הכירו: האנשים שנלחמים להשאיר עולים בארץ
אנחנו רגילים לראות אותם יורדים מהמטוס, מנופפים בהתרגשות בדגלי כחול–לבן. עולה חדש ועורך–דין צבר החליטו למלא את החלל שהותירו הגופים הרשמיים ולסייע להם לצלוח בשלום את השנים הראשונות בארץ הקודש בעזרת קבוצת פייסבוק
"חמישה חברים שלי, עולים חדשים, עזבו את הארץ בשבועות האחרונים וחזרו למדינות שמהן באו", אומר בזעם ליעמי לורנס, שעלה לישראל לפני מעט יותר משנתיים. "אני מנהל רשימה על פיסת נייר ועד עכשיו כתבתי עליה שמות של 72 אנשים שאני מכיר באופן אישי, שעזבו את הארץ אחרי שעלו בשנתיים האחרונות. הבעיה היא שמדינת ישראל משקיעה מאוד בעלייה שלנו, אבל בקליטה היא לא משקיעה כלום. זורקים אותנו לכלבים וחושבים שנסתדר - אז נחשו מה? זה לא בהכרח קורה".עוד כותרות:
- תלו פשקווילים נגד אפליית תלמידות הספרדיות
- בנו מקלטים לפליטים - והם לא באו
-"הרכבת אינה אויב העם. נבצע עבודות בשבת"
לורנס (52) עלה לישראל מלוס-אנג'לס, שם היה שחקן, דוגמן, שדרן רדיו, מפיק מסיבות ואפילו קואוצ'ר אישי של סלבריטאים רבים. הוא מוחצן מאוד, אוהב לדבר, אבל ניכר שהוא מונע קודם כול מרגש ומאידיאלים. לא פחות.
"הייתי פעיל מאוד בקהילה הישראלית בלוס-אנג'לס,הפקתי שם אירועי גיוס כספים לשדרות בהשתתפות מים ביאליק וסילבסטר סטאלון, אבל ביום הולדתי החמישים אמרתי לעצמי: 'אם אני לא מגיע לישראל עכשיו - זה לא יקרה בחיים'", הוא מספר.
את עלייתו לארץ הוא מתאר כדבר נפלא, הגשמה של חלום ישן. הוא מספר איך רדף אחרי שרת העלייה והקליטה סופה לנדבר כדי לצלם איתה סלפי. אלא שמאז, לטענתו, לנדבר ומשרדה "זרקו אותי לכלבים".
"אחרי תשעה חודשים היה לי מאוד קשה. לא הצלחתי להתפרנס. הלכו לי כל החסכונות", מספר לורנס, "אני סובל ממחלה, ולא הצלחתי לטפל בעצמי. לא היה לי כסף לאוכל, ירדתי עשרים קילו. פתחתי את הפייסבוק והתחלתי להוציא קיטור. כתבתי שאני עוזב. הקמתי קבוצת פייסבוק שנקראת Keep Olim in Israel (השאירו את העולים בישראל) שם לכלכתי על כל מה שאפשר. ופתאום, תוך חמישה ימים, 3,000 אנשים הצטרפו לקבוצה. זה מה שהשאיר אותי כאן. אבל החלטנו, אני ועוד כמה פעילים נוספים, שזו תהיה קבוצת העצמה, לא מקום שכותבים בו כמה רע וקשה. בהתחלה הפוסטים היו כל כך שליליים, אנשים קיללו את מה שקורה כאן בכל השפות. אמרנו: בואו נהפוך את העצבים האלה למשהו חיובי, להעצמה".
מי שזיהה את המצוקה ומיהר ליצור קשר היה עו"ד ירושלמי צעיר ואידיאליסט בשם צביקה גרייבר (31), צבר, בן לעולים מבריה"מ שעלו לארץ בשנות השבעים. באותו הזמן התנדב גרייבר כעורך דין בארגון העלייה "נפש בנפש", שם סייע לעולים לעבור על מסמכים וחוזים עם עלייתם לישראל. "צביקה הכיר אותי מהופעות הסטנד-אפ שלי", נזכר לורנס, "יחד עם כמה אנשים אמרנו 'בואו נקים עמותה, נעשה משהו אמיתי'. הכול קרה תוך כמה שבועות".
גרייבר מספר כי זמן קצר לאחר שהחל לעבוד בהתנדבות ב"נפש בנפש", הבין עד כמה גדולה מצוקתה של אוכלוסיית העולים: "זו קבוצה של אנשים שיודעים הכול, בעלי תארים מתקדמים, אבל איכשהו בכל זאת הם מוחלשים כאן. אנשים שנפגעים יותר, מנוצלים יותר. הם לצערי לא מצליחים להגיע לאן שהם צריכים היו להגיע. ההורים שלי הגיעו לכאן מברית- המועצות בלי כלום בכיס, אבא שלי רופא, ורק בזכות העובדה שהייתה להם משפחה ושאמא שלי הייתה מקושרת לחב"ד לא הייתה להם בעיה להתאקלם".
גרייבר מוסיף ומפרט את הקשיים הרבים של העולים: "גיליתי שנתקלים בהרבה בעיות בירוקרטיות, במיוחד מול ביטוח לאומי ובעלי בית שמנצלים אותם. יש גם סיפורים טובים אבל הם מתגמדים לעומת הרעים. הצטרפתי לליעמי לקבוצת הפייסבוק, ומאז ועד היום אנחנו מנסים להוציא את השליליות ממנה כדי שתהיה מקום חיובי יותר".
גרייבר עצמו, כמנהל משותף לקבוצה ולעמותה, מעניק ייעוץ משפטי חינמי לכל עולה המעוניין בכך בשנה הראשונה שלו בישראל: "הם בעיקר צריכים שאני אעזור להם בקריאת חוזים, שזה הדבר הכי בסיסי בעולם. אני קורא להם את החוזה, ובעצם אומר 'שימו לב, ייקחו לכם מאה אלף שקלים עירבון' או שבעל בית ידרוש שהם יעשו ביטוח בעצמם. לצערי מנצלים אותם באופן מודע".
לדברי גרייבר הוא כבר לא מתפרנס ממתן ייעוץ משפטי, אלא מעיסוק צדדי בנדל"ן ובהדרכת טיולים. למרות זאת, את מרבית שעות היום הוא משקיע בעמותה, ללא כל תמורה: "ליעמי הוא העובד היחיד בעמותה, והוא מקבל משכורת של 7,000 שקל. פרסמנו את זה כדי שתהיה שקיפות". בקבוצה כבר מכנים את גרייבר "עורך הדין של העולים", וכל חבר יודע לכוון אליו מצטרפים חדשים לקבלת סיוע.
לורנס גדל בארה"ב במשפחה יהודית חילונית. משפחתו נדדה בין ערים שונות בחוף המזרחי בעקבות עבודתו של אביו. "למדתי בארבעה תיכונים שונים ובשתי חטיבות ביניים", הוא מספר. כשגרו במסצ'וסטס היה היהודי היחיד בכיתה. "המורה למתמטיקה לא הסכים ללמד אותי כי לא האמנתי בישו", הוא נזכר בכעס, "בימים האלו זה עוד היה קיים, ולא היה מה לעשות בעניין". החיבור שלו לישראל נוצר בנעוריו בזכות משלחת לישראל של תנועת USY היהודית-קונסרבטיבית, "אבל תמיד ידעתי שאני יהודי, היה לי אף גדול ושיער מתולתל".
כדי להבין מה אופי הקבוצה, המונה כיום כשלושים אלף חברים, די להסתכל בפוסטים השונים. "שלום! נחתתי בתל-אביב אתמול ואני כעת בחיפה לכמה שבועות עד שאתמקם באולפן ברעננה", מספר אחד הגולשים, "בחרתי בקופת חולים מכבי, האם יש מרפאות בבת גלים? הסתובבתי קצת בשכונה וראיתי רק מרפאה של 'כללית'. אני לא מצליח למצוא את מכבי על המפה". הגולשים ניסו לעזור ולהכווין, חלק הציעו להסתכל באתר של 'מכבי', אך העולה הטרי השיב: "ניסיתי להסתכל באתר של מכבי, אבל לצערי העמוד באנגלית מעט מוגבל. האם אני יכול ללכת ברגל לבית החולים רמב"ם ולהירשם?"
ויש גם פוסטים חיוביים יותר: "רק בישראל! נהגתי עם הכלב שלי באוטו וכשעצרתי ברמזור, גבר על אופנוע עצר לידנו, אמר 'איזה כלב יפה' פתח את התיק שלו ונתן לכלב שלי שקית עם חטיפים לכלבים. עשה לנו את היום".
לורנס, אדם ישיר ואמוציונלי, נאלץ לעתים להתערב בנעשה בקבוצה. לפני כמה ימים העלה פוסט שבו קרא לכמה מהחברים לסדר: "אנחנו ב-Keep Olim עסוקים בהקמת תוכניות, שירותים וגיוסי כספים - אין לנו זמן לשטויות שלכם. אנחנו לא בייביסיטרים.
זה לא המקום ליילל ולבכות על כמה רעים החיים בישראל, או איך הנהג היה גס רוח או כמה מלוכלך כאן. אם אתם לא אוהבים את ישראל, תעזבו! אף אחד לא יעצור אתכם. אנחנו אוהבים אותה! עולים מגיעים לכאן כדי למצוא את עצמם. חלק מלמצוא את עצמך הוא לגדול ולהמציא את עצמך מחדש. הגיע הזמן שהרבה מכם יעשו את זה! אם תרצו תמיכה ותוכניות העצמה אנחנו כאן בשבילכם. אנחנו כאן כדי להשאיר עולים בישראל. נקודה".
כל עמותה, במיוחד מחתרתית שכזו, לא יכולה לחיות ללא גיוס כספים, ולורנס לא עוצר באדום: "אין שום סיבה שכל אחד מכם לא יכניס את היד לכיס ויתרום 20 שקלים. אנחנו צריכים עזרה! אם אתם לא יכולים לתרום לנו כלכלית, הזמינו חברים לקבוצה. תעשו משהו - אני לא רוצה לשמוע רק התבכיינויות. צביקה (גרייבר) סייע למאות מכם בייעוץ משפטי בחינם. איפה התרומות? יאללה חבר'ה".
בחזרה לשיחתנו, לורנס מסביר שבשונה מארגוני העלייה האחרים, הם עובדים עם עולים מכל העולם: "אנחנו מייצגים את כולם. רבע מהקבוצה הם בכלל דוברי רוסית, אז לא מדובר רק באנגלוסקסים. ב'נפש בנפש' עובדים רק עם ארה"ב, קנדה ואנגליה. זו בעיה גדולה".
את גיוס הכספים הם עושים דרך אתר גיוס ההמונים היהודי-אמריקאי "ג'וסר" כך שהתרומה נחשבת לאמריקאים כהוצאה מוכרת ומקוזזת במס. "רוב התרומות מגיעות דווקא מחו"ל", מסביר לורנס, "אבל אנשים מהקבוצה גם תורמים. הרי יש בקבוצה 27 אלף עולים, לא כולם מסכנים, שני חברים נתנו לנו תרומה יפה של 500 דולר כל אחד, לכבוד העלייה שלהם. התרומה הכי גדולה הייתה בגובה 100 אלף שקל מעולה שביקש להישאר אנונימי.
עבדתי בבוורלי הילס, אני יודע מה זה אנשים עשירים שרוצים שקירות או בניינים שלמים ייקראו על שמם. הוא לא רצה כלום. כתבתי פוסט, שחלק חשבו שהוא מעט בוטה ומחוץ לקופסה, וקראתי בו לאנשים להזיז את עצמם ולתרום. הוא התקשר אליי ואמר שהוא רוצה להיפגש. הגענו אליו למשרד בקומה עליונה בבניין תל-אביבי מפואר והוא אמר הנה, אני תורם, איך נשמע לכם 100 אלף שקל? ממש נפלתי מהכיסא. אמיתי. הייתי בהלם". עד היום תרמו לארגון כ-400 אנשים.
את העמותה הקימו השניים כמה חודשים אחרי פתיחת הקבוצה בפייסבוק. "בהתחלה עשו לנו קצת בעיות כי אני אזרח אמריקאי", אומר לורנס, "בכיתי לאישה ברשם העמותות בטלפון ואמרתי לה שאם זה לא קורה אני עוזב את הארץ. היא אמרה 'ראיתי אותך בחדשות והתרגשתי, נעשה את זה'. לקח לבנקים כמה זמן גם בגלל שאנחנו עולים, חשבו שאנחנו רוצים להלבין כספים. גייסנו עד כה 51 אלף דולר, שזה טיפה בים, אבל מסתדרים עם זה יפה. אין לנו משרד, הדירה שלי משמשת כמקום מפגש כשצריך, ארגון 'מסע' למשל רצו לתת לנו מתמחים שיסייעו לנו בעבודה, אבל אין לנו איפה לתת להם לעבוד".
לורנס יודע לשים את האצבע על הכשל העיקרי של המדינה ביחסה לעולים: "הבעיה היא מה קורה אחרי הסלפי עם שרת העלייה והקליטה. זורקים אותנו לכלבים. בגלל זה הקמנו עמותה של פוסט-עלייה, של קליטה. הם הרי שוכחים את מספר הטלפון שלנו אחרי שעלינו, אף אחד לא עוזר לך למצוא עבודה. הייתי במשרדי הסוכנות, ואני פשוט רואה איך אנשים נופלים בין הכיסאות".
לורנס צודק. עולים צעירים רבים מגיעים לישראל עם תארים ומקצועות ביד, אבל לא מצליחים למצוא את עצמם ונאלצים לעבוד בעבודות שאינן בתחום הכשרתם, או כאלה שאינן הולמות את יכולותיהם והשכלתם. כך למשל, עולים רבים עובדים במרכזי שירות טלפוניים בשפות זרות או בתרגום.
"עולים צריכים להמציא את עצמם מחדש", מסביר לורנס, "אני היום קומיקאי, בחיים לא הייתי קומיקאי, ויש לי את המופע הכי גדול באנגלית במועדון 'דנסינג קאמל' בתל-אביב". גם בארגון התחילו להציע קורסים שכל תכליתם לסייע לעולים להמציא את עצמם מחדש מבחינה מקצועית בישראל.
תנו לי דוגמאות של מצבים שעולים מהקבוצה מתמודדים איתם.
לורנס: "יש אצלנו את כל המגוון; כ-40 אחוז דתיים, יש לנו שמאל, ימין, להט"בים וחרדים - אבל לכולם אותן בעיות. יש אנשים שמתקשרים אליי במצב אובדני. אין להם אוכל, כסף, ממש במצב של פגיעה עצמית. כעמותה אסור לנו לכתוב צ'ק לכל בנאדם רעב, אבל אני כן יכול לבקש מאנשים בקבוצה לעזור. אנחנו כותבים בקבוצה 'אח או אחות בצרה בעפולה, מי יכול להביא להם אוכל?'. ואנשים מביאים להם, בגדול".
גרייבר: "אנחנו כמובן מתחשבים בפרטיות של האנשים, כך שלא נכתוב בקבוצה פרטים מזהים, אלא רק נעביר למי שרוצה להתנדב באופן אישי. יש לנו ארבע מטרות בקליטת העולים: בריאות הנפש, שפה, עבודה וחיים חברתיים".
אחד הפרויקטים שלהם סביב החגים הוא No Oleh Alone (אף עולה לא לבד). לורנס מסביר כי עושים "מאצ'ינג", חיבור בין עולים לבין ישראלים ותיקים שמזמינים אותם לסעודת החג: "בחודש הבא אנחנו משיקים תוכנית בשם 'אמץ עולה', שבו כל עולה מקבל מנטור ישראלי, בעל רקע או מקצוע דומה".
לורנס ממשיך בנאום שלו, באותה התלהבות אופיינית, עם הרבה מאוד פאתוס: "ישראל צריכה עלייה. בשנים האחרונות העלייה מצרפת, ברזיל ואוקראינה שוברת שיאים חדשים, אבל אחוז ניכר מהם לא נשארים כאן. אנחנו אומרים לישראלים: 'הושיטו יד, עזרו לנו, תהיו מנטורים, אמצו עולה. הביאו שני עולים לשולחן ראש השנה'.
"הרעיון הוא שאנחנו מנסים להביא את החברה הישראלית יחד. ישראלים צריכים לקחת אחריות ולעזור לעולים. זו לא רק אחריות הממשלה. יש לנו כל מיני תוכניות שישראלים צריכים להיות מעורבים בהן. אנחנו מקווים להקים מרכז להשמה עבור עולים, ובונים על כך שישראלים פטריוטים ירימו את הכפפה ויפנו דווקא אלינו".
למה שתצליחו במקום שגופים עם תקציבים גדולים כמו הסוכנות היהודית או "נפש בנפש" נכשלו?
גרייבר: "אני אגיד לך למה: אני נמצא הרבה בכנסת לצורך קידום נושא העולים. אני יושב שם, רואה נציגים של הסוכנות, נפש בנפש או קעליטה (ארגון הגג של עולי צרפת בישראל), הם כולם עושים עבודה טובה. במה? תשאל אותם כמה אחוזים מהתקציב שלהם מיועדים לעלייה וכמה לקליטה. הם יגידו לך ש-90 אחוז הולך לעלייה, ורק 10 אחוז לקליטה. אנחנו שמים מאה אחוז מהמשאבים שלנו בקליטה עצמה. זה ההבדל".
לורנס: "אמרו לנו בסוכנות 'אתם מביכים אותנו', היו לנו שלוש פגישות עם בכירים בארגון. אמרתי להם שיהפכו להיות שותפים שלנו, שייתנו לנו להיפגש עם העולים בשדה התעופה. הם לא רוצים לעשות את זה".
תחום נוסף שהשניים מעידים עליו כלוקה בחסר הוא טיפולים פסיכולוגיים ונפשיים. "אמרתי לחבר'ה בסוכנות, 'הבאתם שלושה מיליון עולים, לא חשבתם להנגיש להם טיפול?' הרי שליש מההתאבדויות בעשור האחרון הם של עולים חדשים", אומר לורנס, "תתקשר לער"ן (עזרה ראשונה נפשית) הם יגידו לך 'איי דונט ספיק אינגליש' או 'תתקשר מחר כשדובר אנגלית נמצא'. זה הזוי".
בעקבות כך, הם משיקים בקרוב תוכנית שבמסגרתה הם מעניקים לכל עולה טיפול פסיכולוגי בשפה שלו. לורנס: "יש לנו כשלושים פסיכולוגים במאגר, וכולם הסכימו לעבוד במחיר נמוך יותר מהרגיל. אנחנו מציעים עשרה מפגשים לאדם, בוא תשלם 70 שקלים בכל פעם, ואנחנו מסבסדים את ההפרש. יש כל כך הרבה עולים שמתקשים למצוא שירות כזה, פחות דוברי אנגלית ורוסית אבל יותר ברזילאים, דרום אמריקאים וצרפתים".
הוא מספר על עולה חדשה בת 19 שנאנסה והלכה מיד למשטרה להתלונן: "הביאו גבר שיתחקר אותה, שלא יודע מילה באנגלית, והיא לא ידעה מילה בעברית. והיא הייתה לגמרי לבד. הוא ביקש ממנה לספר את הסיפור, אבל לא הבין כלום. זו הייתה חוויה מאוד קשה בשבילה, היא פנתה אלינו ישירות". לורנס קיבל את ההודעה מהצעירה והפנה אותה באופן מיידי לגרייבר שייתן לה ייעוץ משפטי: "היא הייתה גם אובדנית בעקבות כל הסיטואציה, הייתי איתה שעות בטלפון עד שהסכימה ללכת לאחד מבתי החולים".
גרייבר מתעקש להבהיר כי מצד אחד הם ביקורתיים מאוד, אבל ממש לא אנטי-ישראלים, להפך: "אנחנו לא מנסים להכתים את מדינת ישראל; אנחנו חולים על המדינה שלנו, אבל רוצים לגרום לממשלה לעשות את מה שהם היו צריכים לעשות כבר לפני עשרות שנים. נפש בנפש מנסים להשתפר ואני מעריך את זה, אבל הם עובדים רק עם עולים מארה"ב, קנדה ובריטניה, זה יוצא בסביבות ה-3,500 עולים לשנה ביחד. העלייה בשנים האחרונות מגיעה ל-30 עד 35 אלף עולים בשנה. מי ידאג להם?"
כאשר אני שואל על הפוסטים הכי פופולריים בקבוצה, הם מפתיעים ואומרים שדווקא אלה החיוביים "מקליקים" יותר מהשליליים. לורנס מספר על כך שאיבד ארנק ושני ישראלים מצאו אותו והחזירו לו, ופוסט שסיפר על זה זכה להצלחה רבה. לפני מספר שבועות פרסמה אישה צעירה שהיא ובעלה חושבים לחזור לקנדה אחרי תקופה מסוימת בארץ, והתייעצה עם חברי הקבוצה, שרובם כלל אינם מכירים אותה, האם כדאי להם לעזוב. עשרות רבות של תגובות ודיון סוער התנהל בנושא, והחברים ניסו לפתור לה בעיות שהציקו לה.
גרייבר אומר כי הפרויקט האהוב עליו הוא ללא ספק "ביקור חולים", שמפעילה מתנדבת מהקבוצה. "הרבה עולים מגיעים לארץ לבד", הוא מסביר, "הם יכולים להיות חולים או מאושפזים בבית החולים. תחשוב כמה היית מרגיש בדיכאון אם היית תקוע לבד בבית חולים, כשכל המשפחה שלך בחו"ל. זה קשה יותר מלהיות לבד בחגים. יש לנו מתנדבים שמבקרים את החולים, מכינים להם אוכל כשהם חוזרים הביתה. עולים מגיעים לארץ עם כל כך הרבה מוטיבציה, ממש כמו סופרמנים, אבל בפעם הראשונה שדופקים או מנצלים אותם - כל הרוח שלהם יורדת".
סביר להניח שרוב הישראלים חושבים שיהודים אמריקאים הם עשירים, ושההורים יכולים לממן אותם.
גרייבר: "בהרבה מקרים זה לא קשור לכסף, זו הרגשה. הם באים עם אהבה שנרמסת. העולים מפחדים, הם צריכים לבנות אמון שוב ושוב. אני חושב שמה שהארגון שלנו עושה הוא קליטה טובה, לתת תחושה שזה הבית שלך. העלייה היא קשה, ישראל היא מדינה לא פשוטה. ארגוני העלייה מוכרים להם חלום, אומרים 'נמצא לך עבודה, לא לדאוג, כולם מחכים לך'. כשהם מגיעים - הם לבד".
לורנס: "צביקה עזר ועוזר לכל כך הרבה אנשים, זה דבר יפה ומרגש. הוא בכלל ישראלי, לא עולה חדש. הוא היה יכול לעבוד במשרד עורכי דין גדול ולהרוויח הרבה כסף, במקום זה הוא מתנדב איתנו".
גרייבר: "דווקא עבדתי במשרד גדול, אבל אני תמיד אומר שאני אגואיסט, כי אני מרגיש טוב מזה שאני עוזר לאחרים. אני לא מלאך כמו שליעמי מתאר. אתה יכול להיות מיליונר, אבל אם תהיה לבד בסלון שלך בחגים תרגיש כמו אחרון העניים ברחוב".
לדברי השניים, קשה מאוד לאתר נתונים על מספר העולים שעזבו את ישראל בעקבות קשיי קליטה. גרייבר: "יש כל כך הרבה מחקרים ונתונים על עלייה לארץ, אבל תראו לי מחקר אחד על כמה עולים עזבו. למה אין? כי הם לא רוצים לדעת. המציאות לא תיטיב עמם. אף אחד רוצה לקחת את הנושא הטעון הזה ולטפל בו". לורנס: "עשינו יותר בשנה אחת ממה שהם עשו במשך שנים".
לסיכום, מה המסר שהייתם רוצים להעביר לישראלי הממוצע שקורא את הכתבה?
גרייבר: "אנחנו מבקשים שיתוף פעולה מישראלים; שיפתחו בתים בחגים, שיגיעו ויאמצו עולה, שיצטרפו לביקור החולים - שיהיו חלק מזה. כי זו מדינה אחת, עם אחד. הרי עולים הם שבנו את המדינה הזאת. אם הם לא ירגישו בנוח הם יעזבו. עולים הם האיזון של המדינה הזאת".
לורנס: "אנחנו לא מבקשים הטבות כלכליות נוספות לעולים מעבר למה שכבר מעניקים. אנחנו נספק תוכניות, סייעו לנו לספק אותן, כי לא עשיתם כלום עד עכשיו".
רגע לפני שאני מסיים לכתוב את הכתבה, אני נכנס שוב לקבוצה, ורואה שהתקבלה החלטה כי בימי שישי החברים יכתבו רק פוסטים חיוביים או מצחיקים על חוויית העלייה.
"כשרק עליתי לארץ, נכנסתי לחנות מוצרי בניין, וביקשתי 'כינור' במקום 'צינור'", כותבת שם אחת החברות וממשיכה: "חברים של ההורים שלי הגיעו אליהם מחו"ל, והאישה עברה התקף אסטמה. הם לקחו אותה לבית החולים, ואמרו לרופאים 'היא איבדה את הנשמה'. רק לאחר מכן הם הבינו שהם בעצם היו צריכים להגיד 'נשימה'".
ממשרד העלייה והקליטה נמסר כי "משרד העלייה והקליטה מברך על פעילותם של ארגונים וגופים דוגמת Keep Olim אשר מסייעים רבות בתחום קליטת העלייה. בשנים האחרונות פועל המשרד, בהנהגת השרה סופה לנדבר, בתחומים רבים הנוגעים לקליטה, וכן בשירותי רווחה לעולים הכוללים מפגשים עם עובדים סוציאליים. בנוסף, המשרד תומך ועובד בשיתוף פעולה פורה עם ארגונים ורשויות מקומיות הפועלים ומקדמים את תחום הקליטה".
"במשרד הוקם אגף ייעודי עבור צעירים אשר שם דגש על טיפול וקליטה הן בתקופת הצבא ובתקופת הלימודים הגבוהים וכן לאחר מכן, עד לשילוב מיטבי בחברה.
"עלייה לישראל היא תהליך לא פשוט ולכל עולה סיפור אישי ומורכב. משרד העלייה והקליטה ימשיך לדאוג לליווי העולים תוך שמירה על יחס אישי וחם ובניית תוכניות קליטה בשיתוף עם ארגונים, עמותות, רשויות מקומיות וכל מי שמעוניין לקחת חלק בתחום".
מהסוכנות היהודית נמסר: "בוודאי שאפשר לשפר ולתקן כדי להקל על תהליך הקליטה של עולים חדשים, שהוא בהגדרה תהליך לא פשוט. כל ההצעות המעשיות שבאות מהשטח, על סמך ניסיון נרכש, ראויות לבחינה ולבדיקה. נשמח לשמוע הצעות קונקרטיות ולבחון אותן עם הנוגעים בדבר".
אקו"ם