ראשי » חדשות » פוליטי מדיני

הארץ בהתקף אמוק: נתניהו קובר את התאגיד

המינויים וההתנהלות בתאגיד השידור החדש נתנו תחושה שלא הכול הולך שם חלק, ופתיחתו נדחתה כבר כמה פעמים. אבל התקשורת לא תחמיץ הזדמנות לצייר את נתניהו כארדואן

החלל התקשורתי-פוליטי בישראל דומה היום יותר מאי-פעם ל'קן הקוקיה'. בתפקיד האחות הדיקטטורית רטשד ('מרושעת', בגילומה של לואיז פלטשר) מככב הפעם באופן לא מפתיע עיתון 'הארץ'. העיתון ונספחיו מנסים כל בוקר לרוץ אחרי כמה מהמטופלים עם מכשירים גסים לביצוע לובוטומיות - כריתת אונות מוח - אצל מטופלים לא נוחים. במקרים אחרים מבקשת האחות הרודנית לקשור בחדר בידוד איזה לקוח, אולי קולקטיב של מטופלים, כדי להעניק להם טיפולי הלם חשמליים. למשל הרב ל', או הרב מלמד, או אפילו סתם אבריימל'ה מלמד.

עוד כותרות ב-nrg:
- ארדואן: ייתכן שמדינות זרות היו מעורבות בהפיכה
- קרוז סירב להביע תמיכה בטראמפ, הקהל זעם
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

 

כל הסגל הכפוף להוראות השעה של שוקן ושות' יוצא בהתקפים אפילפטיים כדי להעניק פרשנויות היסטריות לכל מהלך של ראש הממשלה נתניהו. הדוגמה מהשבוע: ההחלטה של נתניהו בשיתוף מזכ"ל ההסתדרות לדחות את פתיחת שידורי תאגיד השידור הציבורי לתחילת 2018. הקמת התאגיד והדחיות הבלתי נגמרות מעלים הרהורים קשים, גם בנוגע לרדיו בכללותו וגם על כל הנושא של ביצוע פרויקטים ציבוריים לאומיים.

מדוע דווקא הדחייה הזו הקפיצה את הפקקים לאחות 'מרושעת' ושאר חברי הסגל בקן הקוקיה, כולל הסניטר הראשי נפתלי בנט? איך קרה שמי שיזם - ועשה נכון - את הרפורמה הכרוכה בפירוק רשות השידור והקמת התאגיד במקומה, חשב שבתוך שנה, במרץ 2015, הרשות תחדל להתקיים והתאגיד יתחיל בשידוריו? איך קרה שהכנסת שגיבתה את הרפורמה בחוק, עוד בשנת 2014, חשבה שבתוך כחצי שנה מהליך החקיקה התאגיד יתפקד? האם גלעד ארדן וחברי הכנסת יצאו מדעתם?
 
התשובה היא לא. זאת הייתה חשיבה הגיונית. מאז הייתה עוד דחייה, ועוד אחת. אנחנו כבר ביולי 2016, שנה וחצי אחרי הדד-ליין. לי נראה שזה עוד פרויקט כמו הקמת הרכבת המהירה מירושלים לתל-אביב. מאז שעברתי לירושלים אני רואה את העבודות בצד הדרך. הילדות שלי כבר גמרו בית ספר, צבא, ונכנסו לשוק הלימודים והעבודה.

רק הרכבת הכבדה, המהירה הזאת, תקועה. אם היו לזה הסברים, שגם אני האמנתי בהם, מה ההסבר לחוסר היכולת של הקמת התאגיד? זהו אור אדום לכל המערכת הישראלית. מאחר שכך, לא פלא שלנתניהו היו שיקולים משלו לבצע עוד דחייה. אני מעריך שהתאגיד בכל זאת ייפתח, ולא בתחילת 2018 אלא במסגרת פשרה - בחודשים הראשונים של 2017.

בעניין העקרוני, הכללי, של שידורי רדיו איכותיים, אנחנו עוד נתגעגע לרדיו הישן. התאגיד לא ימלא את החסר במסורת הרדיופונית המוכרת כל כך של 'קול ישראל'. לגבי הטלוויזיה, קשה להמר. מיד כשהוחלט על הקמת התאגיד על חשבון פירוק הרשות, העסיקה אותי השאלה: האם יהיה רצף שידורים? האם הרשות והתאגיד יחליפו מיקרופונים גב אל גב, ולא תהיה פתאום דממת אלחוט וחושך על פני מסך? כולם היו בטוחים שאין שאלה בכלל.

ודאי שמבחינת המאזין הוא לא ירגיש כלום, מלבד זה שמשהו בתפקוד הגוף המשדר ישתנה ובהדרגה נרגיש שינוי גם בשידורים. התברר שזה לא פשוט. כשמנכ"ל התאגיד התבקש לענות על התהיות האלה, הוא שידר חוסר ביטחון, אולי בהתחלה לא יהיו מהדורות חדשות. בעקבות הליך הבנייה וההרכב, זו תהיה הפתעה אם תאגיד השידור יספק משהו ברמה שהיא מעבר לערוצי הרדיו המקומי. רדיו תל-אביב פלוס. כן, יהיה מגוון דעות ומוצאים.
 

פה נכנסת שאלת הצורך ב"שידור ציבורי". ברור שהאחות 'מרושעת' והכפופים לה מדברים על "השידור הציבורי" ומתכוונים לאחיזת הצבת שלהם בשידורים. הם מדברים על רצונו של ביבי להגביל את "חופש הביטוי", אבל הם פשוט מכניסים עוד כמה זרדים, במקרה זה דחיית פתיחת התאגיד, למ(ה)דורה נגד ראש הממשלה.

מבחינת נתניהו, ייתכן שהוא רואה כל גוף תקשורתי חדש כדיוויזיה נוספת שתצטרף לניסיון ההפיכה המתמשך נגדו. אז הוא אומר: לא בוער לי. שיקימו את הדיוויזיה הזו קצת יותר מאוחר. לאחות 'מרושעת' יש נרטיב ברור: נתניהו הוא כמו ארדואן, הוא מחסל הדמוקרטיה בישראל. כל מהלך, ולו הקלוש ביותר, שניתן לעשות עליו ספין אנטי-דמוקרטי ולבצע ארדואניזציה של נתניהו - נעשה אותו. זו אותה תקשורת שרואה בצבא את ישועתה ודוחפת את הבולשת החוקרת למצוא כבר איזה סעיף אישום לראש הממשלה.
  
אבל כאמור, התנהלות התאגיד וראשיו לא נתנה תחושה שמתבצע מהלך חלק, בלתי ניתן לעצירה. במכניקה הביורוקרטית-ניהולית של הקמת התאגיד ומינוי ראשיו אני מזהה את הכשלים שמאפיינים כנראה פרויקטים ציבוריים אחרים.

הוועדה ההיא בראשות שופט. המנכ"ל קובלנץ והיו"ר עומר הם בדיוק המינויים הטכניים שוועדה הייתה ממנה על פי ספר ההפעלה. לאף אחד מהם אין סטטוס ציבורי. יש להם הרבה שעות ניהול טכניות בתקשורת. גל"צניקים במקור. ברגע ששמעתי שמשיקולים שונים הם החליטו שהתאגיד יפעל ממודיעין, הבנתי שהשניים כשלו בהחלטה האסטרטגית המשמעותית הראשונה שלהם. אוקיי, אנחנו יודעים, או חושבים שיודעים, איך הם מונו. אבל אחרי פרשת מודיעין שאלתי ולא הצלחתי לקבל תשובה: איך מפטרים את המנכ"ל או את זה שמעליו? אולי האחות 'מרושעת' יודעת.

מדובר אפוא במינויים סטריליים, לא כמו בעלי התפקידים המיתולוגיים בעבר כדוגמת יצחק לבני, ארנון צוקרמן, רון בן-ישי או אילון שלו. כל אחד ניהל גוף שידור ציבורי חשוב. קובלנץ ועומר נראים לי באותו שטנץ כמו גולן יוכפז. טכנאי ניהול של גופי שידור. זה בעיקר מה שמחליש מלכתחילה את מעמדו של תאגיד השידור הציבורי.
 

אם יש לך את דיאגו סימאונה בתפקיד, אתה צריך להתמודד עם מנהל שיש לו חזון, ראייה ותפיסה מסוימת לגבי בניית הנבחרת שלו. הוא מוביל בכוח קדימה. אתה לא יכול לשחק איתו. חבורת המנהלים המוכרת מהתקשורת הישראלית, ששניים מהם התמקמו על פי התקנון בתאגיד, הם אופורטוניסטים. לכן העסק מתגלגל מתחנה לתחנה ומדדליין לדד-אנד.

לגבי חשיבות השידור הציבורי כולל גלי צה"ל, אני מסכים עם האחות 'מרושעת'. כל אחד מתכוון למשהו אחר כשהוא נשבע ב"שידור הציבורי", אבל זה לא משנה. די לי בכך שיכולתי לשמוע בשבת בבוקר את אריה גולן הוותיק והטוב מלווה בשליטה מלאה, מיומנות וידע רב, את מהלכי ההפיכה בטורקיה עם מעט המידע שזרם, כדי להבין באיזה חושך אינפורמטיבי ותודעתי היינו נמצאים אם לא היה ערוץ כמו רשת ב'. ויסלחו לי הפישרים מגלי צה"ל.

ובכל זאת, כוונת הרמטכ"ל לסגור את המשפחתון מרחוב יהודה הימית היא שגויה. לקול ישראל ולגלי צה"ל יש חשיבות מכרעת לחיי החברה בישראל, ללכידות הלאומית, הציבורית. יש מי שמנסה לכפות משטר של פירוק עדתי, דתי, לאומי, וחילוק החברה לפי כל קו שאפשר לשסע - מהומואים ועד למכינות צבאיות. גלי צה"ל ממלאת פונקציה מאחדת, גם אם לטעמם של אחדים מדורת השבט הזו אדומה מדי.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

אמנון לורד

עיתונאי. עבד כעורך וכותב בעיתון "חדשות", לאחר מכן עבד כמבקר קולנוע בידיעות תקשורת. משמש כעורך בכיר ב"מקור ראשון". כתב מספר ספרים ביניהם ביוגרפיה פוליטית של אורי אבנרי, 'רצח בין ידידים'. ספרו האחרון: "הדור האבוד" על מלחמת יום הכיפורים.

לכל הטורים של אמנון לורד