ראשי » חדשות » הבחירות בארצות הברית

יוצאים להצביע: רק שהמועמד השנוא לא ינצח

לכל אורך מערכת הבחירות בארצות הברית הפנו המתמודדים - קלינטון וטראמפ, את המבט של הבוחר אל המועמד שמנגד, בשאיפה להתקדם על חשבון כישלונותיו. במצב כזה, קשה לדבר על תחושת תקווה באוויר

קו המחשבה בקרב היועצים של הילרי קלינטון היה שלאף אחד כבר לא אכפת מפרשת המיילים הזו. כבר שנה וחצי קודחים לאמריקאים בראש על שרתים פרטיים, פרצת אבטחה ותיאוריות אמינות ומופרכות גם יחד על הקשר האפשרי בין חיבתה של מזכירת המדינה לשעבר לבלאקברי שלה ובין פגיעה בביטחון המדינה. אם תרצו, זו פרשת הרפז של הפוליטיקה בארצות הברית.

מי שהחליט שהיא פושעת ממילא אבוד מבחינתנו, ודאי אמרו לעצמם במטה קלינטון, אבל אם נתקוף את מפקד ה-FBI, ג'יימס קומי, על התנכלות למועמדת, אם נציג אותה כקורבן, אם נדבר על כל המיילים האלה כעל סיפור משעמם ואזוטרי - זה יעורר סימפתיה בקרב הבוחרים המתנדנדים ויחזק את תמיכתם של הדמוקרטים המושבעים.

התוצאה: כבר שבועיים שדונלד טראמפ לא מפסיק להתחזק בסקרים, עד כדי הולכה בסקר אחד של ABC וה'וושינגטון פוסט' שנותן לו הובלה של אחוז מבחינת הפופולריות בדעת הקהל. חשוב להבין: נכון לכתיבת שורות אלה ממוצע הסקרים עדיין מצביע על יתרון של קלינטון - פער של בין שני אחוזים לחמישה - ובכל מקרה, הבחירות מוכרעות בהתמודדות במדינות השונות ושם מצבה של המועמדת הדמוקרטית טוב משמעותית.

ובכל זאת, קצב העלייה של טראמפ בסקרים - גם על רקע חידוש חקירת המיילים - פשוט מסחרר. במוקד הזינוק הזה נמצאת היכולת להעביר את הקולות הצפים לצד שלו ולשכנע את הרפובליקאים שהסתייגו מהמועמדות שלו שהוא עדיף להם מנשיאה דמוקרטית, בטח כשמדובר בגברת קלינטון.

איך זה קרה? לא בגלל היותה של פרשת המיילים מסעירה כל כך מבחינת הבוחרים, אלא רק מכיוון שבמרכזה עומדת הילרי קלינטון. הסיפור פשוט והוא מחזיר אותנו שוב לנקודת ההתחלה של הבחירות האלה: בבחירות של 2016 מתחרים שני המועמדים הכי פחות אהודים בתולדות הפוליטיקה האמריקאית. למעט הגרעין הקשה של אוהדי טראמפ, הציבור האמריקאי לא שואב השראה מהמועמדים. אין תחושת תקווה באוויר. מה שמניע את הבוחרים לקלפיות הוא החשש שהמועמד השנוא עליהם יותר ינצח.

ולכן, כשפרשת המיילים חזרה לכותרות 11 יום לתום המרוץ, מוזר היה לחשוב פתאום שאזרחי ארצות הברית יגלו רגשות סימפתיה למועמדת, שמלבד הסימבוליות שבמינוי אישה נשיאה למעצמה החזקה בעולם, שגם תכהן (אולי) כמפקדת העליונה של הצבא החזק בעולם, לא הצליחה להצית התרגשות רבה בקרב האמריקאים, גם בקרב אלו שהצביעו למפלגה הדמוקרטית כל חייהם. היא לא מזוהה עם רעיונות גדולים, לא עם פתרונות מרחיקי לכת לבעיות שניצבות בפני האומה, ולא עם כריזמה יוצאת דופן. פשוט אישה מנוסה, שסוחבת על גבה קשרי הון ושלטון, ואת המיילים כמובן.

טראמפ מתריע שבחירה בקלינטון תביא למשבר גדול

ומכאן המסקנה ברורה: מהרגע הראשון המועמדים היו צריכים להתחמק מהכותרות, להיעלם. לגרום לבחירות האלה להפוך למשאל עם על היריב/ה. יועציו של טראמפ הבינו את זה וניסו להרחיק אותו משערוריות. הם נכשלו כשהמועמד לא התאפק והתקוטט פומבית עם אלישיה מצ'אדו (מלכת היופי לשעבר, שכונתה על-ידו בעבר "מיס פיגי"), כשכינה את יריבתו "אישה נבזית", כשהעליב משפחה שכולה, כשהתרברב ביכולתו להתחמק מתשלום מסים ועוד שלל התבטאויות שהשאירו אותו בכותרות. אלא שבשבועיים האחרונים מעיין השערוריות יבש.

טראמפ נמנע מלהעליב נשים, מהגרים, נכים או כל קבוצה אחרת שספגה ממנו גידופים. הוא תוקף באפקטיביות את היריבה שלו ומדבר על אובמה-קר, על יצירת מקומות עבודה ועל הממסד הפוליטי הרקוב. פתאום, אחרי שנשכחה סערת הסרטון השערורייתי מ-2005 שבו העיד בעצמו על מעשים מגונים שביצע בנשים, רפובליקאים רבים צופים בו וחושבים לעצמם שהשד לא נורא כל כך. שוב, אל מול החלופה הדמוקרטית.

בינתיים, זמן המסך שייך כולו לקלינטון. אותה מועמדת שידעה לרדת לבונקר ולפנות את הזירה לטראמפ כדי שזה יכשיל את עצמו בלשונו שלו, לפתע מתנדבת להשאיר בחיים את פרשת הדוא"ל האומללה. שוב ושוב היא מתחה ביקורת פומבית על מפקד ה-FBI וביקשה מאנשי בולשת לשעבר להתייצב באולפני הטלוויזיה ולהצטרף למתקפה.

בכירי המטה שלה אפילו כינסו מסיבת עיתונאים טלפונית - אירוע לא שכיח בקמפיין הזה - כדי להגיב על דיווח ברשת CBS שלפיו, מפקד ה-FBI התנגד לפרסם שרוסיה היא שעומדת מאחורי הפריצה לשרתי אינטרנט אמריקאיים, מחשש שהדבר יתפרש כהתערבות בבחירות. "מוסר כפול", קרא מנהל מסע הבחירות של קלינטון, והשאיר בכותרות את המועמדת שלו ואת המיילים שלה. זה בטח לא משרת אותה.

גם כשכבר נדמה היה שהבינו שם את העניין והמועמדת נשאה נאום בפלורידה שלא הזכיר במילה את המיילים, קומי וה-FBI, ודף המסרים של הדמוקרטים כלל אך ורק התייחסות ליחסו של טראמפ כלפי נשים (כולל הופעת אורח של מצ'אדו עצמה בפלורידה), או-אז התייצב הנשיא אובמה מול המצלמות רק כדי להגיד שקומי ניפח את הסיפור מעבר לכל פרופורציה וחרג ממסורת ארוכה ב-FBI להימנע מהתערבות בפוליטיקה.

מסע הבחירות הזה ידע עליות ומורדות מבחינת שני המועמדים. בתוך חודש אחד תיארו הסקרים אפשרות לניצחון מוחץ של קלינטון, כזה שלא נראה מאז 1964, כשלינדון ג'ונסון הביס אחרי רצח ג'ון קנדי את בארי גולדווטר. מנגד, באותו חודש בדיוק, היו רגעים שבהם עלו התהיות מי יהיה מזכיר המדינה או שר ההגנה בממשל של הנשיא דונלד טראמפ. ותמיד מה שהוריד את קלינטון בסקרים או הקפיץ אותה למעלה היה הבולטות שנתנו כלי התקשורת ליריבה המושבע.

כשטראמפ כיכב בכותרות - קלינטון זינקה. כשהוא נעלם - היא נחלשה. הכותבים של 'סאטרדיי נייט לייב', תוכנית הסאטירה המובילה בארצות הברית, תיארו את זה יפה כששתלו בפיו של אלק בולדווין (בדמותו של דונלד טראמפ) את הטרוניה שהתקשורת לא הוגנת, משום שהיא כל הזמן מציגה את הדברים שטראמפ אומר בדיוק כפי שהוא אומר אותם.

הבעיה מבחינת טראמפ הייתה רצונו לזכות בכותרות ולהתחמם באור הזרקורים. אותה הנאה - אולי אפילו אובססיה - שיגידו את שמו, שהשם "טראמפ" יתנוסס לא רק בראש מגדלים, אלא גם בראש העיתונים. המשימה הגדולה של אנשי הקמפיין שמקיפים אותו הייתה לדכא את התשוקה הזו. בשבועיים האחרונים הם הצליחו והתוצאות בהתאם.

זה לא אומר שהוא בדרך לניצחון. כדי להפוך לנשיא יצטרך טראמפ לנצח בכל המדינות שבהן ניצח מיט רומני את ברק אובמה ב-2012 - כמו צפון קרוליינה, אריזונה וג'ורג'יה - להשיג ניצחונות במדינות מתנדנדות כמו פלורידה ואוהיו, ובנוסף להשיג ניצחון גם באחת המדינות שבהן כרגע קלינטון מובילה בבטחה יחסית, כמו ניו-המפשייר או וירג'יניה. לפי שעה, כאמור, זה נראה לא סביר. מצד שני, הרבה דברים לא סבירים כבר קרו במערכת הבחירות הזו.

- אסף ליברמן הוא שליח גל"צ לבחירות בארה"ב

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg