ראשי » חדשות » בארץ

מחטיף אנרגיה ועד ויאגרה: כל הסודות של התמר

מהמבצעים החשאיים להברחת זנים מארצות ערב, ועד להפיכת המדינה למעצמה עולמית בתחום: כתבנו הצטרף לגדיד התמרים והתחקה אחרי הפרי המתוק בעל הטעם הייחודי

רק שעתיים לאחר שהתחלנו בגדיד התמרים וכבר הורדנו שורת עצים עמוסי פרי עסיסי, סיפר לי בן ציון אופיר (78), מנהל מטעי 'תמר כנרת', על הסוד האמיתי שמסתיר התמר: "זוג קשישים ישב פעם בבית שלהם, והם שמעו מלמעלה רעשים של מיטה חורקת. הזקנה פנתה לבעלה בטרוניה ואמרה לו: 'שוב הצעירים מלמעלה אוכלים תמרים?'"

צפו: כתבנו הצטרף לגדיד התמרים (עריכה: דניאלה רדין)
 

הוא פורץ בצחוק מתגלגל ומבהיר לי כי הוא רציני לגמרי: "אל תצחק, התמר הזה הוא הוויאגרה של הטבע. הוא משפיע הרבה על חיזוק האון אצל הגבר והאישה. ויש לנו אפילו מפעלים שקונים מאתנו אבקת תמרים כדי לסייע לנשים בכניסה להריון. הוא מפעיל בתוך הגוף מנגנוני קסמים".

השעה כבר חמש וחצי בבוקר, הזריחה עוד לא החלה אבל אנחנו כבר מתחילים להזיע. עד עכשיו היה נעים ונוח, אבל השמש העולה היא הסימן לקפל את הציוד, להעמיס את מכלי התמרים שמיתמרים לגובה ולנסוע לבית האריזה שבקיבוץ קבוצת כנרת.

מהימה המתוקה, הכנרת, ועד לערבה הרחוקה גודדים אנשי התמרים, התמרנים, את עצי הפרי העמוסים, ולא לחינם הם קוראים לתקופה הזו "פסטיבל התמר". כבר 40 שנה שבן ציון מגדל במטעי קבוצת כנרת את כל סוגי זני התמרים שנאכלים בישראל.
  
הוא מסביר לי, תוך שהוא מעלים לתוכו את התמר המי יודע כמה, כי הסוג שאותו קטפנו כעת הוא זן המג'הול הסופר עסיסי. "זה הממתק הבריא ביותר לאכול בסוף ארוחה או סתם כדי להתרענן. זה לא פרי, זה בריאות" הוא קובע בנחרצות.

יותר מ-80 שנים חלפו מאז יצאו חברי קבוצת כנרת למבצע סודי ומסוכן – מבצע השבת התמר לישראל ועד לימינו, שבהם נחשבת המדינה הצעירה למעצמת התמרים ומובילת המכירות בשוק האירופי, שמכיר בתמר הישראלי כתמר הטוב ביותר.

התלהבתם מהתמרים? רוצים לבשל עם הפרי המתוק? למתכונים מיוחדים לחצו כאן

היו אלה בן ציון ישראלי ועמרם רבר שפילסו את דרכם בשנת 1933 בין ביירות, דמשק ואיראן, ובין נהרות הפרת והחידקל אל תוך עיראק, דרך סכנות ודרכים עקלקלות, עד שהגיעו אל החוטרים הנכספים. את החוטרים הבריחו השניים בדרך לא דרך על גבי גמלים ומשאיות, בין גבולות האויבים שלא הסכימו בשום אופן לייצא את התמרים למדינות אחרות, ובטח שלא לישראל.
 
השניים חלמו אז להצמיח היסטוריה בארץ התנ"ך ולהשיב את התמר מגלות בבל. הם נטעו את חוטרי העצים בגינה של רחל המשוררת בקבוצת כנרת, ובמהלך השנים שחלפו הם הספיקו עוד לבקר במדינות ערב מספר פעמים כשבכל פעם הביאו איתם זנים חדשים ומעניינים שלא היו מוכרים בישראל.

תקופת גדיד התמרים נמשכת מחודש אוגוסט ועד לאמצע חודש אוקטובר, ובמהלכה גודדים התמרנים 43 אלף טונות של פרי שנטועים על פני 45 אלף דונם. אזורי הגידול העיקריים של התמרים הם בבקעת הירדן והערבה, עמק המעיינות, ים המלח ועמק הירדן.
  
עבודת התמרנים, אלו שקוטפים את התמרים מצמרות הדקלים הקוצניים, היא קשה ובן ציון מסביר לי מדוע דווקא לפנות בוקר התחלנו במלאכה הזו: "בחום הזה, תאמין לי שלא תרצה לעבוד כאן באור השמש. בלילה הפרי גם פחות לח ויותר קל לגדוד אותו בלי לפגוע בו". הוא מוסיף בהתרגשות כי: "הרגעים האלו ממש ממלאים אותי באנרגיות פנימיות, זו חוויה מיוחדת".
   
אל צמרות העצים מגיעים באמצעות מנוף גבוה שמחבק את צמרת הדקל מכל צדדיו, ועל הגשר יכולים הגודדים לקטוף ללא מאמץ רב. במשקים החקלאים נחשבת התקופה הזו לחגיגה, וכל המשק נרתם למען התמר. סל הביטויים והפעלים השמורים לקוטפי התמרים הוא רב, וכשאני קורא להורדת התמרים מהעצים בשם קטיף בן ציון ממהר לתקן אותי ואומר שקוראים לזה 'גדיד', ושגודדים ולא קוטפים.

אינספור כתרים נקשרו לפרי שתוצרו, הסילאן - דבש התמרים - נחשב לאחד מסימני שבעת המינים המקראיים. בישראל מגדלים תשעה זנים שונים ומגוונים. המג'הול - התמר האהוב ביותר שנחשב לעסיסי ומתוק, חלאווי – בטעם טופי קרמל, דקל נור – בטעם דבש, דרי - שוקולדי, אמרי – מעט יבש ומתקתק, חדראווי - ארומתי, תמר צהוב (ברהי) – קריספי מתוק, תמר לח (חיאני) – גלידתי ומרענן.

בן ציון מסביר: "בעבר, התמר הלח בשם חיאני היה הכי פופולארי בישראל אבל היום, המג'הול הסופר עסיסי תופס את מקומו של החיאני. החיאני הוא פרי לח אשר 30 אחוז ממנו סוכרים ו-70 אחוז מים. את החיאני חייבים לשמור בהקפאה עמוקה כדי לשמור אותו לתקופה ארוכה, אחרת הוא עלול להחמיץ בתוך 24 שעות.
   

הזן הראשון שגודדים את פירותיו הוא הוא תמר הברי, התמר הצהוב שמופיע לקראת החגים והופיע השנה מוקדם מאוד בשל השנה המעוברת שהייתה בשנה העברית שעברה. אנחנו ממליצים לשים אותו במקפיא ל-48 שעות ואחר כך לאכול אותו. העיראקים אוכלים אותו עם כל העפיצות שיש בו.

הזן השני שהבכיר הוא החיאני - תמר אדום בעל אשכולות די כבדים ששוקלים בין 40 ל-50 ק"ג. כשגודדים את החיאני מורידים את כל האשכול, למרות שחלק מהתמרים עדיין לא בשלים ואין להם מספיק סוכרים. עם החיאני אי אפשר לחכות, כיוון שאחרת - חלק גדול מהפרי משחיר כשהוא מבשיל וחייב לרדת מהאשכול.

אחרי ארבעים שנות עבודה בין מטעי התמרים, ניתן להבין מדוע בן ציון אוהב כל כך את גידול הפירות האלו: "מה שמיוחד בעצים האלו הוא שמכל מה שיוצא מהם יש שימוש", הוא מספר.

"כפות התמרים משמשים לסכך בסוכות ובחניונים, מהשרביטים של הידות קולעים סלים גדולים ומגשים, בענפים משתמשים להסקה בימות החורף הקרים. בלולבים שלהם משתמשים בסוכות וגם בגזעים אפשר להשתמש לבניית בתים, להכנת שוקתות לבעלי חיים ועוד".

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg