ראשי » חדשות » פוליטי מדיני

אנשי השנה תשע"ו: שרי הביטחון ליברמן ויעלון

תיק הביטחון, שיעלון חשב שיוכל להמשיך ולהחזיק בו, הוצע במקביל לארבעה אנשים שונים. מה שמפתיע הוא שנתניהו צדק בהימור, וליברמן עדיין מתנהג יפה

המלחמה היא המשך המדיניות באמצעים אחרים, והשנה הראשונה לכהונת הממשלה הייתה מבחינת אביגדור ליברמן המשך המשא ומתן הקואליציוני באמצעים אחרים. כשרואים זאת כך, שתי הדרמות הפוליטיות הגדולות של אייר תשע"ה ואייר תשע"ו נראות פתאום הרבה פחות דרמטיות. ליברמן לא הצטרף לקואליציה בתום המועד החוקי להרכבת ממשלה, אבל  עשה זאת ברגע שנתניהו הניח על השולחן את תיק הביטחון. כל הגידופים שבין לבין, כל מסיבות העיתונאים, כל הישיבות הליליות והתבזויות הרצוג – הכול נראה פתאום, בדיעבד, קצת חיוור ודלוח ומשוחק רע.

עוד כותרות:
- אובמה והנסיך צ'ארלס: המנהיגים שיגיעו ללוויה
- ביו"ש נפרדים מפרס: "לזכור את מעשיו הטובים"
- בזכות נסיעה אחת: כך עברתי ממחנה רבין לפרס

 

איזה סיכוי היה בכלל לעורך הדין המנומס מצהלה בתוך הטלנובלה המשפחתית הזו, בין היריבים-שותפים-אויבים-חברים-וחוזר חלילה? האם הרצוג באמת חשב שנתניהו יעדיף ועידה אזורית עם א-סיסי על פני המכר הוותיק מוועידת הליכוד? והאם ברגע שהוצע לו לכהן כשר הביטחון, הוא לא הבין שהצעה דומה ודאי מועברת גם לישראל ביתנו?

ולכן האירוע הפוליטי היחיד שניקח מהשנה החולפת הוא החלפתו של משה יעלון באביגדור ליברמן. הדחת יעלון הייתה סכנה ברורה ומיידית בשנתיים האחרונות. בסוף 2014 נתניהו כבר הבטיח את התיק שלו לבנט, ב-2015 שקל להציע אותו לליברמן, וב-2016 הציע אותו במקביל לליברמן, להרצוג ואפילו ללבני.

ככה ייעשה לאיש שאין לו כוח פוליטי עצמאי. בשיטת הממשל הישראלית, בטח בזו הנתניהואית, מינויים מקצועיים לממשלה הם בגדר בונוס: אפשר לקבל אותו לפעמים, אבל לא כדאי לבנות עליו. אהוד ברק לא קיבל את תיק הביטחון ב-2009 בגלל עברו הצה"לי המזהיר, אלא בגלל עמדת המפתח שהחזיק בכנסת ה-18. בכנסת ה-02, קואליציית ה-61 שכפה ליברמן כשנשאר בחוץ כבר חישבה לקרוס תחתיה, ונתניהו הבין שעדיפה ממשלה בלי תיק הביטחון מתיק הביטחון בלי ממשלה.
 
אז למה זה לא קרה מוקדם יותר, כבר עם הרכבת הממשלה? זו האירוניה האמיתית. דווקא יעלון, בהתנהלותו, הביא על עצמו את ההדחה מהקריה. יועציו זיהו נכון שכיסאו בסכנה, אבל במקום לחבק את נתניהו הם בידלו את הבוס שלהם ממנו, ובכך קירבו את קצו. התמיכה ב"נאום התהליכים" השערורייתי של יאיר גולן, ומעל הכול ההתעקשות לנפח את אלאור אזריה לרב"ט אסטרטגי, השניאה את בוגי על הימין והקלה על הדחתו המזורזת בידי נתניהו.

שלושת החודשים הראשונים של ליברמן בתפקיד מעידים שההימור הביטחוני של נתניהו הצליח: כמו בציורי "מצא את ההבדלים" בחוברות תשבצים, צריך בינתיים זכוכית מגדלת כדי לאתר את נקודות השוני בין יעלון וליברמן. בינתיים, אסמאעיל עדיין חי.

- הכותב הוא הכתב הפוליטי של חדשות ערוץ 2
  
-לפרויקט אנשי השנה המלא באתר "מקור ראשון"
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg