ימין במשבר: לאן הולך ערוץ פוקס ניוז?
מאבק פוליטי, משפטי ומשפחתי הביא לחיסולה של ההנהגה השמרנית הישנה, ומשהו חדש התחיל – לא במפלגה הרפובליקנית אלא בתיבת התהודה שלה, רשת החדשות הפופולרית פוקס ניוז. לאן הם ייקחו את הימין האמריקני?
בהיכל "קוויקן לואנס" הענק בעיר קליבלנד שבאוהיו, ביום חמישי שעבר, התכוננו אלפים לרגע השיא של הוועידה הרפובליקנית לקראת בחירות 2016. באותו הערב, בנאום בן 73 דקות, הכריז דונלד טראמפ שהוא מקבל עליו את מועמדות המפלגה לנשיאות, ובלונים נפלו אל הקהל מהתקרה לצלילי השיר you can't always get what you want.
עוד כותרות ב-nrg:
- יותר מטראמפ: נתניהו הוא המנהיג המועדף על הרפובליקנים
-תלמה תשמיד עשרות אלפי אריזות קורנפלקס
- נערה וגבר נפצעו בינוני ב"צייד פוקימונים"
- כל התכנים הכי מעניינים -בעמוד הפייסבוק שלנו
בפריימריז האלה המפלגה הרפובליקנית לא קיבלה את מה שהיא רצתה, אבל היא קיבלה את מה שהיא הייתה צריכה: מהפכה הרסנית, קטלנית, דורסנית, שחיסלה מסורות ותנועות שהובילו את המפלגה במשך עשורים, לפחות מאז כהונתו של ג'ורג' בוש האב בשנים 1993־1989. מתוך המהפכה הזאת, שהשמידה את הממסד הישן, היא תוכל אולי לצמוח מחדש.
שעות ספורות לפני כן, בשעה שתיים אחר הצהריים, קיבלו הרפובליקנים רמז חשוב לאופי המהפכה שמתחוללת במפלגה שלהם. אחרי עשרים שנה בראש "פוקס ניוז", ערוץ החדשות הפופולרי באמריקה, הודיע המנכ"ל והמייסד רוג'ר איילס (76) על התפטרותו. האיש שיצר במו ידיו את ערוץ הטלוויזיה השמרני נאלץ לעזוב את משרתו בגלל תביעת הטרדה מינית, באמצע מערכת בחירות מהסוערות ומהגורליות בתולדות ארה"ב.
החדשות על ההתפטרות הסעירו את אנשי פוקס שדיווחו מההיכל בקליבלנד, אבל מערכת הבחירות הזו זעזעה את הערוץ כבר מאוגוסט שעבר. בפוקס ציפו בקוצר רוח לבחירות 2016: לפי כל התחזיות, המפלגה הרפובליקנית הייתה אמורה להציב מועמד שמרני קלאסי, ברוח הערוץ, אל מול הילרי קלינטון - מועמדת דמוקרטית בעלת נקודות תורפה רבות מכפי שאפשר לספור.
פוקס היה חוגג עם רייטינג גבוה ומקבץ סביבו קהל שמרני מתחזק והולך, ולא משנה מי בדיוק יהיה המועמד הרפובליקני - האידאולוג החריג טד קרוז, מרקו רוביו הצעיר ומלא הברק, או ג'ב בוש, נצר לשושלת האצולה הרפובליקנית מטקסס.
ואז הגיע טראמפ. איילס, מנכ"ל מוכשר בעל ניסיון ויכולות פוליטיות ותקשורתיות רבות, סייע לערוץ לצלוח את המשבר שגרמה עלייתו של המועמד הלא ממסדי. טראמפ פתח בעימות חריף עם הערוץ, עד כדי חרם; אבל בזמן שחלף בין ניצחונותיו המוקדמים בפריימריז ובין הוועידה הצליח איילס ליישר את ההדורים ולהביא לפיוס בין הצדדים.
בצללים, מאחורי איילס, כבר נרקם המהלך שיפיל אותו. ביוני הוא התחיל, בתלונה מתוכננת היטב על הטרדה מינית שהביאה בסופו של דבר להפסד של איילס במאבק סמוי מן העין, מלחמה בין־דורית, בין בעלי השליטה.
הפשרה שהתקבלה לבסוף הוכרזה כאמור שעות לפני נאום ההסכמה של טראמפ. איילס יקבל 40 מיליון דולר בפיצויי פרישה; הוא יתפטר מתפקיד המנכ"ל; עד 2018 הוא יכהן כיועץ עסקי בערוץ. עורכי הדין של פוקס יקוו להגיע להסדר כספי עם המתלוננת העיקרית, כדי שתיסוג מהתביעה. בינתיים, בזמן שמחפשים את המנכ"ל הבא, המנכ"ל בפועל יהיה רופרט מרדוק (85), יו"ר אימפריית התקשורת "פוקס המאה ה-21", בעליה של פוקס ניוז.
בערב, כשטראמפ נאם את נאום הניצחון שלו, כבר תם עידן בערוץ החדשות בן העשרים. עידן חדש טרם החל: קל להרוס, קשה לבנות. משפחת מרדוק תרצה לשקול היטב לאן להפנות את ספינת הדגל של צי התקשורת שלה.
"ההבנה שלי היא שהם לא הולכים לפרק את המקום לפני נובמבר", אמר גבריאל שרמן, הביוגרף הלא רשמי של איילס, בריאיון באתר "סלייט" בסוף השבוע שעבר. "אבל אני חושב שהם יצפו בנוף הפוליטי של אמריקה בזמן שהבחירות יתקיימו. כבר עכשיו האנשים שלהם חושבים איך למקם מחדש את הרשת לקראת העידן שאחרי 2016".
מה שנגמר בקליבלנד גם התחיל בקליבלנד. ב־9 בינואר 1968, באולפני ערוץ הטלוויזיה KYW בעיר, נפתחה הקלטת תוכנית האירוח והמופעים ("וראייטי שואו") של מייק דאגלס. האורח המרכזי באותו ערב היה ריצ'רד ניקסון, פוליטיקאי ותיק.
הוא כיהן במשך שמונה שנים כסגן הנשיא בממשל אייזנהאואר, התמודד על הנשיאות ב־1960 מול ג'ון קנדי, ובדיוק השיק את קמפיין הפריימריז שלו לקראת בחירות 1968. תורו לעלות על הבמה עדיין לא הגיע, ובינתיים - לבקשת המגיש דאגלס - הוא המתין בחדרו של מפיק התוכנית, רוג'ר איילס.
איילס היה אז בן 28. התוכנית "מייק דאגלס שואו" הייתה העבודה הרצינית הראשונה שלו, והוא התקדם בה עד שהפך למפיק הראשי. לצדו התקדמה גם התוכנית, שזכתה לעבור לתפוצה ארצית לאחר כמה שנים בהן שודרה רק בקליבלנד ובפילדלפיה.
מלבד את ניקסון הזמין איילס לתוכנית באותו היום גם את הזמרת מרגרט ויטינג, את השחקנית סטלה סטיבנס ואת אנסמבל כלי הנשיפה של פילדלפיה. היו אמורות לבוא גם רקדניות, אבל הופעתן נדחתה. איילס טען, שנים אחר כך, שרקדנית שכינויה "מצרים הקטנה" הופיעה באותו הלילה בתוכנית בריקוד עם נחש בואה. הביוגרף שרמן לא מצא לכך שום ראיות.
בחדר הקטן במשרדי ההפקה, לפני ההופעה בתוכנית של דאגלס, ניהלו ניקסון ואיילס דיון על חשיבותה של הטלוויזיה בפוליטיקה האמריקאית. הם שוחחו בערך שעה, ולפי סיפורים והשערות איילס יעץ לניקסון לערוך פחות מסיבות עיתונאים ויותר הופעות מתוקשרות.
הקמפיין הקודם של ניקסון, ב־1960, כשל בין השאר בגלל הופעה מיוזעת במיוחד בעימות הטלוויזיוני הראשון אי פעם, שבו השוו הצופים בינו ובין קנדי. ניקסון ידע שהוא צריך יועץ תקשורת, ואחרי השיחה עם איילס הוא הציע לו את משרת מפיק הטלוויזיה של קמפיין הנשיאות שלו.
זאת הייתה נקודת הכניסה של איילס לעולם הפוליטי. במהלך הקמפיין הוא יצר לניקסון תדמית נגישה וחביבה, מה שסייע לניצחונו. אחר כך הוא המשיך בעבודה פוליטית ותקשורתית, וייעץ בין השאר לנשיאים רונלד רייגן וג'ורג' בוש האב. איילס השתתף בניצחון הרפובליקני בבחירות 1988, אבל הודיע על פרישה מהפוליטיקה ב־1992; הוא לא עבד בקמפיין המפסיד של בוש באותה שנה, כשהרפובליקנים איבדו את הבית הלבן לביל קלינטון.
ארבע שנים אחר כך הקים איילס את רשת פוקס כחלק מקבוצת התקשורת של רופרט מרדוק, ושינה את הטלוויזיה האמריקאית - ואיתה, גם את הפוליטיקה.
זו לא סתם קלישאה. הערוץ החדש היה דעתני מאוד, ימני באופן בלתי מתנצל, ויצר במהירות רייטינג ורווחים גדולים משל יריבתו העיקרית, רשת CNN. מעבר לתוכן, העטיפה הוויזואלית הייתה מפתה במודע: הבימות היו מושכות, מעוצבות, עם שולחנות שקופים ומגישות נאות, בלונדיניות, חשופות רגליים, היושבות על כיסאות גבוהים.
בכל הערוצים ניסו לחתור לכיוון, אבל איילס עשה את זה ברמה אחרת לגמרי. לפי שמועות הוא עצמו בחן את המגישות, וביקש מהן לחוג סביב עצמן כדי שיראה אם תכונותיהן הוויזואליות מתאימות למסך. "אני רוצה שאנשים יצפו בפוקס ניוז גם כשהקול כבוי", הוא אמר פעם, לפי אחד מעובדי הרשת שדיבר עם הוושינגטון פוסט.
ארבע שנים אחרי הקמתו הערוץ סיקר אירועים דרמטיים שהגדירו את ה־DNA שלו. בנובמבר 2000 התקיימו הבחירות הצמודות בין ג'ורג' בוש הבן לאל גור, עם הספירה החוזרת של הקלפיות בפלורידה. אחרי פחות משנה אירעה מתקפת 11 בספטמבר של אל־קאעידה בניו־יורק ובוושינגטון, שהכתיבה את השתלשלות כהונתו של הנשיא בוש.
המלחמות באפגניסטן ובעיראק, שפרצו בעקבות הפיגועים וכחלק מהמלחמה בטרור, הגדירו את הרוח של המפלגה הרפובליקנית בעשור שעבר, וקבעו גם את אופי הסיקור של פוקס ניוז: ערוץ פטריוטי, למען הצבא והחיילים, נגד האסלאם.
גם אחרי שברק אובמה נבחר לנשיא ב-2008 המשיך הערוץ - יחד עם המפלגה - בקו שמרני, והפעם עם הרבה דגש על הכלכלה, שעמדה במרכז העיסוק האמריקאי. תנועת "מסיבת התה" זכתה לחשיפה רבה והמאבק ברפורמת הבריאות היה דגל חשוב; וכך גם המלחמה בהילרי קלינטון, מזכירת המדינה, שהסתמנה כמועמדת המועדפת של 2016 כבר כשהפסידה בפריימריז הדמוקרטיים ב־2008.
המפלגה הרפובליקנית נמשכה אחר המגמות הללו, הרבה בהובלתו של ערוץ התקשורת. הרפובליקנים הליברלים נעלמו: הם הקצינו, פרשו מהמפלגה, או הפסידו והוכחדו. עמדות שנחשבו בעבר לאפשריות הפכו למוקצות מחמת פוליטיקה: התרת הפלות, תמיכה בזכויות חד-מיניים, פשרה כלכלית - כל אלה נעשו נדירים כחד-קרן בקרב פוליטיקאים רפובליקנים.
השמרנות הפופוליסטית של הערוץ ותמיכתו בערכי המשפחה עמדו בניגוד מוחלט לאופי הסיקור שלו, שהיה במקרים רבים מיני במובהק. הסתירה הזאת אופיינית לתרבות האמריקאית, המשלבת יומרה לפוריטניות לצד עיסוק ויזואלי ותוכני בתחומים שאין להם מקום בחברה פוריטנית באמת. ועדיין, בפוקס הכול היה הרבה יותר על פני השטח, הרבה יותר חשוף וזועק. את הקרדיט אפשר לתת רק לרוג'ר איילס.
"בפוקס הכול קרה בגלל רוג'ר", אמר פרד ברנס, העורך הראשי של הביטאון השמרני "ויקלי סטנדרד", בריאיון ב-npr ביום חמישי שעבר בקליבלנד, לאחר שדווח על התפטרותו של מנכ"ל פוקס. "הכול - החזון שלו", הוסיף ברנס. "אדם אחד יצר את כל זה, ואני עדיין המום ממה שהוא יצר".
המפלגה הרפובליקנית שראינו עד הקיץ שעבר הייתה יצירתו של איילס. באוגוסט הוא והמפלגה עמדו בפני מערכת הבחירות הגדולה שלהם. אחרי שמונה שנות אובמה, איילס התכוון להכין את הערוץ שלו למלחמה אידאולוגית כוללת, שתגייס את הבסיס הרפובליקני וגם תחזק את הרייטינג. רווח פוליטי בצד רווח כלכלי. אבל אז הגיע טראמפ - גם הוא במידה מסוימת יציר כפיו של פוקס ניוז - וטרף את הקלפים.
מגין קלי עובדת בפוקס ניוז מאז 2004. היא עורכת דין, בעלת תארים במדע המדינה ובמשפטים, אשת תקשורת אינטליגנטית ומנחה מוכשרת. מראה המצודד וכישרונותיה הובילו אותה לתוכנית משלה בתוך שש שנים. כיום היא מגישה את תוכנית החדשות היומית "תיק קלי", המשודרת בין תשע לעשר בלילה - אחרי תוכניתו של ביל אוריילי ולפני תוכניתו של שון האניטי.
ב־6 באוגוסט 2015 הגיעה קלי להיכל "קוויקן לואנס" בקליבלנד, שבו נערכה פחות משנה אחר כך הוועידה הרפובליקנית. אז, כשעונת הפריימריז רק התניעה, שימש ההיכל לאירוח העימות הראשון בין המועמדים הרפובליקניים לנשיאות.
קלי, בתור הכוכבת העולה של פוקס ניוז, הובילה את צוות המנחים. לקראת העימות היא הכינה שאלה קשה במיוחד לדונלד טראמפ. אז הוא כבר הוביל בסקרים, אבל איש לא חשב ששנה אחר כך, באותו היכל עצמו, הוא יקבל על עצמו את המועמדות הרפובליקנית לנשיאות.
"מר טראמפ, אחד הדברים שאנשים אוהבים בך הוא שאתה אומר מה שעולה בדעתך, ולא משתמש במסנן של פוליטיקה. אבל יש לזה גם חסרונות, במיוחד כשמדובר בנשים", פתחה קלי את השאלה הראשונה שהופנתה לטראמפ. היא חייכה בתחילת השאלה, אבל ככל שהתקדמה פניה נעשו רציניים יותר. "אתה קורא לנשים שאתה לא אוהב 'חזירות שמנות', 'כלבות' ו'חיות מגעילות'. בחשבון הטוויטר שלך..."
טראמפ התפרץ, מרים אצבע באוויר: "רק לרוזי אודונל", אמר לקול צחוקו של הקהל. "לא רק לה", הגיבה קלי. אבל הקהל הריע, מחא כפיים וצחק. "בשביל הרקורד, זה לא היה רק לרוזי אודונל", המשיכה קלי כשהקהל נרגע מעט. "בחשבון הטוויטר שלך נכתבו כמה הערות מזלזלות על מראן החיצוני של נשים... האם זה הטמפרמנט של מישהו שאנחנו צריכים לבחור לנשיא, ואיך תענה לטענותיה של הילארי קלינטון שאתה חלק מהמלחמה נגד נשים?"
התשובה של טראמפ הייתה מתקפה נגד התקינות הפוליטית, שזכתה לתשואות הקהל. "אין לי זמן לתקינות פוליטית, ולאמריקה אין זמן לתקינות פוליטית", הוא אמר. "מה שאני אומר - אני צוחק, אני נהנה, כולנו נהנים, ובכנות, מגין, אם את לא אוהבת את זה אז אני מצטער, הייתי נחמד מאוד אלייך למרות שאולי הייתי יכול לא להיות נחמד בהתחשב באיך שהתייחסת אליי, אבל אני לא מתנהג ככה".
הדיאלוג הזה היה יכול להתקיים באולפני פוקס ניוז, במהלך תוכנית מתוסרטת שנועדה להעלות את הרייטינג. האישיות הציבורית של טראמפ נולדה עוד לפני פוקס, אבל בשנים האחרונות הערוץ ומנכ"לו פיתחו ועודדו את הדמות הפרועה שלו, שמסוגלת לומר כל דבר בלי סינון.
למשל, איילס נתן לטראמפ פתחון פה כשדרש מאובמה להוכיח שלא נולד בקניה. בעסקה בין טראמפ לפוקס, שני הצדדים קיבלו את שלהם: טראמפ זכה לקול, פוקס זכו להדגשת תדמיתם כערוץ היחיד שבו אפשר "לשמוע את האמת", בניגוד לשלל ערוצי המיינסטרים שאמינותם בעיני הרפובליקנים נמוכה ביותר.
"טראמפ הוא המסקנה המתבקשת של פוקס ניוז", אמר ל־npr הביוגרף שרמן. "הסגנון של כת האישיות, ששלט בפוקס, מתאים מאוד לטראמפ. הוא ואיילס הכירו זה את זה במשך שנים, ואיילס נתן לו גישה לפוקס ניוז, ואפשר לרפובליקנים לחשוב על האפשרות שטראמפ יהיה מועמד".
זה לא אומר שכל אנשי הערוץ שמחו על המועמדות של טראמפ. רבים מהם היו בעלי קשרים ומחויבויות בממסד המפלגה שנאבק על הישרדותו. גם מבחינה אידאולוגית טראמפ לא מייצג את ערכי השמרנות שפוקס נלחם למענם. הדיאלוג בינו ובין מגין קלי חשף את קו השבר הזה.
טראמפ מינף את הוויכוח בינו ובין קלי והפך אותו למריבה של ממש. בתום העימות הוא תקף אותה בטוויטר ובריאיון ל־CNN, והשתמש במינוחים גסים ושוביניסטיים כמו שרק הוא יודע. הוא הטיל חרם על הערוץ, ולא השתתף בעימות שקיימו אנשי פוקס בדה־מוין ב־28 בינואר, שלושה ימים לפני מועצות הבוחרים (קוקוס) של איווה. הרייטינג של פוקס נפגע, וטראמפ הגיע למקום השני.
איילס ניגש ליישר את ההדורים לטובת שני הצדדים, גם דרך הפקת ריאיון מלטף של קלי עם טראמפ. אולי הדרישה הזאת יצרה אצל קלי תחושות קשות כלפי איילס; היא בהחלט לא הראתה אותן, עד שבשבועות האחרונים הצטרפה לקולות שיצאו נגדו על רקע ההאשמות שהטריד נשים שעבדו ברשת.
את השאלה הקשה שהציגה קלי בעימות היא הייתה יכולה לשאול באותה מידה את איילס עצמו. לפי עדויות שלה ושל עובדות ונשים אחרות שהוא היה איתן במגע, הגישה המינית שקידם על המסך גלשה כנראה להתנהלותו שלו, או שמא אופי התנהלותו עם נשים גלש אל המסך.
אחת מעובדות הערוץ, גרטשן קרלסון, החלה עוד בספטמבר שעבר לבנות תביעה נגד איילס על רקע הטרדה מינית מצדו. במשך תשעה חודשים התייעצה קרלסון עם עורכי דין ואנשי יחסי ציבור, וביוני הגישה את התביעה.
כמה ימים אחר כך פורסמה כתבה גדולה במגזין "ניו-יורק", ובה העידו עוד שש נשים על הטרדה מצד איילס. ב־23 ביוני פוטרה קרלסון (לפי עיתונאית הניו־יורק טיימס אמילי בזלון, החוזה של אנשי פוקס אוסר עליהם לקיים התדיינות חיצונית לחברה במקרים של מחלוקת. הגשת התביעה מצד קרלסון עדיין עלולה להביא לתביעה נגדית יקרה מאוד מצד חברת פוקס).
טראמפ ניסה לסייע לאיילס בעצות בנוגע להתמודדות עם התביעה, אבל פיטוריה של קרלסון רק האיצו את מצעד העדויות. הסיפור לא עמד להיעלם, והתמשכותו גרמה נזק לערוץ. משפחת מרדוק לא יכלה להמשיך להביט מהצד.
איילס היה - ואולי הוא עדיין - יד ימינו של רופרט מרדוק. איל התקשורת האמריקאי (ממוצא אוסטרלי) מחזיק באימפריית תקשורת עולמית המנוהלת על ידי חברת פוקס המאה ה-21 וחברת "ניוז קורפ". בין החברות שבשליטתו: מגוון ערוצי הרשתות "נשיונל ג'יאוגרפיק", "פוקס" ו"סקיי", העיתונים "וול סטריט ז'ורנל", "ניו-יורק פוסט", "הסאן", "האוסטרליאן", "לונדון טיימס" ו"סאנדיי טיימס", המו"ל "הרפר קולינס" ועוד ועוד.
מרדוק הוא בעל השקפת עולם ימנית, מה שלעתים בא לידי ביטוי בכלי התקשורת שבבעלותו. בעבר השקיע גם בערוץ 10 הישראלי, אך לא קיבל החלטות בנוגע לניהולו.
היו בערוץ פוקס מי שטענו בפני הוושינגטון פוסט ששני בניו של רופרט מרדוק, לכלן (44) וג'יימס (43), שיתפו פעולה עם הקמפיין להדחתו של איילס. היחסים בין שני הבנים ובין איילס אינם טובים במיוחד. גם היחסים בין הבנים ובין האב ידעו עליות ומורדות.
ג'יימס, האח הצעיר, היה מנהל רשת סקיי הבריטית, ושלט ביד רמה בזרוע הבריטית של ניוז קורפ. הוא גם היה מעורב עד צוואר בפרשת "ניוז אוף דה וורלד", העיתון הבריטי שצותת באמצעים טכנולוגיים לשיחות של פוליטיקאים, סלבריטאים ובני משפחת המלוכה, ואף פרץ למכשירי טלפון של קורבנות פיגועים ורציחות.
ג'יימס מרדוק ידע על הכול, ניסה לחמוק מגילוי האמת, נאלץ להעיד בפני ועדות חקירה ולהודות במעורבותו, ובסופו של דבר העיתון נסגר. השערורייה לא פגעה ביחסיו עם אביו, וכיום הוא מנכ"ל פוקס המאה ה-21.
לכלן, האח הגדול, התפטר ב-2005 ממשרת ניהול בניוז קורפוריישן, כנראה בעקבות סכסוך ישיר עם איילס: זה עקף אותו ופנה ישירות לאביו כדי להכריע בשאלה מסוימת בניהול פוקס ניוז, ולכלן העדיף לוותר על המאבק, לחזור לאוסטרליה ולנסות לעשות משהו בעצמו.
הוא יצר לעצמו אימפריה קטנה משלו, אבל ב-2014 חזר למשרת יו"ר שותף בפוקס המאה ה-21. ייתכן שהחודש הוא שמח על ההזדמנות להדיח את מי ש"בעט" אותו לפני 11 שנה.
לא ברור מה הן עמדותיהן הפוליטיות של שני הבנים, יורשיה העתידיים של אימפריית מרדוק. לא ברור גם אם הם בכלל מעוניינים לערב פוליטיקה בעסקים שלהם: האב רופרט הוביל את פוקס ניוז, יחד עם עוזרו איילס, לעמדה פוליטית דעתנית מאוד, אבל האם הילדים ירצו להמשיך באותו הכיוון?
המאבק בתוך משפחת מרדוק התחולל כנראה בשדרת האמריקות במנהטן (השדרה השישית), במגדל המתנשא בפינת רחוב 47, לא הרחק מרוקפלר פלאזה. המשמעות של הפשרה שהתקבלה במשרדים שבמעלה המגדל - להדיח את איילס אבל להשאיר אותו כיועץ, ולמנות את רופרט מרדוק למנכ"ל זמני - היא שהמשפחה החליטה לא להחליט.
עובדי פוקס ניוז יקבלו, לפחות לזמן מה, אוויר לנשימה. בכל התלבטות הם יוכלו לדבר עם מי שבאמת מקבל את ההחלטות, ולא עם מנכ"ל זמני חסר השפעה שיצטרך לעלות במעלית אל משרדי הבעלים בראש המגדל.
אבל ברור גם שבחודשים הקרובים, עד הבחירות, יתחולל מאבק איתנים על עתידו של הערוץ. יש ספקולציות שאיילס יעבור לסייע לקמפיין של טראמפ, מאחורי הקלעים או לפניהם, כדי להביא אותו לנשיאות כמו שהביא את ניקסון.
בפוקס, מי שיילחמו על הכיוון החדש בעידן שאחרי איילס יהיו בני משפחת מרדוק, וכמובן גם ה"טאלנטים" של הערוץ. אבל מעבר לכך עשוי להשפיע על ההחלטה גם ציבור הבוחרים הרפובליקני, שאולי יבהיר פתאום שערכי פוקס ניוז - ערכי השמרנות העקשנית הממסדית - הם לא בהכרח כוס התה שלו.
"אם טראמפ יפסיד, המפלגה הרפובליקנית וגם פוקס ניוז יצטרכו לעשות חשבון נפש", אמר שרמן ל-npr. "משפחת מרדוק תצטרך להעריך אם סגנון החדשות הזה מתאים לעתיד, ולפי שיחות שלי עם אנשים ברשת, אני מתרשם שכל ההימורים בטלים, והם מסתכלים הרחק ועמוק ושוקלים למקם את הערוץ מחדש כפחות פלגני ופופוליסטי".
באופן מוזר, רמז לכך אפשר אולי למצוא במחיאות הכפיים ובתשואות שניתנו לבני משפחת טראמפ ולתומכיהם כשדיברו בוועידה הרפובליקנית על הגנת הקהילה הגאה, על שכר שווה לנשים ולגברים ועל עוד נושאים ששייכים לכאורה לצד הדמוקרטי של המפה.
טראמפ הוא אולי כוכב פוקס-ניוזי - שערורייתי, דעתני, בעל עטיפה ויזואלית ייחודית. הוא אדם שאפשר לצפות בו כשהקול בטלוויזיה כבוי לחלוטין. אבל הוא גם לא הרפובליקני הטיפוסי שנוצר בעשרים השנים שמאז הקמת פוקס ניוז.
אולי הרפובליקני השתנה פתאום, ב-2015 וב-2016, ואולי פוקס ניוז חטפו את תדמית הרפובליקני וקיבעו אותה בדמותו של ציבור מסוים במפלגה, ועכשיו היא פתאום נשברה, ואולי קרה משהו אחר.
כך או כך, העתיד של פוקס ניוז קשור לעת עתה בעתידה של המפלגה הרפובליקנית. אם זו נוטשת את השמרנות הקנאית ומאפשרת שילוב של ערכים אחרים, אולי גם פוקס תשתנה באותו הכיוון; ואם פוקס ניוז תשתנה, אולי גם הרפובליקנים יכולים להשתנות איתה.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם