חדש תחת השמש: שדה המראות בנגב שיחשמל אתכם
שדות עצומים של קולטי שמש מוקמים בימים אלו במרחבים צרובי החום של הנגב, ובתוך שנים ספורות יפיקו חשמל בכמות שתספיק לעיר כמו חיפה. אלישיב רייכנר סייר בין תחנות הכוח התרמו-סולאריות והפוטו-וולטאיות באשלים וחזר מסנוור
הזקן היה שמח לו היה יכול לראות את עמק אנרגיית השמש המתהווה סמוך ליישוב אשלים שבנגב. לפני למעלה משישים שנה, בנאום שנשא בינואר 1955, דיבר בן-גוריון על הצורך לנצל את השמש החזקה בנגב לייצור אנרגיה. “בנגב ייבחן כושר המדע והמחקר היהודי“, אמר אז, וקרא למדענים להתרכז ב“ניצול אנרגיה שמשית המרובה בארצנו ובייחוד בנגב, יותר מבכל מדינות אירופה“.
עוד כותרות:
- "הדיון נגד ההתיישבות – חרפה לאנושות"
- בנט לנתניהו: פעל לדחיית פינוי היישוב עמונה
- הגידול נעלם: פריצת דרך בטיפול בסרטן הריאה
חצי שעה מדרום לבאר-שבע, החזון הזה מתחיל כבר להתממש. הנוסעים בכביש 211 מצומת טללים למעבר ניצנה יכולים לראות משני צדי הדרך שדות סולאריים הנפרשים מלוא רוחב העין. 9,000 דונמים מרשימים של קולטים. חדי הראייה יבחינו בהבדל בין השדות. מצד שמאל של הכביש המשטחים הסולאריים מלבניים, מהסוג שאפשר למצוא גם על גגות מבנים באזור המרכז. מצד ימין לעומת זאת מוצבות עשרות שורות של שקתות פרבוליות נוצצות, גם הן מורכבות ממראות סולאריות.
שני המתקנים משני צדי הכביש שונים מהמתקנים המוכרים ממקומות אחרים בארץ. הם אינם פועלים כמוהם על אנרגיה פוטו-וולטאית, הנוצרת באמצעות המרה ישירה של אור השמש לחשמל. בשדה המראות השטוחות ובשדה השקתות משתמשים בשיטה אחרת לניצול קרני השמש: השיטה התרמו-סולארית, שבה ממירים את אנרגיית השמש לחום, ובעזרתו מייצרים קיטור המניע טורבינה שמייצרת חשמל.
בינואר 2009 ממשלת ישראל הציבה לעצמה יעד בתחום האנרגיות המתחדשות: עד 2020, עשרה אחוזים מהחשמל הנצרך בישראל ייוצר באנרגיה מתחדשת, שמקורה בניצול חום וקרינת שמש, או מקור בלתי מתכלה אחר שאינו דלק. כדי לעמוד בהחלטה מיפה משרד התשתיות הלאומיות את הקרקעות באזור הנגב, ויחד עם רשות מקרקעי ישראל ומשרדי הממשלה הנוספים החל לקדם הקמת מתקנים לייצור אנרגיית שמש.
נכון להיום, המתחם ליד אשלים הוא הגדול ביותר בארץ לייצור אנרגיה מתחדשת. הוא עומד לייצר 250 מגה-וואט, כ-2.5 אחוזים מתצרוכת החשמל בישראל. במתחם שתי תחנות כוח תרמו-סולאריות ועוד תחנת כוח פוטו-וולטאית.
התחנות התרמו-סולאריות עובדות בשתי שיטות שונות: תחנת המראות השטוחות מייצרת חשמל באמצעות עשרות אלפי מראות שמקרינות את קרני השמש לכיוונו של דוד גדול על מגדל גבוה. המים הרותחים בדוד אמורים להזין טורבינת קיטור שתייצר חשמל. התחנה השנייה, שבה סיירנו, מייצרת את החשמל באמצעות שקתות פרבוליות.
את תחנת השקתות של המתחם התרמו-סולארי מקימה חברת “נגב אנרגיה“, בבעלות משותפת של “שיכון ובינוי“ (50%), קרן נוי (40%) וחברה ספרדית (10%). "נגב אנרגיה" זכתה לפני שלוש שנים במכרז מסוג BOT (Build, Operate, Transfer - בנה, הפעל, העבר), שלפיו היא תממן את הקמת תחנת הכוח, תתפעל אותה, ואחרי 25 שנה תעביר את המיזם בשלמותו לידי המדינה. לפי הסכם הזיכיון אמורה נגב אנרגיה לסיים להקים את התחנה עד יולי 2018, ולהפעיל אותה עד 2043. התחנה הזו לבדה אמורה לספק כאחוז מתצרוכת החשמל של ישראל - כשישים אלף משקי בית, קצת יותר מהעיר חיפה.
השדה הסולארי של השקתות מתפרש על כ-4,000 דונם, שטח שגודלו כשטחה של קריית-אונו. הקמת התחנה החלה בפועל לפני כשנה, וכיום מוצבות בשטח למעלה משליש מהשקתות הענקיות שעתידות להשקות אותנו בחשמל. בסופו של תהליך ההקמה ימלאו את השדה הזה למעלה מ-16 אלף שקתות. כל שוקת מורכבת מעשרים ושמונה מראות, וגודלה כ-12 מטרים על שישה מטרים. אם יציבו את כל השקתות בשורה אחת ארוכה, הן יגיעו לאורך כולל של כמאתיים קילומטרים. בסך הכול עתידה ‘נגב אנרגיה‘ להשקיע באתר באשלים כ-4 מיליארדי שקלים.
אז איך זה בדיוק עובד? כל שוקת מורכבת מקונסטרוקציית פלדה מחופה במראות קמורות, ומנוהלת בידי מערכת מידע ממוחשבת. במשך שעות היום היא סובבת ממזרח למערב, ועוקבת אחרי קרני השמש. המראות מרכזות את קרני השמש לכיוון מוקד השוקת, שם עובר צינור נירוסטה המכיל שמן תרמי. השמן קולט את חום קרני השמש ומתחמם לטמפרטורה של 390 מעלות צלזיוס. הוא זורם מכל קצות השדה אל עבר הטורבינה, הממוקמת באמצע השדה הסולארי. בטורבינה השמן הרותח משמש לחימום מים, שמייצרים קיטור, שמניע את הטורבינה - ותנועת הטורבינה מייצרת חשמל.
בניגוד לטכנולוגיות אחרות, שמתבססות על השמש ולכן אינן מסוגלות לייצר חשמל עם רדת החשיכה, במתחם השקתות של "נגב אנרגיה" השמש עתידה לעבוד גם אחרי שקיעתה, בזכות שיטה ייחודית לשמירת החום של השמן התרמי. השמן שיחומם בחום השמש ייאגר במכלי פלדה ענקיים עם מלח מותך, מה שישמור על חומו ויאפשר לייצר ממנו חשמל במשך 4.5 שעות לאחר שקיעת השמש, או בזמן שהיא מכוסה בעננים. בעונת החורף שיא הדרישה לחשמל הוא בשעות הערב, ובזכות יכולת אגירת החום תוכל התחנה באשלים לתת מענה גם לשעות צריכת השיא.
דידי פז, מנכ“ל "נגב אנרגיה", מספר שהטכנולוגיה התרמו-סולארית הזו היא בת למעלה משלושים שנה. “זה רכב שכבר הוכיח שהוא יודע לנסוע על הכביש“, אומר פז. “הטכנולוגיה פותחה בישראל בשנות השמונים ויושמה בכל העולם. יש היום יותר ממאה מתקנים בעולם שכבר עובדים לפי השיטה הזאת, ועוד עשרות שנמצאים בפיתוח“.
בין בשיטה פוטו-וולטאית ובין בשיטה תרמו-סולארית, ייצור חשמל מאנרגיית שמש הוא סיפור לא זול, בשל הטכנולוגיה המתקדמת והתשתיות הנדרשות. “לצערי“, אומר פז, “כל סוגי האנרגיה המתחדשת, מרוח, שמש או מים, יקרים יותר מייצור חשמל בשרפת פחם, סולר או גז טבעי. עם הזמן הפערים מצטמצמים, אבל זה עדיין דורש התערבות של המדינה במתן סובסידיות, כדי לעודד את השיטות הללו.
“חשוב להבין שהמדינה רוצה לעודד את מה שנעשה כאן, כי באנרגיה המתחדשת יש הרבה יתרונות. הראשון הוא מניעת זיהום אוויר. אפשר לכמת את הזיהום בכסף: הוא גורם לצריכת טיפולים תרופתיים, לתוספת מיטות בבתי החולים, ולעוד תוצרים יקרים שצריכים לשקלל.
מעבר לכך, לפי כל מיני אמנות בינלאומיות מדינת ישראל מחויבת לקבוע יעדים בתחום האנרגיה המתחדשת ולעמוד בהם. לכן היא קבעה את היעד שעד שנת 2020 לפחות עשרה אחוזים מייצור החשמל ייעשה בשיטות של אנרגיה מתחדשת. היעד לשנת 2030 הוא 17 אחוזים. זו התחייבות של ישראל כלפי העולם. בגרמניה ובמדינות סקנדינביה ייצור החשמל בשיטות של אנרגיה מתחדשת עומד כבר על 70 אחוזים, כך שאנחנו עוד בחיתולים בתחום הזה“.
אחרי הרצאה קצרה, אנחנו יוצאים לסיור בשטח עם יובל סרגוסטי, סמנכ“ל ‘נגב אנרגיה‘ בתחום הקיימות. המראות שמרכיבות את השקתות במתחם מיוצרות בידי חברה ספרדית. שאר החלקים של השוקת מיוצרים בארץ. כל החלקים מגיעים לאתר באשלים, ומורכבים במפעל שבו עובדים מאות ישראלים. מאות השקתות שכבר הורכבו מונחות בינתיים על הקרקע. לפני כמה שבועות התלוננו תושבי אשלים שהשקתות מסנוורות אותם.
בעקבות התלונה שונתה זווית התנוחה של חלק מהשקתות. באזורים אחרים במתחם עדיין לא הורכבו השקתות, אבל התשתית בקרקע כבר מוכנה ומבצבצת. יותר מ-30 אלף כלונסאות נדרשות לביסוס כל השקתות, ולהצבת הברגים לעיגונן דרוש דיוק מילימטרי. העובדים מקימים 180 כלונסאות ביום, כדי לעמוק בלוח הזמנים.
סרגוסטי מפנה את תשומת לבנו לעובדה שהשדה הסולארי מוקף בגדר ללא תאורה. “אנחנו משתדלים לא לפגוע בתנועת בעלי החיים באזור“, הוא מסביר. בהמשך הוא מצביע על מעברים קטנים בתוך הגדר, שנוצרו במיוחד בשביל בעלי החיים.
אחרי סיור בין השקתות אנחנו מגיעים למבנה שעתיד לשמש כתחנת הכוח. לכאן יתנקז השמן הרותח, אחרי שיזרום בצינורות לאורך כ-300 מטרים. מעבר לנוזל, לתחנה יהיה מערך מבערי גז שיוכלו להניע את הטורבינה גם כשאין שמש, ויבטיחו רציפות תפקודית לאורך כל שעות היממה וכל ימות השנה.
עוד לפני שהחל לייצר החשמל, השדה התרמו-סולארי של "נגב אנרגיה" מייצר מאות מקומות עבודה לתושבי האזור. בתקופת ההקמה מועסקים בו כאלף עובדים, רבים מהם בדווים תושבי ביר-הדאג‘ הסמוך לרביבים (העבודה בתחנת הכוח מסייעת כנראה להגן על היישוב מפני הרס אפשרי). בעוד כשנתיים, כשהמתחם יתחיל לפעול, יועסקו בו באופן ישיר כשישים עובדים, ובאופן עקיף עוד כשמונים ספקי שירותים.
סרגוסטי אוחז גם בחזון תיירותי לאתר. “נבנה נקודת תצפית על כל העמק הזה, וכשכל התחנות יעבדו תתחיל פה תנועה של תלמידי בתי ספר שיבואו לראות את התחנות ולשמוע על אנרגיה, קיימות ושמירה על הסביבה“.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם