה", אומר שטיינברג.
"בנוסף, לפני כחודש הודיע ה-DFID על הפסקת המימון הממשלתי לארגון צדקה בריטי בשם War on Want, הפעיל בתנועת ה-BDS. צריך לעודד את הדיאלוג הישראלי מול אירופה ברמה הפרלמנטרית והדיפלומטית, ולהעלות את סוגיית המימון הממשלתי לארגונים הפועלים בניגוד למדיניות המדינות התורמות, וכך להביא להפסקת המימון".
לצד הטיפול בתקציבים האירופיים הנדיבים ל-NRC, גם בישראל צריכים לבחון את התנהלות המדינה מול הארגון. למרבה הפלא, מתברר שיכולתו של NRC לפעול בישראל נובעת מוויזה הומניטרית שקיבלה ממדינת ישראל עצמה. אותה ויזה מאפשרת לאנשי ה-NRC להחזיק משרד פעיל בירושלים, להסתובב בחופשיות ביהודה ושומרון, ואף לסדר אשרות שהייה מתמשכות לפעילים מרחבי אירופה. למעשה, הארגון פועל נגד מדינת ישראל אך תחת חסותה.
מסיבות היסטוריות ארכאיות, משרד הרווחה הוא האחראי על נושא הוויזות ההומניטריות. במענה לשאלתנו אם לארגון הפועל תחת ויזה הומניטרית מותר לממן עתירות נגד מדינת ישראל בנושא הריסות בתי מחבלים, או לשתף פעולה בעתירות משפטיות עם הרשות הפלסטינית, השיבו במשרד הרווחה כי המשרד "פועל שנים רבות במתן המלצות לוויזות לארגונים הומניטריים בינלאומיים, המבקשים לפעול ברשות הפלסטינית לצורך עזרה לאוכלוסייה הנמצאת במצוקה. כל נושא הארגונים הבינלאומיים, לרבות קבלת ויזות, תחומי הפעילות ואופן הפעילות נמצא כיום בהסדרה בין-משרדית בהובלת משרד ראש הממשלה".
"הפעילות הפוליטית הזאת, במסווה של פעילות הומניטרית, מזיקה מאוד למדינה", מסכם פרופ' שטיינברג. "היא מטשטשת את המשמעות האמיתית של סיוע הומניטרי, ופוגעת במי שאכן פועלים לסייע לאוכלוסיות במצוקה. אני מקווה שהרשויות הרלוונטיות יסדירו את הנושא".
גם ד"ר בקשי מדגיש שחשוב למצוא דרך להתמודד עם מבול העתירות של ה-NRC. "לנוכח גודל הבעיה חיוני לפתח פתרונות, ואפשר לשקול שני כיוונים. פתרון אחד הוא יצירת מנגנון חובת גילוי, שיחשוף בפני בית המשפט שניצב בפניו הליך הממומן באמצעות פירמידה החולשת על אלפי הליכים המוגשים באותו כיוון. זה לא פוטר את בית המשפט מעשיית צדק במקרה הקונקרטי, אבל זה יעניק לו פרספקטיבה נכונה יותר למיקום ההליך המשפטי הספציפי בפאזל הכולל.
הפתרון השני הוא פסיקת הוצאות משפט כבדות במיוחד נגד מי שיתברר כמגיש הליכי סרק במסגרת זו. אם המינוף של הצפת בתי המשפט מצד ה-NRC הוא בסדר גודל של אלפי הליכים בשיטת 'מצליח', אזי צודק וגם יעיל יהיה לפסוק הוצאות באותו קנה מידה, כדי להרתיע את מנצלי מערכת הצדק הישראלית".
מ'מועצת הפליטים הנורווגית' נמסר בתגובה: "מטרתנו היא לספק ייעוץ משפטי וסיוע כדי להגן על זכויות הדיור, הרכוש והזכויות המשפטיות של אנשים. מספר התיקים שאנו מטפלים בהם משקף את הצרכים".
בנוגע לציטוט המופיע בדו"ח, שלפיו קיימת מטרה להציף את בתי המשפט בישראל כדי לשבש את עבודתם, נמסר מ-NRC: "הציטוט הזה, שאינו מיוחס או מאומת, לא מייצג את דעותיו של NRC או את הכוונות שמאחורי תוכנית הסיוע המשפטית, שנועדה להעניק לאנשים הזדמנות הוגנת למצות את זכויותיהם במערכת המשפטית.
בעבודתנו אנו מצייתים לחוקים המנהלתיים ולמחויבויות של מערכת המשפט הישראלית, לחוק הבינלאומי, לנורמות ולשיטות העבודה המקובלות באספקת סיוע משפטי, כולל העקרונות הבסיסיים בדבר תפקידם של עורכי דין שהאו"ם אימץ ב-1990, והעקרונות הבסיסיים והקווים המנחים על הזכות למתן סעד ולפיצוי קורבנות של הפרות חמורות של חוק זכויות האדם הבינלאומי, שאומצו ב-2005 פה אחד על ידי כל המדינות החברות באו"ם, כולל ישראל".
אקו"ם