לקחי 'צוק איתן': המרכולים יפעלו במלחמה הבאה
אזרחים נמלטים, מזון מחולק במקלטים וערים משותקות - את המציאות שהייתה בלבנון השנייה מקווים למנוע במלחמה הבאה. אל"מ ערן מקוב, המפקד היוצא של מחוז הצפון בפיקוד העורף, מאמין שהמפתח נמצא דווקא אצל ראשי הרשויות ולא בידי כוחות הביטחון
"צריך להגיד את הדברים בצורה מציאותית. המערכה הבאה מול חיזבאללה תהיה אתגר משמעותי מאוד לנו ולאזרחי ישראל", אומר אל"מ ערן מקוב, המפקד היוצא של מחוז הצפון בפיקוד העורף. "מצד שני אני חושב שהשילוב של יכולות ההגנה האקטיבית שיש לנו היום, עם שיפור ברמת ההתרעה והמיגון, לצד האזרחים שיודעים כיצד לפעול - ייתנו את היכולת והמענה להתמודד עם המציאות. אני אומר את זה גם לראשי הרשויות".
עוד כותרות ב-nrg:
- המאבק בבורקיני הוא לא נגד טרור, הוא נגד נשים
- נגד הממשלה: קמפיין חדש להשבת הנעדרים
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו [אהבתי]
אל"מ מקוב מכוון בדבריו לתפיסת ההפעלה השגויה של פיקוד העורף בזמן מלחמת לבנון השנייה, כאשר הרשויות נותרו להתמודד עם מצב החירום לבדן והפיקוד עסק רק בחילוץ והצלה. קריסת הרשויות, בראשן העיר צפת שכמעט כל הנהגתה ברחה ממנה במלחמה, הביאה לבחינה מחודשת ולשיח שונה שקיבל השנה חיזוק משמעותי. כחלק מההיערכות למלחמה הבאה שואפים בצה"ל למנוע את נסיגת התושבים ועובדי הרשויות, ולאפשר לתושבים לנהל שגרה בין האזעקות.
מדובר בשינוי מהותי בתפיסה. במשך שנים היו ראשי הערים והמועצות האזוריות מנותקים מהמהלכים הגדולים שמבצעת המדינה במצבי חירום באמצעות משרדי הממשלה השונים ופיקוד העורף. בשנה האחרונה יותר ויותר ראשי ערים ועובדי רשויות מקומיות מבקשים להתייצב בחדרי הסימולציות המיוחדים שהוקמו במטה פיקוד העורף ברמלה, כדי לקבל את הכלים הטובים ביותר להתמודד עם האיומים השונים - בצפון, בדרום וגם ממעבה האדמה כתוצאה מאירועי טבע הרסניים.
בשנים האחרונות נסגר בצפון מוסד 'מפקד העיר', שבעתות חירום היה לוקח את האחריות על ניהול העיר ומסיר אותה מההנהגה המקומית. בעקבות סגירת 'מפקד העיר' הונחו ראשי הערים ויתר העובדים להישאר בעיר ולנהל אותה בשעת מלחמה. לשם כך הם קיבלו כלים רבים שיסייעו להם להתמודד ולהנהיג את תושביהם. בין היתר הוקמו לאחרונה יחידות של אנשי מילואים שיהיו אנשי הקשר בין פיקוד העורף לרשויות, והם יעמדו לצד ראש העיר שיהיה מפקדם בשעת חירום.
"אנחנו נציף את השטח באנשי צבא, במגבלות הסד"כ כמובן", מודיע מקוב. "התושבים יראו כתום בעיניים (צבע הכומתה של פיקוד העורף). יהיו הרבה מאוד חיילים בשטח בשעת חירום". למרות זאת, הוא מדגיש, ניהול העיר על ידי הצבא בשעת חירום הוא מצב מאוד לא רצוי. "אני מאוד מקווה שגורם צבאי לא יצטרך לקחת פיקוד על עיר. בסופו של דבר אני שואל את עצמי מה יגרום לאזרח להרגיש את אותה תחושת מסוגלות, ביטחון וחוסן, את אותו אמון בעצמו ובהנהגה? יש לכך כמה מרכיבים, אבל אחד העיקריים שבהם הוא שהוא ידע כיצד להתנהג ברמה האישית וכיצד לפעול בשעה הזאת.
"לכן בכל 24 שעות אנחנו נצא עם הנחיות במהדורות החדשות, שיכללו מדיניות התגוננות והנחיות לשגרת ההתמודדות באותו יום. הדבר החשוב השני הוא שתהיה לאזרח תחושה שהמערכת לא התפוררה מתחת לרגליים שלו, וזה יקרה כשהוא יבין שיש רשות מאחוריו ויענו לו במוקד 106. מי שייתן לו את התחושה שהעיר מתפקדת זו הרשות המקומית ולא הצבא. אנחנו חושבים שהצבא יעשה זאת פחות טוב מראש הרשות שהתושבים בחרו בו ומצפים ממנו להנהיג ולפעול".
כיצד מכשירים ראשי ערים שלרובם אין ניסיון צבאי או פיקודי להתמודד עם מציאות של מלחמה ושעת חירום?
"התפיסה שלנו אומרת שראש העיר ואנשיו הם הגורם המשמעותי ביותר בכל הקשור להתמודדות ולמוגנות בעורף. לפני ותוך כדי המלחמה אנחנו אומרים את זה לראשי הרשויות, ומסבירים להם שאנחנו מצפים מהם לזה. אנחנו מאמנים אותם בכל שנה יחד עם רח"ל (רשות החירום הלאומית במשרד הביטחון). אין עיר שלא עושה משהו בכל שנה במוכנות לחירום. מבחינתנו אנחנו מתייחסים לרשויות כאל יחידה צבאית.
"ברור לי שאני לא יכול לבוא לראש עיר בזמן מלחמה ולומר לו 'ככה תתנהג וזהו', אלא אני מכשיר ובונה אותו לזה. אני מרגיש שראשי הרשויות איתנו בעניין הזה. אין כאלה שאומרים לי 'זה לא שלי', כולל ראשי רשויות במגזר הערבי שבעבר לא ראינו אצלם היענות כזו. באופן כללי ראש העיר והמערכת שמתחתיו תופסת את עצמה כאחראית על האזרח, והיא זו שנבחנת בסופו של דבר אם היא תבנה את עצמה או תתפרק בשעת מלחמה. זו עבודה יומיומית, והעיסוק שלנו יחד עם רח"ל והאימונים תופסים חלק מרכזי מאוד בשגרת העשייה".
אל"מ מקוב סיים לאחרונה את תפקידו כמפקד מחוז הצפון של פיקוד העורף, המחוז הגדול ביותר בהיקפו במדינה. הוא נכנס לתפקידו לפני כשנתיים, חודש לפני מבצע 'שובו אחים'. יום לפני שפשט את המדים אחרי 26 שנות שירות, עוד השתתף ביום דיונים ארוך בסוגיות שונות של פיקוד העורף, בהכנת האוכלוסייה האזרחית להתמודד עם המלחמה הבאה.
בעקבות המערכה בדרום, הוא אומר, התקיים הליך למידה משמעותי שמסקנותיו הועתקו גם לצפון: "כמפקד מחוז צפון גייסנו גדוד שלם לטובת פיקוד דרום. האופן שבו חוויתי את המלחמה השפיע על תפיסת התפקיד שלי. הבנתי טוב יותר נושאים כמו חשיבות הקשר ושיתוף הפעולה הצמוד ביני ובין הפיקוד המרכזי, וחשיבות האימונים במרחב האזרחי והצבאי. אני חושב שעשינו בעניין הזה תהליכים משמעותיים מאוד". בעבר שירת אל"מ מקוב כסגן מפקד איו"ש, ולפני כן כמח"ט עציון.
בראיון לרגל פרישתו הוא מספר על השינויים שהתחוללו בתפיסת ההגנה והמוכנות הארצית והמחוזית בשעת חירום. אחד השינויים המשמעותיים ביותר בהקשר זה הוא היבט ההתרעה, כלומר היכולת לדעת בדיוק כירורגי היכן ייפול הטיל, וכך לאפשר לתושבים באזורים אחרים להמשיך בשגרת חייהם.
"במלחמת המפרץ ב-1991 הצפון היה אזור התרעה אחד, ונחמן שי היה מכניס ומוציא את כולנו מהממ"דים בזמן התרעות", מסביר אל"מ מקוב. "במלחמת לבנון השנייה ב-2006 כבר היו לנו כמה עשרות אזורים שיכולנו לסווג ולהבדיל ביניהם בהתרעות. היום אנחנו עומדים על סדר גודל של 256 אזורי התרעה. אנחנו רוצים להגיע למצב שבו אזרח בטווח של כמה קילומטרים יקבל התרעה, בעוד אזרח שרחוק ממנו לא יקבל ויוכל להמשיך בשגרת חייו. זה מאפשר ניהול שגרה".
למרות יכולת החיזוי של נקודות הנפילה הנעשית מדויקת יותר ויותר, נראה כי אזורי ההתרעה המרובים לא ממש יעמדו בשעת מבחן. על פי ההערכות והפרסומים, חיזבאללה מחזיק בארסנל נשק עצום של למעלה מ-100 אלף רקטות בטווחים שונים, שלמעשה לא יותירו שטחים רבים בישראל נקיים מפגיעה בתדירות גבוהה.
בחודש יוני האחרון, בפתח אירועי ציון העשור למלחמת לבנון השנייה, קיימה רח"ל כנס מיוחד שעסק בהיערכות ובצפי לעימותים בזירה הצפונית. סגן הרמטכ"ל אלוף יאיר גולן, ששירת בעבר כמפקד פיקוד העורף, ניסה להרגיע מעט את החששות מאיומי חיזבאללה ואמר כי במלחמה הבאה יצליח הארגון השיעי לשגר עשרות טילים על המרכז, אולם העורף בישראל יוכל להתמודד עם התרחיש.
"במלחמת לבנון השנייה", אמר אלוף גולן בכנס, "התפוצצו על ישראל שבעים טון של ראשי נפץ קרביים. במלחמה הבאה נניח שזה יהיה פי ארבע, ונעגל כלפי מעלה - 300 טון על מדינת ישראל בחודש. זה זהה למה שעושה חיל האוויר בחמש שעות על אדמת לבנון. אנחנו לא יכולים לעמוד מול זה? אין לנו חוסן לאומי?" שאל סגן הרמטכ"ל.
"בואו לא נשלה את עצמנו", אומר מקוב שאינו נוטה להמעיט בעוצמת האש הצפויה מלבנון, ומדגיש שלאזרחים יש אחריות גדולה בהיערכות. "מי שחושב שהוא לא צריך להתעסק במוכנות שלו לחירום ורק לחכות שמדינת ישראל תדאג לו, עושה טעות. אזרח אקטיבי מתפקד הרבה יותר טוב מאזרח פסיבי, ולכן נעודד את האזרחים לאקטיביזם ולא לשבת ולחכות שיטפלו בהם".
בחודש מרץ האחרון יצאה המדינה בקמפיין הצטיידות לשעת חירום, שבו הסבירו לאזרחי המדינה מה עליהם לרכוש ולדאוג שיהיה בהישג יד בביתם. בסרטון אנימציה מחויך ומנוגד כל כך לתחושת החרדה של שעת חירום, הובהר כי על האזרחים מוטלת האחריות להצטייד באמצעי תקשורת שיאפשרו להם להישאר מעודכנים, ב-3 ליטר מים לאדם בבקבוקים סגורים, בתאורת חירום, בתיק ציוד אישי לפינוי אפשרי לכמה ימים ועוד.
"אזרח שיש לו יכולת אני גם מעודד לקנות גנרטור הביתה, כדי שיהיה לו מזגן וטלוויזיה כך שהמרחב המוגן שלו יהיה נוח", אומר אל"מ מקוב. "אנחנו מכשירים גם בני נוער ותלמידי בית ספר להיות אקטיבים במצב חירום, אם זו מלחמה או אסון טבע. בשעת חירום אנחנו מאמינים שייקח זמן עד שנוכל להיערך בסדרי הכוחות המלאים שלנו. אנחנו מעריכים שבתוך כמה שעות נצליח לצבור את כל הסד"כ שלנו שנשען על אנשי מילואים.
"מהלמידה שלנו מכל מה שקורה בעולם ובעיקר מאירועי רעידות אדמה מצאנו ש-96 אחוז מהניצולים ניצלו בזכות השכנים שסייעו להם בשעתיים הראשונות מתחילת האירוע. רק ארבעה אחוזים מחולצים בידי ארגוני החירום וכדומה בימים שלאחר האסון".
במהלך כנס החירום הלאומי הלינו ראשי הערים כי המדינה לא מעבירה להם מספיק תקציבים לבניית חמ"לים איכותיים ולמימון אמצעים לניהול טוב יותר בשעת חירום. ראש עיריית חיפה יונה יהב טען כי אסף תרומות מהעולם בסך עשרות מיליוני שקלים לצורך הקמת חדר מלחמה משוכלל, לרכישת מטוס ללא טייס שישדר תמונת מצב מרחבי העיר לחדר הפיקוד הקדמי ולמטרות נוספות. ראש עיריית הרצליה משה פדלון הכריז כי שמר בצד ארבעים מיליון שקלים לצורך התמודדות עם הוצאות ותיקון נזקים בשעת חירום, כדי שלא יצטרך להמתין עד שהמדינה תעשה זאת, אם בכלל.
בתגובה לדברים האלו מסביר מקוב כי בסופו של דבר התקציבים מוגבלים, אך לדבריו הרשויות מקבלות את כל האמצעים הבסיסיים כדי להתמודד בהצלחה עם מציאות החירום: "אנחנו מצפים שראש העיר יהיה מרכז הפעלה ברמה הכי גבוהה שיש. יש רשויות שהקימו חמ"ל הפעלה ברמה של שב"כ. אנחנו נביא לראש העיר שייתן לנו מרחב ריק את כל האמצעים והזיווד כדי שהמרכז יפעל כמו שצריך. ראש העיר יביא את התשתית, ואנחנו ניתן לו את כל המערכת התקשובית עד רמת הריהוט והכיסא. זה קורה גם בפועל".
איך אפשר לצפות מעובדי הרשויות להמשיך להגיע לעבודה כשילדיהם וקרוביהם במקלטים?
"אנחנו באמת נתקלים בסוגיות האלה הרבה וזה מטריד אותנו. אני מגיע לרשות ואומרת לי עובדת סוציאלית 'איך אתה מצפה שאעזוב עכשיו את הבן שלי בבית ואצא לבניין העירייה כדי לעזור למישהו אחר שנמצא במצוקה'. יש בחוק הגדרה של 'מרותקי עבודה', ונצטרך לתת פתרונות בעניין מה עושים עם הילדים כמו יצירת מערכות חינוך לילדים האלו, ריכוזם בגנים ממוגנים ועוד".
ומה עם אחריות התושבים בשעת חירום, הם יכולים לסמוך על הרשויות?
"קודם כול אני חושב שהאזרח צריך להבין שהוא גר במדינה שבה איומים מסוימים, ויש דברים שהוא צריך להתמודד איתם. בדיוק כמו שאזרח ביפן יודע שהוא צריך לדעת להתמודד עם רעידות אדמה, וכמו שבפנסילבניה התושבים מבינים שאחת לכמה זמן יש סופות הוריקן ושלגים וזה חלק מהחיים שלהם. המדינה והרשויות השונות עושות את ההכנות שלהן, וגם האזרח צריך להתכונן.
"התושבים בפנסילבניה לדוגמה יודעים שהם צריכים להחזיק במחסן את חפירה כדי לפלס לרכב שלהם דרך בשלג הכבד, כי המדינה דואגת לפינוי הצירים בכבישים ולא בחצרות הבתים. הצבא נערך למצבים כאלו, אבל טוב יותר שאזרח ידע להתמודד עם המציאות. כך גם במדינת ישראל, האזרח יודע שאחת לכמה שנים הוא יכול למצוא את עצמו בסיטואציה מלחמתית ומומלץ שייערך לזה מראש, כולל השקעת משאבים אישיים. אני לא רואה בזה פסול".
בזמן האחרון מתקיים שיח ציבורי בנושא פינוי יישובים ואוכלוסיות בעת מלחמה. ערי האוהלים של האוליגרך ארקדי גאידמק, שהחליף את אחריותה של המדינה, צרובים בזיכרון ממלחמת לבנון השנייה. בצבא מבהירים כי החלטה בדבר פינוי תושבים תתקבל אך ורק בידי הממשלה, אך העיקרון הוא למעט ככל האפשר בפינוי יזום: "מדינת ישראל צריכה להשקיע ולשכנע את התושבים להישאר בבתים", מבהיר אל"מ מקוב. "אם מישהו החליט להניע את האוטו ולנסוע לקרוב משפחה בערבה או במרכז - זה נהדר, אבל אם מישהו חושב שהוא יגיע לגן סאקר בירושלים ומשם יאספו אותו, הוא טועה".
האמירה הזאת אולי לא תתקבל בהבנה מלאה בקרב מאות אלפי יושבי המקלטים ב-34 ימי הלחימה במלחמת לבנון השנייה, שדרשו מהמדינה לפנותם לאזורים בטוחים. במלחמה הבאה נראה כי כל המדינה תעמוד תחת איום הטילים ארוכי הטווח שברשות חיזבאללה. בפיקוד העורף מבינים כי יש לעשות הכול כדי לאפשר לתושבים שהייה ממושכת במקלטים, ולהעניק להם כלים להמשיך בשגרה בצל האיום.
"אנחנו עובדים מול משרד הכלכלה להגיע למצב שבו הסופרים יפעלו במהלך מלחמה ויהיה בהם ציוד", מספר אל"מ מקוב. "אני מעדיף את המציאות הזאת מלחלק אוכל במקלטים. אנחנו יכולים לדעת על חלונות זמן של שעות ספורות שבהן נוכל לקרוא לאנשים לצאת ולהצטייד. נרכז מאמץ בניהול הקרב בזמנים מוגדרים סביב מרחבים מסוימים (מעבר לגבול), כדי לאפשר את ההפוגות לתושבים. מצב שבו חיילים עוברים מקלט מקלט ומחלקים אוכל, הוא לא אופטימלי מבחינתי".
"מציאות שבה אזרחים לא יכולים לצאת מהמקלטים היא בהחלט עניין שמטריד ומעסיק אותנו. מצד שני, גם מצב שבו עשרות אלפים מתפנים מבתיהם מטריד אותנו. אנחנו עושים שני דברים: האחד הוא חשיבה של איך מטפלים באוכלוסייה שלא יוצאת לאורך זמן מהמקלטים, והשני הוא איך מטפלים באוכלוסייה המתפנה. תהיה אוכלוסייה מצומצמת ביותר שתקבל הנחיות מהמדינה להתפנות.
"במקביל, לאזרח שלא קיבל הנחיה להתפנות אנחנו אומרים 'תישאר בבית שלך, ביתך הוא מבצרך'. אנחנו בונים תוכנית שתיתן מענה לאזרח שנמצא לאורך זמן במקלט. הרשויות המקומיות וגם האזרחים צריכים לארגן את המרחבים המוגנים כדי שיהיה אפשר לשהות שם לאורך זמן".
אתה מציג כאן בעצם את הגרסה החדשה והפחות אופטימית לאמרה "כל הארץ חזית"?
"האזרח מבין היום שהוא חלק מהעניין. האופי המלחמתי השתנה, והיום האזרח נמצא בלב האירוע. הוא כנראה זה שיפתח את המלחמה בטיל הראשון, והוא זה שיסיים אותה בירי האחרון. אלה החיים, והייתי שמח שהמצב היה שונה".
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם