ראשי » חדשות » צבא וביטחון

האנונימי הכי מוכר בארץ: עשור לנפילת סא"ל מורנו

עשור חלף מאז נפילתו של סא"ל עמנואל מורנו, ובהקשר לפועלו עדיין רב הנסתר על הגלוי. בני המשפחה, מכריו וחבריו מהשירות הגיעו השבוע לאזכרה ודיברו על הלוחם ואיש המשפחה שחי בענווה ופעל בתושייה וברגישות

בזה אחר זה ניגשו עשרות פקודים, חברים לנשק, ומפקדים אל בני משפחת מורנו. כבר עשור שהם מגיעים מדי שנה אל בית העלמין הצבאי בהר הרצל לאזכרתו של סגן אלוף עמנואל מורנו. הם חיבקו את הוריו ואחיו, שוחחו עם אלמנתו מאיה, בעלה אלירן וחמשת הילדים, והעלו זיכרונות על האיש שהקדיש את חייו לביטחון מדינת ישראל, אך דיוקנו עדיין אסור לפרסום. מעל קברו, שהפך לסממן החיצוני המוכר היחיד שלו, הצטופפו רבים שאת חלקם לא הכיר ובואו להוקיר את זכרו.

עוד כותרות ב-nrg:
- די להשתבלל: הקיטוב החברתי מתחיל בביה"ס
- בעת כניסת יהודים לקבר יוסף: חייל נפצע בינוני מירי
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

 

"עמנואל גיבור ישראל, נדמה לי שבעשר השנים שעברו הפכת להיות האדם האנונימי הכי מוכר בארץ", אמר באזכרה ביום שני השבוע גיורא לוי, מפקד הצוות של סא"ל מורנו בסיירת מטכ"ל. "עשר שנים עברו מאז שנפלת ותמונתך עדיין אסורה לפרסום. אבל כיום, אין כמעט בית שבו צעירים וצעירות העומדים לפני גיוס לא מדברים עליך. על הסיפור יוצא הדופן שלך. אין יום זיכרון שאין בו תוכנית עליך. ילדים ובני נוער מתחנכים על מורשתך. בתי כנסת, בתי ספר, ספרי תורה ומפעלים חינוכיים, כל כך הרבה דברים טובים שמאחדים את עם ישראל נקשרים, נקראים ונעשים על שמך ובשמך.

"המורשת שלך, של גבורה וענווה, שקט ועשייה יחד עם מקצוענות בלתי מתפשרת, ערכיות וטוהר הנשק הפכו להיות קול גדול, הד של אמת, ערכי ואצילי הנושא בגאון את שמך ואת מורשתך", ספד לו לוי. "הכרתי, הערכתי ואהבתי אותך כאדם, כלוחם וכמפקד פורץ דרך. אני יודע שעכשיו אתה שם למעלה מסמיק, מחייך בביישנות, כובש את מבטך ברצפה וזורק איזו בדיחה כדי לצאת מהמבוכה או להעביר נושא, וכלל לא מבין ממה בכלל אנחנו כאן למטה עושים עניין. אבל על זה בדיוק, עמנואל, אנחנו עושים את העניין. היית דמות בעלת משקל סגולי אדיר מאחד ומשפיע על כל כך הרבה אנשים בדרכך האצילית, הענווה והשקטה".
 
בקהל נכחו גם שר החינוך נפתלי בנט ששירת ביחידה לצדו של מורנו, וכן האלוף במילואים וראש אמ"ן לשעבר עמוס ידלין. אף שידלין נכנס לתפקידו כראש אמ"ן שמונה חודשים בלבד לפני נפילתו של מורנו, בין השניים שררה היכרות אישית וקרובה לאור כפיפותה הישירה של הסיירת לראש אמ"ן, ולאור תפקידו הבכיר ביחידה.

"לחצתי את ידו לפני שעלה על המסוק ויצא עם חבריו לפעילות שממנה לא שב", נזכר ידלין במפגש האחרון בין השניים. "הוא היה קצין מבריק, נועז, יצירתי בצורה יוצאת דופן. אין רבים כמוהו". ידלין מקפיד לשמור על קשר עם משפחת מורנו המצומצמת והמורחבת ומשתף באזכרות.

חלקה השני של האזכרה התקיים באולם הכנסים של בית החולים שערי צדק הסמוך להר הרצל, שהועמד לרשות המשפחה. אילן מורנו, אביו של עמנואל, מספר כי אחת הדמויות שהשפיעו על בנו היו יוני נתניהו ז"ל שנפל במבצע אנטבה. באותה הזדמנות הוא סיפר על הקשר המשפחתי של משפחת מורנו למבצע ההיסטורי.
 
נינט, סבתו של עמנואל, הייתה בין החטופים אך הצליחה להשתחרר בזכות הדרכון הזר שהיה ברשותה. מיד עם שחרורה היא נפגשה עם האלוף במילואים עמירם לוין שהיה אז רב-סרן צעיר. מתוקף תפקידו כממונה על המבצעים המיוחדים בסיירת מטכ"ל נשלח לוין לפריז על מנת לתחקר את משוחררי המטוס החטוף במטרה לסייע בהכנת פעולה לשחרור בני הערובה. נינט מסרה ללוין יומן הכולל רישומים שערכה, המפרטים את מספרם המדויק של החוטפים, היכן השתכנו ומפה מפורטת של הטרמינל שבו הוחזקו החטופים.

שי גרוס, שהיה בן 6 כשעלה עם הוריו על סיפון המטוס שנחטף לאנטבה, מקפיד גם הוא להשתתף באזכרות של מורנו. אחרי האזכרה שנערכה לפני שש שנים ניגש גרוס לאביו של עמנואל והציג את עצמו ואת סיפור חייו. "פתאום אילן חיבק אותי והתחיל לבכות", מספר גרוס ל'מקור ראשון'.
 
"לא הבנתי מה כל כך ריגש אותו, ואז הוא סיפר לי על הקשר של אמו למבצע. מתברר שההורים שלי זכרו אותה. היא שרטטה את הטרמינל לפרטי פרטים, עד רמת הדלתות, החלונות ואפילו המרחק ביניהם. היא רשמה כמה מחבלים יש, איזה נשק יש להם, מתי הם הולכים לישון ומתי הם מתחלפים בשמירה על בני הערובה. היא הצליחה להסתיר את כל זה ומסרה את זה לעמירם לוין. התעוזה שהיא גילתה והמידע שהיא נתנה לצה"ל היה שווה זהב. זה מידע שלא היה להם ואחרי שהם קיבלו אותו, הוא היה הגורם המכריע בהחלטה לצאת לפעולה הנועזת. אין לי ספק שעמנואל ינק וקיבל את התעוזה והתושייה הזאת ממנה".

"מי שהיה מסתכל על עמנואל ברחוב, היה רואה יהודי ספרדי פשוט, עם בגדים מרושלים, שהולך עם בנו לבית הכנסת. זה לא היה מרמז בכלום על מה שבאמת הסתתר מאחורי הבנאדם. אישיות מלאת עוז ותעצומות, מלאת פשטות וענווה, עדינות. יהודי מלא באהבת תורה ומקפיד על קלה כבחמורה", שרטט הרב אלי סדן קווים לדמותו של מורנו, שהיה מבוגרי המכינה הקדם-צבאית בעלי.

"כשעמנואל היה בא לבקר במכינה בשנותיו הראשונות בצבא, הוא היה נכנס לאחד החדרים, מוריד את המדים ונכנס לבית המדרש בבגדים אזרחיים, כדי לא למשוך תשומת לב", מספר הרב סדן. "אחרי זמן מסוים החבר'ה התחילו להבין במי מדובר, אז הוא פשוט הפסיק להגיע לבית המדרש. הוא היה מתקשר אל הרבנים, מתאם איתם ויושב אצלם בבית. הוא לא יכול היה לסבול את זה שלוחשים מאחורי גבו ומצביעים עליו 'הנה, זה הוא. זה עמנואל מורנו'. הוא לא היה מסוגל להכיל את זה.
 

"הוא חי את גודל השליחות. הוא לא עשה את הדברים בשביל עצמו, לא ראה ערך בקריירה צבאית. הוא אף פעם לא חשב במושגים של 'אני חייב לסיים מסלול', 'אני חייב להיות קצין', 'אני חייב להצליח'. הוא היה עסוק במשהו הרבה יותר גדול. עמנואל ראה בעצמו שליח של האומה ושליח של ריבונו של עולם. הוא התלבט במהלך השנים אם להישאר בצבא או להמשיך. הוא לא רצה להישאר בצבא כדי שיגידו שעמנואל מורנו קצין בסיירת מטכ"ל. מה שגרם לו להישאר היה התפקידים שקיבל והמשימות שהוטלו עליו. הוא נשאר כי הוא הבין שיש משמעות למה שהוא עושה, שהוא שליח", סיכם הרב סדן.

"עמנואל עדיין שמור אצלי באנשי הקשר. אני נתקל בו מדי פעם כשאני מגיע לאות ע', וזה שילוב של זיכרון וגעגוע", סיפר ראש אמ"ן המכהן האלוף הרצי הלוי, לשעבר מפקד סיירת מטכ"ל. היכרותו עם מורנו החלה עוד לפני השירות הצבאי, השניים גדלו יחד בירושלים ולמדו באותו בית ספר. משה, אחיו של עמנואל, למד יחד עם הלוי באותה שכבה. "הפגישה המחודשת עם עמנואל הייתה משמחת בעבורי. בכלל, לראות פנים של מישהו ממשפחת מורנו זה דבר משמח.

"במאי 95' השתתפנו עמנואל ואני במבצע מעניין ורחוק מאוד. יצאנו ללבנון כדי להביא את מוסטפא דיראני, במטרה להביא מידע על רון ארד. באותה תקופה יצא לנו לעשות יחד הכנות ארוכות ואימונים מפרכים לקראת הפעילות. תהליך כזה יוצר קשר עמוק ומשמעותי בין הלוחמים המעטים שמשתתפים בו. אחרי שסיימנו והתחלנו להתרחק מביתו של דיראני הכפר התחיל להתעורר. מעט אחר כך התחילו גם יריות, ופתאום אני קולט בזווית העין את עמנואל, בתושייה, ביוזמה ובתחכום, מתמודד בדרכו שלו עם הכפר המתעורר. הוא לא ירה באף אחד. זה היה מחזה מצחיק אבל הוא היה יעיל מאוד ואִפשר לנו להתרחק מהכפר ולהגיע לנקודת היעד.
 
"במבצע אחר, שוב יצא לנו להשתתף יחד כשהפעם אני הייתי מפקד המבצע. במהלך המבצע נקלענו לסיטואציה שונה לחלוטין מזו שהייתה בלבנון. הגענו למצב מוזר, קרה משהו בלתי צפוי, לא משהו טוב, ומכאן לא היה אפשר לעשות שום דבר, רק לחכות ולהיות מוכנים לתרחישים אחרים בתקווה שכל העסק ייגמר בטוב. לא יכולנו לזוז, לא יכולנו לדבר. הפעולות היחידות שכן היה אפשר לעשות זה לחשוב ולהזיז את האישונים.

"והאמת היא שאחד הדברים שחלפו במוחי באותן דקות ארוכות ששכבנו שם דרוכים ומוכנים לכל דבר שלא יהיה ומחכים לראות איך אנחנו יוצאים מהסיפור הזה, הוא שאני מרגיש מאוד טוב מהעובדה שעמנואל נמצא לצדי, חצי מטר ממני. אני אמנם לא יכול לדבר איתו, אני לא יכול לשאול אותו, וגם לא יכול להגיד לו מה אני חושב שנכון לעשות אבל אני מאוד מאוד שמח שהוא נמצא קרוב אליי".
 
הלוי, שבזמן מלחמת לבנון השנייה היה מפקד חטיבת מנשה, נזכר ביום שבו התבשר על נפילתו של עמנואל: "ידעתי על המבצע, ובשבת בבוקר שמעתי את המסוקים חוזרים דרומה והבנתי שהמבצע הסתיים. יצרתי קשר עם חברים מהיחידה על מנת לשמוע איך היה, וקיבלתי בצער גדול את נפילתו של עמנואל. אולי אם לא הייתי כל כך מזדרז להתקשר, הייתי מרוויח עוד כמה שעות בלי הצער הזה.

"עמנואל היה פקוד מאתגר. הוא ידע להניח דעה אחרת על השולחן. לטעון לכיוון אחר. להתעקש. אחד שבסוף כל דיון איתו גרם לך לראות את הדברים באור אחר. עמנואל ואני היינו חלוקים בכמה נושאים שיצא לנו לדון עליהם, אבל היום, בחלוף השנים, אני יכול לומר שעמנואל צדק ממני. גם אני צדקתי במובן מסוים, אבל אני חושב שעמנואל צדק יותר".

אחד ממאפייניו הבולטים של מורנו, כך מספרים חבריו מהשירות הצבאי, היה גדולה לצד צניעות מופלגת. באחת הפעמים הגיע מורנו לבסיס במדים אך לא ענד את דרגות הסגן אלוף שלו, והיה ניתן לחשוב שמדובר במילואימניק פשוט שאינו קשור לעיסוק המבצעי של היחידה, ובטח לא בקצין בכיר. הוא פנה לאחד החיילים שהיה במקום וביקש ממנו לעשות משהו.

"מי שמכיר את עמנואל יודע שאם הוא מבקש משהו הוא לא עושה את זה מתוקף הסמכות והדרגות. הוא גם לא דורש, הוא מבקש, והוא עושה זאת בחיוך כמו אחד שמבקש טובה", מספר שמוליק, חברו מהיחידה. "אבל אותו חייל הביט על עמנואל בהתנשאות וסירב לעזור לו. עמנואל היה צריך להוציא את הדרגות שלו מול עיניו המשתאות של החייל, וחזר על הבקשה, והיא כמובן בוצעה במהירות. אבל עמנואל כבר היה ממש מאוכזב מכך שהיה צריך להשתמש בסמכות ובדרגות כדי שדברים יקרו".
 

חבר אחר סיפר על טלפון שקיבל מעמנואל בערב יום כיפור. "עמנואל התקשר אליי וביקש סליחה שתפס את מקומי באחד המבצעים. זה היה עמנואל, בשעת הקרב נועז ונחוש, אך כאשר שוככות רוחות הקרב מתגלה עמנואל אחר, צנוע, עניו ורגיש".

"הוא עשה עבודה אמיתית על המידות", סיפר יובל, חבר נוסף. "הייתה תקופה שהוא החליט להתחזק בעניין שמירת הלשון. ביציאה מאחד הדיונים תפסתי אותו כדי לספר לו על אחד ממשתתפי הדיון, שהכעיס אותי. ניגשתי אל עמנואל והתחלתי לשפוך. עמנואל הסתכל בשעון ואמר 'תשמע, בוא נדבר בשעה שש, כי עכשיו שלוש ובין שלוש לשש אני שומר על הלשון. אז תבוא בשעה שש ונלכלך חופשי. ברור שלא חזרתי אליו בשש".
 
לפני שבע שנים נישאה מאיה, אלמנתו של עמנואל, לאלירן אוחנה. שנתיים וחצי לאחר שעמנואל נהרג ביקשה מאיה לשפץ את ביתה, ולאחר בירורים שערכה הגיעה לאלירן. בתום העבודות על הבית הציע אלירן למאיה לצאת איתו, אך היא סירבה, מכיוון שלא הרגישה מוכנה. לאחר תקופה התרצתה והשניים נפגשו. הקשר נמשך תקופה קצרה, הסתיים, והתחדש שוב כעבור כמה חודשים והפעם הסתיים בחתונה. נוסף על שלושת ילדיה מעמנואל נולדו למאיה ולאלירן שתי בנות נוספות.

"עמנואל הקפיד לבדוק את עצמו כל הזמן", שיתפה מאיה את משתתפי האזכרה. "כל שגיאה שעשה בדרך רק גרמה לו לדייק את עצמו עוד יותר. הוא בחן כל דבר, התווכח, בירר. הוא לרגע לא נח. היה לו חשוב לשאול את עצמו כל הזמן שאלות נוקבות, כפי שעשה גם בתקופת הגירוש מגוש קטיף: 'למה אני כאן?' 'למה אני עושה את מה שאני עושה?' 'במה אני מאמין?' 'באילו חיים אני בוחר?' הוא ידע שהוא חייב את הבירור הזה לעצמו. הוא עשה את זה כל הזמן כדי להבחין בין המטרה לאמצעים והכלים שנועדו להגשים אותה. לוודא שחס ושלום הכלים והאמצעים לא הופכים למטרה בעצמם. כבוד, כסף ומעמד הם כלים חזקים שאסור להפוך אותם למטרה, או להתבלבל בשאלה מה המטרה האמיתית".

 
מאיה העידה כי עמנואל ראה במשפחה ערך גדול מאוד. "הוא אמר שיש בציבור שלנו תופעה - כל הזמן מזמינים אורחים לשבתות, וזה לא טוב. הוא הסביר שזה לא טוב כי אתה בורח. אתה בורח מאשתך, אתה בורח מהילדים; צריך ללמוד איך לנהל שולחן שבת. כשמארחים כל הזמן, אז השבת 'עוברת'. שבת לא צריכה לעבור, צריך למצות אותה ולחוות אותה עם המשפחה. עמנואל היה מאוד מוכוון למשפחה, הוא הבין שהוא חייב להשקיע בילדים ובמשפחה, כי רוב הזמן הוא לא נמצא".

בסיום דבריה ביקשה מאיה להעביר מסר מזוקק לשומעים. "אפשר לספר על עמנואל הרבה, אפשר לנסות לתאר אותו, אבל אני יודעת שכמה שננסה לא באמת נצליח לגרום למי שלא הכיר אותו להכיר אותו. אבל ללמוד אפשר. כל פעם שאני מספרת על עמנואל אני מבקשת ממי ששומע אותי שייקח משהו מעמנואל. אם באתם רק כדי להתפעל, אז אין לזה שום ערך - לא לעמנואל ולא לנו המשפחה. תקשיבו בשביל להפנים ותפנימו בשביל ליישם".

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg