דולפינים, ארוחות שף וסרבלים חסיני אש: ביקור באסדת תמר
"האסדה הזו לא יכולה להפסיק לפעול אפילו לרגע בלי תיאומים מוקדמים, כי בלעדיה אין אנרגיה וחשמל למדינת ישראל" ; רשמים מסיור בלב ים, 23 קילומטרים ממערב לאשדוד, בתחנת זיקוק הגז שבלעדיה יקוצץ במחצית ייצור החשמל בישראל. כתבה שנייה בנושא
ממעוף המסוק נראית אסדת הפקת הגז הטבעי 'תמר' כמו מצוף קטן עמוס צינורות בלב מרחב עצום של מי ים כחולים ובוהקים. אנחנו מגיעים למקום לאחר חצי שעת טיסה במסוק משדה דב, במסגרת סיור נדיר שמאפשר הצצה למכונת ייצור האנרגיה הגדולה בישראל, המספקת למעלה מחמישים אחוזים מצריכת האנרגיה השנתית בארץ.
עוד כותרות:
'מעוניינת בשתי מדינות, שאף אחת לא תהיה יהודית'
אסון החניון: גופה רביעית אותרה מתחת להריסות
הטיסה ללב ים, אל מעבר למים הטריטוריאליים של ישראל, דורשת החתמת דרכון במעבר הגבולות בתל אביב. האסדה ממוקמת כ-23 קילומטרים מחופי אשדוד ומיתמרת לגובה 290 מטרים, כגובה מגדל מגורים בן 95 קומות. שטחה כשני דונמים וחצי (65 על 38 מטרים). זוהי למעשה תחנת זיקוק לכל דבר, והיא מתפקדת כנקודת מעבר בין צינור הגז שמגיע אליה מבארות הגז משדה 'תמר', הנמצא כתשעים קילומטרים מערבית לחיפה, ובין מתקן קליטת הגז הטבעי בחופי אשדוד.
סיור באסדת הקידוח [צילום: יאיר קראוס, עריכה: דניאלה רדין]
עם הנחיתה מתבררת עוצמתה של האסדה הגדולה. נוהלי הביטחון עם הנחיתה קפדניים מאוד. אסור להסתובב עם מכשירי סלולר או מצלמות בשלוש הקומות שבהן פועלים מתקני הפקת הגז הטבעי, מחשש להיווצרות ניצוץ שיחד עם דליפה קטנה עלול לגרום אסון. דייב, מנהל האסדה, מחלק לנו סרבלים מעכבי בערה ונעלי עבודה כבדות. אנשי הצוות האמריקני מסבירים במבטא טקסני על מצבי החירום שעלולים לתפוס אותנו. בחדר התדרוכים הם משמיעים שישה סוגים שונים של אזעקות, שכל אחת מהן מזהירה מפני תקלה אחרת. באזעקה השישית דייב מרשה לעצמו להתבדח ומספר שאמא שלו לא יודעת על קיומה. ובמילים אחרות: "ברח מהר ככל יכולתך אל ספינת החילוץ".
כחמישים איש עובדים בו זמנית באסדת הגז. שני שלישים מהעובדים הם ישראלים והשאר הם עובדי חברת 'נובל', שמשפחותיהם מתגוררות באזור טקסס ולואיזיאנה. תנאי השירות של העובדים הזרים הם 'חודש חודש'. לאחר שלושים יום בלב ים הם טסים בחזרה למשפחותיהם לחודש וחוזר חלילה. העובדים האמריקנים מספרים שרבים מבני משפחותיהם עובדים מזה שנים על אסדות גז או נפט, והם רגילים לעבוד במיקום שלא מאפשר להם להיות במחיצת האישה והילדים. העובדים הישראלים המקצועיים ואנשי האבטחה הרבים עובדים במשך שבועיים על האסדה ונהנים לאחר מכן משבועיים חופש. משכורתם נחשבת לגבוהה למדי בהשוואה לממוצע השכר בישראל.
זהו מעין בית מלון צף, מלבד העובדה הפשוטה שאי אפשר לצאת ממנו לשום מקום ללא מסוק מהיר או ספינה שמגיעה למקום אחת לשלושה ימים. "מי שעובדים כאן הם בעיקר סטודנטים שיכולים לשלב בין שבועיים עבודה לשבועיים מנוחה בבית", מספר אלעד מרמת גן, מאבטח באסדה. "אני לדוגמה עושה תואר ראשון באוניברסיטה הפתוחה, וזה שילוב נהדר במקום עבודה שהוא מהיפים בעולם".
אין לו תלונות על התנאים. "האויב הכי גדול שלנו כאן הוא הממתקים שנמצאים בחדר האוכל. לא תמצא מגוון כזה בשום מלון", הוא מעיד בחיוך ומספר על חדר אוכל צמוד שמספק ארבע ארוחות שף ביום, ובין לבין גם עשרות חטיפים מתוקים ומלוחים, פירות ואפילו מכונת גלידה אמריקנית.
את הזמן הפנוי מעבירים עשרות אנשי הצוות בחדר כושר משוכלל, בצפייה בטלוויזיה ובגלישה באינטרנט. את תשומת הלב מושכת גם הסביבה הימית שמקיפה אותם. "אסור לספינות להתקרב לכאן, אז אין דיג בסביבה בכלל. אנחנו רואים בלילות יצורי ים מדהימים כמו דולפינים, כרישים ודגי טונה ענקיים. רק הלילה ביקר אותנו צב ים ענק", מספר אלעד.
מבחינת נוחות העבודה מעדיפים אנשי הצוות דווקא את תקופת החורף: "הגלים בחורף אולי מגיעים לגובה של שבעה מטרים אבל הם לא מפריעים לנו כמו הרוח. עם זאת, העבודה בחורף נעימה הרבה יותר כי בקיץ הבגדים חסיני האש שאנחנו לובשים מכבידים ומחממים".
אסדת הגז העצומה מייצרת את האנרגיה שלה בכוחות עצמה. גנרטורים ענקיים שניזונים מהגז הטבעי מייצרים את החשמל, ומערכת התפלה משוכללת מייצרת מי שתייה זכים לרווחת העובדים. בקומות הייצור עובר הגז הגולמי תהליכי ניקוי ממים ובוץ באמצעות 'בישול' בדודי ענק. מרכיבי הגז עוברים בהמשך הפרדה בין הגז הטבעי הטהור, שנחשב למקור אנרגיה פחות מזהם ופוגע בסביבה, ובין הנפט הגולמי הקל שמתקבל בתהליך ומשמש חומר גלם לתעשייה הפטרוכימית ולהפקת דלקים.
חמש בארות הגז שמהן שואבים את מקור האנרגיה הנדיף והשקוף נמצאות כ-150 קילומטרים צפונה מאיתנו, בשדה הגז היחיד שפעיל כיום בתחום המים הכלכליים של ישראל, בעומק של 1,700 מטרים מתחת לפני האדמה.
משק האנרגיה הישראלי נשען במידה רבה על המקום הזה. הגז שמייצרים כאן משמש כאמור ליצירת למעלה ממחצית צריכת האנרגיה של המדינה, ומכאן חשיבותו העצומה למשק האנרגיה הישראלי, שמשתמש בו להפעלת תחנות הכוח, למפעלים ועוד.
"האסדה הזו למעשה לא יכולה להפסיק לפעול או לעצור אפילו לרגע אחד בלי תיאומים מוקדמים מאוד, כי בלעדיה אין אנרגיה וחשמל למדינת ישראל", מסביר נדב פרי, מנהל קשרי החוץ של חברת 'דלק קידוחים' ולשעבר הכתב הפוליטי של חדשות 10, "כמדינה אי אפשר להסתמך על מקור אנרגיה אחד, ולכן נעשים מאמצים גדולים כדי להפוך את מאגר 'לווייתן' החדש למקור חלופי שיענה על הביקושים בישראל ובמדינות האזור". שדה 'לווייתן', שנחשב עד כה למאגר הגז הגדול ביותר שהתגלה בעולם במים עמוקים, עמד במרכז מאבק ציבורי ופוליטי סוער סביב מתווה הגז והתמלוגים שתקבל המדינה מההכנסות שהוא צפוי לייצר.
טענות רבות הופנו נגד יצחק תשובה, מבעלי האסדה, ולפיהן שיעור הרווח שהוא מבקש לקבל גבוה מאוד באופן יחסי. בחברת 'דלק' דחו את הטענות והסבירו שההסכם בין המדינה לחברה הצמיד את מחירי הגז שנקבעו למדד האמריקני, שאמנם הביא כעת לייקור התעריף לכל יחידה של גז טבעי, אך בשנים קודמות הביא דווקא לירידה במחירי הגז ולחוסר כדאיות למשקיעים. כיום כל יחידת גז נמכרת למדינה ב-5.13 דולרים. לטענת החברות, ההכנסות שהן מקבלות נמצאות בשליש התחתון של הרווחים בהשוואה לאסדות הפקת גז טבעי במקומות דומים בעולם.
בתחילת החודש הציג משרד האנרגיה והמים נתוני שיא של הכנסות בסך 411 מיליון שקל מתמלוגי גז, נפט ומחצבים. מרבית הסכום, כ-392 מיליון שקל, הגיעה מרווחי חברת 'דלק' מפעילות מאגר הגז 'תמר'. בשל היקפי האבטחה הגדולים שדורש המאגר והאיומים הביטחוניים הנשקפים לו משתתפת המדינה במימון האבטחה בסך של כמה מיליוני שקלים מדי שנה. גם המהלך הזה זוכה ללא מעט ביקורת. "ב'צוק איתן' המקום הזה היה מטווח מאוד מכיוון עזה ונפלו מסביבנו טילים", מסביר דייב, מנהל האסדה.
ההחלטה להציב את האסדה במרחק רב כל כך מהמקום שממנו היא מוציאה את הגז, כ-150 קילומטרים של צנרת שאין דומה לה בעולם כולו, התקבלה בין השאר מטעמים ביטחוניים, וכתוצאה מדרישת מערכת הביטחון שהמתקן הרגיש יהיה קרוב לחוף. גם מאבקי ארגוני הסביבה, שהתנגדו להקמת האסדה בצפון ולהעברת הגז לחוף דור, תרמו להחלטה על מיקומה מול אשדוד.
אקו"ם