ראשי » חדשות » בארץ

"אבא נפטר מתוך חרטה על שאולץ לשבת שבעה על אורון"

במעמד ראש הממשלה, נשיא המדינה ושר הביטחון נקבר אביו של אורון שאול, חלל צה"ל שגופתו מוחזקת בידי חמאס. בנו של המנוח, אבירם, תקף את צה"ל ואת הממשלה על שקבעו באופן סופי כי אורון נהרג בקרב ברצועת עזה

כאלף גברים ונשים הגיעו היום (א') לבית העלמין בפורייה כדי לחלוק כבוד אחרון לאביו של אורון שאול, הרצל, שנפטר שלשום לאחר מאבק במחלת הסרטן. בין המשתתפים, ראש הממשלה בנימין נתניהו, נשיא המדינה ראובן ריבלין, שר הביטחון אביגדור ליברמן, הרמטכ"ל גדי אייזנקוט ואישים נוספים. להלוויה הגיעו בנוסף עשרות הורים שכולים ממבצע צוק איתן, וכן אביו של החייל החטוף עדי אביטן ז"ל.

עוד כותרות ב-nrg:
פעיל ימין נעצר בחשד שירה על מונית פלסטינית
4,000 שנה אחרי: ממותות יוכרזו כזן מוגן
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

הרצל שאול מובא למנוחות (צילום: יאיר קראוס):

 

אחיו של אורון ובנו של הרצל, אבירם שאול, ספד לאביו: "אבא, מלאך שלנו, גיבור שלנו, האבא הכי מדהים בעולם! אני לא מאמין שאני מדבר עליך בלשון עבר, זה לא נתפס. זה היה כל כך מהר ולא האמנתי שהיום הזה יגיע, תמיד דבקתי כמו שלימדת אותי, להאמין, להאמין ושוב להאמין, הייתי אופטימי כל התקופה כמו שאתה היית, גם בביה"ח ובכל חייך ופתאום הכל התפוצץ לי בפנים.

"אבל לשנייה לא נתת לנו להרגיש שזה עומד לקרות, גם אם אתה עצמך ידעת והיום אני בטוח ומבין שידעת, לא שידרת את זה כלפי חוץ והמשכת להיות אתה: לדאוג לכל אחד כמו שתמיד ידעת, לפנק כל אחד שהגיע אליך, לצחוק ולהסתלבט על הרופאים והאחיות ולקרוץ לי תוך כדי, כמו שאתה עושה כל הזמן והכי חשוב, היית עקשן כמו שרק אתה יודע להיות, התאמצת ללכת, לקום ולהמשיך לעשות את הכל כמו שידעת לעשות תמיד וכמובן בלי לבקש עזרה.

"למה הלכת אבא? תחזור אלינו לעוד קצת רק לעוד שניה, מה נעשה בלעדיך עכשיו? איך נסתדר בבית בלעדיך?  אמרת והבטחת שאתה תישאר כאן לראות את אורון חוזר בחזרה מהמלחמה ואתה לא עומד בהבטחה שלך, אז תחזור אבא, אתה הבטחת. אבא יקר שלנו, היית עמוד התווך של המשפחה והתמזל מזלנו שזכינו לאבא כמוך. לא נתת לנו אף פעם להרגיש רע ולא החסרת מאיתנו דבר. אבא היו לנו כל כך הרבה תכניות משותפות והיום אני נאלץ לעשות אותם בלעדיך, אבל תבטיח שלפחות תלווה אותי...".

אבירם המשיך וסיפר על התקופה הקשה שחוותה משפחתו מאז הבשורה על אורון: "אבא שלי, חווינו כל כך הרבה רגעים יפים יחד מאז שאני זוכר את עצמי ועד היום. לצערי בתקופה האחרונה חווינו תקופה מורכבת ולא פשוטה ובעיקר עצובה. אני זוכר את הרגע שקיבלנו את הבשורה שאורון היה על הנגמש שבו נהרגו חבריו במארב מתוכנן בסג'עייה. נכנסתי לבית כשכולו היה כבר מלא באנשים, ירדתי למטה מהר מבלי שאף אחד ישים לב ואתה חיבקת אותי ואמרת לי תוך כדי שאתה נחנק מדמעות, 'איך לקחו לנו את אורון, מה נעשה עכשיו?' ואני עניתי לך אל תדאג הכל יהיה בסדר, רק לא ידעתי שהמצב יילך וייעשה הרבה יותר מורכב מיום ליום.  
  
"כמה ימים לאחר מכן חזרו אלינו ואמרו לנו שאורון לא היה בין הרוגי הנגמ"ש וממשיכים לחפש. ואז עברו עוד ימים של תקווה וחוסר ודאות, עד שלבסוף הגיעו ואמרו, מצאנו את הקסדה והאפוד שלו בתוך מנהרה ועל בסיס הממצאים שבידינו הוא נהרג ויש לשבת עליו שבעה".

אבירם פנה לראשי המדינה: "כבוד הנשיא, אדוני ראש הממשלה, אדוני שר הביטחון, אנשים יקרים, אבא שלי נפטר מתוך יגון וצער וחרטה. אבא התחרט על שאולץ לשבת שבעה על בנו אורון שנחטף במבצע צוק איתן. בכל יום שעבר החרטה של אבי על ישיבת שבעה על בנו הפכה לגדולה יותר ויותר. אם היה ניתן להחזיר את הגלגל לאחור, אבא לא היה יושב שבעה על בנו ולא היינו קוברים את אבא הערב.

"האם אתם הייתם מסכימים לשבת שבעה על בנכם בעקבות קביעה אחת ויחידה שאומרת שבקסדה של בנכם נמצא חור של קליע וכתם דם, ובהיעדר טיפול רפואי הולם קיים ספק לחייו? זו הקביעה, אלה הממצאים, שום דבר מעבר לזה. את אבא שכנעתם לשבת שבעה על סמך הממצא הזה.

"אבל אבא, אני מבטיח לך שנהפוך כל אבן, נשתמש בכל האמצעים העומדים לרשותנו בשביל להבין מדוע אצה הדרך לגורמים השונים לדחוק בך לשבת שבעה על בנך ואחי היקר והאהוב שנשלח למלחמה בעזה ונחטף.
אני יכול להגיד עכשיו שאין לי ספק שזה שבר אותך והיום אתה לא נמצא איתנו רק בגלל זה, וכולם יכולים להגיד שלא התגברת על המחלה והיא נצחה אותך, אבל אני יודע שהמקרה של אורון הוא זה שניצח אותך!
 
"זהו זה אבא שלנו, זה נגמר ואתה כבר לא פה איתנו, ואני לא מאמין שהמילים האלו יוצאות לי מהפה בכלל.
אני יכול היום רק לחלום עליך ומקווה שכל יום תופיע לי בחלום, תכוון אותי כמו תמיד ותזכיר לי שאתה עוד פה בשבילי. 'איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא'. אבא, אנחנו מקדישים לך את השיר שכל כך אהבת. אוהבים אותך, אמא, אבירם אורון ואופק".

ראש הממשלה נתניהו פנה למשפחתו של הרצל ואמר: "אתם אינכם לבד, העם כולו דומע עמכם ומחבק אותכם באהבה. באתי לכאן כדי להיות עמכם לצדכם ברגע כואב זה, שבו כוס היגון עולה על גדותיה. באתי לכאן כדי לחלוק את הכבוד הראוי לאדם אציל נפש, יקירינו הרצל זכרונו לברכה, שנאבק בייסוריו הרבים בגבורה עד נשימתו האחרונה".
  

נתניהו הצהיר כי "באתי לכאן כדי להביט בעיניכם ולומר לכם כי המחויבות שלי, של ממשלת ישראל, של צה"ל ושל מדינת ישראל, היא להשיב הביתה את אורון ואת הדר גולדין - את כל בנינו. המחויבות הזאת שרירה קיימת ופועלת. המשימה הזאת עומדת בראש מעייני ואיני מרפה ממנה. נפגשנו פעמים רבות בשנתיים האחרונות, ואני יודע מה עובר עליכם בתקופת זאת, שהחלה מאז הקרב הקשה בסג'עייה, בו לחמו אורון וחבריו במבקשי רעתנו.
לחלל העמוק והנורא שנפער בחייכם הצטרפה כמיהה קורעת לב: להביא את אורון לאדמת ישראל.

"הרצל חי בצל המועקה הכבדה והמשולשת: קודם כל לאבד בן, דאגתו העמוקה לזהבה, נדמה לי שבפגישה הראשונה או השנייה שלנו הוא תפס אותי בצד לפני שיצא ממשרדי ואמר לי: אני דואג לזהבה. הוא רצה לקבל את בנו הוא דרש בשלום רעייתו. לא הספיקה המעמסה על כתפיו ולפני שנה באה בשורת איוב נוספת: נוראה המחלה וההתמודדות שלו עם מכאובי הגוף והנשמה.

"בכל המפגשים שקיימנו עמכם, רעייתי שרה ואנוכי, התרשמנו עמוקות מאישיותו של הרצל. ידענו שעסק בסיעוד, ידענו ששימש משענת איתנה לקשישים. הנתינה והחסד שלו כבשו מיד את כל מי שהכיר אותו. מדינת ישראל מצדיעה לאנשים כמו הרצל, שתרמו ותורמים כל הזמן למדינה שלנו ולחברה שלנו. והרצל תרם תרומה שקטה, הוא נהג לדבר בקול שקט, לפעמים כמעט בלחישה, אבל בקולו הייתה עוצמה אדירה.
    
"יחד איתך זהבה, הוא גידל ילדים לתפארת, אוהבי העם והארץ, חדורי שליחות מלאי מוטיבציה. אני זוכר את הרצל עם תצלומו של אורון יפה התואר, אורון במדי צה"ל, כומתה לראשו פניו קורנים בסיפוק כשהוכתר כמצטיין הנשיא ביום העצמאות. התמונה הזאת שלו ושל הדר, נמצאת במשרדי ליד כיסאי כל הזמן. אורון היה סמל לערבות הדדית, ואת הערך הזה הורשתם לו אתם זהבה והרצל, הרצל ידע בימיו האחרונים שאלפים מתפללים לשלומו.

"גופו נחלש. ממפגש למפגש ראיתי שהוא נעשה כחוש יותר, כיצד גופו מתכווץ. אבל רוחו לא התכווצה. הוא שאב עידוד מהאהבה שהרעיפו אליו אלפים בכל הארץ ורבים מהם כלל לא הכירו אותו ואכן הרצל הותיר לנו צוואה שכולנו מחויבים לה".

נתניהו סיים את דבריו ואמר כי "אני מחויב למציאתו של אורון. אני מחויב לחיילינו שנשלחו להגן עלינו מפני ירי טילים ומנהרות טרור, אני מחויב להשיב את אורון ואת הדר, ואני מאמין בעזרת השם שהיום הזה יבוא והפצעים ידעו מזור. דמותך הנאצלת הרצל, תוסיף ללוות אותנו. לא נשכח אותך. אני לא אשכח אותך. יהיה זכרך ברוך ונשמתך צרורה בצרור החיים".
 

נשיא המדינה ראובן ריבלין נשא דברים: "הרצל יקר, הלב נשבר", פתח בהספד. "לפני כחודש ימים  נפגשנו בפעם האחרונה. בבית הנשיא. אתה, הרצל, היית כבר חולה מאד חף מאשליות. ישבנו יחד, ואתה הבטת בתמונה של אורון ז"ל, זו התלויה במשרדי – בעיניו התכולות והיפות".

ריבלין המשיך: "התקשית לדבר, אך עיניך הביעו את תחינתך, בקשתך, רצית לדעת שאנחנו עושים הכל – כדי להביא את אורון הביתה. ביקשת בלי קול: 'אל תשכחו את אורון. תשלימו את המשימה'. אני מצטער, הרצל. שלא זכית שנשלים את המשימה עוד בחייך. לא זכית להשיב את בנך, אשר אהבת, הביתה.
 

"במקום הזה, מעל קברך, אני מבטיח לך את מה שהבטחתי לך גם בפגישה ההיא לפני חודש –  נמשיך לפעול יום יום להשבתם של הבנים אורון והדר, הביתה.

"הרצל, אנחנו, מדינת ישראל והעם בישראל – נמשיך ונמלא את המשימה המוטלת עלינו. עלינו האחריות והמחויבות. להשיב את אורון למנוחת עולמים. כאן, באדמה הזאת, ברגבים האלה, קרוב כל כך למקום שבו גדל אורון, ליד הבית. לצדך.

"הרצל, עברו שנתיים ועוד 44 ימים מאז נהפכו חייך וחיי המשפחה כולה. דרך הסיפורים למדתי להכיר את אורון –  באיחור. סיפרת על עלם החמודות שהתעקש להתגייס לקרבי. 'כמו אבא'. כמה שמח כשהגיע ל'גולני'. איך היה חייל מצטיין. אחד מ-120 החיילים המצטיינים המובחרים בבית הנשיא ביום העצמאות, רק חודשיים לפני שנפל.
סיפרת על השיחה האחרונה שלכם לפני הכניסה לעזה. ואיך ביקשת ממנו רק דבר אחד – 'אורון,  שמור על עצמך'".

ריבלין המשיך בהספדו: "איזה אבא היית, הרצל, איזה אדם. עמוד תווך, עוגן וקיר תומך למשפחתך שלך, ולאנשים בהם טיפלת, באהבה ובכבוד, ואותם לקחת תחת חסותך. 'תמיד אני חושב  שלא עשיתי מספיק למען אורון', אמרת. עשית, הרצל. ועוד איך עשית. עד לרגע האחרון, כבר על ערש דווי, חולה ותשוש, נאבקת למען אורון. באהבה. בתבונה. בצניעות. במסירות אין קץ. שנגעה ללב כולנו. כשנפגשנו ראיתי בעיניך את הכאב הבלתי נסבל ואת הצער, כמה צער. אבל ראיתי בהן גם כל כך הרבה אמונה. תקווה ועצמה. וכוח.
 
"הרצל היקר, בחודשים האחרונים, וביתר שאת בשבועות האחרונים, התפללנו כולנו לשלומך ולהחלמתך. מדינה שלמה התפללה. כל כך פחדנו מהרגע הזה. כל כך חששנו ממנו. כל כך קיווינו שהוא לא יגיע. והנה הוא בא מוקדם מדי. השארת אחריך צוואה לכולנו. אני מבטיח לך, הרצל: לא נשכח. לא שכחנו. ואנחנו לא שוכחים. היה שלום איש יקר. נוח על משכבך בשלום".

אחיו של הרצל, ניסים שאול, ספד: "הרצל היה רוצה שתדעו שאין מטרה חשובה יותר מאשר להשבת אורון הבן האהוב הביתה, זו משימה משפחתית שיכולה לאחד וללכד את כל המשפחה, וחובה על הממשלה להמשיך ולחפש כל דרך להשיב את אורון הביתה. הדבר השני הוא להמשיך את החיים בכל המובנים וביום יום. האבל הוא קשה וההתמודדות עם האובדן והשכול והכאב דורשת הרבה אנרגיה. חלקו את המשימות לשניים. להיאבק למען אורון ולשמור עליכם בני המשפחה. כעת יותר מתמיד, כל אוהביו ישמחו לסייע. תנו להם לחלוק את המסע הזה אתכם. הדרך להשבת אורון יכולה להיות ארוכה ואי אפשר להשבית את החיים, כי בינתיים דברים קורים".

לדברי ניסים שאול, "בשנה האחרונה לי ולהרצל היו נסיעות ארוכים לבתי חולים לטיפולים והיו לנו שיחות ארוכות על הבית בחצור שבו גדלנו ועל אורון. פגשנו אנשים רבים שהביעו נכונות להיות שותפים למשימת החיים שלכם. נצלו והיעזרו בהם. תודה לכל מי שבא לסייע ולעזור".                        

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg