הדילמה של יהודי צרפת: העלייה שווה את המחיר?
בקהילה היהודית בניס אבלים על ריימונד ממן, שגופתה זוהתה כמה ימים לאחר מסע הטבח בסוף השבוע שעבר. בבית הכנסת שאלו מי צריך לברך 'הגומל', והתווכחו על האבטחה המותרת בשבת. רבה של העיר, פרנק טובול, נשאר בינתיים בצרפת אבל מעודד אחרים לעזוב
ביום שישי בבוקר, כמה שעות לאחר פיגוע המשאית הרצחני בניס שבצרפת, התקיים ויכוח בקהילה היהודית בעיר מי צריך לברך את ברכת 'הגומל' הנאמרת בעקבות הצלה מסכנה. הדעות היו חלוקות. המתפללים, עטופים בטלית ובתפילין ותשושים מהלילה הקשה שעבר עליהם, דנו ביניהם: "האם כל מי שהיה שם צריך לברך? מי שהיה קרוב? מי שהיה אמור לבוא ולא בא?".
עוד כותרות ב-nrg:
- ארדואן: ייתכן שמדינות זרות היו מעורבות בהפיכה
- קרוז סירב להביע תמיכה בטראמפ, הקהל זעם
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
איש העסקים ויו"ר החברה למתנ"סים בישראל, אביעד פרידמן, שוהה בניס עם משפחתו בחופשה, לא הרחק מזירת הדריסה. כמדי בוקר בשבוע שעבר, גם למחרת הפיגוע הוא הגיע לבית הכנסת. "דיברו על אבטחה בשבת, ואם מותר לחלל שבת כדי לאבטח כמו שצריך. כולם בדאגה, זה מצב מפחיד מאוד'".
כזכור, המחבל, מוחמד לאחווייג' בוהלל, יליד תוניסיה בעל אזרחות צרפתית שהתגורר בניס, דרס במשאית הובלה ששכר קהל רב שהגיע לטיילת האנגלים בחוף במהלך חגיגות יום הבסטיליה. לאחר מכן הוא פתח באש לעבר החוגגים. מסע הקטל נמשך כעשר דקות, לאורך שני קילומטרים, עד שהמחבל נורה בידי כוחות הביטחון. בפיגוע נרצחו 84 בני אדם, רבים מהם תיירים, ונפצעו כמאה, כמחציתם ילדים.
כמה מהפצועים וההרוגים בפיגוע הם חברי הקהילה היהודית הגדולה בעיר. גופתה של ריימונד ממן (77) זוהתה רק ביום רביעי השבוע יחד עם עוד גופות שלא זוהו עד אז, לאחר כמה ימים שבהם היה נדמה כי היא נפצעה קשה ומאושפזת בבית החולים. אחותה, קלייר בן-שמעון (83), שהייתה גם היא נעדרת בתחילה, מאושפזת עתה בבית החולים במצב קשה. בנוסף מאושפזים בבית החולים עוד שני פצועים מקרב הקהילה היהודית.
"הקהילה במצב קשה", אומר רבה של העיר ניס, פרנק טובול. "הצרפתים בכלל באבל, והיהודים כאן במיוחד. אנחנו במצב לא פשוט. כששואלים אותי בקהילה אם לעלות לארץ ישראל, אני אומר שכן. אמנם כבר כמה שנים אנחנו שואלים את עצמנו מתי עולים לישראל, אבל עכשיו יש כאן ממש בעיות. אני מעודד את חברי הקהילה לעלות. זה חיוב לעלות לארץ ישראל. המצב כאן קשה וחוששים מפני פיגועים, ומצד ההלכה והתורה צריך לעלות לארץ ישראל. אנחנו אומרים כל יום בתפילה 'בונה ירושלים'. יש פה רבנים בצרפת שאומרים שלא צריך, אני לא חושב כך".
הקהילה היהודית בניס מונה כ-30 אלף איש, ובמהלך הקיץ מגיעים לנפוש בעיר החוף אלפי יהודים מישראל, מצרפת ומרחבי העולם. "יש לנו הכול מבחינה יהודית: 15 בתי כנסת, שלושה בתי ספר, 12 מסעדות, מקוואות, כולל, ישיבה, בית חב"ד", מתאר הרב טובול, ומוסיף כי צרפתים רבים מגיעים להתגורר בניס בשנות הפנסיה שלהם, בהם גם יהודים. "הם אוהבים את החוף ואת מזג האוויר".
גם אתה שוקל לעזוב את צרפת?
"עכשיו בוודאי שלא. אני צריך לעלות לישראל, אבל לא כעת. יש לנו קהילה, בתי כנסת, אנשים שצריך לדאוג להם. אבל אם מישהו שואל אותי, אני לא מהסס להמליץ לעלות לארץ ישראל".
אביעד פרידמן, שבמשך כעשור מילא תפקידים בכירים בתחומי קליטת עלייה וקשר עם קהילות יהודיות ברחבי העולם, טוען כי "המגמה החזקה פה היא ישיבה על הגדר וציפייה. היהודים כאן מבינים שיכול להיות שיצטרכו לקום וללכת. אנשים הגיעו לנקודה שצריך להכין את המקלט ליום סגריר.
"לצערי, לא כולם הבינו שעדיף לא לחכות שהיום הסגריר יגיע. רבים מציינים כנקודת מבחן את הבחירות בצרפת בשנה הבאה. לדבריהם, אם הימין הקיצוני יעלה, 'זה הזמן לברוח'. צריך לזכור שכשמדברים על הקהילה היהודית הנוכחית בצרפת, אלה לא אנשים שחיים פה 800 שנה. רובם הגיעו בעשרות השנים האחרונות מצפון אפריקה.
"בסופו של דבר זו תחנה. מדינת ישראל יכולה לפעול נכון ולהביא אליה עולים, או שהם ילכו לקנדה וללונדון. אני מרגיש שלא עושים מספיק. חברי קהילה רבים כאן בניס כבר קנו דירות בנתניה, בתל-אביב ובירושלים. הם באים לחופשות בישראל, ומתלבטים כל הזמן אם להעביר את מרכז חייהם לישראל. חלקם אומרים שהם יודעים שהילדים והנכדים שלהם לא יגורו בצרפת ואין להם בעיה עם זה, הרי גם סבא שלהם לא גר בצרפת".
השבוע עלו לישראל כמאתיים עולים מרחבי צרפת בטיסה מיוחדת של הסוכנות היהודית ומשרד העלייה והקליטה. גופי העלייה מנסים להמשיך לדבר על "גל העלייה" מצרפת, אך הנתונים שהגיעו לידי 'מקור ראשון' מראים כי הגל המדובר נמצא במגמת ירידה ואולי הוא כבר מאחורינו. בשנת 2016 הגיעו עד כה 1,923 עולים מצרפת, זאת בהשוואה ל-3,780 עולים בחודשים המקבילים אשתקד (ינואר עד יולי). זוהי ירידה של 49 אחוזים.
זכריה פרנקל עלה מניס לישראל לפני כשש שנים, וכיום הוא מתגורר ברמת-גן. "ניס היא העיר החמישית בגודלה בצרפת, ויש בה קהילה יהודית גדולה מאוד. יש שם בתי ספר יהודיים, חנויות כשרות ומסעדות". ממש כמו ביתר הקהילות היהודיות בצרפת, רוב החברים הם ממוצא מזרחי. "בכל הריביירה עד מרסיי יש קהילה אשכנזית קטנה ויחידה, שבה גם אני התפללתי. כיום גם בה אין כמעט אשכנזים".
הוריו, סביו ואחותו של פרנקל מתגוררים עדיין בניס. שני אחים שלו עלו לישראל. "אחותי הייתה עם בתה בת ה-15 בטיילת בזמן הפיגוע", הוא מספר, "אחיינית שלי ראתה הכול, היא הייתה ממש מול הקטל. חבר שלה דחף אותה אחורה והציל אותה מדריסה. היא עדיין בטראומה. הם התחילו לרוץ וצלצלו בפעמונים של בתים מול הטיילת עד שמישהו פתח להם. הם לא יכלו ללכת הביתה כי היה עוצר, ונשארו שם כל הלילה. כואב לראות את הטרור שם בניס. רוב חיי חייתי שם. לפני שהתגייסתי לצה"ל כחייל בודד התאמנתי בטיילת הזאת, 20 קילומטר מרתון. הייתי יוצא כל שנה לאירוע של יום הבסטיליה, כל החברים שלי היו שם.
"קשה לדמיין שזה קרה, אבל ידענו שזה יכול לקרות כי בניס יש הרבה ערבים. אני לא אומר מוסלמים, כי בעיניי זה לא קשור לדת אלא לאוכלוסייה. הם מתחילים להקים שם קהילות קיצוניות, ומכניסים את הטרור לצרפת. לצערי בצרפת זה לא כמו בישראל, שם לא יודעים איך לזהות טרוריסט שנכנס. המשטרה צריכה ללמוד איך לזהות ולראות מי חשוד ומי לא. הם לא מוכנים לזה בכלל".
"היהודים מתחילים להבין שהם צריכים לעזוב, אבל זה קשה. בתוכם הם יודעים את זה, אבל לא עושים כלום. יש משהו טיפשי בזה. הם לא יעלו כי זה אומר שצריך לעזוב הכול, ובישראל לא מוכנים להכיר בהכשרתם. יש לי חברים בגילי שמוסמכים במקצועות שונים, אבל לא יכולים להגיע לישראל כי לא מכירים בתארים שלהם. לא קל לעלות לישראל".
למה אתה מתגעגע בניס?
"ניס היא בעיניי האזור הכי יפה בעולם. יש שם משהו בתרבות, באוכל ובאווירה שהוא מאוד מיוחד. אתה יכול ללכת לים או לטייל בנופים מדהימים. היא קרובה לאיטליה, למונאקו. זה ממש עצוב לראות מה קורה שם. אנחנו מאבדים הכול לערבים".
יהודים חובשים כיפות ברחוב?
"דתיים חובשים כיפה. אני הייתי מסתובב בכיפה בניס רק בשבתות, בשאר הימים הייתי חובש כובע. עכשיו כנראה מפחדים אחרי מה שקרה, חושבים פעמיים".
שליח הסוכנות היהודית לניס, נתן וילנר, מתגורר בסמוך לטיילת האנגלים שבה אירע הפיגוע. "בדיוק ירדתי מהדירה כדי לראות את הזיקוקים, אבל אז שמעתי את היריות וראיתי אנשים רצים ובוכים. מיד חזרתי הביתה וחיכיתי עד שהודיעו שהמפגע נתפס. לקח לרשויות כאן הרבה זמן עד שהבינו שזה פיגוע. בתקשורת חשבו שזו תאונה".
"מהרגע שהגעתי לפה לפני שנה וחצי הבנתי שיש פוטנציאל נפיץ", נזכר וילנר. "כישראלי הבנתי שאם יש רצון והאמצעים קיימים, מתישהו זה יקרה. לצערי יש רצון לפגוע. היהודים הצרפתים לא ציפו לזה, אבל הם הגיבו בצורה יותר מחוברת לקרקע מאחרים. הצרפתים קולטים שיש בעיה, אבל טומנים את הראש בחול. כשאני לוקח רכבת אני מרגיש לא בטוח, כי אין שום סינון. אני עצמי לא אדבר עברית בפומבי, אבל לא פגשתי הרבה שנזהרים בכך. היהודים לרוב מדברים בחופשיות בכל מקום על ישראל ועל היהדות שלהם. השאלה אם אתה רוצה שיסמנו אותך, ואני לא רוצה".
בנוגע לדיבורים על עלייה לישראל, מעריך וילנר: "אצל החבר'ה הצעירים ששייכים לקהילה וקרובים לדת, הנטייה האוטומטית היא לדבר על עלייה לארץ. אף אחד מהצעירים לא רואה את העתיד שלו בצרפת. השאלה היא לאן מהגרים. רוב הדתיים עולים לארץ. אלה שפחות משויכים מבחינה קהילתית מדברים על מונטריאול, לונדון או מיאמי. אני, כשליח של מדינת ישראל, עובד על מיצובה של ישראל כיעד אטרקטיבי להגירה, גם אם אותו יהודי לא מקורב לדת".
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם