כן, גבירתי ראשת הממשלה: מי את תרזה מיי?
מרגרט תאצ'ר היא לא: תרזה מיי נכנסה השבוע לתפקיד הנהגת הממשלה הבריטית, ונראה כי היא האדם המתאים ביותר לאתגר המפרך והמתיש של ניתוק הממלכה מהאיחוד האירופי
כמו ספינות המשייטות בלילה קפוא במי האוקיינוס האטלנטי, הפוליטיקאים ששאפו להנהיג את המפלגה השמרנית בבריטניה התנפצו כל אחד אל תוך קרחון ענק משלו. הימור שגוי פגע בדיוויד קמרון, תעייה בערפל חיסלה את בוריס ג'ונסון, בגידה מסוכנת מחקה את מייקל גוב, התבטאות כושלת ריסקה את אנדריאה לידסום. בזה אחר זה טבעו מי שהיו יכולים להנהיג את המדינה בהפלגה ההרפתקנית שלה הרחק מיבשת אירופה.
- עוד כותרות ב-nrg:
- אניסטון בהריון או לא? זה ממש לא עניינכם
- "מגשימה חלום": שוטרת עיוורת ראשונה בישראל
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
רק אחת נותרה על פני המים. תרזה מיי, שרת הפנים בממשלת דיוויד קמרון, נכנסה ביום רביעי לארמון בקינגהם כדי לקבל מהמלכה אליזבת השנייה את משימת הרכבת הממשלה, ויצאה משם במפרשים מורמים אל משימת חייה: הנהגת הממלכה המאוחדת בסערת הברקזיט.
לא סתם היא זאת שנשארה אחרונה. בקרוב בת 60, מיי מחזיקה בניסיון פוליטי רחב לעומת רוב חבריה במפלגה השמרנית. את צעדיה הראשונים בתחום עשתה בפוליטיקה המקומית בשנות השמונים, ולפרלמנט הצליחה להיכנס בבחירות 1997, בדיוק כשרבים מחברי המפלגה חוסלו פוליטית והשאר יצאו לגלות ארוכה באופוזיציה. בהנהגה הבכירה של המפלגה השמרנית היום היא כמעט אחרונת הדור ההוא, שידע את מרגרט תאצ'ר וחי בצלו של ג'ון מייג'ור.
בשנים הראשונות של הישיבה באופוזיציה הייתה מיי מנהיגה שקראה לשינוי. לא שחבריה הנהנו בהסכמה כשאמרה שהשמרנים נתפסים כ"נבזים", אבל ביקורתה על הניתוק מהעם חלחלה בסופו של דבר והשפיעה. היא תפסה מגוון תיקים בממשלות הצללים המתחזקות והולכות של השמרנים, וב-2010 - עם תפיסת השלטון בידי קמרון - מונתה לשרת הפנים בממשלת הקואליציה.
קמרון, מטאור פוליטי חריג בנוף הבריטי, צעיר ממנה בעשור. כשהרכיב את ממשלתו הראשונה הוא היה ראש הממשלה הנכנס הצעיר ביותר בבריטניה מאז 1812; מיי היא ראשת הממשלה הנכנסת המבוגרת ביותר מאז ג'יימס קלהאן ב-1976. בגרותה של מיי היא רק סעיף אחד ברושם הכללי של הבריטים מהאישה שקיבלה השבוע את המפתחות לבית מספר 10 ברחוב דאונינג: פקידה אפורה, כמעט משעממת, שולטת בעובדות ורבת יכולות, אבל לא מקור להשראה.
אירוני שמכל הפוליטיקאים של ההנהגה השמרנית, דווקא הביורוקרטית העקשנית ממשרד הפנים תזכה לבצע את המשימה שהטיל העם הבריטי על ממשלתו: להוביל את השירות הציבורי הבריטי בתהליכי הפרדה מהביורוקרטיה העקשנית של האיחוד האירופי. זה יימשך שנתיים לפחות ויהיה מתיש, קשה ולא מתגמל; הממלכה עשויה להיאבק במקביל במשבר כלכלי, בירידה חדה בהשקעות, בקרע פוליטי ומדיני, ומי יודע אילו הפתעות יצוצו בקצב האירועים הסוער.
אבל מיי שידרה השבוע אופטימיות ונכונות אמיצה ללכת קדימה. "ברקזיט פירושו ברקזיט, ואנחנו נוציא מכך את הטוב ביותר", אמרה שוב ושוב בדבריה לתקשורת. כמו אשת עסקים, היא באה לעשות ביזנס, ומתכוונת להדפיס בדו"ח הסופי שלה את שורת הרווח הגדולה ביותר שהיא מסוגלת להדפיס. יש לצפות שנשמע את המשפט הזה עוד ועוד בחודשים הקרובים, בזמן שמיי תבנה את התוכנית שלה להפיכת בריטניה שוב לבריטניה הגדולה. אגב, אחד המינויים הראשונים שלה היה של עמיתה בוריס ג'ונסון לשר החוץ.
עוד משפט שיעלה על שפתיה של מיי בחודשים הקרובים יהיה "ממשלה לעם כולו". שלל פוליטיקאים הפיקו לקחים מגוונים מתוצאות משאל העם, אבל מכולם דווקא מיי נראית כמי שבאמת למדה משהו ומתכוונת ליישם אותו. הפערים הדמוגרפיים המובהקים בתוצאות ההצבעה - בין שכבות גיל, אזורי מגורים ורמת השכלה פורמלית - לימדו אותה שקיים ציבור רחב מאוד שלא מרגיש שהוא מרוויח מסדר הדברים הנוכחי. מטון קולה אפשר ללמוד שהיא באמת מאמינה שעליה ועל המפלגה השמרנית לתת מענה לציבור הזה, כך שלא ירגיש שננטש. מבחינתה, כך נדמה, זו לא רק משימה פוליטית לשם הישרדות פוליטית, אלא ערך לאומי.
בפוליטיקה הבריטית יש נטייה לטקסים מילוליים קטנים. יש שיאמרו שהם כפייתיים, יש שיטענו שהם לא מזיקים ברובם. "הבוקר נפגשתי עם עמיתיי השרים ואחרים. לצד חובותיי בבית הזה, אערוך פגישות נוספות כאלה בהמשך היום" - בנוסח הזה, בכל שבוע ביום רביעי בצהריים, פותח ראש הממשלה את דיווחו לפרלמנט במסגרת חצי שעת ה"שאלות לראש הממשלה". ביום רביעי השבוע אמר דיוויד קמרון את המשפט הזה בפעם האחרונה, בגרסה מותאמת: "מלבד פגישה אחת אחר הצהריים עם הוד מעלתה המלכה, היומן לשאר היום שלי פנוי באופן חריג". בשבוע הבא תהיה זו מיי שתצהיר כי נפגשה עם שריה.
ניסיונה המיניסטריאלי עד כה כולל רק את תפקיד שרת הפנים, אבל בשש שנותיה במשרד היא עשתה הרבה מאוד, יותר משרי פנים רבים אחרים לפניה. בראשית כהונתה התמודדה עם הקיצוצים הקשים שהוביל משרד האוצר הבריטי בניסיון להשתלט על ההוצאה הממשלתית המתנפחת. את הקיצוצים ניצלה לרפורמה במשטרה, כולל מהלך לטיפול ב"תפוחים מקולקלים" ובניית מדיניות "מעצר וחיפוש" שתמנע ניצול סמכויות לרעה וללא הצדקה.
מנגד היא גם הובילה מהלך של ביזור סמכויות שנתן עצמאות מסוימת לגורמים מקומיים בכוח השיטור. בחוכמה פוליטית היא השכילה לנטרל התנגדויות ולהשלים את הרפורמה בלי להפוך את עצמה לשנואה במשטרה.
החוכמה הפוליטית הזו מאפיינת מאוד את המהלכים של מיי. ידידיה ומקורביה סיפרו לתקשורת הבריטית השבוע על השיטתיות שבה היא לומדת כל תחום ותחום עד שהיא מכירה אותו על בוריו. "היא אף פעם לא מביטה בדף כשהיא מצטטת נתונים", אמר אחד מהם על הופעותיה דווקא בבריסל, מול עמיתיה, שרי הפנים של האיחוד האירופי.
גם זה משהו: בניגוד לשאר המתמודדים על הנהגת ממשלת בריטניה שלאחר משאל העם על הברקזיט, מיי נאבקה באיחוד האירופי בעצמה - לפעמים בהצלחה, לפעמים בלא הצלחה - במשך שנים. כשרת הפנים היא פיקחה על ההגירה לבריטניה, והייתה ממונה על גירוש השוהים הבלתי חוקיים ממנה. מול האיחוד האירופי, על כל מוסדותיו, היא נשאה ונתנה כדי להגביל את ההגירה ואת זרם מהגרי העבודה. המאבק נכשל ברובו בגלל ההתעקשות האירופית על שמירת עקרון התנועה החופשית, העומד בלב האזור הכלכלי המשותף של האיחוד.
ועדיין, אחד מהישגיה הגדולים של מיי היה דווקא בתחום הזה: היא הצליחה להשלים את גירושו של אבו-קטאדה, איש דת מוסלמי מסית ותומך טרור שהיה נתון במעצר מאז 2002. כל שרי הפנים של בריטניה לא הצליחו לגרשו, בין השאר בהוראת בית הדין האירופי לזכויות אדם. מיי נאבקה בבית הדין ובאמנה האירופית לזכויות אדם, וקבעה שתפיסתם בנוגע לחוקי הזכויות היא "משוגעת". בסופו של דבר חתמה על הסכם עם ירדן, וב-2013 נשלח אבו-קטאדה לממלכה הפרו-בריטית, נשפט בה ונאסר.
במידה רבה, דווקא המאבק הזה השפיע על עמדתה של מיי כלפי האיחוד האירופי. בשבועות ובחודשים שלפני משאל העם היא הציגה עמדה אמביוולנטית בנוגע להמשך החברות באיחוד: היא תמכה בראש הממשלה דיוויד קמרון, אבל לא הייתה ממובילי הקמפיין שלו. בקלפי הצביעה בעד המשך החברות, לדבריה, אבל התנהלותה ועמדותיה, כמו גם מאבקה נגד חוקי ההגירה הרכים, אפשרו לתומכי הברקזיט להכריז על תמיכה בה כשנשרו המועמדים מהמחנה שלהם.
עם כניסתה של מיי - ראשת ממשלה שנייה אי פעם והראשונה במאה ה-21 - לבית ברחוב דאונינג, הבריטים מסיימים תקופה קצרה במפתיע של אי-ודאות שלטונית. קשה שלא להעריך את רוחה וכוחה של המפלגה השמרנית: במקום להידרדר לעימות ממושך שיקיז דם מהמתמודדים ויפגע בלגיטימיות השלטונית של המפלגה, נמצאה בתוך שבועות ספורים המחליפה לראש הממשלה המתפטר. כמו מיי ששרדה את ההתמודדות בלי לאבד מיוקרתה ומעמדותיה, כך גם הספינה השמרנית חצתה את עין הסערה כמעט בלי שריטה.
השמרנים יכולים עכשיו לגשת למלאכת הנהגת הממלכה, בזמן שמפלגת הלייבור נערכת להתמודדות פנימית על הנהגת האופוזיציה, בעימות שעלול לפצל את המפלגה לשניים. האופוזיציה תרסק את עצמה על הקרחון של המאבק הפוליטי, הספינה של השמרנים תפליג הלאה אל מרחבי האוקיינוס. הדבר היחיד שעלול להאט אותה הוא בחירות כלליות, אבל מיי לא נתנה השבוע שום סימן לכוונה כלשהי לפזר את הפרלמנט.
אולי גם בריטניה עצמה תזכה לקצת יציבות נוסח תרזה מיי, או לכישורי שרידות נוסח המפלגה השמרנית. במשאל העם הבריטים הכניסו את עצמם לפינה, גידלו בה עץ של תקוות, טיפסו עליו, התיישבו על ענף גבוה שלא מצמיח כסף והתחילו לנסר אותו. אבל אחרי שראש ממשלה הוחלף בסדר מופתי ובמהירות מתוקתקת, אחרי תצוגת התכלית המרהיבה הזו של יעילות פוליטית שהביאה את האישה הנכונה למקום הנכון בזמן הנכון, אולי האיחוד האירופי יחליט שעדיף לא להיכנס למלחמת התשה מול הביורוקרטית האפורה והמוכשרת תרזה מיי, בטח לא כשענני סערה מצטברים באופק.
1. תרזה מיי ובעלה פיליפ מיי נשואים מאז 1980, אך לא הצליחו להביא ילדים לעולם. כבת לכומר נוצרי ואישה דתייה בעצמה, מיי סיפרה בעבר בריאיון שהיא כואבת את העובדה שלא הצליחו להעמיד צאצאים. במהלך קמפיין הבחירות המהיר הותקפה יריבתה אנדריאה לידסום על שאמרה שבתור אם לילדים היא מתאימה יותר להובלת הממשלה. הסערה שפרצה בעקבות ההתבטאות השפיעה על החלטתה לפרוש מהמרוץ, ולהעניק למיי את הניצחון.
2. מיי לא חושפת בקלות פרטים מחייה האישיים. הבריטים אוהבים להכיר את השליטים שלהם - נדמה שאת משפחת המלוכה ואת הצהובונים הם מחזיקים רק לשם כך - אבל ראשת הממשלה לא צפויה לספק את יצר המציצנות העממי. רק מדי פעם היא שולחת רמז. למשל, בעבר היא סיפרה בקצרה על התמודדותה עם מחלת הסוכרת שהתגלתה אצלה לפני כמה שנים, וכולם יודעים שהיא אוהבת לבשל. "יש לי מאה ספרי בישול", אמרה בגאווה ובשעשוע לא אופייניים בראיון טלוויזיה בראשית החודש, "ואני מאוד אוהבת את הבישול של יותם אוטולנגי".
3. אוטולנגי, שף לונדוני צבעוני, נולד, גדל וחי במשך שנים בישראל. ואם כבר הזכרנו את ישראל, באופן כללי מיי בעדנו, כמו רבים ממנהיגי השמרנים בבריטניה. אי אפשר לצפות ליותר מדי, אבל יש לשער שהיא תמשיך בקו הידידותי במיוחד שהוביל קמרון. ודווקא על רקע הברקזיט, יש לנו הזדמנות גדולה עוד יותר להדק את הקשר הכלכלי והמדיני עם הממלכה
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם