סיום כהונת אובמה - התקופה הכי מתוחה ומסוכנת
השאלה איזו קרקע ישאיר אובמה אחריו תלויה בזהות ממלא מקומו. הילרי נתפסת בעיניו כממשיכת דרכו, אך את טראמפ הוא נחוש לסנדל. ההשפעות על ישראל עשויות להיות דרמטיות
הם עוד לא רגילים, האמריקאים. אצלנו חוזרים לשגרה חמש דקות מתום הפיגוע. אצלם, גם 72 שעות אחרי הפיצוץ, נותרו ברחוב 23 על 135 מערב שפע תזכורות. זגג עוד לא התקין חלונות חדשים במקום אלה שהתנפצו. ניידות משטרה שמרו על הזירה מימין ומשמאל. עוברים ושבים נעצרו לתעד את עצמם על רקע המסעדה ששבתה.
עוד כותרות:
- אובמה לא ייזום מו"מ לשלום עד תום כהונתו
- דאעש ירה טיל כימי לעבר כוחות אמריקאים בעיראק
- הפיתוח שימנע מכוחותינו לירות על כוחותינו
"הייתם סגורים כמה ימים, לא?!", שאל אחד הקונים את המוכרת ב'סופרמרקט עדן' הסמוך. הגדילו לעשות רשתות הטלוויזיה שהוסיפו להחזיק במקום צוותי שידור גם כשהחשוד, אחמד חאן ראחמי, כבר הועמד לדין.
אך כשם שאינם רגילים, הניו-יורקרים גם אינם מוטרדים. כותרות העיתונים אמנם מראות את רגע המעצר של ראחמי, אך הזוג השחור העומד לפניי בסופר נרעש דווקא מההרג הנמשך של אפרו-אמריקאים בידי שוטרים לבנים, הפעם בקרוליינה הצפונית. "אנחנו לא צריכים לראות את הסרטונים האלה", אומר לה הגבר. בת זוגו מסכימה אך כועסת. במטרו שחה לי שכנתי לספסל כי "מאז פיגועי התאומים שום דבר כבר לא מפתיע אותנו".
על דופן הקרון שלנו מספרת מודעה על גרג מלונג-איילנד שראה מכוניות חשודות, דיווח לרשויות ומנע אסון. כמוהו נקראים כלל תושבי העיר לגלות ערנות ולדווח, כי "זה דבר שאנו חייבים זה לזה בעיר כמו שלנו. ניו-יורקרים שומרים על ניו-יורק בטוחה". האם הפיגוע הוליד את מסע ההסברה הזה? "לא", מבהירה הנוסעת האלמונית, "הן רצות לפחות שנתיים".
מרחק שלושה ימים, שש שדרות ועשרים רחובות ממקום הפיגוע, החלו לנהור לעצרת האו"ם מארבע כנפות תבל כלל מנהיגי עולם. אף לא אחת מ-193 המדינות החברות באו"ם מרשה לעצמה להחמיץ את העצרת הכללית השנתית. לכל נשיא, ראש ממשלה או שר חוץ, נלווה שובל יועצים, מאבטחים, לימוזינות וניידות. צדה המזרחי של העיר העמוסה דרך קבע הופך בימים אלה לשסתום תחבורתי בלתי-עביר. כל הכאוס התנועתי הזה נחשף עכשיו לסכנה ברורה ומיידית של תא טרור חי ובועט שחמק מעינו הפקוחה של ה-FBI. הטרור האסלאמי, הזורע הרס ופחד בכל העולם, הגיע גם לתפוח הגדול.
הפעם לא מדובר במגה-פיגוע חד-פעמי כמו במגדלי התאומים - מהאירוע ההיסטורי הזה העיר כאילו התאוששה וחזרה לעצמה - אלא בפצצות קטנות של יום חולין, כאלה שאפשר להכין בבית, להחביא בכל פינה ולפגוע באמצעותן בכל אחד. הרי באותה קלות שבה טמן ראחמי את הפצצה ברחוב 23, הוא יכול היה להגיע אל פאתי בניין האו"ם ברחוב 42 או אל אחד ממלונות היוקרה המארחים את אובמה, סיסי, פוטין או נתניהו.
כך שאובמה בנאומו יכול היה להתעלם מהפיצוץ שפצע 29 מתושבי ניו-יורק, אבל בפרפרזה על המשפט המפורסם של צ'רצ'יל אפשר לומר שמעולם לא חשו חשובים כל כך, בתזמון מלחיץ כל כך, את האיום קרוב כל כך. כשפיגועי דקירה והתקפות דריסה הפכו לאופנה חובקת גלובוס, הסכנה מרחפת בכל זמן ובכל מקום. כי לא יחדל טרור מקרב הארץ.
ומה שחמור יותר - אף לא אחד מהמנהיגים הנכבדים יודע כיצד להדביר אותו. גם לא אלה שלנו. בעיית הטרור האסלאמי קוראת תיגר על הערכים הליברליים שהתקבעו בעשורים האחרונים באירופה ובארה"ב, ועדות על המתרחש ברחבי העולם סיפק גיליון ה'ניו-יורק טיימס', שחולק לנוסעי המטוס העושה את דרכו לתפוח הגדול.
"ערכי הרפובליקה בסכנה. צרפת מפוחדת מדברים רבים בימים אלה, ומהטרור מעל הכול", כותבת סלסטיין בוהלן מפריז. בברלין, מדווח העיתון, אנגלה מרקל לקחה אחריות על "ההפסדים המרים" של מפלגתה בבחירות המקומיות. "נתפסנו בלתי מוכנים לקיץ 2015 ולא שלטנו בסיטואציה", תיארה הקנצלרית את מדיניות הכנסת הפליטים המוסלמים שכעת גובה ממנה מחיר אלקטורלי. בפלורידה אובמה יוצא מגדרו למען הילרי קלינטון החולה, ואומר למנהיגי הקהילה השחורה כי "אמנם שמי לא מופיע על פתק ההצבעה, אך הסובלנות, הדמוקרטיה, הצדק והקדמה כתובים עליו".
עוד בטרם נבחר לנשיאות ארה"ב, טראמפ כבר משפיע על המהלכים, הבינלאומיים בכלל ואלה הנוגעים לנו בפרט. ייבחר או לא ייבחר, טראמפ הוא קול האמריקאים המבקשים לחזור לעולם שהכירו, קול הבריטים הנפרדים מהאיחוד האירופי, קול הגרמנים המפנים עורף למרקל, קול האוסטרים הנוטים חסד למפלגת החופש, קול ההמון המערבי הזולג למנהיגיו מבין האצבעות. או כפי שהתבטא בנו, בסערה הטראמפית של יום שלישי: "אם הייתה לי קערת סוכריות והיו אומרים לי שיש ביניהן רק שלוש שעלולות להרוג אותי, האם אוכל כמה מהן? זו הבעיה שלנו עם הפליטים הסורים".
הנשיא האמריקאי, שמבין דבר או שניים בניהול קמפיינים, יודע מה מונח על כפות המאזניים. וכשם שהחרדה מפני טראמפ מדריכה את מהלכיו של אובמה בארה"ב פנימה - הוא הגיע לניו-יורק שעות ספורות לאחר לכידתו של מניח המטענים ראחמי ועדיין סירב להשתמש במונח טרור אסלאמי - כך היא משמעותית לישורת האחרונה של יחסיו עם ישראל.
אחרי שסגרו בשביעות רצון הדדית את מזכר הסיוע, וכשהם מתואמים ביתר הנושאים האחרים כגון המשבר בסוריה, נותרה משוכה אחת שעלולה לדרדר את אובמה ונתניהו להתקוטטות אחרונה בהחלט: שירת הברבור הפלסטיני של אובמה.
הקמת מדינה פלסטינית הייתה אחד הדגלים המרכזיים והיחידים במדיניות החוץ הכושלת של הנשיא היוצא. המנהיג הזר הראשון שקיבל ממנו שיחת טלפון ביום כניסתו לבית הלבן היה כזכור אבו-מאזן. ב-2010 הכריז אובמה קבל עם ועולם בעצרת האו"ם, "לשנה הבאה בפלסטין". העניין בנפשו, וכבר למדנו שבעניינים אידיאולוגיים - ההסכם עם איראן, ביטוח הבריאות, הפיוס עם קובה, סגירת גואנטנמו - אובמה הולך עד הסוף. אבל לא רק הערכות פסיכו-פוליטיות בירושלים מלמדות שאובמה ינקוט מהלך אחרון, אלא גם אמירות ברורות מצד אנשי הממשל, המאשרים ששלוש חלופות מונחות על השולחן.
הראשונה, לא לעשות דבר - הכי בטוח לישראל, אך האופציה הפחות סבירה; השנייה, לשאת נאום שבו יציג הנשיא את הפרמטרים שלו להסכם הקבע העתידי בין ישראל לפלסטינים - לא נעים, לא נורא, וכנראה מה שיקרה; השלישית, להוביל בעצמו החלטה במועצת הביטחון או לא למנוע יוזמות החלטה של מדינות אחרות - אוי ואבוי.
אובמה לא בחר וגם לא יבחר בין האופציות עד שיתברר ב-8 בנובמבר את מי שולח העם האמריקאי לשבת בחדר הסגלגל במקומו. ההיגיון בעניין הזה יעבוד בהפוך על הפוך. אם תיבחר קלינטון, שאותה רואה אובמה כממשיכת דרכו, הנשיא יבקש וגם יתבקש שלא להפריע לה ולא לכבול אותה למהלכים שאת פירותיהם תצטרך לאכול כנשיאה בתוך שבועות ספורים. אבל אם ייבחר דונלד טראמפ, שנוא נפשו של אובמה שמצדיק בין היתר בנייה בהתנחלויות, הנשיא היוצא יהיה מלא מוטיבציה להצמיד אותו לפרמטרים הנוקשים ביותר, כאלה שלא יאפשרו לו לנוע אפילו מטר ימינה או שמאלה. במילים אחרות, דווקא בחירה של טראמפ תעצים את רצונו של אובמה להוביל במועצת הביטחון החלטה נשכנית שאולי אפילו תחליף את 242. הוא הרי יודע שמרגע שתתקבל החלטה כלשהי, יהיה כמעט בלתי אפשרי לשנות אותה.
אז מה עושים? ובכן התרחיש מטריד, וכדי לקדם את פני הרעה ארגנה בשבועות האחרונים שדולת איפא"ק מכתב חשוב שעליו חתמו 88 סנאטורים (מתוך 100), ובו נקרא אובמה להטיל וטו על החלטה חד-צדדית במועצת הביטחון, אם תעלה, בנוגע לסכסוך עם הפלסטינים. "פתרון לסכסוך ייתכן רק באמצעות משא ומתן ישיר בין הצדדים", כותבים הסנטורים. הם מודאגים כביכול מיוזמות של מדינות אחרות, אך מתכוונים למהלך מטעם מדינתם שלהם. אובמה, וזה כמובן האתגר של תקופת המעבר, לא חייב להם כלום. הוא לא ספר את הקונגרס בכל ימיו כנשיא, על אחת כמה וכמה כאשר הוא ומפלגתו יהיו משוחררים מעול הבחירות הבאות. ובכל זאת, ללחוץ צריך.
את המכשול המשמעותי יותר שיקשה עליו להעביר החלטה נשכנית במועצת הביטחון, הזכיר אובמה במשפט הקצר שבו התייחס אלינו בנאומו בעצרת האו"ם. "שני הצדדים ירוויחו אם הפלסטינים ידחו את ההסתה ויכירו בלגיטימיות של ישראל, ואם ישראל תכיר בכך שאינה יכולה לכבוש ולהתיישב לעד בשטח פלסטיני", אמר אובמה, ולא במקרה.
הוא יודע שהמחצית הראשונה של המשפט בלתי עבירה. אבו-מאזן איננו מוכן בשום אופן להכיר בישראל כמדינה יהודית, ולא יסכים לעולם להחלטה של מועצת הביטחון שדורשת זאת. אגב, גם האירופים לא. ומכיוון שהנשיא כן רוצה להעביר החלטה מאוזנת והוא עצמו מאמין מעומק הלב שישראל היא ג'ואיש סטייט, המשמעות היא שהוא יצטרך לכפות את עצמו לא רק על שני הצדדים, אלא גם על רבים בקהילה הבינלאומית. הוא עלול אפילו להסתכן בווטו רוסי.
כך שקידום החלטה מטעם הנשיא במועצת הביטחון אינו עניין קל או פשוט. מה עוד שלכל התסבוכת הזו נכנסת היוזמה הצרפתית. כן, כבר שכחנו, אבל גם הצרפתים רוצים להציל את העולם. בתחילת דצמבר הם מבקשים לכנס ועידת שלום אזורית, הפעם בהשתתפות נתניהו ואובמה. גם הרוסים, כזכור, פועלים לכנס פסגה כזו, ומכל השחקנים בסביבה יש למפעיליו לשעבר של אבו-מאזן בקג"ב הכי הרבה מנופים לכפות אותה עליו.
השורה התחתונה היא שככל שקץ כהונתו של אובמה יתקרב, כך יגדלו המתח והסכנה. אובמה ונתניהו התנהגו אמנם בפגישה כמו זוג נשוי שלמד להסתדר אחרי שנים של מריבות "ועם אווירה של סוף קורס", כדברי גורם בכיר בפמליית ראש הממשלה. אבל כדבריו, "היה פיל בחדר, שהנשיא יודע שהוא בחדר, וראש הממשלה יודע שהוא בחדר, ושניהם יודעים שהשני יודע שהוא בחדר, ודווקא משום כך לא דיברו עליו השניים בפגישה ביום רביעי".
אבל הפיל הוא פיל, וכדי להרוג אותו כשהוא עוד עכבר יצטרך שגריר ישראל באו"ם דני דנון להפעיל את כל מקורותיו באו"ם כדי ליירט מוקדם ככל האפשר כוונה פלסטינית להנחית על ישראל החלטת פתע במועצת הביטחון, כזו שהאמריקאים לא יצליחו באמת, או "לא יצליחו" בכאילו, להטיל עליה וטו.
סוף השנה הלועזית היא תקופה רדומה באו"ם, על אחת כמה וכמה כשהשנה מתחלפים הנשיא האמריקאי ומזכ"ל האו"ם. עבור הפלסטינים, שלפני שנתיים טמנו לנו מארב כזה בדיוק, אין תזמון נוח יותר להכניס לישראל מהלומה בנוסח איסור בנייה בהתנחלויות. נתניהו, דנון וכל שאר קברניטינו יצטרכו במקרה כזה לעשות הכול כדי לא לבקש מאובמה להטיל את הווטו השני והאחרון בתולדותיו. כי הפעם, הפעם יש סיכוי שהוא לא ייענה.
---------------------------------------------------------
על רקע תעמולת הכזב ששטפה את הארץ בנוגע למזכר הסיוע הביטחוני, שווה לשמוע את גרסתו של פקיד אמריקאי בכיר על מה שישראל קיבלה ועל השאלה האם המאבק של נתניהו בהסכם עם איראן אכן הביא להפסד כספי. "איני מסכים שהיה קישור בין הדברים", אומר הפקיד שמטבע הדברים מנוע מלהזדהות. "אם ההסכם עם איראן השפיע על הסיוע, זה היה רק במובן הענייני-טכני, כי לאחר שהשיחות הופסקו ב-2015, היה צריך לבחון מחדש את מפת האיומים באזור ב-2016. במובן הזה ההסכם אולי השפיע, ממש כמו דאעש שלא היו קיימים ב-2015, אך האיום מהם גבר ב-2016. אבל אין קישור".
הוא הוסיף כי בשיחות שהתקיימו בין הנשיא אובמה לבין ראש הממשלה נתניהו, מעולם לא נאמר או נרמז מצד הנשיא שביטול המאבק הישראלי בהסכם עם איראן יביא להגדלת הסכום של הסיוע. "ההסכם הזה אינו פיצוי על ההסכם עם איראן. התחלנו לדבר על ה-MOU (מזכר ההבנות) הרבה לפני ההסכם עם איראן, ואפילו לפני שהנשיא הנוכחי רוחאני נבחר לתפקידו. באותו שלב אפילו לא היו לנו ציפיות שנגיע להסכם איתם".
הוא הסביר שהיקף הסיוע נקבע בראש ובראשונה על פי מגבלות תקציב פנים-אמריקאיות. "היו דברים שהישראלים היו צריכים להבין לגבי התקציב האמריקאי. כבר היום ישראל מקבלת יותר ממחצית הסיוע הצבאי האמריקאי לשאר העולם. העוגה לא כל כך גדולה, והיינו צריכים לחשוב מה תהיה המשמעות של הגדלה נוספת של הנתח הישראלי".
הפקיד המנוע מלהזדהות החליט שלא להשיב לשאלה כיצד נראה בעיניים אמריקאיות פרץ הבכיינות "יכולנו לקבל יותר", שגדש את התקשורת. במקומו סיפק את התשובה מאמר המערכת של ה'ניו-יורק טיימס'. "כבר עכשיו חבילת הסיוע גדולה מדי", כתבו שם. ברק, שמעת?
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם