הניצול האחרון מהמרד בסוביבור נפטר בגיל 90
פיליפ ביאלוביץ' הקדיש את חייו להנצחת חבריו היהודים שמתו במרד בסוביבור, והרצה עד יום מותו על מכונת ההשמדה הנאצית במחנה. בראיון לפני שנתיים אמר: "יום גילוי המשרפות באתר היה אחד השמחים בחיי"
פיליפ ביאלוביץ', הניצול האחרון מהמרד במחנה ההשמדה סוביבור בפולין מת בסוף השבוע בגיל 90. ביאלוביץ', שסיפורו הפך לסמל למרד היהודי בשואה, הקדיש את חייו להנצחת חבריו היהודים שמתו בניסיון המרד בסוביבור, והרצה כמעט עד יום מותו על מכונת ההשמדה הנאצית במחנה.עוד כותרות ב-nrg:
• השרה שקד: "נבחנת האפשרות להעתיק את עמונה"
• סטודמאייר: "אשחק בנבחרת אם אתאזרח"
כל התכנים הכי מעניינים -בעמוד הפייסבוק שלנו

פיליפ ביאלוביץ ז''ל
צילום: EPA
בקיץ 1943 התחזקו ניסיונות בריחה של אסירים יהודים רבים מהמחנה, שהוצג להם בתרגיל הונאה נאצי כ"מחנה מעבר". בין היהודים שהגיעו באחד המשלוחים ממינסק בספטמבר 1943 הייתה קבוצה של חיילים יהודים שנפלו בשבי, והועסקו במינסק הסמוכה בעבודות כפייה. חלקם לא נשלחו באופן מיידי לתאי הגז כשאר היהודים, אלא הוצאו מהמשלוח והועסקו בעבודות כפייה בסוביבור. תוך זמן קצר נוצר קשר בינם לבין המחתרת שהתגבשה במחנה בפיקודו של לאון פלדהנדלר, שהיה ראש היודנראט בגטו ז'ולקייבקה בפולין. ראש קבוצת החיילים היהודיים - אלכסנדר פצ'רסקי (שהיה קצין בדרגת סגן בצבא האדום), הפך למנהיג הצבאי של המרד.
המרד נקבע לשעה 4 אחר הצהריים של 14 באוקטובר 1943. אנשי האס אס במחנה התבקשו להגיע לצריפים מסוימים על ידי הקאפואים של המחנה, ושם חוסלו וגופותיהם הוטמנו. האסירים היהודים הצליחו אף לגנוב נשק מצריפי המגורים של הזקיפים האוקראינים ולחלקו בין האסירים. משימת ההריגה של אנשי האס אס לא הושלמה במלואה ורק 11 מהם חוסלו בחשאי על ידי האסירים. אסירי מחנות 1 ו-2 נעמדו במסדר אולם מכיוון שהדבר התגלה על ידי שלושת אנשי האס אס שנותרו בחיים, תכנית היציאה המאורגנת לא הצליחה לצאת לפועל. ליאון פלדהנדלר ואלכסנדר פצ'רסקי ביקשו משאר האסירים, ביניהם ביאלוביץ', לברוח על מנת לשרוד ולספר לעולם על השמדת היהודים במחנה.

מחנה סוביבור
-
האסירים היהודים רצו לכל כיוון ופרצו את השער הראשי ואת הגדרות. 400 מתוך 600 האסירים הכלואים במחנות 1 ו-2 הצליחו לפרוץ אל מחוץ למחנה, אולם רבים (לפחות 80 איש) נורו למוות בניסיון הבריחה או שעלו על מוקשים. לפי הערכת הגרמנים כ-320 אסירים שניסו לברוח הצליחו להגיע אל היערות, אולם קרוב למאה מהם נתפסו במצוד שנערך ביערות הסמוכים ביומיים שלאחר מכן, עשרות אחרים הוסגרו במרוצת הזמן לחיילי האס אס, או שנרצחו על ידי האוכלוסייה המקומית.
לאחר המרד הביאו הנאצים כ-100 אסירים יהודים ממחנה טרבלינקה על מנת לפרק את המחנה ולסיים בו את עבודת ההשמדה ושריפת הגופות. גם יהודים אלו הוצאו להורג לאחר מכן. מחשש פן הסוד הנורא - רצח שיטתי של יהודים - יתגלה, הרסו הנאצים את המחנה, כיסו אותו באדמה ושתלו יער אורנים על חורבותיו.
מבחינת הנאצים, בריחת האסירים היהודים מהמחנה, והריגתם של 14 אנשי אס אס ואוקראינים הייתה כשל חמור. אנשי האס אס שנהרגו במחנה על ידי האסירים היהודים הובאו למחרת לקבורה בעיירה חלם הסמוכה. מפקד המחנה פרנץ רייכסלייטנר, שלא נכח בו ביום המרד, נשלח לאחר סגירת המחנה ליוגוסלביה ושם חוסל על ידי פרטיזנים לאחר שלושה חודשים.
מאז תום המלחמה ועד מותו, הרצה ביאלוביץ' ברחבי העולם, נאמן להתחייבות שנטל מול מפקדי המרד לפני מותם. בראיון שנתן לעיתון הגרמני "דר שפיגל" לפני כשנתיים, עם גילוי המשרפות בסוביבור עליהם נטעו הנאצים עצים, סיפר ביאלוביץ' כי גילוי המשרפות היה אחד האירועים המשמעותיים בחייו. "הייתי מאושר! זה היה אחד הרגעים הכי טובים בחיים שלי. סוביבור היה מחנה השמדה סודי ביותר, באמצע היער, מבודד מהעולם החיצון. הגרמנים עשו הכל כדי להסתיר את פשעיהם במקום. הגילוי הוא ניצחון לא רק עבורנו הניצולים, אלא עבור האנושות כולה".

''אחד הימים השמחים בחיי''. תאי הגזים שהתגלו בחפירות בסוביבור
צילום: יורם חיימי
ביאלוביץ' סיפר כי ניצל בזכות אחיו הגדול. "אחי הגדול הציל אותי. כשהגענו למחנה, קרא איש אס אס, לאנשים עם הכשרה מקצועית להצהיר על כך. אחי צעד מיד צעד קדימה, אמר שהוא היה רוקח ושאני עוזרו. הופרדתי מהקבוצה שהגעתי איתה, וכל השאר נרצחו".
בראיון שנערך כאמור לפני שנתיים, נשאל ביאלוביץ' על ידי כתב "דר שפיגל" מהיכן הוא אוסף את הכוח בגילו המתקדם להמשיך ולהרצות ברחבי העולם. "נדרתי נדר שאני אגיד את הסיפור שלי לצעירים, כל עוד אני יכול", הסביר ביאלוביץ'. "את מה שקרה אז - אסור לשכוח. אני מקווה שאלוהים ייתן לי כמה שנים. אבל יום אחד לא יהיה מי שיוכל לספר את הסיפור על סוביבור, ולכן התגליות החדשות של המשרפות בסוביבור כל כך חשובות. בעתיד צעירים יוכלו לראות במו עיניהם מה קרה אז. החינוך הוא המפתח לעולם טוב. צריך לבנות מוזיאון בסוסיבור, וגרמניה צריכה לעזור בבניית המוזיאון. גרמניה אחראית למקום הזה".
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg