ראשי » חדשות » בארץ

פואד שלי: על האיש שלא הכרתם

"תמיד מפתיע ותמיד מופיע עם כל העוצמה שלו, עם החיוך הבלתי נגמר, עם הקול הרם ועם הצ׳פחה המפורסמת". ח"כ חיליק בר, שהיה יועצו של פואד במשך שבע שנים, סופד לבוס שהיה עבורו כמו אב שני

בנימין פואד בן אליעזר הלך מאתנו. עצוב לי. עצוב מאוד. עצוב כמו שקשה לתאר במילים. הרבה דברים אפשר להגיד על פואד, חוץ מפרווה. כי כיאה למנהיג אמתי, מהמעטים שבכלל עוד יש כאן, הוא עורר רגשות עזים ואמתיים - אצל כולם. לא ניתן היה להיות אדיש לפואד. לכאן או לכאן.

עוד כותרות ב-nrg:
אב כבן 40 דקר את בתו בת העשר בירושלים
יהדות התורה: משבר השבת מאחורינו
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

את פואד הכרתי עוד כילד. כמזכיר סניף צפת של מפלגת העבודה וכמזכיר מועצת הפועלים בעיר, אבי היקר מימון, שיבדל לחיים ארוכים, היה קרוב מאוד לפואד. פואד היה פוקד את ביתנו בצפת לפחות פעם בחודש. פעם לסיור, פעם לסתם ביקור, אך תמיד היה בא, תמיד זוכר את החברים, תמיד מפתיע ותמיד מופיע עם כל העוצמה שלו, עם החיוך הבלתי נגמר, עם הקול הרם והסמכותי, עם המבט החודר, ותמיד תמיד עם הצ׳פחה.

אותה צ׳פחה מפורסמת שלו, לה זכו אלה שאהב בחזרה. וצ׳פחה שפואד נותן לילד קטן זו צ׳פחה שזוכרים. גם כבוגר אני זוכר את אותו האגרוף בכתף שהיה נותן לנו כשקצת התבגרנו, אגרוף כזה שמשאיר חותם, תרתי משמע.

ובכלל, כזה היה פואד. אדם שהשאיר חותם. חותם על מדינת ישראל, על ביטחונה, על צבאה ועל המערכת הציבורית והפוליטית שלה. חותם במדיני וחותם בחברתי. מעטים יודעים להבין את עומק החותם שהשאיר פואד בכל תחום, באינספור שנותיו כאיש צבא וכשר בממשלות ישראל. חותם שלא הרבה השאירו, או ישאירו כמותו. גם אלו שלא אהבו אותו לא יוכלו להתעלם מכך, גם אם ממש יחפצו בכך.

ב-2003 זכיתי לעבוד משך 7 שנים כיועצו הפוליטי של פואד. הוא היה לי כאב פוליטי ומעבר לכך. ואני לא סתם אומר שזכיתי. זכיתי לקחת וללמוד ממנו הרבה, והיה הרבה מאוד מה ללמוד. פואד היה מורה פוליטי, מורה ליחסי אנוש, מורה לחיים המפלגתיים, ובהרבה מובנים גם מורה לחיים בכלל.

סרטון לזכרו של בנימין בן אליעזר


אז כן, יקפצו מיד אנשים ויאמרו שהיה גם הרבה מה לא ללמוד. אז יאמרו. אולי. מה שאני זוכר ומה שאני לקחתי הוא את כל החוכמה והטוב שהאיש החם וגדול הזה ידע לתת ולהעניק. את חוכמת החיים שצבר מאז היה ילד שעלה לבד ארצה ברגל מעיראק, את חוכמתו של הנער העולה הבודד שנדד לו בין מקומות וידע לתרגם את הבדידות לאותו חוסן ועוצמה שהפכו אותו לאחד המצביאים היותר חשובים שצה״ל ידע; את החוכמה של האיש שבנה את פעולות התגמול של צה״ל מחד, אך גם ידע לטוות קשרים מדיניים חשובים וקריטיים עם העולם הערבי מאידך. פואד ידע לאחוז בנשק ביד האחת ובמזמרות ועלה זית ביד השנייה. כזה היה בצבא וכזה היה גם בפוליטיקה. יכולת שיש רק למעטים. רק למנהיגים. ופואד היה מנהיג.

מצד אחד היו רבים שאהבו לא לאהוב אותו, ומהצד השני רבים מספור שאהבו אותו. אהבו מאוד. דבר אחד אני יודע לומר על פואד, מי שאהב אותו, אהב אותו הרבה, אהב אותו מאוד, ואהב אותו באמת. לא רבים זוכים לאהבה, לנאמנות ולחברות אמתית כפי שלה זכה בחייו פואד, מרבים כל כך, לאורך שנים רבות כל כך. לא בחיים ובטח שלא בפוליטיקה. אני מודה, הייתי ועודני שייך לסוג האנשים שאהב אותו, אהב אותו מאוד. 

מעטים אנשי הציבור שהולכים מאתנו ואפשר לומר שהשאירו ״מורשת״ או ״חותם״. אך כזה היה פואד. ולא, אירועי השנתיים האחרונים, שעדיין נחקרים, לא יוכלו למחוק את המורשת ולא להעלים את החותם. גם אם מאוד מאוד ינסו, ולא חסרים כאלו. כי יש דברים שבטח לא ניתן להתעלם מהם. מה שבטוח, מעולם לא היה ניתן או יהיה אפשר להתעלם מפואד עצמו. נזכור את פואד ואת מפעליו הרבים, כאדם, כמצביא וגיבור, וכאיש ציבור. יהיה זכרך ברוך פואד יקר. תחסר לי מאוד.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

טור אורח

Nrg מעניק במה לכותבים אורחים

לכל הטורים של טור אורח