בצמתים מכריעים - שלמה גזית

ביקורת ספר של אפרים לפיד, על ספרו האוטוביוגרפי של שלמה גזית, "בצמתים מכריעים -מפלמ"ח לראשות אמ"ן", הוצאת ידיעות ספרים, 2016

כריכה: ידיעות ספרים IsraelDefense

ספר אוטוביוגרפי של בכיר אשר ליווה מקרוב קבלת החלטות מרכזיות הוא תמיד סיבה לשמחה למתעניינים בתולדות המדינה. לאחרונה צרף אלוף בדימוס שלמה גזית ספר מזיכרונותיו למעמד זה. גזית, איש פלמ"ח, שהיה רל"ש הרמטכ"ל דיין, השתלם בצבא צרפת, סמח"ט גולני ורמ"ח מחקר באמ"ן המשיך בשני תפקידי מפתח כאלוף בתקופות היסטוריות : מתאם הפעולות בשטחים מסיום מלחמת ששת הימים ב-1967 עד 1974, השנים בהן עוצב הממשל הצבאי על היבטיו המדיניים והכלכליים הסבוכים, כשהוא מבקש להישאר "יבש" בכל הנוגע למפעל ההתנחלות; ומ-1974, לאחר התפטרות אלוף זעירא, חמש שנים ראש אמ"ן לאחר הכישלון המודיעיני ביום הכיפורים והצורך לשקם את מעמד החיל והביטחון בתפקודו. שנת ההשתלמות שלו בצרפת בשנות ה-50 זוכה לפירוט נרחב, הטביעה חותם על המשך שירותו הצבאי במספר תפקידים.

גזית, בעל יכולת ביטוי מרשימה בע"פ ובכתב, מגיש לקורא תמונה מזוית אישית מאד של הנעשה במודיעין הצבאי בשנות ה-60 וה-70. יתרונו של הספר בהתבססו על יומנים שכתב גזית לאורך השנים, כך שלא נאלץ להסתפק בזיכרון הסלקטיבי ממרום תשעים שנות חייו. בנוסף לתיאור הכרונולוגי של העשייה המגוונת של גזית בצבא ואחר כך ללא מדים מקדיש המחבר פרק גדול לתפיסה אסטרטגית לישראל וקווים לפעולה שגיבש עם השנים.

משנות שירותו באמ"ן כרמ"ח מחקר וכראש אמ"ן מבליט גזית את הטיפול המודיעיני בפח"ע ובגרעין העיראקי בצד העיסוק האובססיבי בהתרעה מפני תקיפה של צבא ערבי שכן. לגזית היתה זכות לעמוד בראש המודיעין גם בעת יוזמת השלום של הנשיא המצרי סאדאת ב-1977. הוא משתף בספרו בפירוט רב את הלבטים של המנהיגות הישראלית שליוו יוזמה זאת ממועד ההכרזה עד לביקורו של סאדאת בארץ. משקל רב מייחס גזית לתפקיד שמלא לאחר שחרורו מצה"ל כשליח רשמי ראשון של ישראל לאש"ף.

חשיבות רבה מייחס גזית להקמת ענף הבקרה ("איפכא מסתברא") אחרי יום כיפור, תוך דאגה רבה דווקא ממעשה ראשון של חיים יעבץ, שעמד בראש הבקרה, בו הציג לאנשי המחקר דעה אחרת וזכה לקיתונות של חוסר פתיחות. הקמת מרכז התפוצה מד"ת וצוות מחקר חפוז (צמ"ח) בששת הימים וביום כיפור -שני פתרונות טכניים לשיפור המחקר -זוכים לאזכור נדיב, אך רוב קציני החקר המנוסים שעמדו לצידו של גזית נענים בהתעלמות כמעט מוחלטת. גזית מעריך את השיתוף של אנשי אקדמיה, בעיקר אנשי אוניברסיטת תל-אביב ומכון שילוח, בדיונים כדי להעשיר את מגוון הדעות בהערכות מצב. הגישה לא זכתה לטעמו להסכמה מלאה מצד קציני המודיעין.

גזית הוביל ביצירתיות ובאומץ בשנות ה-70 מאמצים נרחבים לעידוד לימוד הערבית במדינה, להפצת מילון ערבי-עברי מתוצרת אמ"ן לעולם הרחב, לשילוב דרוזים בחיל המודיעין ולהקמת מסגרות גדנ"ע-מזרחנים וחיילות-מורות לערבית. משום מה זוכים אלה לאזכור שולי בספר.

כמה אירועי יסוד בתולדות המדינה, להם היה גזית עד מקרוב, לא זוכים לפירוט והסבר מתבקשים : פירוק הפלמ"ח ב-1948, מזווית של איש פלמ"ח, ו"עסק הביש" ב-1954 מנקודת מבט של מי שהיה ראש לשכת הרמטכ"ל דיין. לעומת זאת מדהים גזית בפתיחותו בציון הביקורת שהיתה לו ולאחרים על מחליפו בראשות אמ"ן אלוף יהושע שגיא.

זהו ספר חשוב למתענינים בתולדות המודיעין והזדמנות להציץ לאחורי הקלעים של קבלת החלטות בלשכת שר ביטחון, רמטכ"ל ואף ראשי ממשלה (בן-גוריון, אשכול, מאיר, רבין ובגין).