ראשי » חדשות » פוליטי מדיני

מורה נבוכים: איך יסתיים קרב נתניהו-בנט?

מה הוביל לסכסוך בין בנט ונתניהו, מי אשם בסיפור המנהרות, האם רק בגלל אותה סוגיה פרצה כל המהומה והאומנם עתיד הממשלה בסכנה. השאלות והתשובות שלנו לגבי הסכסוך התורן

בתוך הבועה הפוליטית הכול עוסקים בקרב המנהרות המתחדש בין נתניהו לבנט. מחוץ לבועה, העם מתקשה להבין מדוע מלחמה שהסתיימה לפני שנתיים מציתה עכשיו אש בכל הגזרה. וגם: כיצד זה שני מנהיגי הימין שוב אוחזים זה בגרונו של זה, בלי סיבה נראית לעין? לטובת קוראינו הנבוכים, הנה קיצור תולדות הסכסוך התורן של מנהיגינו במקבץ שאלות ותשובות.

עוד כותרות ב-nrg:
- חברה ישראלית מציעה: "נבנה חומה מול מקסיקו"
- היסטוריה: הפועל ב"ש בפלייאוף ליגת האלופות
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

 

מדוע סוגיית המנהרות חזרה לפתע אל סדר היום?
כי בעוד כחודשיים צפוי מבקר המדינה לפרסם דו"ח מיוחד על בעיית המנהרות. השחקנים הרלוונטיים, קרי ראש הממשלה, השר בנט, יו"ר יש עתיד יאיר לפיד וכמובן מפקדי צה"ל כבר קראו את טיוטת הדו"ח ויודעים אם ישפילם או ירוממם. התנהלותם היא נגזרת של טקסט שפרטיו לא ידועים בציבור. כן ידוע שהדו"ח מותח ביקורת חריפה על צה"ל, על שר הביטחון הקודם משה (בוגי) יעלון ועל הרמטכ"ל הקודם בני גנץ, שלא נערכו כיאות לסכנת המנהרות. המבקר יוסף שפירא גם מאמץ את עמדת נפתלי בנט שעל פיה קודם למבצע 'צוק איתן' לא ניתן לסוגיית המנהרות המקום הראוי בדיונים המקדימים של הקבינט, וכי בנט, לאחר שחזר מסיורים עצמאיים בגזרת הלחימה, היה זה שדפק על השולחן ולמעשה דחף את הקבינט לפעולה הקרקעית. נתניהו, שדווקא יוצא מהדו"ח בסדר, סוחב כידוע חשבונות עתיקים עם בנט (ראו בהמשך) וכועס במיוחד על התנהלותו בימי המבצע. בקיצור, כל הבלגן הנוכחי הוא רק קדימון לקראת העימות האמיתי שיתחיל כנראה בסוף השנה העברית, עם פרסום הדו"ח הסופי.

מה טוענים הצדדים בנוגע לטיפול בבעיית המנהרות לפני מבצע 'צוק איתן'?
מי שהיו שרי הקבינט באותה עת - בנט, לפיד וציפי לבני - טוענים שסכנת המנהרות החודרות לא הוצגה במידה הנדרשת לפני שרי הקבינט. "אפס דיונים", אומר לפיד. "אם בכלל, זה הוזכר בשוליים", מאשים בנט. כנגדם, ראש הממשלה מציג את תמלילי הדיונים שמהם עולה כי בשנים שקדמו ל'צוק איתן' הועלתה בעיית המנהרות תשע פעמים בקבינט, הן על ידו הן על ידי צה"ל והשב"כ. התמלילים גם מראים שהשב"כ הזהיר במפורש מפני חדירה המונית של מחבלים דרך המנהרות, ועל רקע זה הנחה ראש הממשלה את הצבא כמה פעמים לאתר פתרונות ולהכין תוכנית פעולה.
 
אם הכול מוקלט ומתועד, כיצד ייתכן שהצדדים חולקים על עובדות שאפשר להוכיח בקלות?
שאלה מצוינת שכנראה שייכת יותר לתחום התודעה האנושית, אך היא מוכרת גם מעולם המשפט. כל העובדות מונחות לפנינו אך האמת נעדרת וחמקמקה, כמו למשל בתיק זדורוב או במשפט אזריה.

אז איך בכל זאת מיישבים את הסתירה?
נראה שצריך להיכנס לרגע לראשם של חברי הקבינט דאז כדי להבין מה אירע. ראשית, שלא כמו ראש הממשלה ושר הביטחון שעוסקים בסוגיות ביטחון 24/7 ושולטים בחומר, יתר השרים טרודים במשרדיהם ובענייניהם הפוליטיים. לצורך ההמחשה, נתניהו ויעלון ירדו לאוגדת עזה לבחון בעצמם מנהרות שנחשפו לפני המבצע. לא כך יתר השרים שהקבינט הוא סעיף נוסף, לאו דווקא מרכזי, בסדר יומם. באותה תקופה, אגב, השרים היו מגיעים לישיבות הקבינט ללא הכנה מראש, אלא פשוט באים לשמוע, ולא רק בנט אלא גם גלעד ארדן טען בשעתו שהנוהל הזה נפסד.

נקודה נוספת: ארדן, לפיד ובנט היו חדשים בקבינט (בנט ולפיד הפכו לשרים רק כשנה קודם לכן). כך שמלבד הצורך ללמוד ולנהל את המשרדים שלהם עצמם, הם נחשפו בקבינט לכמויות עצומות של חומר ביטחוני חדש. בתוך ים המלל והמידע שהוצפו בו בעיית המנהרות אכן הועלתה, אך לא במידת החומרה הנדרשת. היא הוצגה כאחד ממיליון איומים אחרים. הפצצה האיראנית, הטילים של חיזבאללה, ההתפרקות של סוריה, הטרור מסיני, הרקטות של חמאס ועוד. המנהרות נבלעו כנראה בים המידע.

מי, אם כך, אשם בסיפור המנהרות?
מי שבאמת פישל בסוגיית המנהרות הוא ככל הנראה צה"ל ושר הביטחון לשעבר יעלון, שהמנהרה הראשונה של חמאס הופעלה עוד בימיו כרמטכ"ל לפני כ-15 שנה. גם יעלון וגם הרמטכ"ל דאז גנץ ראו בחודשים שלפני המבצע את המנהרות הנחשפות, אך לא הסיקו את המסקנות הנדרשות, לא ביצעו את הנחיית ראש הממשלה להכין תוכנית אופרטיבית לטיפול במנהרות ולא הכינו את הצבא להתמודד עמן. אגב, ייתכן שגם הרמטכ"ל הנוכחי גדי איזנקוט יחטוף מהמבקר, שכן בעיית המנהרות הייתה באחריותו.
 

אם נתניהו יוצא נקי מהדו"ח, מדוע הוא תוקף את האחרים?
גם זו שאלה מצוינת. נתניהו היה יכול בקלות ובצדק לזרוק את כל העניין על הצבא - על בוגי שהפך ליריב, ועל גנץ שכבר לא בשירות. זה אפילו משתלם לו פוליטית. אך ראש הממשלה נמנע מכך. בתדרוכים לתקשורת הוא מגן עליהם ועל צה"ל, ותוקף דווקא את בנט ולפיד. לעתים הוא תוקף גם את המבקר ואת "התרבות התהליכית". כלומר, מסקנת המבקר שהמנהרות אמנם הוצגו אך לדיון עליהן לא ניתנה כותרת נפרדת, היא עיסוק בתהליך ולא בתוצאה, בפרוצדורה במקום במהות. תרבות ניהולית כזו, טוען נתניהו, תביא לכך שמקבלי ההחלטות ידברו לפרוטוקול ולא לעניין, שידאגו לכסת"ח ולא למהות.

ואפשר להאמין שזה באמת המניע של ראש הממשלה?
א', אפשר. ב', לספקנים שבינינו, נכון שיש שרים שלא קונים את הנימוק הזה. הם חושדים שנתניהו מגונן על הצבא פשוט מפני שכוחו הציבורי של צה"ל חזק משלו, והוא יודע שבמקרה של עימות עם צה"ל יפסיד. נכון או לא נכון הניתוח הזה, האמת היא שבכל הנוגע לצבא ראש ממשלה שומר על ממלכתיות. גם בחדרי חדרים הוא לא מבקר את צה"ל ולא מלכלך על מפקדיו. נתניהו פשוט טוען שמאז ימי הבבלים ועד ימינו, לבעיית המנהרות לא נמצא פתרון בכל העולם. אדרבה, מוסיף נתניהו, המענה שסיפק צה"ל הוא מהטובים בעולם. 

אחרי שהבהרנו את נושא המנהרות, האם רק בגללן המהומה?
לא. ראשית, אצל ראש הממשלה טוענים שבנט מתאם מהלכים עם לפיד (בנט מכחיש) וממיר את כל הסוגיה מדיון ביטחוני לפוליטי. שנית, למנה העיקרית של דו"ח המנהרות נוספו הרבה קינוחים, בעיקר כאלה שקשורים לתחום התקשורת. בנט יצא בחריפות ובגלוי נגד כוונת נתניהו לעכב את מועד הפתיחה של תאגיד השידור הציבורי. גם על רקע זה התעמתו בנט ושקד בישיבת הממשלה עם חלק משרי הליכוד ואף הטיחו בהם "תפסיקו להתבכיין, תתחילו לעבוד". השר גלעד ארדן, אביו מולידו של התאגיד, תקף גם הוא את עמיתיו מהליכוד. נתניהו זעם על הבית היהודי גם משום שלא תמך בחוק שיזם ח"כ מיקי רוזנטל (המחנה הציוני) להגבלת הפרסום הסמוי באמצעי התקשורת. החוק הזה מחליש את קבוצת 'ידיעות אחרונות', שבה שולט יריבו הגדול של נתניהו, נוני מוזס. לדעת נתניהו, מוזס מפעיל את בנט, שאכן נהנה מסיקור נרחב ב'ידיעות' וב-ynet. זו אחת הסיבות להודעה הבוטה של הליכוד מתחילת השבוע שלפיה בנט "התגייס לטובת האינטרסים של נוני מוזס". העניין הוא שכמו בנט, רוב חברי הקואליציה, בכלל זה מהליכוד, התנגדו לחוק של רוזנטל, כך שלא ברור מדוע יצא הקצף דווקא על הבית היהודי.

מה יהיה עם המריבה הנצחית הזו בין נתניהו לבנט?
היא תימשך. השניים כידוע מסוכסכים קשות מאז שבנט חדל להיות ראש לשכתו בעשור הקודם. בשונה מדמויות אחרות שעמן התעמת נתניהו בעבר, הכאסח עם בנט חרג מזמן מהתחום הפוליטי אל המקום הכי אישי. בשיחות סגורות מאוד נתניהו מכנה את בנט במילים קשות ביותר. בשיחות סגורות פחות, ראש הממשלה ואנשיו מאשימים את בנט בכך שאינו נאמן לממשלה ולעומד בראשה, אלא חותר נגדה בעודו יושב בה. "גם ליברמן, דרעי או כחלון, לא תמיד מסכימים לכל דבר, אבל שלא כמו בנט, הם לא יוצאים החוצה. הוא, כל פעם מחדש, מאתגר את ראש הממשלה וככה אי אפשר לעבוד", אומר אחד היועצים בלשכה. לטענתו, אם בנט יחדל מהביקורת הפומבית על נתניהו, המתיחות ביניהם תתפוגג ויחסי העבודה יהיו תקינים. בנט מצדו טוען שאינו מעוניין להפיל את ראש הממשלה ושלדעתו אפילו סוגיית המנהרות אינה כזו שמצדיקה את החלפת נתניהו. ואולם, על נושאים שחשובים לו הוא לא מוכן לשתוק, ולא יהיה יותר "ילד כאפות", של הליכוד, כפי שהכריז בהודעה שפרסם.
 

אז רק בנט הוא שמעצבן את נתניהו ולא להפך?
לבנט יש סיבות משלו להתפוצץ על נתניהו, למשל העברת התיכונים הטכנולוגיים ממשרד הכלכלה למשרד הרווחה. תשאלו מה הקשר בין משרד הרווחה לבתי ספר? התשובה היא שאין קשר. כל גורמי המקצוע המליצו להעביר את התיכונים הטכנולוגיים למקומם הטבעי במשרד החינוך. הצעת החלטה כזו הוכנסה לפני חודש לסדר היום של הממשלה ואף הועלתה על המסך הגדול בחדר ישיבות הממשלה. אלא שלתדהמתו של בנט, דקות לפני תחילת הדיון, הודיע נתניהו שהדיון יידחה לשבוע הבא. "לא עושים דבר כזה", הוא ניסה למחות, אך נתניהו נפנף אותו. בשבוע שאחר כך הנושא לא עלה לדיון וגם לא בישיבות שבאו לאחר מכן, עד ליום א' האחרון. הממשלה כיבדה אז את רצונו של נתניהו להעניק שי פוליטי לחבר מפלגתו, שר הרווחה חיים כ"ץ - ותלמידי התיכונים הטכנולוגיים נשענים מהיום על משרד הרווחה. 

האם נכונות השמועות על קרע בין בנט לאיילת שקד והתקרבות בין שקד לנתניהו?
לא ולא. שקד נאמנה לבנט כימים ימימה ונראה שאת השמועות מפיצים אנשי הליכוד שמנסים לזרוע פיצול בבית היהודי. מה שבטוח, נתניהו רותח על שקד - שלא יצאה נגדו ולא תקפה אותו - בדיוק כמו על בנט.
 

האם העימות בין נתניהו לבנט יביא להוצאת הבית היהודי מהממשלה?
כרגע לא, בהמשך אולי כן. הכול תלוי בבוז'י. ביום ראשון נפגש ראש הממשלה עם תא הכתבים המדיניים. בין השורות ציין נתניהו שהוא עדיין שומר את תיק החוץ כפיקדון ליצחק (בוז'י) הרצוג, וטען שהוא רוצה "להרחיב ולא להחליף" את הממשלה. כלומר, גם אם יצרף את הרצוג, זה לא יהיה על חשבון בנט. אלא שב-12 השעות שבאו לאחר מכן, שני הצדדים עשו כל מה שביכולתם כדי להביא לכך שנתניהו, דווקא כן יחליף ולא ירחיב, כלומר יכניס את הרצוג לממשלה במקום בנט.

אז מה יהיה?
עוד מאותו דבר.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg