ראשי » חדשות » בעולם » אמריקה

אדוני הנשיא, הפעם הַקשב לישראלים

אם ברק אובמה יאפשר למועצת הביטחון לקבל החלטה נגד ההתנחלויות, הוא ימחזר את החלטת האו"ם האומללה שהשוותה את הציונות לגזענות. לעם היהודי יש זיכרון ארוך במיוחד, והוא לא ישכח זאת

על אף פגישתם הלבבית בחודש שעבר, נשיא ארה"ב וראש ממשלת ישראל שוב ניצבים בעמדת דו־קרב. בנימין נתניהו מנסה לרכך את השלכותיו של פסק דין דרקוני שהורה לעקור מאות בני אדם מעמונה, מאחז בן 21 שנה. מנגד, ברק אובמה נטרף מן המחשבה שנתניהו יבנה למפונים בתים חדשים בשטח השנוי במחלוקת מדינית מרה, ליד היישוב התנ"כי שילה.

מפעל ההתיישבות היהודי במחוזות התנ"ך היה תמיד לצנינים בעיני אובמה. כמו בפגישתו הראשונה עם נתניהו לפני שמונה שנים, הוא עדיין מצפה שישראל לא תציב "אפילו לבנה אחת" בירושלים ובאזורי יהודה ושומרון. עתה, בערוב כהונתו וכשהוא משוחרר מלחצים פוליטיים, הנשיא משתעשע באפשרות להפקיר את ישראל להחלטה נשכנית במועצת הביטחון.

ב־2011, כשהפלסטינים יזמו החלטת או"ם שנועדה להוקיע את ההתנחלויות ולקעקע את מעמדן המשפטי, הטיל אובמה את הווטו האחד והיחיד בתקופת כהונתו. בסתיו הזה, שעה קלה לפני פרישתו מהבית הלבן, הפלסטינים ואוהדיהם עומדים להגיש הצעת החלטה דומה. ככל הידוע, אובמה עדיין מתחבט בין הציפייה הישראלית ממנו להטלת וטו נוסף ובין אמונתו שלו; בין מדיניותה של ממשלת ישראל, הגוף היציג של העם היהודי 2016, ובין עצות רוב היהודים האמריקנים שהוא מכיר ועצת 'הניו־יורק טיימס'.

ערב ההחלטה הגורלית, ראוי שאובמה ואנשיו יעבירו לנגד עיניהם את ההיסטוריה של יחסי ישראל עם ארה"ב, ולא ידחיקו את השגיאות ההיסטוריות שעשו קודמיהם כלפי ישראל. הנה תזכורת קצרצרה:
1. ההתנגדות הכבדה של מחלקת המדינה ושל 'הניו־יורק טיימס' להכרזה על הקמת מדינת ישראל ב־1948. בדיעבד, וושינגטון גאה היום בכך שהנשיא דאז הארי טרומן התעלם מההתנגדות הזו, והיה הראשון להכיר בישראל הריבונית.
2. אמברגו הנשק שוושינגטון הטילה על ישראל לאחר הכרזת העצמאות.
3. העיכוב באספקת התחמושת לישראל בימים הקשים ביותר של מלחמת יום הכיפורים, מצד הנשיא ריצ'רד ניקסון ומזכיר המדינה היהודי שלו הנרי קיסינג'ר.
4. הגינוי האמריקני החריף להפצצת הכור האטומי בעיראק בתקופת ראש הממשלה מנחם בגין.
5. ההערכה השגויה של "האביב הערבי" מצד ממשל אובמה.

במקרים לעיל, וגם במקרים אחרים שלא נמנו כאן, היהודים היושבים בארץ ישראל ראו נכוחה את פני המציאות, בעוד אחיהם שמעבר לים שגו וגררו איתם את הממשל האמריקני אל תהום השגיאה. כלקח היסטורי, ראוי שהנשיא אובמה ייקח עכשיו בחשבון שיש היגיון רב בעמדת הנהגת ישראל בימינו גם בסוגיית ההתנחלויות.

הבוחר הישראלי השתכנע בידי בנימין נתניהו, נפתלי בנט ואביגדור ליברמן שלא שלום ימלא את החלל שתותיר אחריה נסיגה ישראלית, אלא מיליציות של חמאס ודעאש - התפתחות שתסכן את ערביי יהודה ושומרון לא פחות מאשר את יהודי הארץ כולה.

מעל לכול, על הנשיא האמריקני לדעת שהחלטת מועצת הביטחון נגד היישובים היהודיים בלב ארץ ישראל ההיסטורית פירושה כפירה בזכות המוסרית של היהודים להתיישב בכל מקום בארץ ישראל, ולא רק ב"גדה המערבית".

אחרי הכול, ארץ ישראל שמשני צדי הקו הירוק היא אותה ארץ, והזכות אותה זכות. לכן, במובן העמוק של הדברים, אין הבדל בין החלטת מועצת הביטחון להוקיע את ההתנחלויות ובין החלטת האו״ם המבישה מ־1975 שהשוותה את הציונות לגזענות.

מי שמוגדר כ"נשיא היהודי ביותר שישב אי פעם בבית הלבן" יודע שלעם היהודי יש זיכרון ארוך. העם הזה זוכר עד היום את פרעה שהתעמר בו, ואת כורש ששחרר אותו. ברבות הימים הוא יזכור היטב גם את אובמה. תוכן הזיכרון הזה תלוי כעת רק בנשיא עצמו.

לקריאת הטור באנגלית


הטור התפרסם בעיתון מקור ראשון
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

אריאל כהנא

הפרשן המדיני של "מקור ראשון"

לכל הטורים של אריאל כהנא