מאמץ אחרון: קלינטון וטראמפ מתכוננים לוועדות המפלגתיות
עם שני מועמדים לא פופולריים במיוחד, נראה כי המרוץ לנשיאות ארצות הברית עוד יכול להפתיע. הוועידות המפלגתיות שייפתחו בשבועיים הקרובים בקליבלנד ובפילדלפיה ינסו לבשר על הכרעה
לפני ארבע שנים בדיוק התקיימה בטמפה שבפלורידה הוועידה הרפובליקנית לקראת בחירות 2012. אלפי נציגי המפלגה שהתקבצו אז באולם ה"טמפה ביי טיימס פורום" נאלצו להמתין שעות ארוכות כדי לשמוע את נאומי הדוברים המרכזיים בוועידה. הסיבה: רשתות הטלוויזיה הסכימו לשדר בשידור חי את הוועידה רק לאחר השעה עשר בלילה, מחוץ לזמן צפיית השיא. "לא נבזבז שעת שידור יקרה על משהו שלא מעניין אף אחד", הסבירו אז מנהלי הרשתות.
עוד כותרות ב-nrg:
• "בקושי נתקלים בסרטים שמציגים נרטיב שונה מהשמאל"
• ראש לשכת רה"מ לשעבר ארי הרו עוכב לחקירה
• הורשע המחבל שביצע את הפיגוע בבניין "פנורמה"
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
ואכן, הוועידות המפלגתיות שמסמנות את תחילת מערכת הבחירות האמיתית לנשיאות ארה"ב בין שני הטוענים לכתר, נחשבו במהלך השנים למשעממות ומיותרות. התוצאות היו ידועות מראש, רשימת הנואמים אפורה וצפויה, ואפילו הרגע שבו נופלים הבלונים על ראשי הצירים היה מתוזמר ומשומש לעייפה.
הפעם, לקראת בחירות 2016 שיתקיימו בנובמבר הקרוב, התמונה שונה לחלוטין. בשבועיים הקרובים תתמקד תשומת לב התקשורת העולמית בכלל והאמריקאית בפרט בקליבלנד ובפילדלפיה, שבהן יתקיימו הוועידות הרפובליקנית והדמוקרטית, בהתאמה.
הוועידות יצאו לדרך ביום שני הקרוב. לקליבלנד שבאוהיו יגיעו כ-50 אלף איש, רובם נציגים מזרועותיה השונות של המפלגה הרפובליקנית, אבל גם לא מעט עיתונאים ומפגינים. הוועידה תסתיים ביום חמישי, עם ההכרזה על מועמד המפלגה לנשיאות. בשלב זה כבר ברור למדי כי יהיה זה דונלד טראמפ, אבל גם סביב האירוע הזה צפויה דרמה לא קטנה.
שבוע לאחר מכן תנדוד להקת הפוליטיקה האמריקאית לפנסילבניה. שם, בפילדלפיה, תתקיים הוועידה הדמוקרטית. כרגע נראה כי ועידה זו תהיה דרמטית ואמוציונלית פחות, אולם היא עדיין מעוררת עניין רב בהרבה לעומת קודמתה, שהתקיימה ב-2012 בצפון קרוליינה.
כל מי שעוקב, גם אם לא באופן יומיומי, אחרי מערכת הבחירות הנוכחית לנשיאות ארה"ב, יודע לשנן את הקלישאה הטוענת כי מדובר בבחירות המוזרות והמשונות ביותר מזה מאה שנה לפחות. האדם המשפיע ביותר על מהלך מערכת הבחירות הזו הוא כמובן דונלד טראמפ. רק לפני פחות משנה נשמעה האפשרות של מועמדותו לנשיאות מטעם הרפובליקנים כשייכת לתחום המדע הבדיוני, והנה הוא ניצב רגע לפני הכרזתו כמועמד המפלגה, בלי שום יריב שעומד בדרכו.
טראמפ הצליח לסחוף את מרבית מצביעי מפלגתו וניצח ב-40 מתוך 55 המרוצים שנערכו במסגרת הבחירות המקדימות. האחרונים שבהם כבר התקיימו לפרוטוקול בלבד, לאחר שלמעלה מעשרה מועמדים נשרו בזה אחר זה והשאירו את הבמה למיליארדר מניו-יורק.
כמו יתר הערכות המומחים בכל הקשור לטראמפ, גם אלה שגרסו כי לאחר שיזכה ברוב הצירים הדרושים למועמדות הוא ישנה את הטון ויהפוך ל"נשיאותי" יותר, קרסו בקול רעש גדול. טראמפ המשיך בשלו, בשפה בוטה וחדה, ולא נתן לאף אירוע לחמוק מבלי שהכניס עצמו אל קו האש.
המשך התנהלותו זו של טראמפ מפחידה רבים מנציגי המפלגה הרפובליקנית. סנאטורים וחברי קונגרס חוששים כי זיהויים עם מנהיג כמו טראמפ יחליש את סיכוייהם להיבחר שוב בנובמבר לתפקידיהם. תנועות ויוזמות פנים-מפלגתיות כמו "לעולם לא טראמפ" ו"לזרוק את טראמפ", שנדמה היה כי הן דועכות אחרי שנודע כי הוא השיג את מספר הצירים הדרוש, התעוררו לחיים בשבועות האחרונים והן משנסות מותניים לקראת הקרב האחרון בהחלט, העומד להתרחש בשבוע הבא בוועידה הרפובליקנית.
קנדל אנרו מקולורדו היא אחת מצירי המפלגה הרפובליקנית שיגיעו לקליבלנד בתחילת השבוע הבא. בתחילת הפריימריז הרפובליקניים היא תמכה בסנטור הטקסני טד קרוז, שאף זכה בבחירות המקדימות במדינתה. בחודש האחרון הפכה אנרו לראש החץ של מתנגדי טראמפ בוועידה, והיא מתכוונת לעשות הכול כדי למנוע ממנו את המועמדות.
לפי חוקי המפלגה, הצירים מחויבים להצביע בסיבוב ההצבעה הראשון לפי תוצאות הפריימריז במדינה שממנה הגיעו. לאחר מכן הם משתחררים מההתחייבות המוקדמת, ויכולים לתמוך בכל מועמד שבו יחפצו. אלא שאנרו הניחה בפני הוועדה המצומצמת הקובעת את נהלי הוועידה הצעה הקובעת כי הצירים ישוחררו מהתחייבותיהם כבר בסיבוב הראשון ויצביעו לפי צו מצפונם. מכיוון שמדובר במפלגה שבסיס התומכים שלה נוצרי אדוק, השימוש במונחי מצפון ויושר אישי בהחלט נופל על אוזניים כרויות.
הדרך של אנרו וחבריה החולמים על הדחתו של טראמפ תהיה קשה, על גבול הבלתי אפשרית; חוקי המפלגה דורשים רוב להחלטה בקרב הוועדה המצומצמת, ואז רוב בקרב אלפי צירי הוועידה. הסיכוי שהדבר יקרה קלוש, אבל קיים. וכאן בדיוק נכנס אפקט המומנטום: אם טראמפ יצליח ליצור בוועידה אווירה מאחדת ומכילה, קשה לראות כיצד יאבד את המועמדות שנראית כמונחת בכיסו.
אלא שטראמפ הוא טראמפ, והתנהלותו לא צפויה. אם השעות הראשונות של הוועידה יעמדו בסימן קרע ומחלוקת פנימית, כדור השלג שאנרו החלה לגלגל יכול להפוך למציאות שתזרע כאוס אדיר במפלגת הפילים, שסופו מי ישורנו. כשאנרו נשאלה בסוף השבוע האחרון מה יקרה אם אכן תצליח במשימתה ותביא להדחתו של טראמפ, כלומר מי יהיה המועמד במקומו, היא לא ממש ידעה להשיב: "אני מאמינה שכבר יבוא האדם הנכון".
קליבלנד היא עיר בינונית במונחים אמריקאיים, שמתגוררים בה פחות מ-400 אלף תושבים. שהות של 50 אלף איש בעיר היא משמעותית, ופרנסי העיר כבר הציעו לכל מי שלא אמור להיות בוועידה להשתדל להתרחק ממרכז העיר במשך השבוע הבא. את הרחובות שסביב ה"קוויקן לואנס ארנה" - אולם הכדורסל של אלופת ה-NBA הטרייה קליבלנד קאבאלריס, שישמש את הוועידה הרפובליקנית - יעטפו מספר שכבות אבטחה, שהולכות ומתעבות ככל שהוועידה מתקרבת.
אחרי אירוע הירי הקטלני בדאלאס בסוף השבוע שעבר, הודיעו רשויות הביטחון כי יארגנו מחדש את מערך האבטחה של הוועידה. הקיץ החם שיודעת ארה"ב מבחינת מתחים גזעיים רק מוסיף לחשש מפני היווצרות מהומות בעיר במהלך ימי הוועידה.
קבוצות רבות של מפגינים כבר ביקשו אישור לצעוד ולהפגין ברחבי דאונטאון קליבלנד, ובינתיים אישרה המשטרה רק למעטות מהן לעשות כן. כשמדובר בוועידה של דונלד טראמפ, לא פלא שלאנשים רבים יש מה לומר ושקבוצות לא מעטות חשות צורך לזעוק.
שלוש מטרות עיקריות יש לוועידה המפלגתית: ליצור אחדות סביב המועמד הנבחר לאחר פריימריז ארוכים ומפלגים; לאשר את המצע המפלגתי; להזניק את מערכת הבחירות ולהלהיב את הפעילים לקראת הבחירות הכלליות. טראמפ יצטרך לעמול רבות כדי לממש את שלוש המטרות הללו.
האחדות במפלגה נראית היום רחוקה מתמיד. אפילו ג'ון קייסיק, המושל הרפובליקני של אוהיו, המדינה המארחת, לא יכבד את טראמפ בנוכחותו. בנוסף ייעדרו מהוועידה בכירים מאוד בשדרת המפלגה: מועמדיה בשתי מערכות הבחירות האחרונות מיט רומני וג'ון מקיין, וכן שני הנשיאים לשעבר ממשפחת בוש.
את הבעייתיות שבה נתקל מחנה טראמפ בבואו לגבש את המפלגה ניתן לראות גם בעובדה שלמרות ההבטחות, טרם פורסמה רשימת הנואמים בוועידה. מתקבל הרושם שטראמפ עדיין מחפש כוכבים ואנשי מפלגה בולטים שינאמו עבורו, מלבד מי שתמיד תהיה שם לצדו - בתו איוונקה-יעל.
גם אישור המצע המפלגתי לא יהיה פשוט; לטראמפ ישנן דעות שונות, לפעמים סותרות, בלא מעט נושאים שבהם למפלגה יש עמדה מסורתית. כך למשל בנושא הסכמי הסחר הבינלאומיים שטראמפ הצהיר שברצונו לבטל, או בכל הקשור לזכויות להט"בים והפלות. ההתנגשות בין הבסיס השמרני-נוצרי של המפלגה למיליארדר הניו-יורקי, עשויה להתיז ניצוצות במהלך ימי הוועידה.
בכל הנוגע ליחס לישראל יחולו כנראה שינויים לטובה במצע הרפובליקני, והם לא צפויים לעורר מחלוקות פנימיות בין אנשי טראמפ למתנגדיהם. ועדת המצע הסירה את מונח "שתי המדינות" שליווה את המפלגה הרפובליקנית במשך שנים רבות, וכעת הסעיף העוסק בנושא פתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני גורס כי "ארה"ב שואפת להשיג שלום כולל ובר קיימא במזרח התיכון, שיושג באמצעות משא ומתן בין הצדדים המתגוררים באזור. אנו מתנגדים לכל אמצעי שבכוונתו לכפות הסכם או גבולות, וקוראים להפסקת כל מימון אמריקאי המבקש לעשות כן".
הסעיף, שכמו כל המצע יצטרך לקבל את אישור הוועידה בקליבלנד, נחתם בהצהרה חד-משמעית התומכת בישראל: "מפלגתנו גאה לעמוד לצד ישראל, עכשיו ותמיד".
בנוגע למשימה האחרונה, כאן כבר הכול תלוי בהתפתחויות שאיש לא יכול לצפות כרגע. מספיק אירוע טרגי אחד שחלילה יתרחש מחוץ ל"קוויקן לואנס ארנה", או לחילופין עימות פומבי ומכוער בין ראשי המפלגה מול המצלמות, כדי שהאירוע כולו ייזכר כפארסה שהייתה עוד מדרגה בדרכה של המפלגה מטה. מצד שני, הכול גם יכול ללכת כמתוכנן, ואז טראמפ כבר ידאג לספק את השואו הנדרש.
בצד הדמוקרטי, לחץ רב השתחרר ביום שלישי השבוע כאשר ברני סנדרס הודיע בעצרת משותפת עם הילארי קלינטון בניו-המפשייר כי הוא תומך בה לנשיאות. מילותיו היו כה חמות ואוהדות, עד כי לא ברור מדוע חיכה זמן רב כל כך עד להצהרת התמיכה הזו, והצליח למרוט את עצביהם של אנשי קלינטון במשך כמה שבועות טובים.
עד לפני שבועיים עוד הכריז סנדרס כי הוא הולך עד הסוף, כלומר יילחם בוועידה בפילדלפיה על זכותו להיות מועמד המפלגה, כשהוא תולה את יהבו בשינוי דעתם של "צירי העל", אנשי מנגנון המפלגה שיכולים לשנות את הצבעתם עד לרגע האחרון.
המסע הקסום של סנדרס, שאיש לא האמין שיימשך זמן כה רב, נגמר בניצחון מוחץ של המנגנון המפלגתי המשומן על מועמד האוונגרד סוחף הצעירים. מהבחינה הזו, לקלינטון לא צפויים קשיים ביצירת תמונת אחדות בוועידה.
אלא שסנדרס לא בהכרח מייצג את כל תומכיו. בסוף העצרת שבה הצהיר השבוע על תמיכתו בקלינטון נראו לא מעט מתומכיו כשהם יוצאים החוצה מהאולם, חלקם ממררים בבכי, ולא נשארים לשמוע את נאומה של המועמדת החדשה שלהם.
התנועה שיצר סנדרס לא גוועה ברגע שהוא שינה את דעתו, וקלינטון תצטרך לעבוד קשה כדי לשכנע את תומכיו להצביע בעבורה. לא מן הנמנע שקבוצות השייכות לשמאל הכלכלי, ששמו את יהבן על ניסיון נוסף של סנדרס לקחת מקלינטון את המועמדות, יפרו את האידיליה שהמפלגה תנסה לייצר בפילדלפיה.
נושא נוסף שעשוי לעלות כנושא לסדר היום בוועידה הוא מצע המפלגה. כרגע כל הדיווחים מצביעים על כך שסנדרס לא הצליח לשנות יותר מדי סעיפים במצע שבנו אנשי קלינטון, ושבמידה רבה מבוסס על מצע המפלגה מתקופת אובמה.
עם זאת, מכיוון שבסוף מדובר בפוליטיקה, צריך יהיה לעקוב מקרוב אחרי דיוני הוועידה ולראות האם קלינטון ואנשיה ישלמו מחיר פוליטי עבור התמיכה של סנדרס. וכאן ישנה גם נקודה ישראלית חשובה: סנדרס הצליח להכניס חמישה מנציגיו לוועדה המנסחת את המצע לאישור בוועידה, שלושה מהם פרו-פלסטינים. המצע אמנם לא שונה ולא מוזכרת בו המילה "כיבוש" כפי שאולי רצו אנשי סנדרס, אבל רק כאשר יאושר המצע הסופי בפילדלפיה נוכל לדעת האם המצב נשאר על כנו.
קלינטון זקוקה לוועידה מושלמת כדי להזניק סוף סוף את המירוץ שלה לעבר הבית הלבן. החטוטרת הציבורית שהיא נושאת על גבה בדמות פרשת המיילים אמנם לא הגיעה לכדי העמדה לדין, אבל הביקורת נגדה נשמעה מראש ה-FBI, ובקול צלול. הרפובליקנים יעשו הכול כמובן כדי לשכנע את הבוחרים המתלבטים שהביקורת הזו לבדה מספיקה כדי להפוך את קלינטון לבלתי כשירה לכהונה כנשיאה הבאה.
אבל גם בלי קשר לפרשה הזו, קלינטון סובלת מחוסר אהדה מופגן ובעייתי לא רק בקרב יריביה הרפובליקנים, אלא גם מבית. דמוקרטים רבים לא אוהבים את התנהלות משפחת קלינטון, ורבים עוד סוחבים מרירות כלפי בני הזוג משתי תקופות הכהונה של בעלה, ביל. גם הביקורת הארסית שמוטחת כלפיה באופן יומיומי מכיוון טראמפ על היותה מושחתת מחלחלת, והיא נמצאת בעמדה לא טובה יחסית למועמדים דמוקרטים במערכות בחירות קודמות.
כעת, אחרי שאיום סנדרס הוסר מהשולחן, יכולים קלינטון ואנשיה להתפנות ביתר מרץ לארגונים אחרונים של הוועידה. בעיניים ישראליות זה נראה אולי כמו משחק מלאכותי ומוגזם, אבל אמריקאים רבים נושאים את עיניהם לאירועים הללו ומקבלים מהם אנרגיה שתוביל אותם בעוד פחות מארבעה חודשים לקלפי.
רוב הסקרים העדכניים, הכלליים ובמדינות המפתח, מעניקים לקלינטון יתרון שבין 4 ל-11 אחוזים על פני טראמפ, אך יש גם כאלה שמעניקים יתרון קטן לטראמפ. ואם מישהו חושב שהסיפור סגור, כדאי לראות סקר שפורסם השבוע ושלא בדק את כוונות ההצבעה הספציפיות של המצביעים אלא את התחושה הכללית בנוגע לכיוון שאליו אמריקה צועדת. 68 אחוזים אמרו כי הם חשים שארצות הברית נעה בכוון הלא נכון. רק 26 אחוזים חשבו שהכיוון דווקא חיובי.
במצב רוח ירוד שכזה, ועם שני מועמדים לא אהודים במיוחד, המרוץ פתוח לחלוטין. שתי הוועידות הבאות עלינו לטובה ינסו להיות פקטור משמעותי ככל הניתן בהחלטה הסופית של הציבור האמריקאי בנובמבר, לאיזה כיוון תפנה ארצות הברית בארבע השנים הבאות.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם