ראשי » חדשות » בארץ

בתעשיית החלל מבינים: "לא נמצאים בליגה של הגדולים"

שנים של עבודה וסכומי עתק ירדו לטמיון עם פיצוץ הלוויין 'עמוס 6'. האירוע הציף את נושא תמיכת המדינה בפעילות החלל הישראלית: "אין שום מדינה מתקדמת שלא תומכת בלוויינות התקשורת, ואנחנו חיים מהיד לפה"

בתחנת השליטה והבקרה של לווייני התקשורת 'עמוס' שבמפעל 'מבת חלל' של התעשייה האווירית, בלטו השבוע שלושה מסכי מחשב מוחשכים. "זוהי הפינה שייעדנו עבור הלוויין 'עמוס 6'", הצביע מנכ"ל התעשייה האווירית יוסי וייס בעצב על האזור המיותם. "המסכים מראים לנו את הפרמטרים הטכניים: כל עוד מופיע על המסך צבע ירוק, הכול תקין. אם חלילה רואים איזו אנומליה, מיד נכנסים למצב חירום. ביום שבו התפוצץ הלוויין 'עמוס 6', פתאום ראינו שאין כל תגובה. כאילו מישהו הוציא את הפלאג. עכשיו היעד שלי הוא להפעיל מפה תוך שנתיים לכל היותר את 'עמוס 7'".

עוד כותרות:
- הסיכוי היחיד שיביא את לפיד לכיסא רה"מ
- "פוליטיקאים ישראלים מופיעים ברשימות הק.ג.ב"
- מהומה בקרית גת: חרדים התפרעו בביתו של רב העיר

תיעוד: רגע הפיצוץ של הלוויין "עמוס 6"
 

מדובר בחדר המאויש 24 שעות ביממה ושבעה ימים בשבוע, על כל צרה שלא תבוא, מסביר וייס. ואכן צרה כזו באה ביום חמישי שעבר, כש'עמוס 6' התרסק לפתע על כן השיגור בקייפ-קנברל שבפלורידה. כמי שהיה בעצמו מנהל מפעל 'מבת חלל' בתעשייה האווירית, נחשב וייס לאבי הפרויקט 'עמוס 6' בשיתוף החברה 'חלל תקשורת'. עכשיו הוא 'אב שכול', אם תרצו, כפי שהגדירה אותו דוברת התעשייה האווירית.

עם היוודע דבר הפיצוץ אסף וייס את עובדי המיזם כדי להרגיע אותם ולכוונם הלאה. אחרי מאות שעות עבודה שירדו לטמיון, זה לא היה עניין פשוט. לא מעט עובדים המומים מיררו בבכי לאחר הפיצוץ. "איך אמר לי אחד העובדים בקייפ-קנברל? 'אני עדיין בתעוקת לב'. אני יכול להבין מה הוא הרגיש כשהוא היה כמה מאות מטרים מהשיגור וראה את הפיצוץ. זו טראומה גדולה לכולנו", מתאר וייס.
 
פרט ללווייני ה'עמוס', בקנה של תעשיית החלל הישראלית האזרחית נמצאים לא מעט פרויקטים בתחום החלל, בהם לווייני תקשורת וצילום, ולוויינים בתחום המדעי שנמצאים בשלבים שונים של פיתוח. לאחדים מהפרויקטים ישנו אופק סיום, אך רובם סובלים ממחסור חריף במימון שמעיב על הסיכוי שיצאו לפועל. במיזמים הללו מעורבים גורמים רבים כמו סוכנות החלל הישראלית, התעשייה האווירית, 'רפאל', משרד הביטחון, הטכניון בחיפה, אלתא, אלביט­וחברות סטארט-אפ ישראליות. חלקם הם פרי שיתוף פעולה עם סוכנויות חלל שונות ברחבי העולם.

כבר במאי השנה התריעו בכירי סוכנות החלל הישראלית על המשבר החריף בענף, במסגרת ועדת המשנה לנושא החלל של ועדת המדע והטכנולוגיה של הכנסת. בכינוס חירום שנערך השבוע בעקבות התרסקותו של 'עמוס 6', הודיע שר המדע, הטכנולוגיה והחלל אופיר אקוניס על הקמת ועדה שבה יהיו חברים בכירי תעשיית החלל בארץ. הוועדה אמורה להגיש תוך עשרה שבועות את מסקנותיה, ולהמליץ על תוכנית לאומית בנושא ועל תקציבים בהתאם. השאלה היא רק האם המלצותיה לא יתמסמסו בחלל, כפי שקרה כבר בעבר בתחום.

כשמדובר בלווייני התצפית והריגול בעלי ההיבט הביטחוני הברור והחיוני, דוגמת הלוויינים ממשפחת 'אופק', סדר העדיפויות הלאומי מזדקר ונמצאים התקציבים הדרושים. ממשלת ישראל קונה שירותי תקשורת מ'חלל תקשורת' בסכום של עשרות מיליוני דולרים. אך כשזה מגיע ללווייני תקשורת - כאלה שמספקים שירותי תקשורת טלפונית או שירות לחברת הלוויין YES - המדינה אינה מתקצבת אותם כלל.
 

"ללווייני התקשורת אין אבא במדינת ישראל כתחום בעל פוטנציאל עסקי בעיקרו", אומר וייס. "מדינת ישראל צריכה להחליט אחת ולתמיד האם לוויינות תקשורת היא יכולת בסיסית אסטרטגית שהיא צריכה שתהיה לה, ובהתאם לבנות תוכנית רב-שנתית. אין שום מדינה מתקדמת שלא תומכת בלוויינות התקשורת בסכומים גדולים מאוד, ואילו אנחנו חיים מהיד אל הפה".

סוכנות החלל הישראלית, שהוקמה בשנת 1983, היא רגולטור שפועל ליד משרד המדע. היא עובדת ממשרדים אפורים בתל-אביב, שאין מה לחפש בהם זוהר חללי או שמימי נוסח סוכנות החלל האמריקאית נאס"א. תפקידה של הסוכנות הוא לקדם את המטרות הלאומיות של נושא החלל, כולל הקצאת משאבים מהמדינה. לאורך השנים חתמה סוכנות החלל הישראלית על הסכמים לשיתוף פעולה עם סוכנויות החלל של ארה"ב, צרפת, איטליה, הודו, רוסיה גרמניה ועוד.

ב-1988 שיגרה המדינה את הלוויין הראשון מסדרת לווייני 'אופק' שפותח ונבנה בישראל. שני הלוויינים הראשונים בסדרה נועדו לעריכת ניסויים, והשאר היו לווייני ריגול ואיסוף מודיעין צבאי. בשנות התשעים זיהתה התעשייה האווירית את הפוטנציאל המסחרי של לווייני התקשורת האזרחיים, והשקיעה בהם סכום של 200 מיליון שקלים. אחת החברות שהוקמה באותה תקופה היא 'חלל תקשורת', המשווקת את סדרת לווייני ה'עמוס' שמיוצרים בשיתוף פעולה עמה בתעשייה האווירית. לויין נוסף ששוגר בשנת 2000 הוא הלוויין הראשון מסדרת 'ארוס', לווייני צילום מסחרי שתוכננו בתעשייה האווירית עבור חברת 'אימג'סאט אינטרנשיונל'.
 

ישראל מפתחת גם לוויינים לצרכים מדעיים. כששואלים את השר אקוניס אילו פרויקטים ישראליים בחלל הכי חשובים לו ביום שלאחר התרסקות 'עמוס 6', הוא מציין מיד את שני הלוויינים המדעיים שעל האש: הלוויין 'ונוס', ופרויקט הלוויין 'שלום'. "ונוס הוא פרויקט הדגל של המדינה כרגע, זהו פרויקט ישראלי-צרפתי שסיימנו את בנייתו בתעשייה האווירית. הלוויין ישוגר ככל הנראה ביוני 2017, אך אני לא רוצה להתחייב כרגע על המועד המדויק", מבהיר אקוניס.

"ונוס הוא פרויקט מדעי המשותף לסוכנות החלל הישראלית, משרד המדע וסוכנות החלל הצרפתית", מסביר אבי בלסברגר, מנהל סוכנות החלל הישראלית. "מדובר בפרויקט חישה מרחוק, שמטרתו העיקרית היא ניטור חקלאות וניטור סביבה והוא ממומש על ידי התעשייה האווירית, אלביט ורפאל".
 
בלוויין 'ונוס' ישולב שימוש באלמנטים של חישה מרחוק ושימוש במנועים חשמליים חדשניים בפיתוחה של רפאל. מדובר בפרויקט הגדול ביותר בסוכנות החלל הישראלית כרגע, והתקווה היא שעם שיגורו יספק הלוויין הדמיות שישמשו מדענים ישראלים וצרפתים לניסויי סביבה.

'שלום', גם הוא לוויין מדעי של חישה מרחוק, הוא פרויקט שנעשה בשיתוף פעולה עם סוכנות החלל האיטלקית. "נשגר לוויין שנושא עליו מצלמה מורכבת מאוד האוספת מה שמכונה 'חתימות ספקטרליות', שבאמצעותן אפשר לנתח חקלאות, סביבה ומחצבים. כרגע אין לו תאריך שיגור", מודה בלסברגר. "אנחנו מקווים שבמהלך השנה הבאה נניע את הפרויקט המלא, ואז הוא ישוגר בתחילת שנות ה-20". 

על פניו נראה כי 'שלום' עוד רחוק מהיעד הזה. "לפרויקט 'שלום' עוד לא נמצא תקציב, לא אצלנו ולא באיטליה", מסביר השר אקוניס. "הוא חשוב לא רק בהיבט המדעי אלא בשביל שיתוף הפעולה שלנו עם איטליה, שהיא מדינה ידידותית ומתקדמת מאוד בכל הנוגע לתעשיית החלל".

וייס מדבר השבוע בתסכול על כך שמבחינת השקעה תקציבית ישראל נמצאת בתחתית הרשימה של המדינות שבהן ישנה תעשיית חלל. כדי להמחיש כמה המצב חמור, ליקטו בתעשייה האווירית נתונים השוואתיים בנושא. ארה"ב למשל השקיעה בתעשיית החלל שלה ב-2016 סכום של 18.5 מיליארד דולר, סוכנות החלל האירופית (ESA) השקיעה 5.7 מיליארד דולר ואילו רוסיה השקיעה 2.25 מיליארד דולר. בתחתית הטבלה, כשמתחתיה רק מקסיקו, ניצבת סוכנות החלל הישראלית שקיבלה סכום כולל של 180 מיליון שקלים לשנתיים. בשל עיכובים שונים גם התקציב הזה נפרס על פני שלוש שנים, כך שמדובר על תקציב ממוצע של 70 מיליון שקלים בשנה ואף פחות.
 

"סוכנות החלל הישראלית מתוקצבת בסכומים שהם לעג לרש לעומת העולם. התחלנו לנהל דיאלוג בנושא הזה מול משרדי הממשלה", אומר וייס. "לצערי, אירוע כזה של התרסקות לוויין גורם לכולם לחשוב פעמיים, בעוד בשגרה, כשהכול דופק, זה עובר מתחת לסף המכ"ם".

מהדיון בוועדת הכנסת במאי אף עלה כי עד לפני כחמש שנים כלל לא היה לסוכנות החלל תקציב לפרויקטים, פרט לתקציב התפעול שלה. ביוני 2010 הוגש מטעם משרד המדע דו"ח מסכם לפעילות מה שכונה 'צוות הנשיא' על שם הנשיא לשעבר שמעון פרס.

תחת הכותרת 'החלל כפרויקט לאומי' נכתבו במסמך המלצות כיצד לפתח מובילות ישראלית בתחום החלל בתוך שנים ספורות. ההמלצות כללו בין השאר הגדרה מחודשת ליעדים הלאומיים ותקציב החלל, שינוי המבנה הארגוני של סוכנות החלל הישראלית, חקיקת חוק לעידוד חקר החלל ועוד. הסכום השנתי שהומלץ עמד על 300 מיליון שקלים בשנה, אך המלצות לחוד ומציאות לחוד.
 
"תקציב משרד המדע אמנם יגיע לשיא של כל הזמנים בשנים 2017-2018 עם יותר מחצי מיליארד שקלים", מבטיח השר אקוניס, "אך לפעילות החלל נדרש תקציב אחר ונוסף, לא על חשבון התקציב השוטף של פעילות משרד המדע. יצטרכו פה כמות משאבים רצינית של כמה משרדי ממשלה כחלק מהחלטה אסטרטגית. לא ארפה עד שיתקבלו התקציבים המתאימים".

נכון להיום, חלק מתקציבי משרד המדע הולכים גם למחקר ופיתוח אקדמי, בהם למשל מכון 'אשר' לחקר החלל בטכניון בחיפה. המכון מונה כארבעים איש שהם בהכשרתם מהנדסי אווירונאוטיקה וחלל, חשמל, מדעי המחשב ועוד. ראש המכון, פרופ' פיני גורפיל, מסביר שהמכון מתקיים משילוב של תרומות וממענקי מחקר שהתקבלו ממשרד המדע ומהאיחוד האירופי, ומסיוע בכוח אדם מגופים כמו התעשייה האווירית, רפאל ואלתא.

הפרויקט הבולט ביותר של הטכניון בתחום כרגע הוא ה- Adelis-Samson, במימון קרן אדליס, שמפותח בשיתוף פעולה עם התעשייה האווירית, אלתא ורפאל. מטרתו להטיס שלושה ננו-לוויינים (לוויינים זעירים) יחד בטיסת מקבץ. בין השאר אפשר יהיה להשתמש בפרויקט לאיתור נעדרים ומטוסים.
 

"בתחום התקשורת הלוויינים הללו מהווים פריצת דרך, כי זו הפעם הראשונה שלוויינים כאלה קטנים יתקשרו ביניהם ויעבירו אינפורמציה", מסביר גורפיל. "הם גם יטוסו במרחקים שבחלל נחשבים יחסית קצרים. יש עליהם מערכות תקשורת שמסייעות להם לשוחח זה עם זה וגם עם הקרקע, ולהעביר אינפורמציה מהמטען שלהם ישירות לקרקע באיכות גבוהה מאוד".

הפיתוח של הפרויקט הזה נמצא בשלבי סיום. "הלוויינים מיועדים לשיגור במהלך 2017. היו כמה אפשרויות מהיכן לשגר, וגם חברת SpaceX (החברה שמייצרת את המשגר שעליו התפוצץ ה-'עמוס 6') היא אחת האופציות אבל יכול להיות שעכשיו נחשוב על זה פעמיים", מעריך גורפיל.

פרויקט נוסף שבו עוסקים בטכניון הוא Geo Satellite Tracking - טלסקופ שהוקם כחלק מהמאמצים לשפר את יכולת חישוב המסלול של לווייני 'עמוס' 2 ו-3."הטלסקופ מכוון ללוויינים האלה, וכשהתאורה מאפשרת הוא רואה אותם לפני שנכנסים לשדה הראייה שלו ומצלם אותם", מתאר גורפיל. "על ידי איסוף התמונות שלהם אנחנו יכולים עם הזמן לחשב את המסלול של הלוויין".
 
בניית לוויין היא פרוצדורה מורכבת וארוכה שצריכה להיעשות בחדרים סטריליים, כולל ביגוד מתאים המכיל חלוקים וכיסויי ראש. אורך חיים של לוויין הוא פונקציה של עמידות החומרים שמהם הוא עשוי, וככל שהחומרים עמידים יותר - לרוב הם גם יקרים יותר.

"אפשר כיום להיכנס לאתרים מיוחדים באינטרנט ולהזמין לוויין, את המבנה שלו, את האלקטרוניקה שלו וכו'", אומר גורפיל. "את הטלסקופ למשל קנינו באינטרנט, הבאנו את המצלמה והרכבנו יחד. אנחנו קונים רכיבים שלא קיימים בארץ, מייצרים את הלוויין בטכניון ותורמים לו את ה'מוח' - כותבים לו את האלוגריתם ואת כל מה שהוא צריך לעשות".

פרט לשני הפרויקטים הללו, עובדים בטכניון גם על פיתוח מערכות הנעה חדשות ללוויינים שמבוססות על הנעה חשמלית ולא רקטית רגילה, על מערכות לניווט אוטומטי שיאפשרו ללוויין לזוז בחלל בלי התערבות מהקרקע, על שיטות להגיע לפלנטות רחוקות ועוד. אך למרות החדשנות, כשגורפיל משתתף בכנסים בינלאומיים הוא מרגיש בנקל את הנחיתות הישראלית בתחום החלל.

"ידוע שישראל היא שחקן בעל נוכחות בכל הקשור ללוויינות, אבל היא עדיין לא בליגה של הגדולים. יש לנו דרך ארוכה מאוד לעבור ואנחנו לא נמצאים בליגה של אירופה, ארה"ב, סין, רוסיה ואפילו לא של מדינות כמו הולנד. בנישה של לווייני תצפית קטנים, במדד של ביצועים מול קילוגרם, באמת הלוויינים של ישראל הם הטובים בעולם, אבל עולם הלוויינות זז בכמה וקטורים מקבילים שישראל לא רוכבת עליהם, אחד מהם הוא הננו-לוויינות: ישראל הבינה שזה תחום חשוב מאוד הרבה אחרי שהבינו את זה בעולם ולכן אנחנו בפיגור בתחום".

גורפיל בעד להמשיך לדבוק בשיטות שיחליפו בהדרגה את לווייני התקשורת הגדולים. "לוויינים קטנים יעשו את העבודה בצורה לא פחות טובה אבל לא יהוו סיכון מבחינת 'כל הביצים בסל אחד' אלא יוכלו להיות משוגרים בצורה הדרגתית, וזו שיטה שאנחנו עובדים עליה פה".  

נושא הננו-לוויינות הכניס בשנים האחרונות למשוואה של תעשיית החלל בארץ כמה חברות סטארט-אפ. אחת מהן, שבה ביקרנו השבוע, היא NSL comm, המונה שמונה עובדים ושמשרדיה נמצאים במתחם איירפורט סיטי. החברה מפתחת אנטנת תקשורת שנפרסת רק כשהיא מגיעה לחלל ומיועדת ללווייני תקשורת בגדלים שונים. כשהיא נפתחת בחלל, היא רחבה ביחס לגודל הלוויין, ולכן מאפשרת תקשורת גבוהה ובכך מורידה את העלות של תעבורת נתונים בחלל.

 
הסטארט-אפ פועל כבר שנה ומפתחיו הם ד"ר רז יצחקי-טמיר ודניאל רוקברגר, שניהם בוגרי התעשייה האווירית. יצחקי-טמיר הוא בעל רקע בתעשיות הביטחוניות ושימש מהנדס מערכות של 'עמוס4', והוא גם מי שייסד וניהל בתעשייה האווירית את המחלקה לננו-לוויינים. עד כה הצליח יצחקי-טמיר לגייס לחברה שלו 3 מיליון דולר, מתוכם 2.5 מיליון מקרן ישראלית ומ'קרן ליברטי מידיה' וחצי מיליון ממשרד המדע דרך המסגרת של המדען הראשי, והוא פועל להשיג מהמדינה מימון נוסף.

הוא מציג לנו בגאווה את האבטיפוס של האנטנה ואת דגמי הננו-לוויינים שהחברה בונה. האנטנה היא דמוית מצנח ואף מאפשרת תיקונים בצורתה הנפרסת של האנטנה הראשית הודות לאפשרות שפיתחו לשינוי הצורה באמצעות מיקוד חלק קטן יותר בלוויין, שנקרא 'סאב רפלקטור'. האנטנה אף מאפשרת שינוי שטח וצורת הכיסוי של כדור הארץ תוך כדי חיי הלוויין במסלול, משום שהיא עשויה מחומר פולימרי מיוחד שיודע 'לזכור' צורה ולשוב אליה לכשייפתח.

במקביל בונה החברה שני ננו-לוויינים כדי לשגר אותם עם האנטנות לחלל. בעוד גורפיל מהטכניון קצת חושש מלשגר באמצעות המשגר של SpaceX, יצחקי-טמיר נראה פחות מודאג. "אנחנו יכולים לבחור כמעט כל משגר כי כמעט על כולם שמים כיום ננו-לוויינים, אולי נעלה עם ההודים, אולי עם SpaceX. לא מפחיד אותנו מה שקרה ל'עמוס 6' . דברים קורים בחלל, וכישלונות כאלה הם חלק מהחיים. בחלל, מכיוון שדברים יקרים מאוד, כל דבר קטן שקורה גורם לאסון שעולה הרבה מאוד כסף".

ומה יקרה רגע אחרי שיגיעו לחלל?
"הלוויינים שלנו יוצאים, וברגע שמגיעים למסלול שלהם האנטנה מתחילה להתפרס. אנחנו קוראים לאנטנות האלה 'זרעי חלל' כי הן גדלות בחלל, ואם למשל יש קונסטלציה של שישים לוויינים כאלה אנחנו יכולים לכסות את כל כדור הארץ, וכך יכולה להגיע תקשורת לכל אחד. כל מי שרואה את המוצר הזה אומר שצריך אותו עכשיו, ואנחנו נמצאים במגעים עם כל תעשיות החלל הגדולות בעולם".

האנטנות שלכם יכלו להתאים גם ללוויינים כמו 'עמוס 6' או לכשיושק 'עמוס 7'?
 "כן, ואני מקווה שישקלו זאת, למרות שאם יושק 'עמוס' חדש תוך שנתיים לא נהיה מוכנים, אבל ל'עמוסים' הבאים אני מקווה שנוכל להצטרף".

ישראל נמצאת בפיגור שנראה כיום כבלתי ניתן להדבקה בנושא שליחת כלי טיס מאוישים לחלל. הפנטזיה היא לראות מעבורת כחול לבן שמשוגרת לחלל מלאה באסטרונאוטים משלנו. "אנחנו יכולים להמשיך לחלום", אומר בלסברגר מסוכנות החלל הישראלית, "אבל חללית מאוישת ישראלית לא נמצאת כרגע בתוכניות שלנו ואפילו לא בשאיפות שלנו".
 

מאז האסטרונאוט הישראלי ראשון, אילן רמון ז"ל, שנהרג עם כל צוות ה'קולומביה' בשנת 2003 בהתרסקות המעבורת שהתפרקה עם חזרתה לאטמוספירה, לא זכינו לראות אסטרונאוט ישראלי נוסף שיצעד או ירחף לאורו. גם השר אקוניס לא רואה את ישראל הופכת במהרה לשלוחה ים תיכונית של נאס"א בעשורים הקרובים. "זו באמת משימה אדירה וגם בזה מדינה צריכה לקבל החלטה אסטרטגית שהיא בונה כלי טיס מאויש, אבל עוד חזון למועד. את נושא האסטרונאוט הישראלי הבא העליתי כבר פעמיים בפגישות עם יו"ר נאס"א, ואנחנו ממשיכים לעבוד על כך שנוכל לשתף פעולה ולשלוח לחלל באמצעותם אסטרונאוט או אסטרונאוטית ישראלים".

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg