ראשי » חדשות » פוליטי מדיני

כשלון "גזרות לפיד": הרחם החרדית הרתה את התוצאה

המשפט והפוליטיקה אינם המכשירים המתאים לביצוע שינוי עומק בקבוצה תרבותית גדולה. במילים אחרות, אל לנו לתקוף את החרדים באמצעות עתירות לבג"ץ

אחד המאפיינים של מלחמת התרבות הישראלית, הוא האצבע הקלה על ההדק המפעיל מנגנונים דמוקרטיים במטרה להכריע באמצעותם – באופן כשר אך כוחני – את הזולת התרבותי. ההפרזה בשימוש במשפט כמנגנון להחליט בענייני זהות בישראל ידועה זה מכבר. "אקטיביזם שיפוטי" כבר אמרנו?

עוד כותרות ב-nrg:
עניין של תודעה: תרבות המוות של הפלסטינים
נוטשות את הספינה: היורוקאפ בבעיה
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

 

אבל בית המשפט אינו לבד: גם הכנסת נוטה לעשות שימוש כוחני בסמכות החקיקה המסורה בידיה. אמת, בהיותה גוף ייצוגי, עדיפה הכנסת על בית המשפט כמקום הכרעה במחלוקות תרבותיות, אך גם עליה ללמוד את מגבלות כוחה: שימוש יתר בו לא רק שאיננו יעיל, אלא אף מזיק.

דוגמה כואבת לכך הוא המאבק הדרמטי שהתנהל בעשור האחרון סביב "חברת הלומדים" החרדית: בעקבות פסיקה שיפוטית אקטיביסטית שביטלה את חוק טל, הלכנו לבחירות מוקדמות שבסופן הסתמנה הצלחה מטאורית למפלגת "יש עתיד" על בסיס הבטחתה לשינוי בסטטוס-קוו. "ברית האחים" אפשרה הקמת קואליציה ייחודית נטולת חרדים, שהצליחה לחוקק את "גזרות לפיד" ולקבל את ההחלטות הנדרשות בממשלה. על פניו הושגה הכרעה בקרב חשוב במלחמת התרבות הישראלית, וזאת באמצעות המנגנון הדמוקרטי ותוך הפעלת סמכותן של שלוש רשויות המדינה להשגת התוצאה המקווה.
 
עם זאת, הייתה זו רוב מהומה על לא מאומה. הקואליציה הנוכחית החזירה את המצב לקדמותו: חוק הגיוס מוסמס, קצבאות הילדים ותקציבי הישיבות שבו לרמתן הקודמת והחיוב של לימודי הליבה כתנאי לתקצוב בוטל זה עתה. מה שנחזה כשינוי היסטורי בסטטוס-קוו התפוגג כבועת סבון. הקרשנדו הפוליטי-משפטי של העשור האחרון הסתיים בקול דממה דקה. ה"הישג" היחיד שנותר הוא אילוצו של יעקב ליצמן להשתדרג לתפקיד השר המוערך ביותר. האם יש נוק-אאוט גדול מזה?

אפשר להתבונן ברצוא ושוב הפוליטי דרך קוף המחט של שיקולים קואליציוניים, אבל אלה הם רק פני השטח. הלקח החשוב יותר הוא תרבותי: המשפט והפוליטיקה אינם המכשיר המתאים לביצוע שינוי עומק בקבוצת משנה תרבותית גדולה, בעלת אתוס מובהק משלה. כוח הכפייה של שינויים מוכתבים "מלמעלה" הוא דל מבחינה מעשית, והצדקתו מפוקפקת מנקודת ראות ליברלית. פתיחות ללימודי ליבה, שירות צבאי משמעותי, השתתפות יצרנית בשוק העבודה – כל אלה יתרחשו רק באמצעות כוחות הבאים "מלמטה", מהציבור החרדי עצמו. תפקידם של המשפט והפוליטיקה מצומצם, אך חשוב: עליהם לאפשר את השינוי, לתמוך בו ולהימנע מלפגוע בו.
 
השינוי מלמטה כבר מתרחש, ובגדול. כמחצית הגברים החרדים יוצאים לעבוד, יש גידול של מאות אחוזים במספר הלומדים במוסדות להשכלה גבוהה, וניכרת התרחבות מעגל החרדים "המודרניים", שמבקשים להעניק לבניהם חינוך כללי ולא רק תורני. הרטוריקה והפוליטיקה של הפוליטיקאים החרדים ממשיכה להיות נוקשה ובונה חומות, אבל המציאות בשטח מצביעה על שינוי פרדיגמה, שהולכת וכובשת את מרכז השיח בבני-ברק ובמודיעין-עילית. 

הרחם החרדית הרתה את השינוי במשך תקופה ארוכה. הלידה כבר החלה, ותפקידה של המדינה – הכנסת, הממשלה ובתי המשפט – הוא לשמש מיילדת נבונה, קשובה ורגישה, שתסיר את החסמים לתהליך שמתבצע באופן אוטונומי.

ניתן להניח לפוליטיקה החרדית לנוח על זרי הדפנה של הצלחותיה הנוכחיות. אין צורך להפעיל נגדה את בג"ץ או להכותה בהזדמנות הפוליטית הבאה, אם תתעורר כזו. הכרעת בג"ץ בתיקים הפתוחים כרגע או אלה העתידיים, שתפגע בסמלים חרדיים, תפעל לעיכוב השינוי. הפוליטיקה החרדית וחלק מהרבנים המובילים במגזר זה יקבלו פסיקה זו כמוצאי שלל רב. תפקיד המיילדת הוא לאפשר, לא לכפות.
 

לשם כך יש לעשות שימוש חכם בתקציב הציבורי. על המדינה להיות קמצנית או נדיבה על פי מדיניות מוצהרת ועקבית, ולתמוך בשילוב שאין עמו כפייה. יש להמעיט בהטבות כלכליות למי שאיננו מתגייסואיננו עובד, מצד אחד, ולפתוח את הכיס הציבורי למימון השכלה מוטת תעסוקה ולקידום תעסוקה בפועל של חרדים מצד שני. יש להשקיע בהקמת ישיבות תיכוניות לחרדים ולסבסד באופן נרחב את עלות הלימוד בהן למשפחות חרדיות שמעוניינות בכך. סך ההוצאה התקציבית לטובת החרדים לא צריך להצטמצם, אלא יש לחלקו בדרך שונה. התשואה על מהלכים כאלה תהיה מאה שערים.

- ידידיה שטרן הוא סגן נשיא 'המכון הישראלי לדמוקרטיה', ופרופסור למשפטים באוניברסיטת בר-אילן

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

טור אורח

Nrg מעניק במה לכותבים אורחים

לכל הטורים של טור אורח